תאריך: 26/05/2008

פ 5778/07

בבית משפט השלום תל אביב-יפו

בפני כב' השופטת שריזלי דניאלה

מדינת ישראל נ' גוריון יוסף

 

העובדות

 

1. הנאשם היה חברה ובן זוגה של המתלוננת. הנאשם חדר, ללא הסכמתה, למחשבה האישי של המתלוננת, ושיגר למספר נמענים תמונות עירום של המתלוננת וקטע וידאו בו נראית המתלוננת מקיימת עימו יחסי מין. בשל כך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של פגיעה בפרטיות.

 

2. בנוסף, בחיפוש בדירתו של הנאשם נמצא סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 28.5 גרם.

 

3. הנאשם הודה בעבירות דלעיל והורשע.

 

בית המשפט קבע

 

1. בית המשפט מציין כי אינו סבור שמעשי הנאשם מצדיקים ביטול הרשעה, שכן מעשי הנאשם הינם חמורים ביותר מן ההיבט הערכי. בית המשפט מציין כי החומר אשר הפיץ הנאשם הינו חומר אינטימי ורגיש, שהפצתו היא בעלת פוטנציאל של פגיעה קשה במתלוננת, בפרטיותה וברגשותיה, ומהווה עלבון צורב, שקשה למחוק את רישומו.

 

2. לכן, בית המשפט מציין כי השיקולים של אינטרס הציבור מנחים אותו לתת משקל רב לחומרת מעשי הנאשם, לרקע ולנסיבות, למניעים הפסולים שהנחו אותו, ובעיקר לתוצאות, כפי שהבהרתי לעיל.

 

3. בית המשפט גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר על תנאי (התנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים עבירה שעניינה פגיעה בפרטיות), 3 חודשי מאסר על תנאי (התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי ושלא לשימוש עצמי), קנס כספי בסך 1,000 ₪ ופיצוי למתלוננת בסך 2,500 ₪.

 

 

---

 

 

 

 

 

 

 

 

פרוטוקול

 

 

ג ז ר - ד י ן

 

הנאשם היה חברה ובן זוגה של ל. א. (להלן: "המתלוננת"). בני הזוג הסתכסכו נוכח חשדו של הנאשם כי המתלוננת בוגדת בו עם אחרים.

 

על רקע זה, בהיותו בדירת המתלוננת, חדר הנאשם, ללא הסכמתה, למחשבה האישי, ושיגר למספר נמענים, שאת פרטיהם מצא במחשב, תמונות עירום של המתלוננת וגם קטע וידיאו בו נראית המתלוננת מקיימת עמו יחסי מין.

 

בשל כך הוגש נגד הנאשם כתב אישום (אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון), ובו מייחסת לו המאשימה עבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

 

המאשימה מייחסת לנאשם עבירה נוספת של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, וזאת, משום שבחיפוש בדירתו מצאו השוטרים סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל 28.5 גרם נטו.

 

בתאריך 3.1.08, במסגרת הסדר הטיעון, הודה הנאשם בעבירות דלעיל והורשע.

 

במועד הטיעונים לעונש הוגש לעיוני תסקיר מבחן, שהתבסס על מספר שיחות עם הנאשם, ובו סוקר קצין המבחן, מר גילבר, בהרחבה את נסיבות חייו של הנאשם בכלל, ואת מערכת יחסיו עם המתלוננת, בפרט. להתרשמותו של קצין המבחן, ניהל הנאשם ומנהל אורח חיים תקין. בהתייחסו לקשר שבין הנאשם למתלוננת, סבר קצין המבחן, שמדובר בקשר מורכב ובעייתי, שהיו בו עליות ומורדות, על רקע קשייו הרגשיים של הנאשם ועוצמת האהבה והקשר, מצד אחד, וחשדנותו ונוקשותו של הנאשם, מן הצד השני, וכן, נטייתו לשתלטנות וחוסר סובלנות.

 

הובהר בתסקיר, כי הנאשם הבין את חומרת מעשיו כלפי המתלוננת, ואת עומק הפגיעה שפגע בה, הפנים את הבעייתיות שבמעשה, וחש חרטה כנה. למרות זאת, לא בא קצין המבחן בהמלצה להימנעות מהרשעה, כשהוא מדגיש, כי לא הוכח בפניו שהרשעה בדין תגרום נזק לתעסוקתו בעתיד.

