ב``ש 90130/08 (מחוזי ת``א) אביגדור ליברמן ואח` נ` מדינת ישראל

 

תאריך: 27/03/2008

ב"ש 90130/08

בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו

בפני כב` השופט שמואל ברוך

אביגדור ליברמן ואח` נ` מדינת ישראל

 

העובדות

 

1. חמישה עררים כנגד החלטת בית משפט השלום בתל אביב לתת צו חיפוש, במעמד צד אחד וכן צו להמצאת מסמכים אשר הופנו כלפי עו"ד יואב מני, פרקליטו של השר לשעבר אביגדור ליברמן. הצווים ניתנו במסגרת חקירה מסועפת אותה מנהלת משטרת ישראל נגד ליברמן.

 

2. במהלך ביצוע החיפוש, נטענה טענת חיסיון לגבי חלק מהמסכים, והשאלה מה יעשה בהם הובאה להכרעת בית המשפט קמא. חלק מהמסמכים שייכים ללקוחות אחרים של משרד עו"ד מני. לבית המשפט קמא הוגש דו"ח סודי, ולאחר דין ודברים, הודיעה המדינה בעת הדיון כי היא מתייחסת לעו"ד מני כאל חשוד.

 

3. בית המשפט קמא עיין בכל המסמכים, אחד לאחד, והורה על חשיפה של חלק מהמסמכים. בין היתר, קבע בית המשפט כי אין לראות במסמכי דואר אלקטרוני שלא נחתמו כמסמכי "טיוטה", עליהם חל החיסיון.

 

4. המערערים טוענים כי נדרש רף ראייתי גבוה של חשדות נגד עו"ד לצורך הסרת חיסיון עו"ד - לקוח. כמו כן, המערערים טוענים כי טעה בית המשפט בקובעו כי על חילופי דואר אלקטרוני בין עורך דין ללקוחו או למי מטעמו של הלקוח לא חל החיסיון המוחלט המוענק בפסיקה ל"טיוטות" ולמסמכים שהוחלפו בין עורך הדין והלקוח או מי מטעמו.

 

בית המשפט קבע

 

1. בית המשפט מציין כי מן המסמכים הסודיים עולה תמונה המצביעה על מעורבות לכאורית של ליברמן, בתו וגם של עו"ד מני, במעשים דבק בהם יותר מאשר גוון של פלילי.

 

2. בית המשפט מציין כי לדעתו, יש לאמץ מבחן ראייתי ברמה של ראיות לכאורה נגד עורך הדין לצורך הסרת חיסיון עורך דין-לקוח, בשים לב לכך שמדובר בתשתית ראייתית חלקית מאחר ולא כל החשדות נחקרו. במקרה דנן, כאמור, בית המשפט קובע כי לפחות לכאורה, ביצע עו"ד מני מעשים שיש בהם כדי לחרוג מהיקף השירות המשפטי הרגיל או המקובל שאותו אמור ליתן פרקליט ללקוחו, עד כדי מעורבות לכאורית בפלילים, באופן שמצדיק את הסרת החיסיון.

 

3. בית המשפט מציין כי אין לקבל את הטענה כי כל מסמך השמור במחשבי משרדו של עו"ד מני הוא בגדר טיוטה חסויה ומשכך חסוי. על מנת שמסמך יהיה חסוי, הוא צריך להיות קשור לשרות המקצועי המוענק על ידי עורך הדין ללקוח ולא ניתן לקבוע כלל גורף כפי טענת העוררים.

 

4. כמו כן, בית המשפט מציין כי בעידן הנוכחי, מסמכים רבים מופקים על ידי המחשב ונשלחים לדרכם ללא חתימה (תכתובותE-MAIL  למשל) ואף ניתן לאחסן במחשב מסמכים שהיו בעברם מסמכי נייר מוחשיים ונסרקו לפורמט של קובץ מחשב. בית המשפט מציין כי העובדה שהמסמך אינו חתום או שמור כקובץ אינה הופכת אותו לטיוטה חסויה.

 

5. לכן, בית המשפט דוחה את הערעור.

 

 


 

   

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בש 090130/08

 

לפני:

כבוד השופט שמואל ברוך

תאריך:

27/03/2008

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

אביגדור ליברמן (העורר בב"ש 90130/08)

ע"י ב"כ עו"ד ירון קוסטליץ

מיכל ליברמן-גלון (העוררת בב"ש 90131/08)

ע"י ב"כ עו"ד מיכה פטמן

איגור שניידר (העורר בב"ש 90132/08)

ע"י ב"כ עו"ד ורדי לשם רון

עו"ד יואב מני (העורר בב"ש 90133/08)

ע"י ב"כ עו"ד יוסי אשכנזי

אליעזר שולדינר (העורר בב"ש 90139/08)

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

אביגדור פלדמן ואברהם לביא

העוררים

 

נ ג ד

 

 

מדינת ישראל

 

 

ע"י ב"כ עוה"ד

נורית הדס ופנינה סורין

המשיבה

 

ידיד בית משפט

לשכת עורכי הדין בישראל

ע"י ב"כ עוה"ד דרור ארד-איילון ונחשון שוחט

 

החלטה

 

מבוא ורקע דיוני:

1.         עניינם של חמשת העררים שלפני (שנדונו בהסכמה במאוחד), הינו החלטת בית משפט השלום בתל-אביב יפו (כב` השופטת רחל גרינברג) מיום 25.12.07, בב"ש 2717/07 מדינת ישראל (משטרת ישראל, יאח"ה) נ` אביגדור ליברמן ואח`.

2.         ביום 28.3.07 ניתן צו חיפוש, במעמד צד אחד וכן ניתן צו להמצאת מסמכים, שהופנו כלפי עו"ד יואב מני (העורר בב"ש 90133/08 – להלן: "עו"ד מני"), שהוא – על כך אין חולק – פרקליטו של השר לשעבר אביגדור ליברמן (העורר בב"ש 90130/08 – להלן: "ליברמן").

הצווים ניתנו, אגב חקירה מסועפת אותה מנהלת משטרת ישראל כנגד ליברמן.

מאחר ומדובר היה בצו חיפוש וצו לתפיסת מסמכים שאמורים היו להתבצע במשרד פרקליטים, הורה בית משפט קמא, בצדק, כי אם תטען טענת חיסיון, יאטמו החפצים וטענת החיסיון תוכרע על ידו.

3.         במהלך ביצוע החיפוש, נתפסו מסמכים רבים אצל עו"ד מני. לגבי חלקם לא נטען דבר והמשטרה עיינה בהם, אולם לגבי היתר, נטענה טענת חיסיון והשאלה מה יֵעשה בהם הובאה להכרעת בית משפט קמא.

יצויין, כי לגבי חלק מהמסמכים, נטען כי אלה שייכים ללקוחות אחרים של משרד עו"ד מני, והם נשמרו במאובחן (אותם לקוחות הם העוררים הנוספים לפני, ויכונו בהמשך בשמותיהם).

4.         לנוכח טענת החיסיון, הוגשה על ידי המשיבה בקשה לקביעה כי חיסיון עו"ד-לקוח אינו חל על המסמכים הנוספים (אלה שלא הוסכם להעמידם לעיון המשטרה). לאחר תלאות דיוניות שונות (מאחר והלקוחות, לרבות ליברמן, לא צורפו כצד לבקשה, ואילו עו"ד מני נחקר אותה עת כעֵד), התקיים דיון במעמד הצדדים.

