תאריך: 03/01/2008

ע"פ 2609/07

בבית המשפט המחוזי בחיפה

בפני כב' הש' ר.שפירא, ע. גרשון, צ.קינן

אהרון אופר נ' מדינת ישראל

העובדות

1. על מחשבו של המערער נתפסו למעלה מ-25,000 פרסומי תועבה. מחשבו של המערער שימש שרת אינטרנט והנאשם הציע את פרסומי התועבה לציבור.

2. המערער הורשע על ידי בית משפט השלום בחיפה בעבירות של בפרסום תועבה ובהחזקת פרסומי תועבה, לפי סעיפים 214(ב) ו-(ב3) לחוק העונשין. על המערער נגזר עונש של קנס בסך 3,000 ₪, מאסר לתקופה של 24 חודשים, מהם 10 לריצוי בפועל.

3. הנאשם מערער על חומרת העונש, בטענה שלא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות.

4.המאשימה מערערת על קולת העונש.

בית המשפט קבע

1. עידן האינטרנט הביא עימו, לצד הברכה הרבה שבאפשרויות התקשורת והחלפת המידע, גם סכנות רבות. האינטרנט יצר מצב שבו כל אדם יכול לצלם ולהפיץ תמונות של קטינים ברחבי רשת האינטרנט.

2. החזקתם ופרסומם של פרסומי תועבה ובהם דמויות של קטינים, שבחלקם מציגים קטינים המקיימים יחסי מין, מהווים, הם עצמם, חוליה בשרשרת ניצולם המיני של קטינים.

3. בית המשפט מציין כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לריבוי העבירות שבהן עסקינן ולתפקיד שמילא הנאשם בפרסומם ובהפצתם של פרסומי התועבה הנדונים. בנסיבות העניין דנן, יש להעדיף בבירור את האינטרס הציבורי שבהגנה על קטינים על פני האינטרס האישי של הנאשם ונסיבותיו האישיות.

4. רק הטלת עונשים חמורים וכואבים תוכל להלחם בתופעת הפורנוגרפיה הפדופילית המנצלת קטינים ופוגעת בהם. ענישה חמורה תבטא את סלידתו העמוקה של בית המשפט מן המעשים המתועבים, תמלא את תפקידו של בית המשפט בהגנה על שלומם של קטינים מפני ניצול מיני ותסייע להרתעת הרבים מביצוען של עבירות כאמור

5. בית המשפט קובע כי העונש שיוטל על הנאשם הוא: עונש הקנס ישאר על כנו, שתי שנות מאסר לריצוי בפועל, 10 חודשים על תנאי לעניין עבירת החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, שלוש שנות מאסר על תנאי לעניין עבירת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין.

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' ס. הנשיא השופטת רחל חוזה) מיום 23/09/07, אשר ניתן במסגרת ת"פ 1780/06.

פסק - דין

השופט עודד גרשון:

1.         מבוא

בסעיף 214 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן - "החוק") קבע המחוקק עבירות של "פרסום והצגת תועבה" ובהן העבירות שלהלן:

"(ב)       המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין, דינו – מאסר חמש שנים.

(...).     

(ב3)       המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, דינו מאסר שנה; לענין סעיף קטן זה, "מחזיק" – למעט המחזיק באקראי ובתום לב". (ההדגשה שלי. ע.ג.).

כל אחד מן העונשים האמורים לעיל מתייחס לפרסום בודד או להחזקת פרסום בודד.

מה דינו של מי שהחזיק במחשביו ובתקליטוריו השונים, מעל 25,000 פרסומי תועבה, ובהם דמויות של קטינים, שאותם פרסם באינטרנט?

זוהי השאלה העומדת בבסיסו של פסק דין זה.

2.         פירוט ההליכים בבית המשפט קמא ובערכאה הנוכחית

א.         המערער בת.פ 2609/07 (המשיב בע.פ 2689/07 – להלן – "הנאשם") הועמד לדין בבית משפט השלום בחיפה (ת.פ 1780/06).

