Share


 

תאריך: 04/06/2008

א 1506/06

בבית משפט השלום בחיפה

בפני כב` השופט א. טובי

אבו אמנה דלאל ואח` נ` תחאווכו הארון ואח`

 

העובדות

 

1. התובעת 1 (להלן: "התובעת") הינה זמרת תושבת חיפה, המוכרת בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. התובע 2 (להלן: "התובע") הינו בן זוגה של התובעת.

 

2. בשנת 2005 הוציאה התובעת שיר, מפרי עטו של התובע. בדצמבר 2005, פורסמה באתר "נענע", כתבה מפרי עטו של הנתבע מס` 1, אשר כותרתה הייתה "ערבים ברשת: זמרת המלחמות של עזה". בכתבה הובא תרגום שגוי של שירו של התובע וכן טענות שונות לפיהן התובעת תומכת במחאה פלסטינית אלימה כנגד ישראל.

 

3. עם פרסום הכתבה, דרשה התובעת להוריד את הכתבה מן האתר ולפרסם כתבת התנצלות. למחרת היום, אכן פורסמה כתבה מתוקנת וכן הודעת הבהרה. כותרת הכתבה המתוקנת הוסבה ל- "זמרת המלחמות?", ונעשו עוד כמה תיקונים קלים. אלא, שלדברי התובעים, אף הכתבה המתוקנת הינה כתבה משמיצה ואף היא מהווה לשון הרע.

 

בית המשפט קבע

 

1. לדעת בית המשפט, כותרת הכתבה "זמרת המלחמות" עשויה היתה, בהקשר שבו הובאה, להשפיל את התובעת ולעשותה מטרה לשנאה ולבוז, היות ומדובר בזמרת צעירה, בראשית דרכה, אשר לא בחרה בשירה פוליטית. התובעת בחרה לשיר קלאסיקה ערבית הנקראת שירי "טרב". על כן, לא ברור על שום מה זכתה בתואר המפוקפק של זמרת מלחמות.

 

2. כמו כן, בית המשפט מציין כי אמירות שונות, כדוגמת "ההתמודדות שלנו עם האויב הציוני היא באמצעות רובים ואבנים. את זה צריכים להבין הילדים שלנו", אשר יוחסו לתובעת בכתבה מהוות אף הן לשון הרע. בית המשפט מציין כי אף בתרגום המסולף של השיר יש משום פרסום לשון הרע – השיר המקורי הינו שיר שלום הנושא מסר של פיוס, ואילו הנתבעים סילפו את מילות השיר על מנת שתתאמנה לכתבה המופרכת ולדברים אותם פרסום אודות התובעת.

 

3. בית המשפט קובע כי גם לאחר תיקון הכתבה, נותרו בה הכפשות ועלילות חסרות יסוד ואחיזה במציאות. התעקשות הנתבעים להמשיך ולטעון כי השיר נושא בחובו מסר של נשק, תותחים וכיבוש, גם לאחר שהועמדו על טעותם, יש בה מידה רבה של יהירות וזלזול בכבודו ושמו של הזולת.

 

4. בית המשפט מציין כי הודעת ההתנצלות אשר פורסמה בינה בבחינת לעג לרש. הנתבעים בחרו דווקא בפרטים השוליים כדי להתנצל לגביהם, בעוד שלגבי עיקרה של ההכפשה שהביאה לפגיעה בתובעים, מילאו פיהם מים. לא כך נוהג מי שמבקש לתקן את טעותו ולהביע התנצלות כנה ואמיתית.

 

5. לכן, קובע בית המשפט כי הדברים אשר פרסמו הנתבעים אודות התובעים הינם בבחינת לשון הרע, והנתבעים אינם חוסים בצלה של אף לא אחת מן ההגנות המנויות בחוק. בנוסף, מהווה הפרסום פגיעה בזכות היוצרים של התובע 2.

 

6. בית המשפט קובע כי אין בכך שהכתבה המקורית והכתבה המתוקנת הכילו שתיהן לשון הרע, כדי להצדיק הטלת פיצוי נוסף בגין הפרסום המתקן, שכן מדובר באותה לשון הרע בשתי הכתבות.

 

7. בית המשפט מציין כי המעשה שנעשה מקומם וקיצוני בחומרתו, ופוסק פיצוי בסך 60,000 ₪ לכל אחד מן התובעים. בית המשפט מציין כי הביא בחשבון את העובדה כי התובעת, בהיותה זמרת, מוכרת יותר מן התובע, מחד. ומאידך, כי לתובע עילה לפי פקודת זכויות יוצרים. מכאן שהפיצוי הראוי לשניהם הינו בסכום זהה.