5.         לבית משפט קמא הוגש דו"ח סודי (שהוגש גם לעיוני וסומן על ידי במ/1. כן הוגש נספח סודי עדכני, סומן על ידי במ/2. מחמת טעות של הקלדנית לא נרשם הסימון בעת הדיון) ולאחר דין ודברים, הודיעה המדינה בעת הדיון כי היא מתייחסת לעו"ד מני כאל חשוד.

במהלך הדיון, ביקשו פרקליטי ליברמן ופרקליטי ליברמן-גלון (בתו של ליברמן) לקיים דיון במעמד צד אחד בלבד מול השופטת, בו יסביר עו"ד מני לגבי כל מסמך ומסמך, מדוע לדבריו הוא חסוי.

6.         לאחר שהוחלפו עוד בקשות ותגובות ותשובות לתגובות, שהומטרו על ידי הצדדים על בית המשפט חדשות לבקרים, ניתנה לבסוף החלטת בית משפט קמא, בה התייחס בית משפט קמא לכל אחת ואחת מהמעטפות שהועמדו לעיונו והורה על חשיפת חלק מהמסמכים.

ראוי לציין, שהחלוקה למעטפות היתה חלוקה שבוצעה על ידי עו"ד מני עצמו (עמ` 18 להחלטה, פסקה 6) והיא בוצעה בהתאם ללקוחות השונים. בית משפט קמא טרח ועיין בכל המסמכים, אחד לאחד, קרא את טיעוני הצדדים כולם, שמע את הסברי עו"ד מני, כפי שבאו לידי ביטוי בטיעוני פרקליטיו ובאינדקס אותו הכין, וכאמור, הורה על חשיפה חלקית של המסמכים.

על החלטה זאת נסבים העררים שלפני.

 

הצטרפות לשכת עורכי הדין לישראל להליך:

1.         לשכת עורכי הדין, באמצעות עו"ד דרור ארד-איילון ועו"ד נחשון שוחט, ביקשה להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט". לשיטת לשכת עורכי הדין, נקבעה הלכה מרחיקת לכת בהחלטת בית משפט קמא, שעה שזה קבע, בהתייחס לחשדות (החדשים) שהועלו כנגד עו"ד מני אגב הדיון, רף ראייתי נמוך במיוחד הנדרש לשם התייחסות לפרקליט כאל חשוד, והיא סבורה שראוי שעמדתה תישמע בהליך.

2.         אציין, שבקשת לשכת עורכי הדין היתה רחבה הרבה יותר, אך בדיון שהתנהל לפני ביום 7.2.08, היתרתי את הצטרפותה להליך כידיד בית המשפט, אך ורק בשאלה העקרונית הנזכרת לעיל ולא ביחס לכל חזית המריבה, שם נשמרו האינטרסים של העוררים השונים באמצעות פרקליטיהם המוכשרים ולא מצאתי בעמדת הלשכה צורך או ענין ציבוריים יוצאי דופן, שיצדיקו את המהלך החריג.

 

טענות הצדדים:

 

טענות ליברמן:

 

1.        לכל אורך הערר, עוברות כחוט השני, טענות קשות של ליברמן כלפי המדינה. ניכר בו, שהוא מלא משקעים כלפיה (או לפחות כך מוצגים הדברים), בכל הנוגע להתנהלותה בחקירות אותן היא מנהלת כנגדו לאורך זמן רב, בנושאים שונים.

2.        לטענת ליברמן רובם הגדול של המסמכים אינו שייך לו אלא ללקוחות אחרים של עו"ד מני. לצורך ערר זה התייחס בא-כוחו, עו"ד קוסטליץ, למספר מסמכים מצומצם אשר הוחלפו בין עו"ד מני וליברמן או מי מטעמו ואשר לטענתו קיים לגביהם חיסיון עורך דין- לקוח, אותו אין הוא מוכן להסיר.

3.        בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי לא הייתה מניעה מבחינת המשטרה לשנות את מעמדו של עו"ד מני, לאחר שנחקר על ידה כעד – למעמד של חשוד מכיוון שקיים חשד לכאורה כי עורך הדין מעורב בביצוע עבירה. כן קבע בית משפט קמא כי יש להעביר לידי המשטרה את החומר אותו העביר העורר לעו"ד מני לצורך הכנת הצהרות על-פי דין למבקר המדינה ויו"ר הכנסת, מכיוון שהצהרות אלה אינן משקפות פעולות ותנועות כספיות המיוחסות לעורר ומכאן עלה חשדה של המשטרה לביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד. בנוסף קבע בית משפט קמא כי חיסיון עורך דין לקוח אינו חל על התכתבויות בין שני עורכי דין בעניינו של לקוח משותף כאשר מדובר במתן הוראות כספיות וכי אין לראות במסמכי דואר אלקטרוני שלא נחתמו כמסמכי "טיוטה" עליהם חל החיסיון.

4.        לטענת עו"ד קוסטליץ, שגה בית משפט קמא בנקודות הבאות:

-         חיסיון עורך דין לקוח הוא חיסיון מוחלט ומשכך על מנת שיקבע בית המשפט כי החיסיון אינו חל על מסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוח בשל מעורבותו של עורך הדין בביצוע עבירה ביחס למסמכים, נדרש חשד בעל משקל כבד במיוחד, עד אפילו ברמה של קירבה לוודאות. אין די במקרה כגון זה ב"חשד לכאורה" כי עורך הדין עבר עבירה ומכאן שלטענת העורר שגה בית משפט קמא בהחלטתו, לפחות בעניין זה.

-         משלא קבע לגבי כל מסמך ומסמך כי המסמך עצמו מהווה חלק מביצוע העבירה.

-         כאשר קבע כי לא הייתה מניעה לשנות את מעמדו של עו"ד מני מעֵד לחשוד, מכיוון שאין בידי המשטרה לפרט חשדות ספציפיים נגדו ומכיוון שאין הוא נכלל ברשימת החשודים של המשטרה.

יתרה מזאת, טען עו"ד קוסטליץ, כי בעת הגשת הבקשה נשוא ערר זה, נחקר עו"ד מני על ידי המשטרה כעד ולא כחשוד ולא נאמרה לו כי קיימת האפשרות שיהפוך לחשוד. כמו כן טען כי אף בנספח הסודי אשר הוגש לבית המשפט קמא ביום 20.9.07 על ידי המשטרה, לא נכלל עו"ד מני ברשימת החשודים ולמעשה צורף אליה רק במהלך הדיון ביום 20.9.07 ואך ורק לצורך בקשת המשטרה להסיר את החיסיון הקבוע בדין על המסמכים (מחמת המצוקה אליה נקלע ב"כ המשטרה בדיון, עת הבהירה לו השופטת קמא שאין היא יכולה לשעות לבקשה, כל עו"ד מוגדר עו"ד מני כעד).

-         כאשר קיבל את טענת המשטרה לשנות את מעמדו של עו"ד מני, שהועלתה רק לאחר שסיימה לקבל ממנו את כל התשובות ולאחר ששיתף פעולה כעד. קבלת טענת המשטרה פוגעת בהגינות ההליך השיפוטי ובטוהרו. על רשויות המופקדות על קידום אינטרסים של ככל הציבור, לדעת עו"ד קוסטליץ, למצוא הראיות הדרושות להן בדרכים אחרות ואל להן לפגוע בזכויות שהוקנו לפרט.