בכתב האישום נטען כי החל משנת 1994 שמר הנאשם במחשבו סרטים ותמונות תועבה ובהם דמויות של קטינים, שחלקם אף מציגים את הקטינים מקיימים יחסי מין, אותם אסף הנאשם ממקורות שונים ברשת האינטרנט.

הנאשם, כך נטען, נהג לגלוש באינטרנט, בין היתר, באמצעות תוכנת המחשב "MIRC" המאפשרת לשוחח עם גולשים אחרים ולהחליף ביניהם קבצים.

לטענת המערערת בע.פ 2689/07 (המשיבה בע.פ 2609/07 – להלן – "המאשימה") פרסם הנאשם את פרסומי התועבה שבמחשבו כך שהציעם לציבור באמצעות ה - "MIRC" ואף הפיצם באמצעות תוכנה זו. לצורך זה, התקין הנאשם במחשב שבביתו, בעיר נשר, תוכנה בשם “Panzer Fileserver “  המשנה את מאפייני ה - "MIRC" ומאפשרת  שימוש במחשבו של הנאשם כשרת מחשב.

עוד נטען בכתב האישום כי הנאשם ביקש מגולשים באינטרנט סרטים ותמונות תועבה כדוגמת פרסומי התועבה ותמורתם הציע את פרסומי התועבה שבמחשבו, שהיו זמינים לגולשים, באמצעות השרת.

ביום 15.7.04 נערך חיפוש בביתו של הנאשם שבמהלכו נתפסו מחשביו ותקליטורים שונים שהכילו, בין היתר, מעל ל – 25,000 פרסומי תועבה אותם החזיק הנאשם ומהם פרסם באינטרנט כאמור לעיל.

בסעיף 6 לכתב האישום נטען כי " במעשיו המתוארים לעיל החזיק הנאשם ברשותו פרסומי תועבה ובהם דמויות של קטינים ובנוסף פרסם פרסומי תועבה ובהם דמויות של קטינים".

ב.         הנאשם הודה בהחזקת פרסומי התועבה כאמור ובהם דמויות של קטינים, ובביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום בקשר לפרסומי התועבה האמורים.

            בעקבות כך הורשע הנאשם בפרסום תועבה לפי סעיף 214(ב) לחוק (ריבוי עבירות), ובהחזקת פרסומי תועבה לפי סעיף 214(ב3) לחוק (ריבוי עבירות).

ג.          בית המשפט קמא (כב' ס. הנשיא השופטת רחל חוזה) גזר על הנאשם את העונשים שלהלן:

            קנס בסך של 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט הורה כי הקנס ישולם ב – 3 תשלומים שווים ורצופים החל ביום 23.10.07;

            מאסר לתקופה של 24 חודשים שמתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור אחת מן העבירות שעליהן הורשע.

ד.         הנאשם מערער על חומרת העונש במסגרת ערעור פלילי 2609/07.

ה.         המאשימה מערערת על קולת העונש במסגרת ערעור פלילי 2689/07.

ו.          הדיון בשני הערעורים התקיים בצוותא חדא ופסק דין זה מתייחס לשני הערעורים גם יחד.

3.         טענות הנאשם

א.         הנאשם, באמצעות סניגוריתו עו"ד גב' תמי אולמן, ביקש לקבל את הערעור, להקל בעונשו באופן שלא יושת עליו מאסר ולכל היותר יושת עליו עונש שירוצה בעבודות שירות.

ב.         הנאשם טען כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, להודייתו המהירה במעשים שיוחסו לו ולהפנמה המלאה אשר הביאה אותו ליטול חלק בהליך טיפולי פרטי, רציף ומשמעותי. לטענתו, בית המשפט קמא שגה בכך שלא ראה בהליך הטיפולי אותו הוא עובר ובחוות הדעת המתייחסת להליך האמור, כגורמים "אשר היה בהם כדי לייתר, במקרה קונקרטי זה, את הצורך לשלוח את המערער למאסר, אחרי סורג ובריח – זאת, על אף חומרתן של העבירות".

