תפ``ח 1196/02 (מחוזי תל אביב), מדינת ישראל נגד ירון בלנק
תאריך: 25.11.2002
הליך: תפ"ח 1196/02
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
בפני כב` השופטת שרה סירוטה ס.נ - אב"ד 
 כב` השופט אברהם טל
 כב` השופט ד"ר עמירם בנימיני
הצדדים: מדינת ישראל נ` ירון בלנק
 
עובדות:
הנאשם נהג ליצור קשר עם נערים בגילאים 16-13 ברשת האינטרנט, במסגרת צ`אטים באתרים של נוער הומוסקסואלי. הנאשם איים על הקטינים כי אם לא יסכימו להיפגש עימו על מנת לקיים יחסי מין, הוא יחשוף בפני בני משפחותיהם את נטיותיהם המיניות. בידי הקטינים לא נותרה בידיהם ברירה אלא להיענות לדרישותיו הסחטניות של הנאשם להישאר עמו בקשר, ובמקרים מסוימים אף להיפגש עמו. והפגישות הובילו במקרים רבים ליחסי מין.

נפסק:
הוחלט להטיל עונש מאסר ממושך על הנאשם.


 

 

   

בתי המשפט

בש 092651/02

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

 

25/11/02

תאריך:

כב` השופט גורפינקל צבי

בפני:

 

 

 

 

מדינת ישראל

המבקשת

שוורץ

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

נ ג ד

 

 

ירון בלנק

 

המשיב

גבאי-מנדלמן

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

החלטה

 

בכתב האישום נטען שהמשיב, שהוא בן 23, נהג לגלוש ברשת האינטרנט תוך שימוש בתוכנות ICQ ו-MIRC. הוא גלש לאתרים שבהם נערכו שיחות ודיונים (צ`טים) עם מספר משתתפים ונהג להיכנס לאתרים שבהם נהגו קטינים לשוחח בעניין נטיותיהם המיניות תוך התייחסות להיותם נוטים להיות הומוסקסואליים. הטענה היא שהמשיב החל ליצור קשרים עם קטינים בגילאים 13 עד 16 ולאחר מכן נוצרו גם קשרים באמצעות הטלפון.

 

הקטינים שיתפו את המשיב בהתלבטויותיהם בקשר לזהותם המינית ובעיקר הדגישו את חששם שהוריהם או סביבתם הקרובה יגלו את הנטיות ההומוסקסואליות שלהם.

 

המשיב ניסה לשכנע את הקטינים להיפגש עמו תוך שהוא מציג עצמו כצעיר מגילו האמיתי ותוך הרעפת דברי חיבה ומשיכה על הקטינים.

 

בעקבות השיחות נפגשו חלק מהקטינים עם המשיב וחלקם גם קיים עמו יחסי מין. היו קטנים שהביעו סירוב במהלך השיחות להיענות להצעותיו של המשיב להיפגש עמם או להמשיך את הקשר, והמשיב איים עליהם כי אם יסרבו לדרישותיו ייגלה להוריהם או לסביבתם הקרובה על נטיותיהם המיניות.

 

פרט האישום הראשון מייחס למשיב עבירות של מעשה סדום בנסיבות אינוס וסחיטה באיומים, זאת בקשר לנער שבעת יצירת הקשר עם המשיב, היה בן 14 ו-10 חודשים. הנער סיפר למשיב על התלבטויותיו בעניין זהותו המינית ועל ספקותיו אם לבחור בזהות הומוסקסואלית, והמשיב ניסה לשכנעו להיפגש עמו ולקיים עמו יחסים. הנער סירב לכך תחילה ואז החל המשיב לאיים עליו כי יספר להוריו על נטיותיו. כתוצאה מכך נאלץ הנער להיפגש עם המשיב ובעקבות השיחות, קוימו יחסי מין בין השניים, כאשר יחסים אלה לא היו בכפיה. יחסי המין היו אוראליים ואנאליים.

 

הפרט השני מייחס למשיב עבירות של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 וסחיטה באיומים. המדובר הוא בקשר שיצר המשיב עם נער בן 13 ו-3 חודשים והתנהלו ביניהם שיחות על עניינים הקשורים בנטיות מיניות ויחסים הומוסקסואליים. תחילה סירב הנער להיפגש עם המשיב, אולם לאחר מכן הסכים לכך ובפגישתם אף סיפר למשיב שעדיין איננו בן 14. המשיב ליטף את הנער מעל הבגדים בישבנו ובאיבר מינו וכאשר ניסה הנער, בשיחות מאוחרות יותר, לנתק את קשריו עם המשיב, איים עליו כי יפיץ את עובדת היותו הומוסקסואל.

