תאריך: 14.12.2008
א 125775/00
בבית משפט השלום בתל אביב-יפו
בפני כב` השופטת ארנה לוי

מלכה הדס רוזה זאדה נ` עוקשי נחמיה ואח`

העובדות

1. המבקשת נפגעה בתאונת דרכים. ביום 27.07.2008, ניתן פסק הדין בתיק המחייב את המשיבים בתשלום פיצויים למבקשת.

2. כעת, פנתה המבקשת ב"בקשה להסיר את פסק הדין מאתרי אינטרנט ומאגרי מידע", בטענה שפסק הדין שניתן בעניינה נגיש לכל דורש ומופיע באתרי אינטרנט רבים ומאגרי מידע תחת חיפוש שמה. לטענתה, יש בפרסום פסק הדין כדי לפגוע בפרטיותה ולגרום לה נזק רב. לכן, מבקשת המבקשת להסיר לצמיתות את פסק הדין מכל האתרים ומאגרי המידע.

3. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי בשל עקרון פומביות הדיון ואי תחולת החריגים לעקרון זה אין לקבל את הבקשה.

בית המשפט קבע

1. מעקרון פומביות הדיון נגזרת הזכות לפרסם דברים שנאמרו והתרחשו בבית המשפט. סעיפים 68-71 לחוק בתי המשפט דנים בחריגים לעקרון פומביות הדיון. סעיף 70(ד) לחוק מאפשר לבית המשפט לאסור על פרסום פסק הדין, לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות.

2. בית המשפט מציין כי פסק הדין כולל, מטבע הדברים, דיון והכרעה בטענות המבקשת והמשיבים בדבר הנזקים שנגרמו למבקשת עקב תאונת הדרכים שעברה ובכלל זה התייחסות לפגיעתה הגופנית, קביעות מומחים רפואיים שניתנו בעניינה, השכלתה, מקומות עבודתה, תפקודה בתחומים שונים והפסדי השתכרותה.

3. אמנם, בפרסום פרטים אלו יש משום פגיעה מסוימת בפרטיות המבקשת, אולם לא מדובר בפגיעה "חמורה" בפרטיות, אשר צריכה לגבור במקרה זה על עקרון פומביות הדיון. הנזק לו טוענת המבקשת במסגרת בקשתה זו הוא נזק מהסוג הנלווה באופן טבעי ורגיל למהלך של הגשת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, אין מדובר במקרה חריג, בו יגרם למבקשת נזק חמור במיוחד, השונה מכל מקרה אחר. פרשנות האוסרת על פרסום פסק הדין תרוקן מתוכן את עקרון פומביות הדיון.

4. לכן, בית המשפט דוחה את הבקשה.

החלטה

בפני בקשה לאיסור פרסום פסק דין.

1. המבקשת נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.10.95 והגישה תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב התאונה. ביום 27.7.08 ניתן פסק הדין בתיק, המחייב את המשיבים בתשלום פיצויים למבקשת. כעת פונה המבקשת ב"בקשה להסיר את פסק הדין מאתרי אינטרנט ומאגרי מידע". בבקשתה מציינת המבקשת כי לאחר שניתן פסק הדין היא גילתה לתדהמתה כי פסק הדין שניתן בעניינה נגיש לכל דורש ומופיע באתרי אינטרנט רבים ומאגרי מידע תחת חיפוש שמה בחיפוש פשוט במנועי חיפוש. לטענתה, יש בפרסום פסק הדין כדי לפגוע בפרטיות שלה ולגרום לה נזק רב. שמה, מצבה הבריאותי, מצבה הכלכלי, פרטיה האישיים, הכשרתה המקצועית ומקום עבודתה "זמינים לכל מאן דבעי בכל הגלובוס כולו". מאז הגילוי, היא טוענת, היא טרודה בעניין והדבר גורם לה צער רב בגין הפגיעה בפרטיותה. לכן, מציינת המבקשת, היא אינה מסכימה כי פסק הדין שלה או כל החלטה משפטית אחרת בה מופיע שמה יופיע באתרי אינטרנט או במאגרי מידע, אף לא של בית המשפט. היא גם אינה מסכימה לפרסם את פסק הדין בראשי תיבות של שמה והיא מבקשת להסיר לצמיתות את פסק הדין מכל האתרים ומאגרי המידע.

2. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי בשל עקרון פומביות הדיון ואי תחולת מי מהחריגים לעקרון זה אין לקבל את הבקשה.