-         כאשר קבע כי יש להעביר לידי המשטרה מסמכים שהועברו על ידי ליברמן לעו"ד מני והנוגעים להצהרת הון כוזבת שנמסרה בשמו. לטענת עו"ד קוסטליץ, הנתונים פורסמו בהצהרה הגלויה ועל המשטרה מוטל הנטל הראיתי להוכיח כי אין מדובר בהצהרת אמת. אסור שמסמכים שנמסרו לעורך הדין על ידי הלקוח יהוו מקור ראייתי להוכחת טענותיה של המשטרה.

-         עו"ד קוסטליץ יצא חוצץ נגד החלטת בית משפט קמא, שבחר שלא לשמוע את טענות בא כוחו של ליברמן ובא כוחו של עו"ד מני, לגבי תוכן המסמכים, במעמד צד אחד וללא נוכחות המשטרה, בטרם קבע כי החיסיון אינו חל לגבי המסמכים הללו.

-         משקבע כי שירותים הכוללים ביצוע פעולות והוראות בעניינים כספיים, אשר נותן עורך דין ללקוחו אינם חסויים.

-         כאשר קבע כי על חילופי דואר אלקטרוני בין עורך דין ללקוחו או למי מטעמו של הלקוח לא חל החיסיון המוחלט המוענק בפסיקה ל"טיוטות" ולמסמכים שהוחלפו בין עורך הדין והלקוח או מי מטעמו.

5.   מכל הטעמים הללו – כך טענת עו"ד קוסטליץ בערר ובדיון – יש להעתר לערר ולבטל את החלטתו השגויה של בית משפט קמא.

 

 

 

 

 

טענות ליברמן – גלון:

 

1.        בערר שהגישה ליברמן-גלון, תקף פרקליטה, עו"ד מיכה פטמן, אף הוא, את החלטת בית משפט קמא. הטענות כפי שהועלו בהודעת הערר של ליברמן, חזרו בהודעת הערר של בִּתו, ולפיכך אין צורך לשוב ולפרטן.

 

טענות איגור שניידר:

 

1.   באמצעות עו"ד ורדי לשם רון, תקף שניידר בהרחבה את קביעות בית משפט קמא. מטבע הדברים, חזרו טענותיו על הטענות שכבר נטענו בעררו של ליברמן, אך הוא הוסיף מספר טענות, שראוי לפרטן בקצרה:

1.1 בית משפט קמא שגה כאשר קבע כי מסמכים הקשורים להתכתבויותיו של עו"ד מני עם עו"ד קפריסאי שהיה באותה עת עורך דינו של שניידר וכן מסמכים הקשורים להתכתבויותיו של עו"ד מני עם גורמים אחרים מטעמו של שניידר – אינם חוסים תחת חיסיון עו"ד- לקוח.

1.2 בית משפט קמא שגה כאשר הורה באופן גורף על חשיפתם של רובם המכריע של המסמכים, על סמך טענתה של המשיבה כי קיים חשד שעו"ד מני סייע לעבירות בהן נחשד מי מלקוחותיו מבלי לבחון כיצד קשור כל מסמך שחשיפתו נתבקשה לחשדות הפליליים הנטענים.

1.3 בית משפט קמא שגה כאשר הורה על חשיפה גורפת של מסמכים אשר הופקו ממחשבו של עו"ד מני, לגביהם נטען שהם בגדר טיוטות וגם זאת מבלי לבדוק, לגבי כל מסמך ומסמך אם אכן מדובר במסמכים שנשלחו ליעדם או רק בטיוטות הנחשבות כחסויות.

 

 

טענות עו"ד מני:

 

1.        באמצעות עו"ד יוסי אשכנזי, העלה עו"ד מני שורה של טענות כנגד החלטת בית משפט קמא, כשהוא מצטרף במידה רבה לביקורת שהשמיע לקוחו – ליברמן – על משטרת ישראל.

2.         לטענתו, טענת החיסיון לא נטענה באופן גורף לגבי כל המסמכים שנתפסו במשרדו ועשרות רבות של מסמכים לגביהן לא נטענה על ידו טענת חיסיון הועברו לעיונה של המשיבה. יש אם כן להתייחס לעו"ד מני, כאל מי ששיתף פעולה עם המשטרה, כל אימת שהדבר התאפשר מבחינת הדין. אלה גם פני הדברים היום. עו"ד מני עודנו מבקש לשתף פעולה, כל עו"ד מגבלות הדין אינן מונעות ממנו לעשות כן.

הוא הוסיף וטען שורה של טענות:

o       לאחר תפיסת המסמכים נחקר עו"ד מני פעמים רבות על ידי המשיבה, כשבמהלך כל חקירותיו נחקר כעד ולא כחשוד במעורבות לביצוע עבירות פליליות כלשהן. הוא שיתף פעולה עם החוקרים, ענה על שאלותיהם, חשף מסמכים שאינם חוסים בחיסיון עו"ד-לקוח והכין עבורם אינדקס מפורט בו פירט את כל המסמכים החוסים לדעתו בחיסיון עו"ד- לקוח.

לטענתו נאמר לו במפורש על ידי נציגי המשיבה כי הוא יזומן ללשכת השופט שיידון בבקשה, על מנת שיוכל לפרט את מהות המסמכים ואת שיוכם ללקוחות השונים.

o       במהלך הדיונים בבקשה שבה המשיבה וטענה כי מעמדו הוא של עד ולא של חשוד. כן מסרו נציגי המשיבה לבית המשפט דוח סודי וגם בהתייחסותם אליו, לא טענו כי עולים ממנו חשדות כלפיו.

o       בהמשך הוגשו לבית המשפט הודעות מטעם הצדדים, בכל הקשור לשינוי מעמדו של העורר מעד לחשוד.

o       ביום 25.12.07, כאמור, ניתנה החלטת בית משפט קמא אשר הסירה את החיסיון מעל רובם המכריע של המסמכים שנתפסו במשרדו של עו"ד מני.

o       לטענת עו"ד מני, שגה בית משפט בהחלטתו כאשר :

1.      קבע כי יש להסיר את החיסיון בשל חשדות שהועלו נגדו - החלטת בית משפט קמא התבססה על הקביעה כי יש רגליים לטענה כי מידת מעורבותו של עו"ד מני בכל השתלשלות העניינים חורגת מפעולות הייצוג ועל כן בכוונת המשטרה לחוקרו כחשוד. לטענת עו"ד מני, החשדות נגדו הועלו רק לצורך הבקשה להסרת החיסיון וזאת למרות קביעתו של בית משפט קמא כי חשדות אלה הועלו כבר בדוח הסודי שנמסר לבית המשפט במהלך הדיון בבקשה להסרת החיסיון. עו"ד מני שב וטען כי שמו לא נכלל ברשימת החשודים שצורפה לאותו דוח סודי ולכן שגה בית משפט קמא משלא התייחס לעובדה זו וקבע כי מהדוח הסודי עולה כי לעורר מעורבות בפרשה כחשוד.