ג.          הנאשם טען כי העונש שהוטל עליו "הינו חמור ואיננו עומד ברף הענישה המקובל בעבירות שבהן הורשע – זאת בזיקה לנסיבות שבהן נעברו העבירות דלעיל (...)".

ד.         הנאשם טען כי הוא אדם נורמטיבי, כבן 36, נשוי ואב לשני ילדים. לטענתו, הוא עסק בתחום המחשבים והתמחה בנושאים הקשורים להבטחת מידע בתחום המיחשוב.

הנאשם טען כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לעברו הנקי ולנסיבותיו האישיות והמשפחתיות.

ה.         הנאשם הוסיף וטען כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא התחשב בסיכויי שיקומו, סיכויים עליהם עמד ד"ר נדב שורק בחוות דעתו שהוגשה מטעם ההגנה. לטענתו, גזר דינו של בית המשפט קמא, שהתעלם משיקולי שיקום, מחד, ונתן משקל יתר לשיקולים שבמרכזם הצורך בהרתעת הרבים, מאידך, שגוי מעיקרו ומן הראוי שערכאת הערעור תתערב במסקנותיו.

ו.          הנאשם טען כי בפני בית המשפט קמא –

                           "(...) הובאו נסיבות אישיות חריגות אשר הצביעו על סיכוי רב של המערער להפיק תועלת מהליך טיפולי אשר בסופו היתה מסוכנותו המינית מזערית, אם בכלל היתה קיימת. בכך גם היתה יוצאת החברה בכללותה – נשכרת.

                           תחת זאת השית בית המשפט הנכבד קמא עונש מאסר בפועל ולתקופה משמעותית על המערער (...)".

                ז.              הנאשם טען כי העונש שהושת עליו חורג מרמת הענישה המקובלת. לטענתו -

                           "(...) כתב האישום בעניינו של המערער מתייחס לנושאים אשר אינם באים חדשות לבקרים בפני ערכאות שיפוטיות. ניכר כי המדובר בנושא אשר רק לאחרונה זוכה להקצאת משאבים מצד גורמי החקירה ומטבע הדברים אין בנמצא פסיקה עניפה אשר תצביע על מדיניות ענישה ברורה ומגובשת. משכך, אין בנמצא מקרים דומים רבים מהם ניתן ללמוד על מדיניות נוהגת ונראה כי המקרה אשר בפנינו מהווה אבן דרך בעיצוב מדיניות ענישה נוהגת אשר תיושם בעתיד על מקרים דומים".

לטענת הנאשם אין מקום להשית עליו עונש חריג לחומרה כאשר אנו מצויים בתהליך גיבושה של מדיניות ענישה ראויה.

4.         טענות המאשימה

א.         המאשימה בקשה לדחות את ערעורו של הנאשם, לקבל את ערעורה שלה ולהחמיר בעונשו של הנאשם.

ב.         המאשימה טענה כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא ייחס את החומרה הראויה והמתבקשת לעבירות שבהן הורשע הנאשם. לטענתה, קביעת רף ענישה של 10 חודשי מאסר "תעביר לציבור מסר מוטעה ומסוכן הנוגד לתכליתו של החוק".

ג.          המאשימה טענה כי העובדה שעסקינן בקביעת רמת ענישה בסוג עבירות ללא תקדים "מחייבת הצבת רף עונשי הולם וגבוה מזה שנקבע בבית המשפט קמא, שיבטא את סלידת החברה והחומרה שבה יש לראות בניצולם המיני של קטינים למטרות הכנת אותם חומרים פדופיליים, אשר המשיב במעשיו תרם להפצתם. לא ניתן לומר כי גזירת עונש שהוא לכל הפחות ששית מהעונש המירבי הקבוע בחוק היא רמת הענישה ההולמת מקרים אלה".

ד.         המאשימה טענה כי על פי המסמכים שהסניגוריה עצמה הגישה במהלך טיעוניה לעונש הרי שהנאשם הינו פדופיל. הוא "(...) חוליה חשובה בשרשרת המתחילה בניצול מיני חמור של קטינים שנגרם במהלך הפקת התמונות והסרטים הפדופיליים, דרך הפצתו על ידי אנשים דוגמת המשיב ועד לצריכתו על ידי פדופילים. דווקא היותו של המשיב פדופיל בעצמו חמורה יותר, שכן בהיותו כזה הוא שואף להגדיל את כמות החומר שברשותו על מנת לספק את צרכיו, ובכך מעודד אחרים לשתף עמו עוד ועוד קבצים המכילים פרסומים פדופיליים".