3. סעיף 3 לחוק יסוד השפיטה קובע את עקרון היסוד לפיו "בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". גם סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") קובע כי "בית המשפט ידון בפומבי". עקרון פומביות הדיון "הינו אחד העקרונות החוקתיים המרכזיים שביסוד שיטת המשפט שלנו. בשמירתו טמונה, כידוע, אחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך השיפוטי, הן בתחום עשיית הצדק ובירור האמת, הלכה למעשה, והן בתחום מראית פני הצדק קבל עם ועדה" (ע"פ 353/88 וילנר נ` מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 451; ע"א 5185/93 היועמ"ש נ` מרום, פ"ד מט(1) 318, 341). ביסוד עקרון פומביות הדיון עומדים עקרון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, פומביות הדיון מאפשרת לציבור לקבל מידע על פעילות הרשויות הציבוריות ובהן בתי המשפט ושמירה על עקרון פומביות הדיון חיונית לתקינות ההליך השיפוטי ולביצור אמון הציבור בבית המשפט (ע"א 2800/97 ליפסון נ` גהל, פ"ד נג(3) 714, 718; ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות נ` פלוני, 27.2.08, וסקירת הפסיקה שם).

4. מעקרון פומביות הדיון נגזרת הזכות לפרסם דברים שנאמרו והתרחשו בבית המשפט. "לעקרון פומביות הדיון שני פנים: האחד, ניהול הדיון בדלתיים פתוחות, כך שכל אחד מן הציבור רשאי לנכוח בדיון; והשני, היתר לפרסם ברבים את תוכנם של הדיונים כחלק מזכות הציבור לדעת" (בג"צ 258/07 ח"כ גלאון נ` ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת ארועי המערכה בלבנון 2006, 6.2.07; ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ` מדינת ישראל, 5.4.06). פגיעה בעקרון פומביות הדיון אפשרית רק מכוח עיגון מפורש בחוק. איסור פרסומם של הליכי משפט שנוהלו בפומבי טעון אף הוא עיגון מפורש בחוק (ע"א 4963/07 הנ"ל). מעקרון הפומביות ומהזכות לפרסם את הנאמר ומתרחש בבית המשפט נגזרת גם הזכות לפרסם גם את זהות הצדדים: "זכותו הבסיסית של כל אזרח לדעת, ללמוד ולחקור את המתרחש בתוך אולם בית המשפט... כמו גם את זהות השופט היושב בדין, את זהות בעלי הדין ואת טיבה של ההכרעה השיפוטית" (בש"פ 2484/05 דוד פרי נ` מדינת ישראל, 18.7.05; על"א 1368/04 אפרתי נ` לשכת עורכי הדין,   19.10.04).

5. בדומה לשאר זכויות היסוד בשיטתנו, גם עקרון פומביות הדיון אינו מוחלט אלא יחסי. היקפו נגזר מן האיזון בינו לבין ערכים, זכויות ואינטרסים אחרים, אשר מוטל על החברה להגן גם עליהם. "פומביות הדיון הינה בחזקת הכלל, אך בצידו חריגים מספר. חריגים אלה מקורם באיזון בין עקרון פומביות ההליך השיפוטי ובין אינטרסים נוגדים אשר בגינם קיימת הצדקה לאסור את פרסום עצם קיומו של ההליך המשפטי או פרטים מזהים של בעלי הדין" (בש"פ 2484/05 הנ"ל), "ברם, בהתנגשות בין זכויות מתחרות לבין עקרון פומביות הדיון, שביסודו כאמור גם חופש הביטוי, נשמר לעקרון פומביות הדיון מעמד בכורה של "זכות עילאית"...מקום שבו נתון לבית המשפט שיקול דעת לאסור פרסום פסק דין או לפגוע בדרך אחרת בעקרון הפומביות "לעולם תטה הכף אל עבר פומביות הדיון" (ע"א 2800/97 הנ"ל) "לא בנקל יסטה בית המשפט מכלל זה ויורה על איסור פרסום ההליך המשפטי" (בש"פ 2484/05 הנ"ל).

6. סעיפים 68- 71 לחוק בתי המשפט דנים בחריגים לעקרון פומביות הדיון. סעיף 68 דן במקרים בהם בית המשפט רשאי לדון בעניין מסוים בדלתיים סגורות, כאשר בסעיף 70(א) נקבע איסור פרסום גורף על דיון שהתקיים בדלתיים סגורות. דיון בדלתיים סגורות יכול להתקיים לשם שמירה על בטחון המדינה; מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה; הגנה על המוסר; הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע או אדם עם מוגבלות שכלית או נפשית; הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על החוק למניעת הטרדה מינית; במקרה בו הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מעדות חופשית; הגנה על סוד מסחרי או בבקשות לצווי ביניים, צווים זמניים או החלטות ביניים אחרות; בענייני משפחה. ניתן לראות כי עניינה של המבקשת אינו נכלל בגדר מקרים אלו ואכן הדיונים בתיק זה לא התקיימו בדלתיים סגורות.

