האם מאגר ביומטרי באמת יפחית את גניבות הזהות?
מחבר המאמר, מנכ"ל לשעבר ויועץ ניהול, בוחן את התרומה הפוטנציאלית של טכנולוגיות הזיהוי הביומטרי לפתרון בעיית גניבת הזהות.

גניבת זהות היא תופעה חמורה ומשמעותית בארה"ב. מידי שנה נגנבים הפרטים המזהים של מיליוני אמריקנים ממאגרי מידע. חברות מפסידות מיליארדי דולרים בשל גניבה, קנסות ואובדן אמון הציבור. אזרחים תמימים שפרטיהם נגנבו עלולים להידחות ממקום עבודה, או לאבד את חסכונותיהם.
תופעת גניבת הזהות מאתגרת את כל תעשיית ה-IT ולמעשה מוכיחה כי כל אמצעי האבטחה המקוונים הקיימים- סיסמאות, PIN`s, בלתי יעילים.

לאור זאת טכנולוגית הזיהוי הביומטרי קוסמת למעסיקים, לקוחות ולשאר האזרחים המאמינים כי בה מצוי המפתח לפתרון גניבות הזהות. אך האם יתרונותיה של הטכנולוגיה שווים את לקיחת הסיכונים שהיא מכילה?

טכנולוגית הזיהוי הביומטרי לא מתבססת על מידע שיש לך או שאתה יודע (סיסמא), אלא על מידע שהוא חלק ממך (טביעות אצבעות, רשתית) הטכנולוגיה מעבדת את המידע המתקבל ומשווה אותו למידע קיים במאגר נתונים.

יחד עם זאת, טוען הכותב, קיים סיכון גדול שהמידע הביומטרי ייגנב. אם ניתן לגנוב מספר ספרות כרטיס אשראי, ניתן לגנוב את המידע מן המאגר הביומטרי באותה קלות. ייתכן שיידרש לגנבים זמן לפצח את חומות האבטחה, אך הם יצליחו בכך בסופו של דבר. הכותב מנבא נבואת זעם, לפיה בשנים הקרובות דיווחים על מידע גנוב של טביעות אצבעות, כף יד ורשתית ייעשו שכיחים, כפי שדיווחים על קוד גנוב של כרטיס אשראי שכיחים כיום.

במקרה שכזה קורבנות הגניבה יימצאו במצב גרוע פי עשרת מונים. מפני שבניגוד למספר כרטיס אשראי או ביטוח לאומי, סריקת רשתית של אדם אינה ניתנת להחלפה!

מי ימנע מהגנבים להזדהות במקומנו בפני הבנק שלנו ולבקש לרוקן את החשבון? או להעביר אותו למדינה אחרת? כיצד יוכל אדם להוכיח בפני הממשלה, שהניחה ידה על טביעות האצבע הגנובות שלו, שאינו טרוריסט או פושע?

הכותב טוען כי טכנולוגית הזיהוי הביומטרי נועדה ליטוע באנשים תחושה שהם בטוחים יותר מבעבר, כשלמעשה הם מצויים בסיכון גבוה יותר.
קורבנות של גניבת זהות מספרים כי חולפות מספר שנים עד שהנזק מגניבת פרטיהם נעלם. כמה זמן יידרש לקורבנות הגניבות הביומטריות?


© כל הזכויות שמורות