ה.         המאשימה טענה שבית המשפט קמא טעה בכך שלא ייחס את החומרה הראויה לריבוי העבירות בהן הורשע הנאשם. "הואיל וכל אחד מהפרסומים מגבש עבירה נפרדת, המדובר אם כך במעל ל- 25,000 עבירות אותן ביצע המשיב בכל אחד מסעיפי העבירות בהן הורשע".

ו.          המאשימה הוסיפה וטענה כי -

"אם לא די בעובדה כי המשיב נהג לצפות בתכנים פדופיליים על מנת לספק עצמו מינית (...), הרי שעל פי הראיות שהביאה ההגנה, לא הסתפק המשיב במעשים פאסיביים בלבד אלא אף יצר קשר עם נערה בית 16, כאשר הוא נחזה לצעיר בן 17 – ואף קבע עמה מפגש, שלא יצא, לדבריו, לפועל (ר' חוות דעתו של ד"ר שורק שהוגשה ע"י ההגנה). לדעת המאשימה ראוי כי עונשו של המשיב יוחמר החמרה משמעותית על מנת להרתיעו הרתעה ממשית, פן ישוב לסורו בעתיד".

ז.          עוד טענה המאשימה כי הנאשם אמנם החל, בעקבות מעצרו, בטיפול בסטייתו, אולם אף אחד מן המסמכים שהציג במסגרת טיעוניו לעונש אינו מלמד על כך שנרפא מסטייתו והוא אינו מסוכן עוד. "עיון בתסקיר המבחן מלמד כי לא חל במשיב שינוי בתחום המיני-פדופילי ולהערכת שירות המבחן הוא עדיין ברמת סיכון להשנות".

5.         דיון

א.         לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין אני עומד להציע לחברי הנכבדים לדחות את ערעורו של הנאשם, לקבל את ערעורה של המאשימה ולהחמיר בעונשו של הנאשם כמבוקש.

ב.         עידן האינטרנט הביא עימו, לצד הברכה הרבה שבאפשרויות התקשורת והחלפת המידע, גם סכנות רבות. האינטרנט יצר מצב שבו כל אדם יכול לצלם ולהפיץ תמונות של קטינים ברחבי רשת האינטרנט. "באינטרנט אין שומר, מוכר או סדרן. הגישה הפשוטה לאינטרנט ומגוון התכנים העצום הנמצא ברשת, מעוררים חשש שילדים ייחשפו לתכנים שיזיקו להם": ד"ר מיכאל בירנהק, "פוליטיקה – כתב עת למדע המדינה וליחסים בינלאומיים", גליון מס' 13, תשס"ה – 2005, עמ' 101, בעמ' 109.

            במאמרו "החופש לגלוש בספריות ציבוריות", שפורסם בכתב העת "משפט וממשל", כרך ו', חוב' 2, בעמ' 421, כתב ד"ר מיכאל בירנהק לאמור:

                           "לא כל המידע המצוי במרחבי הרשת מספק צרכים אינטלקטואליים ופוליטיים. ברשת ישנם אתרים המכילים (...) פורנוגרפיה ושאר תכנים מפוקפקים. (...). פורנוגרפיה ידועה לשמצה לא רק מחמת השחיתות המוסרית שאנשי דת ושמרנים מוצאים בה, אלא גם משום שהיא משפיעה על תודעתם של צרכניה באשר לנשים ולמין. למרות זאת נראה שהפורנוגרפיה איננה צפויה להעלם מחיינו. כל עוד יהיה לה ביקוש – ונראה שכך יהיה – יימצא לה ההיצע.