 

 


 

   

 

בית משפט השלום חיפה

א 001506/06

 

בפני:

כב` השופט א. טובי

תאריך:

04/06/2008

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

1 . אבו אמנה דלאל

2 . ד"ר ענאן עבאסי

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

הוארי לואי

התובעים

 

נ ג ד

 

 

1 . תחאווכו הארון

2 . נטוויז`ן בע"מ

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

ברק רונן

הנתבעים

 

פסק דין

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

 

1.         הפרשה שתובא להלן שלובים בה רשלנות, יהירות, אטימות לרגשות הזולת ושמו הטוב וקורטוב של רוע. וזה סיפור המעשה מראשיתו:

 

1.1        התובעת מס` 1 (להלן: "התובעת") הנה זמרת, תושבת העיר חיפה, המופיעה ויוצרת בשפה הערבית ומוכרת בעיקר בקרב האוכלוסיה הערבית בישראל, ושמה אף חצה את גבולות הארץ והגיע אל העולם הערבי. התובע מס` 2 (להלן: "התובע"), רופא עיניים במקצועו, הנו בן זוגה לחיים של התובעת.

 

1.2        במהלך שנת 2005 הוציאה התובעת שיר בשם "מחר חדש", מפרי עטו של התובע . הואיל והשיר עומד במרכזו של הדיון בתיק דנא, אביא להלן את נוסחו המלא, כפי שתורגם על ידי ד"ר מחמוד עבאסי (המחזיק בתואר שלישי בספרות ערבית):

 

מחר חדש

עוד יבואו ימים ויתרבו שמחות החגים

חלומותינו יהפכו שנית לחלומות אמיתיים

נעסוק בגידול יונים נשליך את הרובים 

עוד יבואו אותם ימים לבטח הם באים

שמחותיכם בני עמי, הנה הם קרבים

החיוכים על פני ילדיכם לבסוף שבים

משבי רוח נעימים מגיעים מאחורי הימים

משמרים במחשבותיך ריחות האהובים

 

מי יגן עלינו שואלים הילדים          

אף אומות העולם נכלמים וחסים על ההורים

מפני   שאון התותחים הילדים מתגוננים           

מכות שאינם הורגים את המורל הם מחזקים

 

עם עלות שחר הימים על האהבה מתחנכים

הלבבות מתחממים באורות התקוה השופעים

והזמן ירחיק אותנו מן הימים האפורים

ושירנו יפצחו ללא יגון ומכאובים

 

תחנכו עוד בתי ספר שיעקרו את הלילות החשוכים

תורה ולימודים הם המגנים

מן הנשק הם יותר איתנים

בואו נצעד לקדמה, ליצירה ולחידושים

בואו נכריז ברבים

אנו דור הנוטעים והזורעים

את דרכי ההצלחה אנו בונים

 

1.3        ביום 16.12.05 פרסם הנתבע מס` 1, כתב האתר "נענע", המנוהל על ידי הנתבעת 2, כתבה שכותרתה: "ערבים ברשת: זמרת המלחמות של עזה". בכותרת המשנה נאמר כי: "הילדים בעזה ילמדו את השיר החדש של דלאל אבו אמנה, העוסק בכיבוש הישראלי". בגוף הכתבה נאמרו, בין היתר, הדברים שלהלן: "מדבריה, ניתן להבין כי מדובר בשיר אהבה על החיים היפים, אך קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים רק לאחר הניצחון על האויב הציוני". הנתבעים אף ראו להביא חלק מן השיר, כפי שתורגם על ידם, כלהלן (ההדגשות אינן במקור – א.ט):

 

עוד יבואו ימים ויבואו עלינו חגים

ונמשיך לחלום מחדש חלומות אמיתיים

ונגדל יונים ועוד יבואו ימים יבואו ועוד איך

 

אתם העם שמחתכם מתדפקת על הדלתות

החיוך שנעדר חוזר לפני ילדיכם

ואלה נשמות קטנות מאחורי הים

החיוך יישאר והאהבה תפרח

 

מי יגדל אותנו שואלים הילדים

והעולם נבוך ועלינו מרחם

מפני כל התותחים מסתתרים הילדים

המכה הקשה הורגת אך בנו הכוח

 

פתחו את שערי בית הספר

שאותנו יעטוף אור התקווה

למדו אותנו למדו את כוח הנשק

בואו נקום כי אנחנו זה דור הניצחון

 

בהמשך הכתבה, תחת כותרת המשנה: "עם רובים ואבנים נילחם ביהודים", כתבו הנתבעים כי: "הזמרת דלאל אבו אמנה מתגוררת בעיר עזה וידועה בעיקר בשיריה המיועדים לילדים. חלק מהשירים שלה נלמדים במערכת החינוך הפלסטינית. כמעט כל שיריה של הזמרת עוסקים באינתיפאדה ובכיבוש הישראלי". בהמשך נאמר: "בתשובה לכתב של העיתון `אל ווטן` בשנת 2003 אמרה הזמרת: `ההתמודדות שלנו עם האויב הציוני היא באמצעות רובים ואבנים. את זה צריכים להבין הילדים שלנו`. אלבומה החדש של אבו אמנה, מחר חדש, ייצא בתחילת 2006". למותר להוסיף כי הנתבעים ציינו בכתבה שהשיר שבו עסקינן חובר על ידי התובע  להלן: "הכתבה").