לטענתו שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מהצהרות המשיבה עצמה לפיהן הוא עד ולא חשוד בפרשה וכאשר לא ייחס חשיבות לעובדה שהצהרת המשיבה לגבי שינוי נסיבות הקשורות למעמדו הועלתה לראשונה רק במהלך הדיון בבקשה להסרת החיסיון ורק לאחר שבית המשפט הבהיר כי יהא משקל החשדות נגד המשיב הפורמאלי אשר יהא, אין בהם כדי לאיין את חיסיון עו"ד- לקוח. כן שגה בית משפט קמא כאשר דחה את טענתו לפיה הפך לחשוד מטעמים שאינם עניינים ולצורך הסרת החיסיון בלבד, תוך הפרה בוטה של זכויותיו ומבלי שהצביעה המשיבה על חשדות קונקרטיים כלשהם נגדו.

2.      קבע כי ניתן להסיר את החיסיון גם כאשר עורך הדין פעל בתום לב-  לטענת עו"ד מני, יש בקביעתו של בית משפט קמא לפיה לשם הסרת החיסיון די בכך שהעורר חשוד במעורבות במעשים החשודים בפלילים, גם אם עשה כן בתום לב, טעות משפטית וכן השלכות מרחיקות לכת אשר עלולות לגרום לצמצום חיסיון עו"ד-לקוח עד כדי אפס. מבחינה משפטית, טען העורר כי על מנת להסיר חיסיון בטענה שעורך הדין חשוד בפלילים במקרים בהם מדובר במתן שירות משפטי שגרתי, יש לבסס חשדות מוצקים כנגד עורך הדין, כי הוא היה מודע למעשיו של לקוחו וכי היה שותף להם. לא יתכן כי ניתן יהיה לקבוע כי עורך דין חשוד במעשים פלילים כאשר כל שעשה היה לבצע את עבודתו בתום לב.

ההשלכות שעלולות להיות לפסיקתו של בית משפט קמא, הינן כאמור מרחיקות לכת, מכיוון שמכאן ואילך בכל מקרה בו יבקשו רשויות החקירה לתפוס מסמכים שבחזקת עורך הדין, הן יוכלו לטעון כי המסמכים מהווים חלק מן המסכת הפלילית בה נחשד הלקוח ללא קשר למעשיו של עורך הדין.

3.       הסיר את החיסיון באופן גורף ומבלי שהמשיבה הציגה בפניו חשדות קונקרטיים ביחס לכל מסמך ומסמך - לטענת עו"ד מני, על בית המשפט היה לוודא כי כל אחד ואחד מהמסמכים שבכוונתו לחשוף הוא רלוונטי לחשדות שהועלו על ידי המשיבה ולא יתכן כי בית המשפט יורה לחשוף מסמכים של צדדים שלישיים שאינם חשודים רק בגלל שיתכן והמסמכים קשורים לחשודים אחרים.

4.      קבע כי חלק מהמסמכים אינם חסויים – בית משפט קבע כי שלושה סוגים של מסמכים שנתפסו במשרדו של עו"ד מני אינם חסויים:

(1) תכתובות בין העורר לבין משרד עורכי דין בקפריסין.

(2) חומר שנתפס במחשבו של העורר.

(3) מסמכי בנק.

לטענת עו"ד מני, כל שלושת סוגי המסמכים הללו חסויים ובית משפט קמא שגה כאמור כאשר קבע שאינם חסויים. לטענתו עורכי הדין הקפריסאיים מייצגים אף הם את המשיבים הפורמאליים במשותף עמו והם אינם צד שלישי כאשר אין חולק כי התכתבות בין עורך הדין לצד שלישי אינה חסויה. מדובר בהתכתבויות שבין עורכי דין בעניינו של לקוח משותף וקיימת פסיקה מפורשת הקובעת שהתכתבויות כאלה הינן חסויות.

לעניין המסמכים הלא חתומים שנתפסו במחשבו, ביחס אליהם קבע בית משפט קמא כי אינם חסויים, טען עו"ד מני כי מדובר בקביעה תמוהה. לשיטתו, המבחן אותו יש להחיל על ההבחנה בין טיוטות חסויות לבין "תוצר עבודה" שאינו חסוי אינו מבחן החתימה כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא אלא מבחן הנעוץ בשאלה האם המסמך נשלח ליעדו. לאור כך טען העורר כי בכל מקרה שבו קיים ספק האם מסמך מסוים שנתפס במחשבו של עורך דין נשלח לצד שלישי, הספק צריך לעבוד לטובת ההגנה על החיסיון ועל כן יש לראות באותו מסמך טיוטא חסויה עד אשר ימצא העותק שנשלח לצד שלישי אשר הופך אותו לתוצר סופי שאינו חסוי.

לעניין מסמכי הבנק שהועברו אליו, טען עו"ד מני כי שגה בית משפט קמא משהסתמך בהחלטתו על החלטה שניתנה בב"ש (ת"א) 1529/83 ישראלי נ` מדינת ישראל, פ"מ תשמ"ו(3), שם קבע בית המשפט כי מסמכי בנק שנתפסו אינם חסויים משום שבאותו מקרה מדובר היה במסמכים שנתפסו ברשותם של הבנקים ולא ברשותם של עורכי הדין כך שלא ניתן היה לראות בהם "דברים שהוחלפו בין הלקוח לבין עורך דינו". במקרה הנוכחי, לטענת עו"ד מני, על אף שמדובר במסמכים בנקאיים, הרי שאלה מסמכים שהוחלפו בין הלקוח לעורך דינו עליהם חל חיסיון עו"ד- לקוח.

5.      נזף בו ובמשיבים הפורמאליים בערר, על-כי לא טרחו לפרט את מהות המסמכים לגביהם הועלתה טענת החיסיון וכן כי לא טרחו לחבר את הודעות הדואר האלקטרוני שנתפסו במחשבו של העורר לנספחים. עו"ד מני טען, כי טרח והכין במשך שעות אינדקס מסמכים מפורט אשר הועבר לידי המשיבה ולידי בית המשפט. ביחס לרמת הפירוט באותו אינדקס, טען כי לו היה מפרט את תוכנו של כל מסמך ומסמך היה מפר את הוראות החיסיון ושומט את הקרקע תחת אותה זכות עליה ביקש להגן בהכינו את אותו האינדקס. לעניין הודעות הדואר האלקטרוני, טען כי נציגי המשיבה הם אלה אשר הדפיסו את אותן הודעות ואת הנספחים באופן בו הנספחים הופקו בנפרד מההודעות למרות שהתרה על כך בפני החוקרים. כמו כן שב וטען כי הציע לכל אורך הדרך כי יעמוד לרשות בית המשפט על מנת לסייע במיונו של החומר לגביו הועלתה טענת החסינות אך בית משפט קמא בחר שלא להיעזר בו.

 

טענות שולדינר:

 

1.        באמצעות עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד אברהם לביא, לא חסך שולדינר אף הוא בתורו את שבט לשונו מהמשיבה. לטענתו, הוא בנו של הרב יוסף שולדינר ז"ל אשר היה בין היתר איש עסקים ונפטר במהלך שנת 2005 (להלן: "המנוח"). ליברמן היה בעלים של שתי חברות אשר נמכרו בשנת 2001 למנוח. אין מחלוקת, כי בין אביו המנוח ובין ליברמן שררו יחסי חברות קרובים וכן קשרי עסקים. במסגרת חברותו של המנוח עם ליברמן, נעזר המנוח בשירותיו של עו"ד מני לצורך עסקיו ברחבי העולם ובמהלך תפיסת המסמכים משרדו של עו"ד מני לצורך החקירה הפלילית כנגד ליברמן נלקחו מסמכים רבים הקשורים לעסקיו השונים של המנוח. שולדינר ציין, כי מלבד קנייתן של שתי החברות "נתיב אל המזרח" ו“ Nativ El Hamizrach (Cyprus) Ltd ” לא הייתה כל זיקה עסקית בין המנוח ובין ליברמן.

