בתי המשפט
|
א 021683/06
|
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
|
|
|
05/07/2006
|
תאריך:
|
כב' השופט קליין מנחם
|
בפני:
|
|
|
|
|
פסק דין
מונחת בפני תביעה לתשלום סך של 1,814 ₪, אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר" וביסודה חלוקים הצדדים בדבר מתן שירותי פרסום.
טענות התובעת:
ישר – אובוז – נכסים ואחזקות בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברה העוסקת בין היתר בשיווק של שירותי פרסום למיניהם באינטרנט. לטענתה התקשרה הנתבעת עימה בהסכם מיום 23.6.04 לפיו תקבל שירותי פרסום אשר בגינם תשלם סך של 1,392 ₪ ב- 12 תשלומים שווים, ע"ס 116 ₪ כל אחד.
הנתבעת העבירה המחאה ע"ס 116 ₪ לידי התובעת ויתרת התשלום אמורה הייתה להשתלם באמצעות הוראת קבע, ע"ס 116 ₪ ולמשך 11 חודשים נוספים.
הנתבעת נותרה חייבת לתובעת עבור השירות שקיבלה ובגין הוראות הקבע שלא כובדו סך של 1,276 ₪ בערכן הנומינלי.
טענות הנתבעת:
טוענת הנתבעת כי התקשרה עם התובעת בהסכם המהלך פברואר 2004, לפיו זכאית הנתבעת לקבל מהתובעת שירותי פרסום ושיווק באינטרנט לעסק במשך כשנה תמורת סכום של 999 ₪ כולל מע"מ.
במהלך חודש יוני 2004 פנה אל הנתבעת נציג של חברת אינטרנט והציג עצמו בשם שונה משם התובעת שהתקשרה עם הנתבעת בהסכם הראשון כאמור לעייל.
לטענתה בשל העובדה שהפרסום אצל התובעת בפעם הראשונה לא צלח, החליטה התובעת לנסות ולפרסם את העסק שלה בחברה נוספת, אשר יתכן ותיתן מענה לצורך השיווקי שלה.
בתאריך ה- 23.6.04 התקשרה בהסכם למתן שירותי פרסום באינטרנט עם חברה נוספת שבדיעבד התברר לה כי מדובר בתובעת ולא בחברה אחרת כפי שהציג בפני נציגה.
מיד לאחר שהבינה כי הוטעתה, התקשרה לתובעת וביקשה לבטל את העסקה ולקבל את השיק הראשון בסך 116 ₪ חזרה. אולם, התובעת, סירבה לבטל את העסקה והתעלמה במפגיע מפנייתה ופדתה את השיק.
דיון:
הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, להפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.
יפה עשה הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.
בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו, לכאורה, הפשרה צריך שתתגבש ותיקבע על ידי הצדדים עצמם.
המשפט מכיר בחשיבותו של הערך בדבר אמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה—המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי – בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים – ובהם החיפוש אחר האמת—מביא את המשפט לצורך לאזן בין ערכים מתנגשים. (אהרון ברק – "על משפט שיפוט ואמת", הפרקליט כ"ז)
כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' אינה מוגבלת לד' אמות של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים ויש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג (ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם).
אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם) וכן, ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם) ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 700 ₪ (כולל מע"מ). כמו-כן תשלם הנתבעת מחצית מהוצאות המשפט וכן סך של 250 ₪ + מע"מ עבור שכ"ט עו"ד התובעת.
המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום
ניתן היום ט' בתמוז, תשס"ו (5 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.