ת.א. 14303/08 (שלום ת``א) רבקה פלח – חנות ``בייבי פלוס`` נ` פלונית ואח`

 

תאריך: 31.03.2009

ת.א. 14303/08

בבית משפט השלום בתל אביב-יפו

בפני כב` השופטת אביגיל כהן

רבקה פלח – חנות "בייבי פלוס" נ` פלונית ואח`

 

העובדות

 

1. התובעת הינה הבעלים והמנהלת של חנות למוצרי תינוקות.

 

2. התביעה הוגשה נגד גולשת אנונימית באינטרנט ונגד הנתבעת 2, הבעלים והמנהלת של אתר האינטרנט של שירותי רפואה כללית. לטענת התובעת, פלונית פרסמה בפורום "היריון לידה" של הכללית וכן באתר האינטרנט דוקטורס פרסומים פוגעניים נגד התובעת. התובעת פנתה לשני האתרים ודרשה להסיר את הפרסומים הפוגעניים ולחשוף את פרטי אותה פלונית. האתרים הסירו את הפרסומים אולם סרבו לחשוף את פרטי הגולש אשר פרסם את הפרסומים.

 

3. במסגרת בש"א 152863/08 ביקשה התובעת צו עשה לחשיפת פרטי גולש ולהסרת פרסומי לשון הרע. בית המשפט דחה את הבקשה (להלן: ההחלטה).

 

4. לטענת התובעת, פרסומי אותה פלונית מהווים לשון הרע. התובעת טוענת כי הכללית, במעשיה ו/או מחדליה, אחראית באחריות ישירה יחד ולחוד עם פלונית בפרסום לשון הרע, בכך שהעניקה לאותם פרסומים במה ובכך שלא הסירה את הפרסומים הפוגעים מאתריה. לחילופין, נטען כי הכללית אחראית יחד ולחוד עם פלונית ברשלנות והפרת חובת זהירות.

 

5. הנתבעת 2, מצידה, טוענת כי הפרסום הוא הבעת דעה אישית וביקורת לגיטימית של לקוחה שאינה מרוצה. עוד טוענת הנתבעת כי הפורום אותו הינה מפעילה לא מהווה חלק משירותי הנתבעת, כי אין באפשרותה לעבור על כלל ההודעות באתר ו/או בפורומים, כי באתר נמצאו רק שני פרסומים ועל כן אין מקום לתבוע אותה בגין שלושה בפרסום וכי שני הפרסומים נמחקו עד למועד הגשת כתב ההגנה.

 

בית המשפט קבע

 

1. בית המשפט מציין כי ב"כ התובעת לא פירט מדוע יש לחייב את הנתבעת 2 בהתאם לחוק אישור לשון הרע, גם אם ייצא בית המשפט מנקודת הנחה לפיה הפרסום אשר נכתב על ידי אותה פלונית היווה לשון הרע.

 

2. בית המשפט מציין כי הסעיף היחיד בחוק איסור לשון הרע אשר יכול להקנות אחריות שכזו הוא סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע. עם זאת, הפסיקה קובעת כי אין להחיל על אתר אינטרנט אחריות לפרסום בהתאם לסעיף 11 לחוק איסור הרע. לכן, על פי המצב המשפטי כיום, סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע לא כולל אתרי אינטרנט ולא מטיל חבות על אתר אינטרנט בנוגע לדברים שנכתבים על ידי גולשים בפורומים או בתגוביות.

 

3. באשר לעוולת הרשלנות, בית המשפט מציין כי מנגנון ה"הודעה והסרה", הפך לטענת הגנה בעוולת הרשלנות המיוחסת לאתר האינטרנט. במקרה דנן, השרשור הראשון באתר הכללית הוסר במועד לא ידוע, שבין קבלת מכתב ב"כ התובעת ביום 01.01.2008 לבין מועד הגשת התביעה ביום 29.01.2008. השרשור השני נמחק רק בשלב מאוחר יותר, כאשר התאריך המדויק לא ידוע, כאשר לדברי הנתבעת 2 הסיבה לאיחור במחיקת השרשור היא תקלה, ובכל מקרה, השרשור הוסר עד למועד הגשת כתב ההגנה ביום 04.04.2008.

 

4. בית המשפט קובע כי היות והפרסומים הוסרו מאתר הכללית, אין מקום לקבל את התביעה נגד הנתבעת 2. פרסום אחד הוסר סמוך לאחר קבלת מכתב עורך הדין והפרסום השני הוסר לאחר מכן, אך אין מדובר בפרק זמן בלתי סביר להסרת ההודעה. לכן, בפועל, אין כל אחריות לנתבעת 2 משהוסרו כל הפרסומים גם בנוגע לעוולת הרשלנות.

 

5. למעלה מן הצורך, מציין בית המשפט כי אף אם היה מקבל את טענת התובעת בנוגע לשאלת החבות, הרי שהתובעת לא הוכיחה קיומו של נזק. לכן, מציין בית המשפט כי לא היה מקום לקבל את התביעה גם כיוון שלא הוכח נזק.

 

6. לכן, בית המשפט דוחה את התביעה נגד הנתבעת 2.

 

 

 

 

© כל הזכויות שמורות