 

1.4        מיד עם פרסום הכתבה, פנה התובע אל הנתבעת 2 במכתב מיום 17.12.05, וביקש להוריד את הפרסום מן האתר מיידית, וכן לפרסם התנצלות על הדברים החמורים שפורסמו ועל הפגיעה בשמם הטוב של התובעים. התובע אף ביקש לדאוג לתרגום נכון של הכתבה ממנה נלקח הציטוט, לרבות מילות השיר, ולא להוסיף מדמיונו הפורה של הכתב. התובע ציין בפתח מכתבו כי מדובר בכתבה המבוססת על שקרים וכזבים שלא ברור מהיכן נשאבו. עוד הוסיף כי תרגום השיר נעשה באופן מעוות לחלוטין, שהוציא אותו מהקשרו ושינה את תוכנו משיר שוחר שלום לשיר מלחמה.

 

1.5        למחרת היום, ב-18.12.05, תיקנו הנתבעים מספר פרטים בכתבה (להלן: "הכתבה המתוקנת"). הכותרת שהייתה קודם "זמרת המלחמות של עזה" הוסבה ל- "זמרת המלחמות?" בכותרת המשנה נכתב: "הילדים בעזה אולי עוד ילמדו את השיר של דלאל אבו אמנה, העוסק בכיבוש הישראלי" (ההדגשה אינה במקור – א.ט). בגוף הכתבה נכתב כי התובעת הינה תושבת נצרת והוסרה הפסקה המדברת על הניצחון על האויב הציוני. תחת זאת פרסמו הנתבעים את הדברים הבאים: "קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים אך מופיעים בו גם מילים על נשק ותותחים". בהמשך חזרו הנתבעים פעם נוספת על הטענה כי הזמרת כתבה שירים רבים העוסקים באינתיפאדה ובכיבוש הישראלי והוסיפו כי היו כאלה שהציעו ללמד את שיריה במערכת החינוך הפלסטינית. בשולי הכתבה פרסמו הנתבעים קישור לאתר בשפה הערבית שבו נתפרסם ראיון מקיף עם התובעת.

 

            בפרסום זה תיקנו הנתבעים אף את תרגומו של השיר באופן המתקרב יותר לנוסחו הנכון, אם כי ראו להשמיט את המשפט המדבר על הפרחת היונים והשלכת הרובים וראו להוסיף משפט שאינו קיים: "בואו נקום כי אנחנו זה דור הניצחון".

 

1.6        בד בבד עם פרסום הכתבה המתוקנת, פרסמו הנתבעים אף הבהרה בזו הלשון:

 

"תיקון טעויות שנפלו בכתבה `ערבים ברשת: זמרת המלחמות?`

בכתבה `ערבים ברשת: זמרת המלחמות` נפלו מספר טעויות. הזמרת דלאל אבו אמנה היא תושבת נצרת ולא כפי שפורסם בתחילה. כמו כן לא ידוע על תכנון להכניס את שירה `מחר חדש` לתוכנית הלימודים ברשות הפלסטינית. מערכת נענע מתנצלת על הטעויות ומודה למחבר השיר ד"ר ענאן עבאסי על פנייתו והערותיו בנוגע לתרגום השיר ומשמעותו".

 

2.         בתביעתם המונחת בפניי טענו התובעים כי הפרסומים נשוא הדיון רוויי סילופים ושקרים וכי הציטוטים שהובאו כביכול מפיה של התובעת, מעולם לא נאמרו על ידה והראיונות הנטענים מעולם לא נתקיימו. עוד הוסיפו התובעים כי פרסום תרגומו של השיר בצורה מסולפת גרם אף הוא לפגיעה בשמם הטוב והוסיף חטא על פשע. לדברי התובעים, מדובר בפרסום לשון הרע, אשר נועדה להשפילם ולבזותם בעיני הציבור ולעשותם מטרה לשנאה ולבוז ואף סיכנה את חייהם. בנוסף נטען כי הנתבעים במעשיהם ערכו סילופים, פגימות, שינויים והשמטות בשיר, אשר יש בהם בין היתר משום הפחתת ערכו, ובכך הופרו גם הוראות פקודת זכות יוצרים ופגעו בשמו של המחבר, הוא התובע.