2.        לטענתו, כל חטאו של המנוח היה בכך שהשתמש בשירותיו של עו"ד מני אשר נתן גם שירותים משפטיים לליברמן. במהלך החיפוש במשרדו של עו"ד מני נתפסו מסמכים רבים הקשורים לחברות אחרות שלו, שאין להן כל קשר לחקירתו של ליברמן, לגבי כל אותם מסמכים, חל חיסיון עו"ד-לקוח ולכן אין להתיר למשיבה לקבלם.

3.         לטענת שולדינר שגה בית משפט קמא כאשר :

1.      מסר למשיבה מסמכים תוך פגיעה חמורה בחיסיון עו"ד-לקוח.

2.      התיר למשיבה לקבל מסמכים עסקיים של המנוח אשר לא נטען לגביהם שהם קשורים לחשדות כנגד ליברמן.

4.        באי כוחו של שולדינר ציינו כי עוד בטרם התקיים הדיון בעניין החיסיון נפגשו עם נציגי המשיבה במשרדי יאח"ה ואז הסכימה המשיבה להחזיר מסמכים שאינם נוגעים לשתי החברות נשוא החקירה, אך ביקשה מהם למסור לה באילו חברות מדובר. באי כוחו של העורר סבורים כי המשיבה מסכימה ומבינה שאין היא רשאית לעשות שימוש במסמכים אלו וכן הם אינם סבורים שהם צריכים ליטול חלק בהליך הלא תקין שבו נוקטת המשיבה.

5.        לטענת שולדינר, גם בית משפט קמא הבין כי בין המסמכים הרבים שהוא התיר את חשיפתם, ישנם מסמכים שחל עליהם החיסיון ולמשיבה אין זכות לקבלם. יחד עם זאת התיר למשיבה לעיין בהם ורק לאחר מכן לכשיתברר כי אינם קשורים לחקירה התנהלת נגד ליברמן, להחזיר מסמכים אלה לידי עו"ד מני. לטענתו, אין לקבל את קביעתו זו של בית משפט קמא ואין לאפשר למשיבה לעיין במסמכים חסויים ולהיות זו שתקבע מה להשיב ומה לא. על בית המשפט עצמו היה לעיין במסמכים ולקבוע אילו מן המסמכים רלוונטיים ואילו מסמכים יועברו למשיבה על אף החיסיון.

כל המסמכים שנתפסו על ידי המשיבה משרדו של עו"ד מני, חולקו לנושאים ולמעטפות כשלכל מעטפה ניתן מספר או אות. בית משפט קמא התייחס למסמכים לפי החלוקה הזאת. בסיכום דבריו טען שולדינר, כי מעטפותC  וB  ובמיוחד ניילונים מס` 2 ו-3 נוגעים לעסקיו השונים של המנוח, אינם קשורים כלל לחקירה ולא היו צריכים להימסר למשיבה.

לגבי מעטפות 2,4,5,6,7 ומעטפהA , טען כי אלו מעטפות המכילות חומרים שונים הקשורות לחברות ויתכן שיש בהן חומרים הקשורים לחקירה אך כאן לשיטתו ניתן היה לכל היותר למסור מסמכים הנוגעים ללב ליבה של החקירה ולא ליתן אישור גורף וחסר הבחנה למסור את כלל המסמכים.

 

עמדת לשכת עורכי הדין:

1.        כאמור לעיל, הגישה לשכת עורכי הדין בישראל בקשה ארוכה ומנומקת להצטרף להליך כידיד בית המשפט. בנושא בו הותר לה לטעון, טענה כי אף שאין חולק על כך שאין לראות כ`שירות מקצועי`, עליו חל חיסיון עורך-דין-לקוח, פניה לקבלת עצה בנוגע לביצוע עבירה פלילית בעתיד, כפי שנקבע בהחלטת בית משפט קמא ובצדק, הרי שיש לקבוע אמות מידה ואבני בוחן ברורות, מהותיות ודיוניות כאחד, לצורך החלת חריג זה. מדובר- כך הטענה– במהלך ממש דרמטי, שהרי מחד, משמעות הקביעה לפיה מוחל החריג האמור, היא הסרה מיידית של החיסיון מעל למידע או מסמכים, שבאופן רגיל היו באים בגדר אותו חיסיון, כשמנגד, הופך עורך הדין באחת לחשוד, על כל המשמעויות הידועות לכך, מבחינתו כפרקליט.

לפיכך, סבורה הלשכה שעל מעורבותו הפלילית עורך הדין להתייחס לעבירה פלילית ספציפית עתידית או לתכנית עבריינית ספציפית; על המעורבות עצמה להיות ברורה ומסוימת, באופן שיאפשר להתגונן מפניה; יש להצביע על מידע או מסמך מסוימים שנמסרו לעורך הדין במסגרת אותה מעורבות. במקרה הנוכחי, הצהיר ב"כ המשטרה בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, כי עו"ד מני שותף לעבירות הנחקרות כנגד לקוחותיו, אף שאין בידי המשטרה להצביע על חשדות ספציפיים כנגדו. קביעתו של בית משפט בעקבות הצהרה זו, לפיה "יש רגליים" לטענה כי פעולותיו של עו"ד מני חורגות מפעולות היצוג, "אינה מבטאת את הדרישה למסוימות וחד משמעיות של המעורבות המיוחסת לעורך הדין בעבירה, שהיא תנאי לתחולתו של החריג."

2.        לשכת עורכי הדין מיקדה את עיקר טענותיה ברף הראייתי הנדרש, לשיטתה, לצורך הכרה שיפוטית בתחולתו של החריג האמור. בעוד שבית משפט קמא התבטא בהחלטתו, כמי שמסתפק ברף ראייתי של חשד סביר (זאת האינטרפרטציה שלה לדברי בית המשפט בעמ` 15 להחלטה), סבורה הלשכה כי אין לאמץ כלל ראייתי הנופל מ"ראיות לכאורה", כדרוש להגשת כתב אישום. יתרה מכך, קביעה כי בידי המדינה ראיות העומדות ברף ראייתי זה, יכולה להעשות רק לאחר שמיעת עמדת עורך הדין ביחס לאותן ראיות ושמיעת טענותיו (סעיף 70 לתגובה). אם תתקבל הקביעה לפיה נדרש רף ראייתי נמוך, יהיה בכך כדי לכרסם ולפגוע בחיסיון עורך-דין לקוח, שהוא חשוב מאין כמותו, כמעט נשמת אפו של מקצוע עריכת הדין, שלו חשיבות עצומה בחברה דמוקרטית. עובדתית, מרבית החשודים אינם מועמדים בסופו של דבר לדין. אימוץ הרף הראייתי הנמוך, על המשמעות הידועה לו, אל מול נתון זה, יחליש אף הוא את מהותו הערכית של החיסיון. מעבר לכך, לא היה מקום להקבלה שעשה בית משפט קמא בהחלטתו להליכי מעצר, והתשתית הראייתית הנדרשת בהם, שהרי אם מתברר שבית משפט טעה בהחלטת מעצר ובסופו של דבר לא יוגש כתב אישום, הרי שהנזק הוא "רק" מעצר בן כמה ימים, נזק הפיך לכל הדעות, ומנגד, הסרת החיסיון גובה מחיר בלתי הפיך בעליל.

