15/11/2006 |  שרי סמסון | אילון, אגרט ושות` עורכי דין
מלחמת הזכויות




מלחמת הזכויות
 
הקדמה
 
מיום שבו החלה ההכרה החוקית בזכויות יוצרים ועד היום – קיים מתח רב בין זכות זו לבין חופש המידע וחופש הביטוי, הווה אומר – זכויות המשתמש.
ההתפתחויות הטכנולוגיות שהתחוללו לאורך המאה ה-20 ועד ימינו תבעו שינויים גם בנושא הקניין הרוחני וזכויות היוצרים.
ככל שגדלה האפשרות להעברת מידע – כך גדל המתח שהוזכר לעיל.
במאמר זה אדון בדיני זכויות היוצרים בכל הקשור לתחום האינטרנט והמדיה.
מדוע מעניק החוק זכויות בלעדיות ליוצר? התשובה מתבססת על אופיין של היצירות המוגנות בדיני זכויות יוצרים.
המשותף לנכסים בלתי מוחשיים אלו, הינו היותם "טובין ציבוריים". אף שתהליך יצירתם של טובין אלה כרוך בד"כ בהשקעה גדולה של משאבים, לא ניתן באופן יעיל ואפקטיבי למנוע את השימוש בהם ללא תשלום. במצב עניינים בו לא ניתן להבטיח, כי הנהנים מן היצירות אומנם ישלמו עבור השימוש בהן, אין די תמריצים ליוצרים להשקיע ביצירתן. עידוד תהליך היצירה, ויצירתן של יצירות חדשות, הינו חיוני להתפתחותם של התרבות והטכנולוגיה ומבטא אינטרס ציבורי חשוב.
 
זכות היוצרים באינטרנט
 
אתר אינטרנט הינו כיום כלי שיווקי שבהקמתו ובהפעלתו מושקעים ממון רב, מקוריות ומיומנות. בעידן הנוכחי הפך אתר האינטרנט לכלי מרכזי בתעשייה, במסחר בפרסום ובשיווק בקרב מרבית החברות הגדולות במשק כמו גם בעסקים קטנים ובינוניים. העתקה גראפית ו/או מילולית של יצירות, לעיתים אף באותם הפונטים ובאותו הצבע תוך מודעות לזכויות יוצרים, פוגעת מטבע הדברים בבעל היצירה העמל ימים על גבי לילות על מנת לעצב אתר אינטרנט באופן ייחודי ולמלאו בתוכן, וזאת ע"מ למשוך קהל וליצור זירת מסחר אטרקטיבית בעולם תחרותי.
ציבור הולך וגדל של משתמשים מבלים זמן רב בביצוע עסקאות, צבירת ידע והפצתו, קידום מכירות, יצירת תרבות וצריכתה, ויכוח פוליטי, ויצירת קשרים חברתיים ואינטימיים על גבי הרשת. אלא שפעילות אנושית עשירה זו ברשת האינטרנט, אינה אלא יצירת מידע, שינויו והעברתו לאחרים.
 
זכויות היוצרים בחקיקה הישראלית
 
המעבר לעידן המידע הפך את דיני זכויות היוצרים, שהיו עד העשור האחרון תחום משפטי ייחודי ואזוטרי, לתחום מרכזי במשפט המסחרי. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בריבוי התביעות המשפטיות ובגידול ניכר ביוזמות החקיקה ובתשומת הלב הציבורית.
לפי דיני זכויות היוצרים התקפים בישראל, ועל פי אמנות בין-לאומיות, זכויות היוצרים בפרסומי המשרד, שייכות למדינת ישראל. זכויות יוצרים אלו חולשות, בין השאר, על טקסט, תמונות, איורים, מפות, קטעי צליל, קטעי וידיאו, גרפיקה ויישומי תוכנה (להלן: החומר המוגן), אלא אם כן נקבע באופן  מפורש, כי זכויות היוצרים בחומר המוגן שייכות לגורם אחר. המשתמש רשאי לעשות "שימוש הוגן" בחומר המוגן, לפי הכללים הקבועים בדין. הרעיון הבסיסי בהגנה על זכות היוצרים הינו, כי ההגנה ניתנת על אופן הביטוי של הרעיון אותו מעביר האומן להבדיל מהרעיון עצמו. כך, רעיונות באשר הם ויהיו יצירתיים ככל שיהיו אינם זוכים להגנה מכוח הגנת זכות היוצרים. הדרישה הבסיסית מיצירה היא המקוריות להבדיל מחדשנות. זכות היוצרים מתבטאת על דרך החיוב בזכותו הבלעדית של היוצר בפרי יצירתו ומאידך, שלילת הזכות מאחרים מלנצל את פרי יצירתו ללא הסכמתו. בנוסף, ליוצר ה"זכות המוסרית" ביצירתו. זכות זו, עניינה כיבוד הקשר בין היוצר ליצירתו ומתבטאת בעיקר בייחוס היצירה ליוצר ומניעת סילופה בידי אחרים.
 
