תעשיית התקליטים צריכה לצפות לחדשות רעות נוספות
מחבר המאמר סוקר בתחילת המאמר הודעות שהוציאו לאחרונה חברות התקליטים כמו למשל הודעתה של EMI כי היא תקצץ בין 1500 ל- 2000 משרות. המחבר טוען כי הבעיה הגדולה של החברות הללו היא מנוסתם של אמנים ידועים מחברות התקליטים המסורתיות.

לדבריו, להקת ה- Eagles משווקת כיום ב- Wal-Mart, מדונה עזבה את וורנר לטובת Live Nation, חברה המשווקת ומקדמת קונצרטים, EMI איבדה את פול מקרטני ורדיוהד וקולדפליי מאיימת גם לעזוב. בשבוע שעבר הודיע רובי וויליאמס כי גם הוא עומד לעזוב את EMI.

המחבר מספר כי חברות התקליטים היו תמיד תלויות בהכנסות ובתזרים המזומנים שנוצר ממכירת אלבומי פלטיניום של אמנים כדי לממן כשרונות חדשים והוא שואל מה יקרה אם ההכנסות הללו תעלמנה, כיצד תוכלנה החברות להתחרות?

מחבר המאמר מציין כי המקרה של רובי וויליאמס מענין וככל הנראה הוא ילמד בבתי ספר לניהול בשנים הבאות. מנהליו של וויליאמס הם יזמים מנוסים והם עבדו קשה על מנת להפוך אותו לכוכב הבינלאומי שהוא כיום.

המחבר מספר כי מנהליו של וויליאמס יצרו מודל חדש בתעשיית המוסיקה כאשר הם יצרו מיזם משותף עם EMI לפיו תמורת 157 מיליוני דולרים EMI קיבלה נתח מיעוט בכל הכנסותיו של וויליאמס מקונצרטים, מכירת הקלטות, מסחור וחסויות. בזמן שחתמה על העיסקה הצטיירה EMI כפראירית, אולם מאז הוכחה העיסקה כמשתלמת ביותר.

מחבר המאמר מספר כי המודל הזה שוכפל מאז על ידי Linkin Park, מדונה ואמנים נוספים ונתפס על ידי חברות התקליטים כמודל העסקי שיציל את עסקיהן. אולם כעת נראה כי הגיע הזמן בו האמנים הבינו כי הם יכולים לעשות זאת לבדם ובעצמם.

המחבר מזכיר את הניסוי של רדיוהד, וטוען כי אם הנך כוכב גדול מספיק, אינך צריך את חברת התקליטים יותר. לפי המחבר, המוסיקה איבדה את הערך הכלכלי שלה לצרכנים, אולם עדיין יש לה ערך רגשי. אנשים לא יפסיקו להאזין למוסיקה, הם רק הפסיקו לשלם עבורה ולכן האתגר הוא למצוא כיצד להפוך את הערך הרגשי לכסף.



© כל הזכויות שמורות