                           ההשלמה עם קיומה של הפורנוגרפיה כחלק מחיינו איננה מחייבת שלא נתגונן מפניה ולא נגן על אלה הזקוקים להגנה מפניה, ובמיוחד ילדים. הנגישות הקלה לפורנוגרפיה באינטרנט חושפת ילדים להשפעות שליליות. האינטרס הציבורי להגן על ילדים ברור וחשוב. (...)". (שם, בעמ' 422).

ג.            לחשיפת קטינים לחומר תועבה יש השפעה שלילית על התפתחותם, והיא עלולה לטעת בהם תפיסת עולם מעוותת בכל הקשור במין.

אלא שהפגיעה בקטינים אינה מתמצית בחשיפתם לתכנים שיזיקו להם: זמינות וקלות התקשורת באמצעות האינטרנט, והעובדה שתקשורת שכזו יכולה להתבצע באופן אנונימי מבלי שהצד האחד יודע לבטח את זהותו של הצד האחר, חושפת את הקטינים לאפשרויות רבות ומגוונות של פגיעה, לרבות האפשרות של ניצול מיני. 

            החזקתם ופרסומם של פרסומי תועבה ובהם דמויות של קטינים, שבחלקם מציגים קטינים המקיימים יחסי מין, מהווים, הם עצמם, חוליה בשרשרת ניצולם המיני של קטינים.

ד.         פורנוגרפיית קטינים היא סוג של אלימות מינית כלפי קטינים, והיא מציגה אותם כסחורה מינית.

            על הקשיים שמביאה עמה הטכנולוגיה המודרנית של האינטרנט באשר לאבחנה בין תמונה אמיתית לבין הדמיה של ילדים; על הכתם שבהחזקת פורנוגרפיה פדופילית; על החומרה שבהתעללות המינית בילדים הנוגדת את האינסטינקטים המוסריים של אנשים הגונים ועל החומרה שבה רואה בית המשפט את המסחר בפורנוגרפיה פדופילית, על כל אלה ראו את פסק דינו של בית המשפט העליון בארה"ב בענין: John D. Ashcroft V. The Free Speech Coalition, (00-795) 535 U.S. 234.

ה.         האיסורים שבסעיף 214 לחוק, בנוסחם דהיום, נחקקו בעקבות הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 58) (עבירות זנות, מין ותועבה), התשנ"ז-1977 ("הצעות חוק", תשנ"ז, בעמ' 464 (להלן – "הצעת החוק"). החוק הוצע כדי להגן על קטינים מפני ניצול מיני.

            בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי מדינת ישראל היא צד לאמנה לזכויות הילד משנת 1989 שאומצה על ידי 187 מדינות ובהן ישראל. עם הצטרפותה לאמנה התחייבה מדינת ישראל להתאים את חוקיה לאמור באמנה בכל הנוגע להגנה על קטינים, בין היתר, מפני כל סוגי הניצול המיני וההתעללות המינית, לרבות זנות ופורנוגרפיה, ולנקוט את כל האמצעים המתאימים כדי למנוע מהם להיות מעורבים בכל פעילות מינית אסורה. (שם, בעמ' 465).

            בדברי ההסבר לנוסח העבירות שבסעיף 214 לחוק נאמר בהצעת החוק כדלקמן:

                           "בשנים האחרונות התגברה תופעת ניצולם של קטינים בתעשית הפרסומים הפורנוגרפיים. המדובר לא רק בפרסומים על דפי התקשורת הכתובה, אלא גם בסרטים ובקלטות וידיאו המופצים גם באמצעות תקשורת מחשבים. תעשיה זו פורחת במספר רב של מדינות ותוצרת זו מגיעה גם לישראל. חומר התועבה המצוי בקלטות הוא קשה במיוחד ומתגלה בו ניצול מיני חמור של קטינים, לעתים גם תוך עשיית מעשי אלימות חמורים בקטינים.

                           חומר התועבה, המופק כדי לענות לטעמם של סוטים, כולל לעתים גם הדמיות וחיבורים שונים ומשונים של חלקי גוף של קטין עם חלקי גוף של אנשים או של חיות.

                           (...).