 

3.         הנתבעים, מצדם, טענו כי פעלו בתום לב וכי עשו לתיקון הפרסום מיד עם דרישה ראשונה שנתקבלה מעם התובעים . עוד ציינו כי הנתבע מס` 1 הינו כתב ממוצא צ`רקסי, המסקר את התקשורת הערבית, וכי עיקר הדברים שהובאו בפרסומים נלקחו מתוך ראיונות ופרסומים שנעשו אודות התובעת בתקשורת הערבית. לעניין התרגום טענו הנתבעים כי ניתן לתרגם שיר משפה אחת לשניה בכמה אופנים שכולם נכונים, שכן לכל תרגום גוון משלו. חרף זאת, מיד משפנו אליהם התובעים הם עשו לתיקון התרגום כפי שנתבקשו. לטענת הנתבעים, לתובעים לא נגרם כל נזק כתוצאה מהפרסומים נשוא הדיון, אלא נהפוך הוא – הדבר הביא להם חשיפה מוגברת, ולראיה - התובעת השתתפה במספר אירועים בהם הופיעה אף בפני קהל יהודי שנחשף אליה לראשונה. כל זאת לאחר פרסום הכתבות נשוא ענייננו.

 

            עד כאן העובדות וטענות הצדדים. 

 

לשון הרע - כללי

 

4.         "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" כך כתב כב` הנשיא ברק לפני שנים רבות בפסק דין שעניינו לשון הרע (ע"א 214/89 אבנרי נ` שפירא, פד"י מג(3), 840, 856). המקורות העבריים מציינים כי "לשון הרע הורגת" וכל המלבין פני חברו ברבים "כאילו שופך דמים" ואפילו סלח האדם עליו הוצא לשון הרע, הריהו "בוער מבפנים".

 

זכותו של אדם לשמו הטוב הנה ערך עתיק יומין המלווה את תרבות המין האנושי ומשפט האומות למן שחר ההיסטוריה. זכות זו מורכבת וכוללת את זכותו של האדם לכבודו האישי, לגאווה אישית ולהכרה אישית בין בני אדם ומשתרעת על יחסי הכבוד וההערכה כלפי האדם מן הקהילה הסובבת אותו. מדובר באינטרס הנושא בחובו היבט אישי ורכושי כאחד. (ראו: (L. Eldredge, The Law of Defamation, Indianapolis, 1978, 2. בתרבות המודרנית של העולם המערבי, תפס ערך זה מקום מרכזי. כך לדוגמא ניתן למצוא במחזהו של שייקספיר, אותלו, במערכה השלישית את הדיאלוג הבא:

 

“Good name in man and woman, dear my Lord, is the immediate jewel of their souls, who steals my purse steals trash `tis something, nothing ; `twas mine `tis his and has been slave to the thousands, but he that fliches me from my good name, robs me of that which not enriches him and makes me poor indeed”.

בשיטתנו המשפטית, הוכרה זכות האדם לשמו הטוב עוד באחד מפסקי הדין המוקדמים שניתנו על ידי בית המשפט העליון בע"א 90/49 בנטוב נ` קוטיק, פד"י ה` 593 שם נקבע (בעמ` 597): "כל עוד קיים חוק המכיר בזכותו של כל אדם ששמו הטוב לא יוכתם הרי הציבור כולו מעוניין בכך שזכות זו תכובד ולא תפגע".

 

עמד על כך כב` השופט ריבלין בפסק דין מהשנים האחרונות (ע"א 6871/99 רינת נ` רום, תק-על 2002(2), 214 ,עמ` 223 משקבע:

 

"יש הרואים בשמו הטוב של אדם ביטוי חשוב לכבודו - כבוד במובן honor. שמו הטוב של אדם הוא הכבוד, ההוקרה וההכרה הקנויים לו, והנובעים ממעמדו בחברה אליה הוא משתייך. פגיעה בשמו הטוב פוגעת במעמד שיוחד לו בקהילה. שמו הטוב של אדם הוא גם אחד הביטויים לכבוד האדם - כבוד במובן dignity. זהו כבוד במובן ערכו הפנימי של האדם (I. Englard "Human Dignity: From Antiquity to Modern Israel`s Constitutional Framework" 21 Cardozo. L. Rev. 1903, 1906 (2000)) זהו כבודו של אדם הבא לידי ביטוי ב"חירות של האדם לעצב את חייו ולפתח את אישיותו כרצונו" (א` ברק "כבוד האדם כזכות חוקתית" הפרקליט מא (תשנ"ג) 271), שהרי, זכותו של אדם להגשמה עצמית, לפיתוח אישיותו וזהותו העצמית, באה לכלל מימוש, במידה רבה, במסגרת החברתית הסובבת אותו. שמו הטוב של אדם מאפשר לו להימנות על בני הקהילה, ובכך להגשים את עצמו ולעצב את אישיותו".