האינטרסים הנוגדים בזכות היוצרים
 
דיני זכויות יוצרים מגדירים את אגד הזכויות הבלעדיות אשר ניתנות, מכוח חוק זכויות יוצרים, ליוצר ביצירתו, למשל, יזכה מפתח תוכנה להגנת החוק במקרה של העתקת התוכנה בלא הרשאתו. מחד, דיני זכויות יוצרים מקנים ליוצר את הכוח המשפטי למנוע מאחרים לעשות ביצירתו שורה של שימושים המוגדרים בחוק, וכמובן להרשות את השימוש ביצירתו כנגד תשלום תמלוגים. מאידך, מרגע שנוצרה היצירה קיים אינטרס ציבורי חזק למקסם את השימוש ביצירה ולאפשר לציבור הרחב להיחשף לה. עלות השימוש ביצירות נמוכה בד"כ. יצירות אינן מתכלות, במובן זה שהשימוש ביצירה בידי משתמש אחד, איננו גורע מיכולתו של אחר לעשות ביצירה את אותו השימוש. ככל שציבור רחב יותר של משתמשים יכול לעשות שימוש ביצירות, כך גדלה התועלת החברתית שביצירתן. יתרה מזאת, חשיפה ליצירות מעודדת יצירתן של יצירות חדשות. לפיכך, מתן גישה לציבור רחב ככל האפשר ליצירות אומנות, לספרות, לתכנות מחשב ולמידע הינו חיוני להבטחת התפתחותם של תרבות, מדע וטכנולוגיה. מאפיין זה של יצירות, ושל תהליך היצירה, מחייב שימת דגש על חופש המידע. מטרתם של דיני זכויות יוצרים הינה עידוד היצירה ע"מ להבטיח יצירתן והפצתן של יצירות שהינן חיוניות לציבור. ובלשונו של השופט שמגר בפס"ד אינטרלגו: "מטרתם של זכויות יוצרים היא לעודד את הגיוון בביטויים ובידע הקיים ולהעשיר את עולם הביטויים".

עקרונות משפטיים ומבחנים בפסיקה הישראלית
 
גם אם לעיתים, נדמה שניתן לשכפל ולהעתיק בחופשיות את כל מה שאפשר למצוא באינטרנט, הרי שהאמת הפוכה לחלוטין. לא רק שהחוק מתייחס לכל היצירות שתמצאו ברשת, אלא שהוא גם יכול לחייב אתכם לשלם 20,000 ש"ח על כל הפרת זכות יוצרים. סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים, קובע פיצויים ללא הוכחת נזק לכל הפרה, "בשיעור שלא יפחת מ-10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים". כיצד יפרש ביהמ"ש את הביטוי "כל הפרה"? יש לבחון באם ההעתקה שהתבצעה הינה אחת לעניין הפרת הזכות והפיצוי בגינה או שמא מדובר במספר העתקות. ביהמ"ש ייתן משקל לשאלה האם האלמנטים המועתקים הועתקו כולם מאתר אחד או ממספר אתרים שונים, והאם הם הועתקו מאותה קטגוריה באתר או שמא מחלקים שונים באתר, כדוגמת דף ראשי, דף אודות החברה, תקנון מכירה וכיוצ"ב. בפס"ד בן אוליאל נ` אברהם זר, עסקינן במקרה בו הוכח, כי הנתבע העתיק מספר קטעים שונים מתוך ספרו של התובע, כי בספר גלומה זכות יוצרים אחת, וההפרות השונות מהוות למעשה הפרה יחידה של זכות יוצרים שעליה נפסק פיצוי סטטוטורי אחד. מקרה זה ממחיש מצב בו ביהמ"ש התייחס לספר כאל יצירה אחת לעניין זכות היוצרים, ועל כן מספר העתקות שבוצעו מאותה יצירה לא העלו ולא הורידו מן הפיצוי שנפסק.

