08/06/2009 |  השופטת ענת ברון
ת.א. 1828/04 Atari Inc ואח` נ` בז`ה פלור בע``מ ואח`




ת.א. 1828/04 Atari Inc ואח` נ` בז`ה פלור בע``מ ואח`
תאריך: 08.06.2009
ת.א. 1828/04
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב
בפני השופטת ענת ברון
Atari Inc ואח` נ` בז`ה פלור בע"מ ואח`
 
עובדות
 
1. זו התביעה השנייה נגד חלק מן הנתבעים אשר נתבעו בגין אותה הסיבה, הפרת זכויות יוצרים בכותרי משחק של חברת אטארי כבר בשנת 2002, ובשנת 2007 ניתן פסק דין לטובת התובעות ב-א 2320/02 (מחוזי ת"א) Infogrames Inc ואח` נ` ש.י.י צעצועים בע"מ ואח`.
 
2. בשנת 2004, כאמור שנתיים לאחר שהוגשה תביעה נגד חלק מן הנתבעים, שקדו משרד סורוקר – אגמון על פועלם וביצעו בדיקה נוספת בחנויות רשת "מאמא יוקרו".
 
3. התברר כי אלה שכבר נתבעו בעבר וגורמים נוספים לא השכילו להבין כי אין להפר את זכויותיה של אטארי והם ממשיכים להפר את זכויותיה של אטארי במשחקי מחשב.
 
4. לשם הוכחת העוולות, נרכשו ארבע כותרי משחקי וידאו, המיועדים עבור מכשירי Game Boy מתוצרת חברת Nintendo.
 

5. התביעה הוגשה, בין היתר, בגין הפרת זכויות יוצרים, הפרת סימני מסחר, גניבת עין, הכבדה והתערבות לא הוגנת.

 
 
נקבע
 
1. מאחר והפרת זכויות היוצרים בוצעה לפני כניסת חוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007, אשר נכנס בפועל ביום 25.05.2008, חישוב הפיצוי יהיה בהתאם למנגנון הקבוע בחוק זכויות יוצרים, 1911 ופקודת זכויות יוצרים.
 
2. לאטארי זכויות יוצרים בכותרי המשחקים המפרים שנמכרו על-ידי הנתבעים.
 
3. למרות שהנתבעים לא העתיקו את הכותרים המפרים בפועל אלא רק מכרו אותם, אין בכך כדי לתת להם הגנה תחת החוק אשר מכיר גם בהפרה משנית כהפרה לכל דבר ועניין, אם בנסיבות העניין ניתן להוכיח כי המפר "המשני" ידע על כך שמדובר ביצירה מפרה.
 
4. בכדי לבסס כי הייתה "ידיעה" למפר, מספיק להראות כי מבחינה אובייקטיבית (של בית המשפט) המפר "עצם עיניים" והעדיף להתעלם מן האפשרות כי מדובר בהפרה. בית המשפט לא השתכנע כי הנתבעים היו עם עיניים פקוחות, למרות הדמיון הרב בין הכותרים המקוריים לאלה המזויפים שנרכשו אצל הנתבעים.
 

5. עצם העיסוק של חברה במכירת משחקי וידאו מכפיף את אותה החברה לסטנדרט מחמיר יותר של זהירות בכל הנוגע לאבחנה בין משחק מקורי למשחק מזויף. זאת בניגוד לסטנדרד השמור לצרכן, אשר לא מצפים ממנו כי יוכל לבצע את ההבחנה כאמור. דווקא לאור נסיבות המקרה ולאור התביעה שכבר הוגשה נגד חלק הנתבעים בשנת 2002, ניתן היה לצפות שהנבעים ינקטו במשנה זהירות כי המשחקים הנמכרים על-ידם אינם מזוייפים.


6. למרות שההפרה בוצעה תחת קורת גגן של חברות, עדיין קיימת אחריות אישית על בעלי תפקיד, בשר ודם, בחברות ככל שנוגע להפרת זכויות יוצרים. בית המשפט מצא כי מתוך ארבעה נתבעים, אנשים פרטיים אשר קשורים להפרה באמצעות החברות שנתבעו, שני נתבעים נמצאו כנושאים באחריות אישית להפרה.
 
7. בעניין הפיצוי, בית המשפט ציין כי לאור נסיבות העניין, התעלמות מוחלטת מן ההפרות שנתפסו בשנת 2002, ולמטרת הרתעה, יש לפסוק את הרף העליון של הפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך של 20,000 ₪ לכל הפרה. משהוכח כי רק 4 כותרים מפרים נמכרו, בית המשפט פסק פיצוי בסך של 120,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים.

8. בית המשפט נמנע מלפסוק פיצויים נוספים בגין העילות האחרות שנתבעו לרבות פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק (100,000 ₪ לכל הפרה) בגין חוק עוולות מסחריות. הנימוק – כאשר יש שני חוקים המקנים כל אחד מהם פיצוי נפרד לנפגע, בית המשפט לא יזכה את הנפגע פעמים.
 
9. בית המשפט פסק גם סך של 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

 

 

© כל הזכויות שמורות