 

5.         המבחן הקובע לקיומה של לשון הרע הנו מבחן אובייקטיבי, לאמור – המשמעות שאנשים סבירים במקובץ היו מייחסים לפרסום (ראו: ד"נ 7/99 חברת החשמל בע"מ נ` עיתון הארץ, פד"י לב(3), 337). הפסיקה מורה כי אין משמעות לכוונתו האישית של המפרסם ואין ליתן משקל לשאלה כיצד הבין הנפגע את הדברים. השופט היושב בדין מעמיד עצמו בנעליו של האדם הסביר ומנקודה זו בוחן כיצד היו הדברים נתפסים בעיניו (ראו: ע"א 466/83 עג`מיאן נ` הארכיהגמון דרדריאן, פד"י לט(4), 734).

           

לשון הרע בענייננו

 

6.         כותרת הכתבה "זמרת המלחמות" עשויה היתה לדעתי, בהקשר שבו הובאה, להשפיל את התובעת ולעשותה מטרה לשנאה ולבוז. אפשר וכינוי זה, שניתן לזמרת וותיקה ומוכרת מהתובעת, אינו נתפס בעיני הציבור כפוגע, ככל שמדובר באותה זמרת. יחד עם זאת, השימוש בביטוי זה, בהקשר של התובעת, הינו ציני. מדובר בזמרת צעירה, בראשית דרכה שלא בחרה בשירה פוליטית, לא בשירי מחאה ולא במארשים צבאיים על מעשי תהילה וגבורה. התובעת בחרה לשיר דווקא קלאסיקה ערבית הנקראת שירי "טרב". (ראו: סעיף 9 לתצהירה ת/2) לכן, לא ברור על שום מה זכתה בתואר המפוקפק של זמרת המלחמות.


אלא שכותרת הכתבה אינה אלא קצה קצהו של הפרסום המרע. אילו עמדה לבדה, יתכן ולא היתה מקימה לתובעים את עילת תביעתם.

 

7.         האמירה כי "קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים רק לאחר הניצחון על האויב הציוני" אף היא מהווה פרסום לשון הרע. הוא הדין לגבי האמירה שיוחסה לתובעת, לפיה "ההתמודדות שלנו עם האויב הציוני היא באמצעות רובים ואבנים. את זה צריכים להבין הילדים שלנו". אין חולק כי דברים מעין אלה עלולים היו להשפיל את התובעת ולעשותה מטרה לשנאה ולבוז מצד כלל החברה בארץ. התובעת החיה ופועלת בארץ, העידה כי במועדים הרלוונטיים היתה סטודנטית באוניברסיטת חיפה וכי בעקבות פרסום הדברים חשה מבוכה ובושה רבה מפני חבריה לספסל הלימודים ואף הרגישה מאוימת.

 

גם בתרגום המסולף של השיר יש לטעמי משום פרסום לשון הרע. עיון בנוסח המקורי של השיר מלמד כי מדובר בשיר שלום הנושא מסר של פיוס, חינוך ועתיד טוב יותר לדורות הבאים. תחת זאת, סילפו הנתבעים את מילות השיר על מנת שתתאמנה לכתבה המופרכת ולדברים אותם פרסמו אודות התובעת. כך הוספה לשיר שורה פרי דמיונם של הנתבעים "למדו אותנו למדו את כוח הנשק, בואו נקום כי אנחנו דור הניצחון" ומאידך הושמטה השורה "נעסוק בגידול יונים, נשליך את הרובים".

 

8.         הנתבע 1, מי שכתב וערך את הכתבה, נשאל בחקירתו הנגדית מניין למד את הפרשנות שנתן לשיר וכיצד הגיע לתרגום הנעדר כל קשר למקור, תרגום הסותר את רוחו ואת המסר העומד מאחוריו. כיצד משיר המטיף לחינוך ופיוס הפך אותו לשיר מלחמה הקורא לשימוש בנשק עד שיגיע הניצחון. התשובות שנתן הן עלבון לאינטליגנציה. ראשית טען כי מדובר בערבית ספרותית שאינו בקיא בה. כשעומת עם העובדה כי השיר כתוב דווקא בשפה מדוברת, פשוטה וברורה למדי, לא מצא הנתבע כל מענה. משנשאל מהיכן שאב את השורה אודות השימוש בכוח הנשק ומניין הבין כי בשיר נאמר שהחיים החדשים יבואו רק לאחר הניצחון על האויב הציוני, הסתפק הנתבע בתשובה הסתמית כי זה מה שהבין מקריאת השיר. עם כל הכבוד תשובה זו מקוממת. יש בה הן זלזול מצד הנתבע בתפקידו כפובליציסט המחזיק בידו כוח רב, והן אטימות לפגיעה בזולת העלולה להיגרם עקב פרסום דברי בלע ושקר.

