ע``א 1806-09 (מחוזי ת``א) רבקה פלח –  ``בייבי פלוס`` נ` שירותי בריאות
בית המשפט קבע כי אדם הינו אחראי לעוולה שגרם בפרסום בכל אמצעי אחר שהוא, קונבנציונלי או טכנולוגי ולא צריך להיות פטור מכך אם פרסם דבריו באינטרנט. בית המשפט מצא כי יש מקום לחשוף את פרטי המעוול האנונימי.





תאריך: 16.03.2010
ע"א 1806-09
בית משפט מחוזי תל אביב
בפני כב` השופט זאב המר
רבקה פלח – חנות "בייבי פלוס" נ` שירותי בריאות כללית – אגודה עותמנית



העובדות

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (כב` השופטת בלהה טולקובסקי) לחשוף פרטי גולשת אנונימית באינטרנט שהתבטאה בגנותה של המערערת במסגרת פורומים באתרי האינטרנט של המשיבות, בד בבד לתביעה בגין פרסום לשון הרע. בית משפט קמא סירב לבקשה.

המערערת פנתה במכתב למנהלי האתרים בדרישה להסירם לאלתר ולחשוף את פרטי הגולשת האנונימית. וכן פנתה לגולשת האנונימית, באמצעות קריאה באתרים לחדול ממעשיה ולהזדהות.

אתר doctors של המשיבה "הפורמאלית" נענה לבקשתה של המערערת והסיר מיידית את הפרסומים. אתר המשיבה לא זיכה את המערערת בכל מענה והפרסומים נותרו על כנם.

המשיבה הסירה את הפרסום הראשון לאחר קבלת מכתבה השני של המערערת והתמהמה עם הורדת הפרסום השני, לטענתה, עקב תקלה.

התובענה הוגשה נגד המשיבה ונגד "פלונית" לסעד כספי של 300,000 ש"ח.

במקביל לכתב התביעה, פנתה המערערת בהליך ביניים בבקשה ל"צו עשה לחשיפת פרטי גולש ולהסרת פרסומי לשון הרע".

בית המשפט קמא דחה את הבקשה, מהטעם שלא מצא בדברי הגולשת משום עבירה פלילית, לכאורה, על חוק איסור לשון הרע, אלא הבעת דעה לגיטימית של לקוח לא מרוצה.

ליבת הערעור נוגעת לסיווג הפרסום כאמירה או התבטאות של לקוח לא מרוצה, או כלשון הרע, באשר הוא מכפיש ומשמיץ את המערערת ואת העסקה

 
בית המשפט קבע

נושא חשיפת זהותם או כתובת האינטרנט של גולשים אנונימיים, טרם הוסדר בחקיקה.

מסתמנות שלוש גישות של בית המשפט למול בקשות החשיפה.

מסכים עם השקפתה של השופטת ד"ר פלפל בה"פ (מחוזי ת"א) 1244/07 מזמור הפקות נגד מעריב הוצאת מודיעין בע"מ שכאשר יש עבירה או עילת תביעה בנזיקין או קניין רוחני, זכאי אותו נפגע לדעת את זהות הפוגע.

האינטרס של אדם בשמירת שמו הטוב "מהווה אחת מזכויות היסוד שבמשטרנו המשפטי" וכן "הזכות לכבוד... הינה זכות יסוד חוקתית של הפרט ומוגדרת באופן זה במפורש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

הערך המוגן באיסור לשון הרע הוא בראש ובראשונה, כבודו של האדם ושמו הטוב

קיים מתח בלתי פוסק בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי. דיני לשון הרע אמורים ליישב בין האינטרסים השונים המתנגשים לעיתים.

הסרת האנונימיות במקרים של גרימת עוולה, פגיעה בכבוד, בשם הטוב, בפרטיות, בקניין הרוחני, אינה אמורה לפגוע בחופש הביטוי ובדמוקרטיה.

אין מדובר בדרישה לצנזורה מוקדמת אלא בקבלת אחריות בדיעבד על גרימת נזק לזולת. אדם הינו אחראי לעוולה שגרם בפרסום בכל אמצעי אחר שהוא, קונבנציונלי או טכנולוגי. לא צריך להיות פטור מכך אם פרסם דבריו באינטרנט.

האנונימיות פוגעת בזכות הגישה לערכאות, שאף היא זכות מן המעלה הראשונה, כאילו לשם הטוב אין כל משמעות ברשת האינטרנט.

הפרסום, נשוא הדיון, כולל לכאורה האשמה מפורשת ברמאות, בנוכלות מכוונת ומודעת

די בחשש ממשי לקיום עוולה.

על המשיבה למסור למערערת את הפרטים המזהים של הגולשת האנונימית שבידיה.

המשיבה תשלם למערערת את הוצאות הערעור וכן שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.

© כל הזכויות שמורות