3.        לשכת עורכי הדין הוסיפה וטענה, כי לא יתכן להחיל את החריג, על מקרים בהם פועל עורך הדין בתום לב, וגרסה שנדרשת מודעות של עורך הדין לפעילות העבריינית.

4.        מעבר לכל אלה, על המשטרה להצביע על הקשר בין מסמך ספציפי לביצוע עבירה וגם תנאי זה הינו הכרחי לשם הסרת החיסיון.

5.        לסיכום, עתרו פרקליטי לשכת עורכי הדין לכך שבמסגרת ההחלטה, תילקח עמדת הלשכה בחשבון.

 

תשובת המדינה:

1.        בעת קביעת העררים לדיון, הוריתי למדינה להגיב באופן ראשוני על כל העררים, כשעל עמדת לשכת עורכי הדין, כפי שבאה לידי ביטוי בבקשת ההצטרפות שלה, הגיבה בנפרד במסגרת תגובתה לבקשת ההצטרפות.

2.        המדינה סקרה בתגובה את התשתית הנורמטיבית, סביבה נסבה הבקשה שנדונה בבית משפט קמא, והוסיפה ותיארה את הליכי החקירה המתנהלים כנגד ליברמן, בחשד לביצוע עבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

היא הוסיפה כי הוברר לה, שעו"ד מני קשור בליברמן ובקבוצת אנשים המעורבים בפרשות השונות. היא שטחה את ההתנהלות הדיונית, כפי שהתרחשה בבית משפט קמא והוסיפה וטענה ביחס לטענות לגופן. המדינה אינה סבורה שיש להותיר את החיסיון על כנו, שעה שמדובר במסמכים אשר שימשו לביצוע עבירה על ידי הלקוח, גם אם עורך הדין תם לב. לשיטתה, בכל אחד ואחד מהמצבים, יש לקבוע שהחיסיון אינו חל על המסמכים. היא התייחסה לטענות העוררים השונים, שדרשו התקיימות מבחן של וודאות קרובה לחשד לפיו עורך הדין שותף למזימה פלילית, על מנת שיקבע בית המשפט שלא חל החיסיון הסטטוטורי.

3.        בעיקר, מיקדה המדינה את טענותיה, בשאלת הרף הראייתי הנדרש לשם הקביעה לפיה אין מתקיים חיסיון עורך-דין-לקוח, והיא סבורה שאין לקבוע הלכה כשיטת העוררים (והלשכה). לטענת המדינה, הרף הראייתי הנדרש, הוא רף של חשד לכאורה, שהוא גם הרף הנכון, מה גם שבפסיקה ובספרות, אומץ רף זה, לא אחת, כפי האסמכתאות אליהן הפנתה בטיעוניה.

היא סבורה, שאין לקבל את טענות העוררים והלשכה, היוצאים חוצץ כנגד הרף הראייתי שהציב בית משפט קמא ויוצאת נגד ההמעטה שעושים הסניגורים בשעה שהם משווים החלטה בענין הסרת חיסיון למעצר שגוי שהוא בעיניהם כמעט דבר זניח.

 

דיון

1.        כאמור, מלא ליברמן טענות כרימון כלפי המדינה. הוא סבור שלאורך זמן זאת רודפת אותו, מנהלת כנגדו ממש מסע צלב, היא אינה בוחלת באמצעים אגב ניהול החקירה כנגדו, כל זאת ממטרות פסולות. התנהגות זאת, לדבריו, היא הסיבה העיקרית שבגינה אין הוא מסכים להסרת חיסיון עורך דין-לקוח במסגרת החקירה האמורה.

2.        אני מרשה לעצמי לסבור קצת אחרת.

קראתי בעיון את שני הנספחים הסודיים שהוצגו לעיוני: במ/1, הנספח שהוצג לעיון בית משפט קמא ובמ/2, הנספח העדכני שהוצג במהלך הדיון שהתקיים לפני. התמונה המצטיירת למקרא הנספחים הסודיים, תמונה שעוגנה בתשתית ראייתית ולא בהכרח במידעים, היא תמונה מדאיגה, המצביעה על מעורבות לכאורית של ליברמן, בתו, ואני חייב לומר בצער, גם של עו"ד מני, במעשים שדבק בהם יותר מאשר גוון של פלילי.

משכך, אני סבור שהשאלה העיקרית שבה מיקדו הצדדים את טענותיהם, שאלת היקף הראיות הנדרשות לשם הסרת החיסיון, אינה שאלה של ממש במסגרת ההליך הנוכחי, באשר התשתית המצויה לנגד עיני, שהיא רחבה אף מזאת שהיתה לנגד עיני בית משפט קמא, יש בה כדי לענות על מבחנים מחמירים יותר של דיות הראיות, אף שלא במבחן הקיצוני שהציעה לשכת עורכי-הדין, שאינו מקובל עלי.

4.        לשכת עורכי-הדין, כזכור, העלתה טענה לפיה הרף הראייתי הנדרש לשם הסרת החיסיון, תוך קביעה שהתנהגות עורך-הדין מצביעה על מעורבות שלו בפלילים, הוא רף של קירבה לוודאות.

5.        אני סבור שמבחן שכזה, שמבחינת היקף הראיות עולה על ראיות לכאורה, עולה על חשד סביר, והוא מבחן כמעט קונקלוסיבי במהותו, הוא פשוט בלתי אפשרי, שעה שמדובר בחקירה המתנהלת, במסגרתה עדיין לא נחקר עו"ד מני כחשוד (והוא יחקר כחשוד), שעה שחלק מהתמונה הראייתית עדיין אינה מצויה כלל בידי המדינה, בין היתר מחמת טקטיקות השהייה בהן נוקטים כל המעורבים בפרשה, אך בעיקר הדברים אמורים בליברמן ובתו.

           התשתית הנורמטיבית שבהתייחס אליה יש לקבוע את המבחן הראייתי, מצויה בשני חוקים. הראשון - פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "הפקודה") אשר קובעת בסעיף 48, שכותרתו "עדות עורך דין ", בסעיף קטן א`:

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון;והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין. "

מוסיף סעיף 52 לפקודה וקובע, בהתייחס לסיטואציה בה מצויים אנו בהליך זה (חקירת משטרה):

"הוראות פרק זה יחולו הן על מסירת ראיות בפני בית משפט ובית דין והן על מסירתן בפני רשות, גוף או אדם המוסמכים על פי הדין לגבות ראיות;ובמקום שמדובר בפרק זה ב"בית משפט" - גם בית דין, גוף או אדם כאמור במשמע."

           לשתי הוראות אלה של הפקודה, מצטרפת הוראת סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, שכותרתו "סוד מקצועי":

"דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם."