 

9.         לאחר פרסום הכתבה, שיגר התובע מס` 2 מכתב אל הנתבעים, ובו דרש להסיר את הכתבה ולפרסם תרגום מתוקן של השיר. הנתבעים ראו להכניס אי אלו תיקונים בכתבה. דא עקא, שאף לאחר תיקונה נותרו בה הכפשות ועלילות חסרות יסוד ואחיזה במציאות. כך, לדוגמא, תוקנה הכותרת ובמקום "זמרת המלחמות מעזה" נכתב עתה "זמרת המלחמות". בכותרת המשנה נכתב "הילדים בעזה אולי עוד ילמדו את השיר של דלאל אבו אמנה, העוסק בכיבוש הישראלי" (ההדגשות אינן במקור – א.ט). בגוף הכתבה המתוקנת ציינו הנתבעים: "קריאה מהירה בין שורות השיר מלמדת על חיים חדשים אך מופיעים בה גם מילים על נשק ותותחים". יותר מכל מלמד הפרסום המתקן על המגמתיות שבה נקטו הנתבעים להמשיך ולהכפיש את התובעים גם אם על חשבון האמת. הם לא נתנו לעובדות לבלבל אותם.


גם לאחר ששמעתי את הנתבע 1 וההסברים הקלושים שנתן, לא הצלחתי לעמוד על המניע שגרם לפרסום כתבה משוללת כל יסוד ומדוע, גם לאחר שהועמדו הנתבעים על טעותם, המשיכו להתעקש כי השיר שבו מדובר עוסק בנשק ותותחים וכי הוא שיר העוסק בכיבוש הישראלי. אם ניתן היה לסבור כי הפרסום הראשון נעשה בטעות ובשוגג, אם כי מתוך רשלנות מקצועית וחוסר אחריות, הרי שהפרסום השני נעדר כל הצדקה. התעקשות הנתבעים להמשיך ולטעון כי השיר נושא בחובו מסר של נשק, תותחים וכיבוש, גם לאחר שהועמדו על טעותם, יש בה מידה רבה של יהירות וזלזול בכבודו ושמו של הזולת.


אף בהמשך הכתבה "המתקנת" חזרו הנתבעים שוב על הטענה כי לתובעת נכתבו שירים רבים העוסקים באינתיפאדה ובכיבוש הישראלי. בעדותם של התובעים עלה כי באותו מועד היו לתובעת שני שירים בלבד, שאינם עוסקים לא באינתיפאדה ולא בכיבוש. הרפרטואר שלה כלל שירים שאינם נושאים כל גוון פוליטי, אלא שירי "טרב". התעקשותם של הנתבעים לייחס לה עמדות פוליטיות כאלה ואחרות, לא מובנת לי.

 

10.        אלא שבכך לא תמו מעללי הנתבעים. ההתנצלות שפורסמה מטעמם, בצדה של הכתבה "המתקנת" הייתה בבחינת לעג לרש. במסגרת אותה התנצלות, הודו הנתבעים אמנם כי נפלו מספר טעויות בכתבה המקורית, אך במה דברים אמורים? בכך שהתובעת הינה תושבת נצרת ולא עזה, כפי שפורסם תחילה, ובכך שלא ידוע על כוונה להכניס את שיריה לתוכנית הלימודים ברשות הפלסטינית, כפי שפורסם. הא ותו לא. מילה אחת לא נאמרה על כך שהציטוטים שהובאו מפיה משוללי יסוד, דבר לא נאמר על התרגום המסולף שנעשה לשיר ואף לא התייחסות לפרשנות האווילית שנעשתה בקשר אליו. הנתבעים בחרו דווקא בפרטים השוליים כדי להתנצל לגביהם, בעוד שלגבי עיקרה של ההכפשה שהביאה לפגיעה בתובעים, מילאו פיהם מים. לא כך נוהג מי שמבקש לתקן את טעותו ולהביע התנצלות כנה ואמיתית.

 

11.        הנתבעים טענו כי פנו לתובע ודרשו אותו להציג תרגום נכון של השיר, אולם הלה לא שיתף עמם פעולה. טענה זו טוב היה אילולא נטענה. לתובעים לא היה כל חלק בהוצאת הפרסום אל האור. הדבר נעשה על דעתם הבלעדית ועל פי שיקולם של הנתבעים. ברי כי בנסיבות אין כל חובה על התובע להמציא לנתבעים תרגום כזה או אחר של השיר. משבחרו להתייחס ליצירתו, שומה היה עליהם לדאוג לפרסם את נוסחה הנכון ללא סילופים ותוספות פרי דמיונם.

 

12.        בשולי הכתבה המתקנת, הפנו הנתבעים בקישורית לראיון שנתפרסם עם התובעת באתר farfesh. לטענתם, אותה הפניה נועדה לאפשר לקוראים, הגולשים באתר הנתבעת, לעמוד על הראיון המלא עם התובעת. אלא שמדובר באתר המתפרסם בשפה הערבית וכך גם הראיון עם התובעת. הציבור הרחב שנחשף לכתבה נשוא ענייננו, ככל שאינו בקיא בשפה הערבית, לא יוכל להתרשם כלל מדברי התובעת ומן הראיון עמה.