7. סעיף 70 מונה גם מקרים נוספים בהם רשאי בית המשפט, לפי שיקול דעתו, לאסור פרסומים. סעיף 70(ד) לחוק קובע כך: "בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים אם מוגבלות, של אחד מהם". על מנת להורות על איסור פרסום מכוח סעיף זה, על המבקשת להוכיח כי איסור פרסום פסק הדין נחוץ לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיותה.

8. סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן:"חוק הגנת הפרטיות") מונה שורת מקרים העולים לכדי פגיעה בפרטיות. סעיף 2(11) דן ב"פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד". עוד נקבע כי אין מדובר ברשימה ממצה: "הפרטיות הוגדרה בחוק (סעיף 2) באופן שאינו מכסה את כל מקרי הפרטיות המקובלים. בכל הנוגע לפגיעה בפרטיות שמעבר להגדרת החוק, ממשיך לחול המשפט המקובל הישראלי" (בג"צ 6650/04 פלונית נ` בית הדין הרבני האזורי בנתניה, 14.5.06). עם זאת, גם אם מדובר בפגיעה בפרטיות, הן על פי חוק הגנת הפרטיות והן מעבר להגדרותיו, הרי שלעניין איסור הפרסום, נקודת האיזון בה בחר המחוקק בין שני הערכים החוקתיים – פומביות הדיון מצד אחד, והזכות לפרטיות מהצד האחר, היא הנקודה בה נגרמת "פגיעה חמורה בפרטיות", ולא כל פגיעה בפרטיות. "בהוראה זו גילה המחוקק דעתו כי לא די בפגיעה "סתם" בפרטיות כדי להביא להטלת איסור פרסום...נזכיר, כפי שנפסק לא אחת, כי את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש על דרך הצמצום" (ע"א 4963/07 הנ"ל).     

9. המבקשת, בענייננו, טוענת כי פרסום פסק הדין שניתן בעניינה מהווה פגיעה בפרטיותה. פסק הדין כולל, מטבע הדברים, דיון והכרעה בטענות המבקשת והמשיבים בדבר הנזקים שנגרמו למבקשת עקב תאונת הדרכים שעברה ובכלל זה התייחסות לפגיעתה הגופנית, קביעות מומחים רפואיים שניתנו בעניינה, השכלתה, מקומות עבודתה, תפקודה בתחומים שונים והפסדי השתכרותה. גם אם הייתי מקבלת את הטענה כי מדובר בפגיעה בפרטיות, ומקובל עלי כי יש בפרסום פרטים אלו משום פגיעה מסויימת בפרטיות, הרי שאיני יכולה לקבוע כי מדובר בפגיעה "חמורה" בפרטיות, אשר צריכה לגבור במקרה זה על עקרון פומביות הדיון. הנזק לו טוענת המבקשת במסגרת בקשתה זו הוא נזק מהסוג הנלווה באופן טבעי ורגיל למהלך של הגשת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. אין מדובר במקרה חריג, בו יגרם למבקשת נזק חמור במיוחד, השונה מכל מקרה אחר. קבלת טענתה של המבקשת תביא למצב בו ניתן יהיה לאסור פרסומם של כל פסקי הדין שעניינם תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף, שהרי בכל תיק כזה מתקיים דיון בדבר מצבו הרפואי של התובע, תפקודו, מצבו הכלכלי, התעסוקתי, השתכרותו ועוד. זו אינה תכליתו של סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט. פרשנות האוסרת פרסום פסק הדין תרוקן מתוכן את עקרון פומביות הדיון ותביא לשלילתו בכל התיקים בהם נחשפים במסגרת פסק הדין פרטים אישיים מסוג זה או אחר לגבי מי מבעלי הדין. ההלכה היא, כאמור, כי את החריגים לעקרון פומביות הדיון ולחופש הפרסום, הנובע ממנו, יש לפרש בצמצום רב. כדי למנוע פרסום יש להוכיח פגיעה חמורה בפרטיות, מעבר לפגיעה בפרטיות ואי הנוחות הנובעות באופן רגיל מעצם החשיפה הכרוכה בניהול הליך משפטי, פגיעה ואי נוחות אשר מי שמגיש תביעתו לבית המשפט צריך לקחת בחשבון מראש את התרחשותן. פגיעה חמורה בפרטיות לא הוכחה בענייננו.

לאור כלל האמור, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י"ז כסלו תשס"ט, ‏14 דצמבר 2008, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לצדדים, לתובעת לפי כתובתה בבקשה.