 

הפרט השלישי מייחס למשיב עבירה של סחיטה באיומים, הפעם מדובר בקשר שנוצר עם נער בן 14 ו-10 חודשים. השניים שוחחו באמצעות האינטרנט ולאחר מכן בטלפון, השיחות גלשו לנושא יחסי מין, המשיב ניסה לשכנע את הנער להיפגש עמו אולם האחרון סירב וניסה לנתק את הקשרים עמו, אולם אז החל המשיב להתקשר מספר רב של פעמים לביתו של הנער ולטלפון הנייד שלו, תוך שהוא מאיים עליו כי אם לא יענה לדרישותיו להמשיך את הקשר וגם להיפגש עמו לצורך קיום יחסי מין, הוא יספר לאמו כי בנה הומוסקסואל.

 

בפרט הרביעי מיוחסת למשיב עבירה נוספת של סחיטה באיומים, זאת לאחר שנודע למשיב כי המתלונן בפרט זה, שהיה בן 16 וחצי, הוא בעל נטיות הומוסקסואליות. המשיב ניסה להשיג קשר עם הנער באמצעות תוכנת האינטרנט וגם בטלפון, אולם הנער סירב להיענות לו וביקש ממנו שלא יתקשר אליו עוד. למרות זאת, הוסיף המשיב להתקשר אליו ואיים כי אם לא יחדש את הקשר ולא ייפגש עמו, הוא יפיץ את העובדה שהנער הוא הומוסקסואל.

 

הפרט החמישי מייחס למשיב עבירה של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14, זאת בעניין קשר שיצר המשיב עם נער בן 13 ו-8 חודשים. תחילה שוחחו השניים באמצעות תוכנת האינטרנט ולאחר מכן בטלפון, והמשיב הציג עצמו כבן 18 ורמז על רצונו לקיים יחסי מין עם הנער. בעקבות שכנועים הסכים הנער להיפגש עם המשיב, השניים נפגשו בת"א והמשיב הושיב את הנער על רגליו וליטף את איבר מינו מעל מכנסיו. הנער הודיע שאיננו מעוניין עוד בהמשך הקשר עם המשיב וביקש שיחדול להתקשר אליו, אולם המשיב איים עליו כי יספר להוריו על נטיותיו המיניות תוך שהוא מבהיר כי הפרטים האישיים של הנער, כתובתו ושמות הוריו, ידועים לו.

 

הפרט השישי מייחס למשיב עבירה של סחיטה באיומים בעניין נער בן 16 ו-8 חודשים. השיחות בוצעו באמצעות האינטרנט והטלפון ולאחר מכן שידר הנער, באמצעות מצלמה דיגיטלית המותקנת במחשב בחדרו, צילום וידאו שאפשר למשיב לצפות בו בזמן השיחה. לאחר קיום שיחות בנושאי מין, ניסה הנער לנתק את קשריו עם המשיב וביקש להפסיק את צילומי הוידאו ששידר לו, אולם המשיב דרש ממנו להמשיך בשידורים ואיים עליו שאם לא יענה לדרישותיו, הוא יצלם את איבר מינו ויספר להוריו כי הנער הוא הומוסקסואל.

 

הפרט השביעי מייחס למשיב עבירה של מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 16. מדובר בקשר עם נער בן 14 וחצי שעמו ניהל המשיב שיחות בנושאי מין ושכנע אותו להיפגש עמו לצורך קיום יחסים. השניים נפגשו בת"א והמשיב החדיר את איבר מינו לפיו של הנער וכן ניסה להחדירו לפי הטבעת שלו וגרם לנער להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת ולפיו של המשיב.

 

החקירה בתיק זה התחילה כחקירה סמויה ובוצעו האזנות סתר שהובילו לגילוי תמלילי השיחות שבין המשיב והנערים שעמם יצר קשר. כך ביחס לנער המתואר בפרט הראשון. הוא מספר על האירועים כפי שמתוארים בפרט אישום זה. הסניגורית הצביעה על שיחות בחודשים הבאים לאחר תחילת הקשר, שבהם מתבטא הנער על אהבתו העזה למשיב ועל תחינתו שהמשיב לא ינתק את הקשר עמו. שיחות כאלה אכן קיימות אולם השאלה איננה אם יחסי המין שקוימו בסופו של דבר בין השניים היו בהסכמה, אלא כיצד הוביל המשיב את הנער להסכים לכך.

אינני מתייחס כלל לשאלה המשפטית של ההסכמה על פי החוק, אלא מה מהות ההסכמה.