 

13.        הנתבעים ציטטו בכתבה דברים שאמרה כביכול התובעת בראיון עיתונאי לעיתון "אל וואטן" בשנת 2003. התובעת טענה כי מעולם לא נתקיים עמה כל ראיון לעיתון האמור, לא כל שכן שמעולם לא אמרה את הדברים שיוחסו לה. הנתבעים לא הצליחו להציג את הפרסום שעליו הסתמכו. לטענת הנתבע 1, הוא זוכר שהפרסום נעשה באתר האינטרנט, אולם לא הצליח לשחזרו או להציג העתקו.

 

טענה זו של הנתבעים לא הוכחה ונטענה בעלמא. ככל שביקשו להסתמך על ההקלה המעוגנת בסעיף 19(1) לחוק , שומה היה עליהם להוכיח את הפרסום הקודם ולהציגו.

 

14.        על יסוד מקבץ האמור, אני קובע כי הדברים שפרסמו הנתבעים אודות התובעים הינם בבחינת לשון הרע, כמשמעות הדבר בחוק איסור לשון הרע, וכי הנתבעים אינם חוסים בצלה של אף לא אחת מן ההגנות המנויות בחוק.

 

15.        בנוסף, מהווה הפרסום פגיעה בזכות היוצרים של התובע 2. סעיף 4א (2) לפקודת זכות יוצרים, קובע כי "מחבר זכאי שלא ייעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה". לאור הדברים שפורטו לעיל, ברי כי הנתבעים הפרו גם הוראה זו ביחס לתובע. סעיף 3א` לפקודה קובע כי מקום שלא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ- 10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים.

 

שיעור הפיצויים

 

16.        באומדן הפיצוי המגיע למי שנפגע מפרסום לשון הרע, נדרש בית המשפט להתחשב, בין היתר, בטיב הפרסום, היקפו, היקף הפגיעה, מעמדו של הניזוק בקהילתו, ההשפלה שסבל, הכאב והסבל שהיו מנת חלקו והתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד (ראו: רע"א 4740/00 עמר נ` יוסף ואח`, פד"י נח (5), 510, 524).

 

            בע"א 802/87 נוף נ` אבנרי, פד"י מה (2), 489, עמד כב` השופט ד` לוין על תכליתו של הפיצוי הנפסק בגין פרסום לשון הרע, בקבעו (בעמ` 493):

 

"חומרתה של עוולת לשון הרע רבה היא עד מאד, והנזקים העלולים להיגרם בעקבותיה עלולים להיות כבדים ומרחיקי לכת עד אשר פעמים שכל סכום שבעולם אשר ייפסק כפיצויים לצד הנפגע לא יהיה בו כדי לשפותו וכדי להשוות את מצבו לזה שהיה קודם שעוולו כלפיו בדברי לשון הרע ועל ידי כך פגעו בשמו הטוב. הפיצויים אשר אותם מוסמך בית משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית - ליתן סיפוק לנפגע - הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך - למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה.

 

שנית - כפי שנאמר כבר בפסיקת בית משפט זה - נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר `קוהלת`: `טוב שם משמן טוב"` (ע"א 30/72 פרידמן נ` סגל, פ"ד כז (2), 244 225, הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד (ראה ע"א 82,78/80 ,670/79 הוצאת עתון הארץ בע"מ ואח` נ` מזרחי, פ"ד מא (2) 169, 205)".

 

17.        בענייננו, לא טענו התובעים לנזק ספציפי, אלא הסתמכו על הוראות סעיף 7א` לחוק איסור לשון הרע, המסמיך את בית המשפט לפסוק בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על סך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. סכום זה בשערוך להיום עומד על סך 62,101 ₪. עוד מורה הסעיף כי מקום שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע בפיצוי שלא יעלה על כפל הסכום הנ"ל.

 

18.        התובעים טענו כי מדובר בפרסומים אחדים, שכל אחד מהם הכיל לשון הרע כנגדם, ומכאן שהם זכאים לפיצוי בגין כל פרסום בנפרד. אני נכון לקבל העמדה שהעלו התובעים לפיה גם בפרסום שנועד כביכול לתקן את הכתבה הראשונה, נכללו דברי לשון הרע. התייחסתי לכך קודם לכן ואיני רואה מקום להידרש בשנית להסברים בעניין זה. יחד עם זאת, אין בכך כדי להצדיק הטלת פיצוי נוסף בגין הפרסום המתקן. זאת על שום הוראות סעיף 7א(ד) לחוק איסור לשון הרע. סעיף זה קובע כי "לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף זה בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת". אמת המידה הקובעת אינה מספר הפרסומים שנעשו, אלא מהות תוכנם. בענייננו נראה לי כי מדובר באותה לשון הרע, אף אם זו מצאה את ביטויה במספר פרסומים שיצאו לאור במועדים שונים. עובדה זו אין בה כדי לשנות את המסקנה כי לגופם של דברים מדובר באותה לשון הרע המקימה לתובעים זכות לפיצוי פעם אחת.