לדעתי, בשים לב למטרת החקיקה וחשיבות החיסיון, חשיבות שלא ניתן להגזים בה, שהרי החיסיון הינו נדבך חשוב והכרחי (בין היתר) ביכולת לנהל הגנה של נאשמים באופן תקין – ניהול שיש בו אלמטים חוקתיים של ממש - יש לאמץ מבחן ראייתי מחמיר יותר מזה שעליו עמד בית משפט קמא בהחלטתו, ובהחלט ניתן לקבוע, שמבחן ראייתי שכזה, צריך להיות לכל הפחות כזה העומד במבחן הראיות לכאורה (בסייג עליו עמדתי לעיל, לפיו עדיין מדובר בתשתית ראייתית חלקית, מאחר ולא כל החשדות נחקרו, בוודאי לא לעומקם ובוודאי לא בהסתמך על הראיות החסויות, שטרם הומצאו לידי המדינה), אך כפי שציינתי לעיל, עולה מהנספח הסודי במ/2 שהוצג לעיוני, תמונה ראייתית לכאורית, שדי בה בשלב הנוכחי כדי לקבוע שלכאורה לפחות, ביצע עו"ד מני מעשים שיש בהם כדי לחרוג מהיקף השירות המשפטי הרגיל או המקובל שאותו אמור ליתן פרקליט ללקוחו, עד כדי מעורבות לכאורית בפלילים, באופן שמצדיק את הסרת החיסיון.

6.        למעשה, מבחינתי ניתן היה לסיים את ההחלטה בנקודה זו, אך מאחר והצדדים טרחו והעלו שורה ארוכה של טענות, חלקן באריכות רבה ואף הוסיפו וטענו במהלך הדיון בניסיון לשכנעני לאמץ את אותן טענות, אתייחס אליהן בקצרה, ככל שהן רלבנטיות להכרעה בעררים.

7.        טענה שחזרו עליה ליברמן ופרקליטו, עו"ד מני, היתה המשמעות שיש ליתן להתנהלות המדינה, שעה שעו"ד מני נחקר כעד, לא נחקר כחשוד בשום שלב (בוודאי שלא נחקר באזהרה), והשינוי בסטטוס שלו מעד לחשוד, התרחש, כבמטה קסם, במהלך הדיון בפני בית משפט קמא. מעבר לעובדה שהשינוי היה תמוה ופתאומי והוא תולדה של הערות בית המשפט אגב הדיון, הרי שהשינוי הפתאומי בסטטוס, יש בו כדי לפגוע בזכויותיו של עו"ד מני.

אין לקבל טענה זו משני טעמים:

הראשון: המציאות היום-יומית בחדרי החקירות היא כזאת, לפיה מזומנים אנשים שמעורבותם במקרה כזה או אחר עדיין אינה ברורה, הם נחקרים כעדים, על מנת לבדוק את מעורבותם בפרשה, שמא יוכלו לשפוך אור עליה ותוך כדי חקירתם או לעיתים בסיומה, מגיעים החוקרים לכלל מסקנה, לפיה המעורבות של אותו עד היא כזאת המלמדת על אפשרות לפיה הוא מעורב בביצוע עבירה. בנקודה זו, מחוייבים החוקרים להזהיר את הנחקר שמאותו שלב ואילך, הוא בבחינת חשוד והשינוי בסטטוס לא רק שאינו פסול, אלא הוא הכרחי ומתחייב;

השני: למקרא הנספח הסודי במ/1, אין לומר שהחשדות נגד עו"ד מני היו תולדה   של מצוקה רגעית, אגב הדיון ובהחלט יש לקבל את טענות המדינה בעניין זה, מה גם שההתפתחות בחקירה שבאה לאחר הדיון ולאחר החלטת בית משפט קמא, בהחלט חיזקה את החשדות.

8.        טענה נוספת שהועלתה, היתה טענה לפיה נמנע בית משפט קמא מלקבל את התייחסותו הפרטנית של עו"ד מני לכל אחד ואחד מהמסמכים, כפי שהציע הלה שיעשה אגב הדיון.

אודה ולא אבוש, טענה זו, נראתה לי לכל אורך הדרך, הטענה המשמעותית ביותר שעליה הצביעו העוררים השונים, מתוך מחשבה שלי, שבטרם הכרעה ביחס למסמך כזה או אחר, יש לשמוע את התייחסות הפרקליט והסבריו על שום מה ולמה הוא סבור שמסמך זה חסוי.

עם זאת, לאחר ששבתי ועיינתי בטיעוני הצדדים, כמו גם בהחלטת בית משפט קמא, נחה דעתי שבנסיבות המקרה הקונקרטי, אין לומר שההימנעות מקבלת התייחסות פרטנית של עו"ד מני לכל אחד ואחד מהמסמכים, היה בה כדי לפגום בהחלטת בית משפט קמא.

ראשית, יש לזכור (ולמעשה לזקוף לזכותו של בית משפט קמא) את העובדה לפיה עבר בית משפט קמא על כל אחד ואחד מהמסמכים (ויש לזכור כי המדובר ב-1,200 מסמכים לערך), עובר למתן החלטתו. בית משפט קמא בחן את המסמכים לגופם, אישר העברת חלק מהם לידי המדינה ולגבי חלקם הותיר את החיסיון על כנו.

עובר למתן ההחלטה, סווגו המסמכים על ידי עו"ד מני עצמו, כך שהייחוס של מסמך לעורר כזה או אחר, נעשה על ידי עו"ד מני וממילא, היו הדברים לנגד עיני בית משפט, שעה שהחליט כפי שהחליט.

ראוי להעיר, שבניגוד לרושם אותו ניסה ליצור בערר ובדיון לפני, הרי שבמהלך הדיון לפני בית משפט קמא, לא הציע עו"ד מני להתייצב ולפרט כל מסמך ומסמך, מקורו והחיסיון שחל עליו, אלא כל שאמר היה שהוא יתייצב אם יקרא על ידי בית המשפט (פרוטוקול ישיבת יום 20.9.2007).

יש לזכור, שעם כל כישוריו הרבים של שופט הנדרש למתן החלטה ביחס למסמכים והעברתם לידי התביעה, הרי שבסופו של דבר אין בפני השופט את מלוא התמונה הראייתית, כפי שהיא מצויה בידי הגופים החוקרים, כך שהדרישה שהועלתה על ידי ההגנה לפיה יבחן בית המשפט את הפוטנציאל הראייתי או את החשד העולה למקרא המסמך עצמו, היא טענה שאין לקבל, אלא באופן חלקי. על בית המשפט, לאחר שעמד על החשדות והגיע למסקנה שהמסמך רלבנטי, לבחון אם חל על מסמך מסויים חיסיון ותו לא.

9.        טענה נוספת שהעלו העוררים, נגעה לקביעת בית משפט קמא, לפיה חלק מהמסמכים אינם חוסים בחיסיון עורך דין-לקוח, מאחר והיו התכתבויות עם צדדים שלישיים. הטענה בעניין זה נוגעת בין היתר להיות חלק מהמסמכים התכתבויות עם עורך דין המייצג את ליברמן במשותף, כך שהחיסיון לא נפגם עקב כך. בעניין זה, קיימת קביעה עובדתית של בית משפט קמא, לפיה המסמכים הללו אינם בגדר התייעצות של פרקליטים משותפים אלא מתן הוראות לביצוע על ידי עו"ד מני למשרד עורכי הדין בקפריסין, וכן דיווח על ביצוע אותן הוראות, ומשכך אין לקבל את הטענות כנגד קביעת בית משפט קמא.