                           (...) אנשי מקצוע סבורים שכדי להגן על הקטינים צריך להקטין את הדרישה של אנשים פרטיים לחומר מסוג זה. באיזון בין חופש הבחירה של אדם לגבי חומר קריאה או צפיה שהוא מחזיק בביתו, הפגיעה בקטינים המשמשים להפקת חומר תועבה זה וניצולם המיני של הקטינים, הגנתו של הקטין חשובה יותר". (שם, בעמ' 472).

ו.          באי כח הצדדים הפנו אותנו לפסקי דין שונים לתמיכה בטענותיהם, זה בכה וזה בכה. ברם, המקרה שלפנינו שונה מכל פסקי הדין אליהם הופנינו. זאת, הן בשל כך שעסקינן, גם בהחזקת פרסומי תועבה פדופיליים וגם בפרסומם, והן בשל כך שבענייננו מדובר בכמות אדירה של פרסומים – למעלה מ- 25,000 פרסומי תועבה!

            חומרה נוספת יש לראות במקרה שלפנינו בעובדה שמחשבו של הנאשם שמש שרת אינטרנט והנאשם הציע את פרסומי התועבה לציבור והפיצם באמצעות מחשבו על דרך של "תן וקח": הגולשים באינטרנט הוזמנו ליתן לנאשם סרטים ותמונות תועבה כדוגמת פרסומי התועבה ובתמורה הציע להם הנאשם את פרסומי התועבה שבמחשבו.

ז.          חוששני כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לריבוי העבירות שבהן עסקינן ולתפקיד שמילא הנאשם בפרסומם ובהפצתם של פרסומי התועבה הנדונים.

ח.         בנסיבות העניין שלפנינו יש להעדיף בבירור את האינטרס הציבורי שבהגנה על קטינים על פני האינטרס האישי של הנאשם ונסיבותיו האישיות.

דומה שרק הטלת עונשים חמורים וכואבים תוכל להלחם בתופעת הפורנוגרפיה הפדופילית המנצלת קטינים ופוגעת בהם. ענישה חמורה תבטא את סלידתו העמוקה של בית המשפט מן המעשים המתועבים, תמלא את תפקידו של בית המשפט בהגנה על שלומם של קטינים מפני ניצול מיני ותסייע להרתעת הרבים מביצוען של עבירות כאמור. 

ט.         כאן אני רואה להדגיש שרק משום שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם הנאשם, אני מציע את העונשים שלהלן. שאם לא כן, היו העונשים חמורים יותר.

6.         אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מציע לחברי הנכבדים כי נדחה את ערעורו של הנאשם בע"פ 2609/07, נקבל את ערעורה של המאשימה בע"פ 2689/07 ונטיל על הנאשם את העונשים שלהלן:

א.         עונש הקנס שהוטל על הנאשם על ידי בית המשפט קמא ישאר על כנו.

ב.         שתי שנות מאסר לריצוי בפועל (24 חודשים).

ג.          10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור, במשך תקופה של שנתיים מיום שישתחרר ממאסרו, עבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ויורשע עליה.

ד.         שלוש שנות מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור, בתוך 3 שנים מיום שישתחרר ממאסרו, עבירה של פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ויורשע עליה.

ה.         הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 3/2/08 שעה 09:00 במחלקת הערעורים של מזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה.

                                                                                            ­­­­­­­­­­­________________

                                                                                               עודד גרשון, שופט

השופט רון שפירא (אב"ד):

אני מסכים.

                                                                                            ­­­­­­­­­­­_____________________

                                                                                                 רון שפירא, שופט (אב"ד)

השופטת צילה קינן:

אני מסכימה.

                                                                                            ­­­­­­­­­­­_____________________

                                                                                                    צילה קינן, שופטת

הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט עודד גרשון. על הנאשם להתיצב לריצוי עונשו ביום 3/2/08 שעה 09:00 במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה. עד למועד זה ישארו בעינם כל התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע גזר הדין וינתן צו לעיכוב יציאתו מהארץ.

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ח (3 בינואר 2008) במעמד הנאשם, ב"כ הנאשם וב"כ המאשימה.