 

19.        בבואי לאמוד את הפיצוי המגיע בנסיבות העניין, אני לוקח בחשבון את הפגיעה שנעשתה בשמם של התובעים, את היקף הפרסום ואת הנזק שנגרם בעקבותיו. עוד אני מביא בחשבון את העובדה שחרף פנייתם המיידית לא פעלו הנתבעים לתיקון ההכפשה ופרסום התנצלות כנה ואמיתית, תוך נטילת אחריות לעוולה שביצעו. כפי שפורט לעיל, גם הכתבה המתקנת כללה פרטים חסרי יסוד אודות התובעים והיה בה משום המשך הקו המגמתי שבו נקטו הנתבעים, תחת להפגין אחריות אישית ומקצועית ולהתנצל באופן גורף ואמיתי על דברי השקר שפרסמו.

 

            באומדן הפיצוי, אין בידי אף להתעלם מן הזלזול הניכר בהתנהלות הנתבעים ביחס לפגיעה אפשרית בזולת, בשמו הטוב ובמעמדו. עיתון אינו חסין מטעויות ויש ודברים המתפרסמים מתבררים, לאחר חקירה ובירור, כבלתי נכונים. לעתים גם מחלוקת עקרונית מובילה לפרסום דעות פוגעניות המגיעות בסופו של דבר לפתחו של בית המשפט. זאת כאשר הבעת הדעה נעשית, לדוגמא, על רקע של מחלוקת עניינית, אידיאולוגית או על בסיס פרשנות מכפישה לעמדותיו או התנהגותו של הניזוק.

 

לא אלה הם פני הדברים בענייננו. למרבה המזל, איננו נתקלים לעתים קרובות בפרסום הנגוע בסילוף כה קיצוני, ללא כל בסיס, אגב התעלמות מן העובדות הפשוטות, הנעשה תוך זלזול בקורא ובמושא הפרסום. למקרא השיר כפי שנכתב במקור והשוואתו עם הכתבות נשוא הדיון, דומה כי ישב לו הנתבע מס` 1 בביתו והמציא כתבה מלאה בעלילות מפרי דמיונו, חיבר שיר מהרהורי לבו וראה לייחס כל זאת לתובעים. לא ברור למה ועל שום מה. אך אין זה משנה. המעשה מקומם וקיצוני בחומרתו.

 

בנסיבות, אני סבור כי הפיצוי ההולם הינו סך של 60,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.

 

            בקביעת סכום הפיצוי הבאתי גם בחשבון את העובדה כי התובעת, בהיותה זמרת, מוכרת יותר מן התובע, מחד. ומאידך, כי לתובע עילה לפי פקודת זכויות יוצרים. מכאן שהפיצוי הראוי לשניהם הינו בסכום זהה.

 

20.        סוף דבר, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהתובעים, תוך 30 יום מהיום, סך 60,000 ₪. כן ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪ בתוספת מע"מ. ככל שהסכומים הנ"ל לא ישולמו תוך 30 יום, ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

ניתן היום א` בסיון, תשס"ח (4 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

א. טובי, שופט

 

 

 



04/06/2008



חדשות
ישראל  | בית המשפט פסק שגוגל אינה צריכה לחשוף פרטי גולש  
אנגליה  | בית משפט דחה תביעת לשון הרע בגלל מיעוט גולשים  
אנגליה  | שופט דחה תביעת דיבה בשל מספר כניסות נמוך לאתר  

מאמרים
ישראל  | צעיר השמיץ חנות אופניים בפורום בתפוז וישלם פיצוי  
ישראל  | חברת 012 קווי זהב תשלם הוצאות כספיות לאמיר גנס  
ישראל  | מותה של שמועה מקוונת ולידתה של תביעה מכוונת  

פסיקה
ישראל  | ת"א 7633-09-15 הירש נ' קטן אברהם  
ישראל  | ת``א 2164-07 (שלום ראשון לציון) בושינסקי נ` לשם ואח`  
ישראל  | תא``מ 6579-08 (שלום חיפה) יבגניה טבצ`ניקוב נ` נטליה סטפניוק-ברג  

חקיקה
ישראל  | הצעת חוק אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי הגולשים  
אנגליה  | חוק לשון הרע 1996  
אוסטרליה  | חוק לשון הרע 1995  

מקורות מקוונים
קנדה  | Defamation in Canadian CyberSpace  
ישראל  | הבלוג של תומר כהן-אינטרנט, מחשבים ודברים אחרים  
ישראל  | Dinil - פורטל הדין של ישראל  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2021