 
בפס"ד אשרז עיבוד נתונים בע"מ נ` טרנסטון בע"מ, נקבע "מבחן הערך הכלכלי העצמאי", על פיו יצירות נפרדות הן יצירות שלכל אחת ואחת מהן ערך כלכלי עצמאי והן מתקיימות מכוח עצמן. כך לדוגמא, אתר אינטרנט המופיע במנוע חיפוש יחשב ליחידה עצמאית בפני עצמו. היינו, על ביהמ"ש לבחון באם ניתן "לנתק" את האלמנט המועתק ולהעמידו בזכות עצמו ללא קשר לאתר האינטרנט. מבחן נוסף שנקבע הוא האם הדף נצרך על ידי גולשי האתר בנפרד, כלומר האם האלמנט המועתק הנו חלק אינטגראלי מן האתר (היצירה), או שמא הוא מהווה מעין תוספת לאתר ומביא עמו ערך מוסף, ועל כן אינו פונה לכלל המשתמשים באתר, כך לדוגמא אלמנט פרסומי באתר יחשב ליצירה נפרדת, ומאמר המופיע באתר יחשב ליצירה נפרדת, היות והאלמנט אינו מופנה לכלל המשתמשים והוא אינו חלק מן היצירה באופן כזה שבלעדיו אין היא קיימת. המבחן האחרון שנקבע הינו מבחן מידת ההשקעה הנפרדת בכל אלמנט, היינו באם אלמנט מסוים קיבל עיצוב ייחודי ואחר מהמצוי באתר, אזי יש לראות בו יצירה נפרדת. לדוגמא דף אינטרנט מסוים שקיבל עיצוב שונה משאר הדפים באתר, אזי סביר כי ביהמ"ש יכיר בו כאלמנט נפרד לעניין הפרת זכות היוצרים. משלושת המבחנים הנ"ל ניתן ללמוד, כי מבחן ה"הפרה" נבדק ע"י הזכות המופרת ולא ע"י מספר האקטים המפרים, ועל כן יתכן מצב בו ביהמ"ש יראה במספר העתקות כאילו היוו הפרת זכות אחת בלבד.
 
הפסיקה בארה"ב ובעולם
 
כאמור, רשת האינטרנט מהווה איום על זכויות היוצרים, על כן יש לנקוט בצעדים מיידים להרחבתן ולחיזוקן של זכויות היוצרים. ההגדרות בדין הקיים אינן מספיקות על מנת לכסות את השימושים הייחודיים לסביבת אינטרנט. דיני זכויות יוצרים מעניקים לבעל הזכות שורה של זכויות בלעדיות. אולם בעידן האינטרנט לא ברור מהו היקף תחולתן של זכויות אלו. כך למשל, בעוד שהזכות להכין עותקים של היצירה הייתה בעבר הזכות המרכזית של בעל זכות היוצרים, ואפשרה לו להפיק רווח מיצירתו על ידי מכירת עותקים של היצירה, בעידן האינטרנט לא ברור עוד מה מהווה העתקה אסורה. העתקת תוכנו של אתר ברשת האינטרנט לשרת, או הדפסת יצירות מוגנות המוצגות באתר, אם נעשו ללא הרשאה, עלולים להוות הפרת זכות יוצרים. אך האם משתמש אשר קיבל דואר אלקטרוני ושלח אותו למשתמש אחר, ביצע העתקה האסורה על פי החוק? האם עותקים זמניים הנוצרים במהלך גלישה ברשת האינטרנט ועיון באתרים מהווים עותקים מפרים? ביהמ"ש בארה"ב אימצו פרשנות ברוח זו במספר פסקי דין. כך למשל בפס"ד  Inc Computer Peak .v .Corp Systems MAI פסק ביהמ"ש, כי עם הדלקת המחשב מוטענת תוכנת ההפעלה, באופן זמני, ל-RAM ובכך נוצר עותק במובן חוק זכויות יוצרים. הואיל ועותק זה נוצר, בנסיבות שנדונו בפס"ד ללא הרשאה מאת בעל זכות היוצרים, נפסק כי מדובר בהפרת זכות יוצרים. במקרים אחרים נפסק, כי עותקים הנוצרים ב-RAM הינם זמניים, ולכן אינם מפרים את זכות היוצרים אף אם נוצרו ללא הרשאה. סוגיית העותקים הזמניים מחייבת, על פי גישה זו, הסדר מפורש בחוק. יתרה מזאת, בארה"ב ובאנגליה התנהלו ומתנהלים משפטים רבים, בהם אמני פופ שטוענים, כי השתמשו בחלקים ממנגינה שלהם, וגנבו מספר צלילים ממנגינה מקורית, ובכך הפרו את זכויות היוצרים של המנגינה המקורית.

