אולפני הסרטים הגדולים הגישו תביעה נגד חברת RealNetworks Inc, בניסיון למנוע מהחברה להפיץ תוכנה להעתקת DVD, אשר אמורה לאפשר למשתמשיה ``לשכור, לצרוב ולהחזיר`` סרטים שונים.
התביעה הוגשה בגין אובדן הכנסות צפויות ממכירת DVD, אשר הוערך על ידי חברת Adams Media Research בכ-15 מיליארד דולר בשנה, באם הצרכנים יפסיקו לרכוש סרטי DVD ובמקום זאת ישכירו אותם מחברות כגון בלוקבסטר ו-Netflix.
כתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בלוס אנג`לס, מאשים את תוכנת ה-RealDVD בעקיפת הגנת זכויות היוצרים, אשר מובנית אל תוך דיסקי ה-DVD.
חברת RealNetworks, מצידה, דוחה את טענות האולפנים ולדבריה התוכנה ``חוקית ב-100 אחוז``.
בשנת 2007, דיווחנו כי בית המשפט המחוזי של הלסינקי, פינלנד, פסק כי התוכנה המונעת העתקת סרטי DVD - Content Scrambling System (CSS) - אינה אפקטיבית ומשכך פיצוח הקוד שלה לא פגע בזכויות היוצרים של בעלי התוכנה .
באמצעות החלטה זו, פינלנד הפכה למדינה הראשונה באירופה המפרשת את התיקונים האחרונים לחוק זכויות היוצרים בהתאם לדרקטיבה האירופית משנת 2001.
מסקנת בית המשפט המחוזי בהלסינקי כי ה-CSS אינו יעיל נסמכה על ראיות וחוות דעת מומחה שהוצגו בפני בית המשפט. מעדויות אלו עלה כי יעילות המנגנון למניעת העתקת DVD פסקה לאחר שקבוצת האקרים נורווגית פרסמה בשנת 1999 את הדרך לעקוף את מנגנון ה-CSS, וטכניקה זו אומצה על-ידי חלק נכבד יחסית מאוכלוסית העולם.
כאשר תוכן פסק הדין הגיע לידיעת הקבוצה הקליפורנית (DVD Copy Control Association CCA) המספקת רשיונות שימוש ב-CSS ולידיעת אולפני הסרטים בארה``ב, נראה כי הם לא התרגשו במיוחד לאור הסברה שבארה``ב מעקף ה-CSS נחשב כהפרת זכויות יוצרים.
בשנת 2004, דיווחנו בית משפט השלום בעיר רודז, צרפת, פסק כי העתקת סרטים המוגנים על ידי זכויות יוצרים על תקליטורים לשם שימוש אישי בלבד, מהווה העתקה מותרת ואינו עונה על הגדרת עבירת הזיוף.
עם מתן פסק הדין, זוכה נאשם אשר העתיק לא פחות מאשר 488 סרטים. בית המשפט מצא כי הסרטים שצרב הנאשם היו לשימוש פרטי מאחר ולא הוכח כי הנאשם החליף את התקליטורים הצרובים, מכר או הפיץ אותם.
מפסק הדין התברר כי חלק מן הסרטים הוריד הנאשם מן האינטרנט, אך בית המשפט לא התייחס לעובדה זו, ובכל זאת מצא את הנאשם חף מעבירת הזיוף.
|