 

על פי תיאור השיחות שבין השניים, ברור שתחילת השיחות הם איומים של המשיב על הקטין שאם לא ייפגש עמו, יגלה להוריו על נטיותיו. המשיב ניצל את גילו הרך של הנער, את התלבטויותיו והיותו מבולבל בשאלת זהותו המינית וגרם לנער להסכים להיפגש עמו בעקבות האיומים. אפשר שבשלב מאוחר יותר אכן התאהב הנער במשיב עד מעל לראשו, אולם לא זאת השאלה ולא זה מהות העניין, אלא החלק הרלבנטי הוא מה גרם לנער להיעתר למשיב. המשיב טווה קורי מלכודת סביב הנער כמו עכביש העוטף את קורבנו בקורים המנטרלים את הקורבן ומונעים ממנו כל החלטה עצמאית. המשיב ניצל את הפרש הגילים שבינו לבין הנער וגרם לו להתאהב בו, אולם לא מרצון טוב שהיה אמור להיות מלכתחילה אלא מתוך לחץ ואיומים שהיו.

 

מהשיחות שבין השניים עולה כיצד שובר המשיב בהדרגה את רוחו של הנער באמצעות האיומים כי יספר להוריו על נטיותיו, עד שבסופו של דבר נשבר הנער ומסכים לכל מה שהמשיב דורש ממנו. אפשר שבהמשך הפרשה, כאמור, קוימו יחסים בהסכמה לאחר שהנער נפל שבי בכפיו של המשיב, אולם אין להתייחס לאירועים המאוחרים יותר אלא לגורם שהביא אותם לכך.

 

דומה המצב בעניין זה לגבר החוטף נערה בת 14 ובהדרגה מאלץ אותה להתרגל אליו, עד שבסופו של דבר היא מפתחת בו תלות מוחלטת ומביא אותה למצב שבו היא דורשת את קיום יחסי המין ואולי גם נהנית מכך. גבר כזה לא יוכל לטעון שאין כאן אונס, כיוון שתחילת היחסים לא היתה מרצון טוב וחופשי אלא בלחץ ואיומים וכפיה וגם אם המשך המעשים נעשו לאחר שהמתלונן או המתלוננת הפכו תלויים בנאשם, הרי יש לראות בהם כהמשך ללחץ הבלתי הוגן שהופעל.

לפיכך לא תוכל להישמע טענת המשיב כי הכל היה בהסכמה.

 

לא מן הנמנע כי גם לו התחילה הפרשה בדרך המתוארת בין שני בוגרים, אפשר שראשית היחסים בסחיטה ואיומים היתה מלמדת גם על ההמשך שהיחסים קוימו בהסכמה, כי יש בכך משום אינוס כיוון שההסכמה הושגה בעקבות לחץ בלתי הוגן בראשית הדברים. כאשר מדובר בבגיר המתייחס כך לקטינים, המעשים זועקים מעצמם ואינם צריכים ראיות נוספות.

 

לכל אחד מפרטי האישום שתוארו יש ביסוס בתלונות המתלוננים בעדויותיהם, כאשר המשיב עצמו בחלק מהודעותיו מסכים כי הוא זקוק לטיפול ומעשים כאלה אינם ראויים ואינם יאים.

 

לאחר עיון בחומר הראיות ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים הנטענים בכתב האישום וקיימת תשתית ראייתית בעלת פוטנציאל מספיק לצורך הרשעת המשיב בעבירות שיוחסו לו.

 

המדובר הוא במסכת של איומים על קטינים וסחיטתם תוך ניצול בלבולם בעניין זהותם המינית עקב גילם הרך והצעיר, כאשר טרם גיבשו סופית את זהותם המינית, והמשיב בלבל את חושיהם והביאם לביצוע המעשים לצורך סיפוק תאוותיו המיניות.

 

המעשים המתוארים בכתב האישום מצביעים על היותו של המשיב מסוכן לציבור ויוצרים בכך עילת מעצר. השאלה היחידה היא לא אם יש לעצור את המשיב, שכן ברור שיש עילת מעצר, אלא האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר לגביו.

 

המשיב הוכיח בהתנהגותו כי הוא מסוכן לציבור הקטינים ועשה לעצמו מנהג כדרך חיים להפיל ברשתו עוד ועוד קטינים המתלבטים בזהותם המינית, לנצל את בלבולם ולהביאם לקיום יחסי מין, שלא מן הנמנע שהיו מסכימים להם אלמלא הדרך הנלוזה שבה נקט המשיב.

 

נראה כי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר לא יוכל במקרה זה להשיג את מטרת המעצר שעניינה מניעת המשך מסוכנותו של המשיב לציבור הקטינים.

 

הנגישות לאינטרנט היא גדולה וניתן להתקשר בנקל באמצעות מחשבים ניידים או אמצעים אחרים שחלופת מעצר לא תוכל למנוע אותם.

 

מסוכנותו של המשיב לקטינים זועקת במקרה זה ואיננה מאפשרת לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

 

לאור זאת, אני מורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפטו.

 

ניתנה והודעה היום, כ` בכסל"ו תשס"ג, 25 בנובמבר 2002, במעמד הצדדים.

 

גורפינקל צבי, שופט

 

© כל הזכויות שמורות