מקרה לדוגמה - חוקיות הקישורים לאתרים
 
סוגיה נוספת שהינה שנויה במחלוקת הינה שאלת חוקיותם של עותקים הנוצרים כתוצאה מיצירת קישורים לאתרים אחרים ברשת. בהנחה שאתרים רבים כוללים יצירות המוגנות בדיני זכויות יוצרים (כתבות, צילומים, ציורים ומוסיקה) נשאלת השאלה האם יש ביצירת קישור כאמור משום יצירת עותק מפר? ואם כן, מיהו המעתיק? בעל האתר? המשתמש המבקר באתר ועושה שימוש בקישורים? האם העתקת ה-URL כשלעצמה מהווה הפרה של זכות יוצרים? קישור לדפים מסוימים ולא לאחרים, באופן שיוציא דברים מהקשרם, או ישנה את משמעותם, עשוי להפר את זכות היוצרים ליצירת יצירות נגזרות, וכן לפגוע בזכויותיו המוסריות של היוצר. ניתן כמובן לטעון, כי קישורים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העבודה ברשת האינטרנט, וכי בעל האתר מעניק, בעצם הפעלת האתר, רישיון מכללא לכל משתמשי האינטרנט ליצור קישורים כאמור. עדיין נשאלת השאלה, מה בדבר בעל אתר הדורש במפורש, כי כל קישור לאתר יעשה אך ורק בהסמכתו? האם ניתן לעגן דרישה כאמור במסגרת דיני זכויות היוצרים? בעלי אתרים עשויים להתנגד לקישורים כאמור מסיבות שונות. בפס"ד סקוטי נתן ביהמ"ש צו מניעה זמני כנגד הנתבעת "שטלנד ניוז", אשר הציגה באתר שלה את כותרות החדשות, אשר לטענת התובעת הועתקו מאתר "שטלנד טיימס", ויצרה קישורים לאתר הטיימס לשם עיון בסיפור המלא. במסגרת הדיון המקדמי למתן צו מניעה זמני פסק ביהמ"ש, כי פעולות אלו עלולות להוות הפרת זכות יוצרים. בהעדר התאמה של הגדרות החוק לסביבה החדשה נוצרת סכנה ממשית להתמוטטות ההגנה המשפטית על זכויות היוצרים.

לסיכום, מה לנו כחברה חשוב יותר?
 

בתי המשפט פסקו במהלך השנים, כי יצירה הראויה להגנת זכות יוצרים הינה יצירה שהיא פרי כישרון, מאמץ והשקעה של המחבר, ואין נפקות לשאלה האם המדובר במידת כישרון כזו או אחרת. מה עוד, שנפסק כי יצירה בעלת תרומה מועטת לתרבות תהיה זכאית להגנה באותה מידה שיצירה חשובה תהיה זכאית להגנה מסוג זה. אף בעניין מקוריות היצירה נפסק, כי מספיקה עמידה בדרישה שהיצירה לא הועתקה, מאחר ואין צורך להוכיח מקוריות ספרותית, חדשנות או איכות יצירתית, כלומר ביהמ"ש מסיר מעצמו את תפקיד מבקר האיכות וכלל אינו נכנס לנושא זה.

לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה: מה לנו כחברה חשוב יותר? להגן על היוצר או לחילופין, לאפשר גישה חופשית למידע ואמנות? לעניות דעתי, במתח בין הנפשות הפועלות, נראה כי כל הצדדים צודקים. הכותבים והיוצרים רוצים, ובצדק, להגן הן על החלק הכלכלי הנלווה לפרי עמלם, והן על קניינם הרוחני. מאידך, הגישה התועלתנית של זכויות אומרת כי היוצרים רואה ביוצר כלי להתפתחות החברה. ובנוסף, עולה שאלת חופש המידע ושוויון ההזדמנויות, שכן ידם של רבים אינה משגת דיה כדי לרכוש כל פיסת מידע שנפוצה במרחב הממוחשב, וכל עוד ישנה דרך להשיג את המידע בקלות, נראה שאין זה הוגן למנוע זאת מאותם אנשים שעד כה לא יכלו היה להגיע אליו. דבר זה מנוגד לאינטרסים חברתיים ותרבותיים, ולעצם קיומם של דיני זכויות היוצרים מלכתחילה.

 

 

© כל הזכויות שמורות