10. טענה נוספת נגעה להסרת חיסיון ממסמכי בנק. בעניין זה אין לקבל את טענות העוררים, באשר לכאורה לפחות מדובר בשורה של פעולות שבוצעו ביחס לחשבונות הבנק, במטרה להסוות פעילות פלילית לכאורית של ליברמן ובתו, כך שדי בכך להביא להסרת החיסיון אולם מעבר לכך, ברור שפעולות שבוצעו בחשבון בנק, אינן בגדר שירות מקצועי שמעניק פרקליט ללקוחו, כך שעם כל הכבוד לעו"ד מני, אם הוא מבצע פעולות עבור לקוחו בחשבון הבנק של האחרון, הרי שאם פיזית המסמכים נשמרים במשרדו, אין מדובר במסמכים שהופקו אגב ייצוג הלקוח או אגב הענקת שירות משפטי, ומשרד עורכי הדין הוא לא יותר מאכסניה למסמכים, שאין עליהם כל חיסיון מכל סוג.

11. טענת תום הלב – אחת הטענות שעברה כחוט השני בטיעוני חלק המעוררים ושבה ונטענה במהלך הדיון, היא הטענה לפיה, אין דרך לקבוע שהחיסיון חל, שעה שברור שעורך הדין פעל בתום לב.

מעבר לעובדה, לפיה – בנסיבות המקרה הנוכחי – עובדתית קשה לקבל את הטענה, הרי שאין לקבל את הטענה מבחינה ערכית. יתכנו בהחלט מצבים, בהם מתייעץ לקוח המתכנן עבירה עם פרקליט, מבלי שהלה יהיה מודע לכך, שמטרת היעוץ ומטרת מסמכים המופקדים בידו אגב כך, היא פלילית. אם אכן קיימת תשתית ראייתית המצביעה על כך שההתייעצות נועדה לקדם פעילות עבריינית של הלקוח, הרי שגם אם עורך הדין לא היה מודע לכך, לא יחול החיסיון על מסמכים שכאלה.

בענין זה מקובלים עלי, בכל הענווה, הדברים שנכתבו על ידי הנשיא המנוח, כב` השופט צמח, בב"ש (ירושלים) 4256/03 פלוני נ` פקיד שומה לחקירות – חולון (לא פורסם) ויתר האסמכתאות אליהן הפנתה המדינה בטיעוניה ובדיון.

לדברים אלה השלכה ישירה גם על טענה נוספת שהועלתה, בכל הנוגע לדיווחים למבקר המדינה. ביחס לדיווחים אלה נטען, כי המדובר במסמכים שהועברו לצורך דיווח על פי דין למבקר. עוד נטען, כי בנסיבות אלה, אין ליחס למסמכים ובוודאי שלעו"ד מני, כל מעורבות פלילית ביחס אליהם. אני מוכן להניח, ביחס למסמכי המבקר, כי אלה אכן פני הדברים, אך כפי שכבר ציינתי, ידיעת עורך הדין אינה תנאי הכרחי ובהחלט יתכן מצב, בו פונה לקוח לפרקליט על מנת לערוך דו"ח הנדרש כדין, אך אגב כך מספק לו נתונים שיקריים, לשם ביצוע עבירה (של הלקוח) ודי בכך כדי להצדיק את הקביעה לפיה החיסיון אינו חל.

12. כאמור, לאור הקביעות ביחס לעו"ד מני, הפכו יתר ההכרעות בטענות השונות למיותרות, אך אני מוצא בכל זאת לנכון להעיר בקצרה ביחס למספר טיעונים שעלו מפי העוררים, בעררים ובדיון:

12.1                    ההתכתבויות עם עורכי הדין הקפריסאים – בית משפט קמא קבע, כממצא שבעובדה (לאחר עיון בכל מסמך ומסמך), שכלל אין מדובר במסמכים עליהם חל חיסיון, אלא בהוראות שהעביר עו"ד מני למשרד האמור ודיווח על ביצוען של אלה. עם קביעה זו לא ראיתי התמודדות של ממש ודי בה כדי להצדיק את דחית הטענה. אוסיף ואומר, מעבר לנדרש, כי הגישה הפרשנית שביקשו העוררים שאקבל, לפיה ההתכתבויות בין עורכי הדין חסויות, מעצם מהותן, אינה מקובלת עלי, שהרי מה פשוט היה למי שמעוניין בכך, להנחות את פרקליט א` להעביר הנחיה לפרקליט ב`, לביצוע פעולה מסויימת שאינה חוקית, שאז היתה הפעולה או המסמכים שהוחלפו לשם ביצועם, לחסויים. הדברים אינם סבירים ואין לקבלם.

12.2                    מסמכי הבנק – לא ירדתי לסוף דעת העוררים ביחס למסמכים אלה. אין מדובר בחלק מהשרות המקצועי של פרקליט ללקוחו, ומשכך פשיטא שאין החיסיון חל עליהם כלל ועיקר.

12.3                    מסמכי מחשב –טענת העוררים ובעיקר עו"ד מני היא, שכל מסמך השמור במחשבי משרדו של עו"ד מני, הוא בגדר טיוטה חסויה ומשכך חסוי. אין לקבל טענה זו. ראשית, על מנת שמסמך יהיה חסוי, הוא צריך להיות קשור לשרות המקצועי המוענק על ידי עורך הדין ללקוח ולא ניתן לקבוע כלל גורף כפי טענת העוררים. שנית, בעידן הנוכחי, מסמכים רבים מופקים על ידי המחשב ונשלחים לדרכם ללא חתימה (תכתובותE-MAIL  למשל) ואף ניתן לאחסן במחשב מסמכים שהיו בעברם מסמכי נייר מוחשיים ונסרקו לפורמט של קובץ מחשב. האם עצם העובדה שהמסמך אינו חתום או שמור כקובץ, הופכת אותו לטיוטה חסויה? ברור שלא. בית משפט קמא עבר על המסמכים, בחן אותם בין היתר בשים לב לתוכנם וטענות עו"ד מני והכריע כפי שהכריע, באופן שלדעתי אינו מצדיק התערבות.

13.  סיכומם של דברים הוא, שדין העררים להדחות וכך אני מורה.

ניתנת ארכה בת 30 ימים מהיום, שלאחריה תהיה המשיבה רשאית לפנות ולקבל את המעטפות לעיונה, בהתאם לצו בית המשפט מיום 25.12.07, אלא אם תתקבל עד לאותו מועד החלטה שונה מעם ערכאת הערעור.

 

 

קבלת המסמכים לידי המשיבה תבוצע באופן שלשלב נטילת המסמכים יתייצבו נציג מטעם המדינה, נציג מטעם עו"ד מני וכן נציג מטעם לשכת עורכי הדין (אם תחפוץ בכך), ומסירת המסמכים תתבצע בהתאם לקביעת בית משפט קמא בחלק האופרטיבי של החלטתו (מעמ` 37 להחלטה ואילך). יתר המסמכים, שעל חסיונם הורה בית משפט קמא בהחלטתו, יוחזרו באותו מעמד לידי עו"ד מני.

 

ניתנה היום, כ` באדר ב`, תשס"ח (27 במרץ 2008), במעמד __________________________.

 

                                                                               

ש` ברוך, שופט

           

 

 

© כל הזכויות שמורות