 

במועד הטיעונים לעונש התמקדה באת כוחו של הנאשם בנסיבותיו האישיות המיוחדות, באורחות חייו התקינים, בחרטה הכנה שהביע אגב התפייסות עם המתלוננת, ובעיקר, בנזק התעסוקתי שעתיד להיגרם לו כתוצאה מהרשעה בדין. נמסר, כי הנאשם מתעתד להתקבל לעבודה בצי הסוחר, והרשעה בדין תסגור את הדרך בפניו. לפיכך, עתרה באת כוח הנאשם לביטול ההרשעה. לחילופין, עתרה, לענישה מתונה שעניינה מאסר על תנאי וקנס כספי.

 

ב"כ המאשימה מתנגד לבקשת ההגנה, ושם דגש בטיעוניו על חומרת מעשיו של הנאשם, ובעיקר - חומרת הפגיעה בפרטיותה של המתלוננת. מעשים אלה מצדיקים, לדעת ב"כ המאשימה, עונש מאסר בפועל, שניתן יהיה לשאתו בעבודות שרות, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וקנס כספי סמלי.  

 

איני סבורה כי מעשיו של הנאשם, על נסיבותיהם ותוצאותיהם, מצדיקים את ביטולה של ההרשעה.

 

כלל הוא, כי משמצא בית המשפט כי נאשם עבר עבירה, הוא אמור להרשיעו ולגזור את דינו. רק במקרים ספורים מוקנית לבתי המשפט בחוק הסמכות להימנע מהרשעה, והכללים שאומצו בפסיקה בהקשר זה מתייחסים למקרים מיוחדים ולנסיבות יוצאות דופן, בהם שוכנע בית המשפט שמדובר בכישלון חד פעמי של הנאשם או הנאשמת, שאיננו מאפיין את התנהגותם בדרך כלל, וכאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, וכאשר הנסיבות הן כאלה שאין זה הראוי להטביע באותו נאשם או נאשמת חותם של פליליות, שעשוי לגרום להם נזק רב בעתיד, נזק שאיננו שקול כנגד הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מאי הרשעת הנאשם או הנאשמת [רע"פ 432/85  רומנו נ' מדינת ישראל; תקדין עליון, כרך 85 (3), 737; רע"פ 2765/01 לוינסון נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2001(3), 1979, וע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337].

 

הנאשם שלפניי, בן 56, וכפי שנמסר - אורח חייו, ככלל, תקין; במקרה הספציפי, נראה שהפנים את חומרת מעשיו, הצטער עליהם, וחש חרטה. לדבריו, התנצל בפני המתלוננת והתפייס עמה זה מכבר. אלא שכל אלה אינם מכריעים את הכף לזכות. שכן, כל הבוחן את מעשיו של הנאשם יסכים, כי מן ההיבט הערכי, מדובר במעשים חמורים ביותר. הנאשם חדר ללא הסכמתה של המתלוננת למחשבה האישי, ודלה משם נתונים על נמענים אחדים, ולנמענים אלה שיגר תמונות עירום של המתלוננת, וסרטון וידיאו המתעד את המתלוננת מקיימת עמו יחסי מין. למותר להדגיש, כי מדובר בחומר אינטימי ורגיש, שהפצתו היא בעלת פוטנציאל של פגיעה קשה במתלוננת, בפרטיותה וברגשותיה, ומהווה עלבון צורב, שקשה למחוק את רישומו.

 

כל זאת על מה ולמה? על שום שחשד בנאמנותה כלפיו, נתן ביטוי לכעסו, ופעל כדי לנקום את בגידתה בו. משמע, שהנאשם משולל יכולת לשלוט ברוחו וברגשותיו, ונכון להרחיק לכת בפגיעה בזולת כדי להשביע את רגשי נקמתו. לרגע לא התעכב הנאשם לחשוב שמא חשדו חשד שווא הוא, שאז כפולה ומכופלת פגיעתו במתלוננת.

 

שיקולים של אינטרס הציבור מנחים אותי לתת משקל רב, במקרה זה, לחומרת מעשי הנאשם, לרקע ולנסיבות, למניעים הפסולים שהנחו אותו, ובעיקר לתוצאות, כפי שהבהרתי לעיל. במיוחד כך, כאשר מדובר במי שכבר הורשע בעבר [בעבירה לפי תקנות הנמלים (בטיחות שיט)]. על כן, ספק רב בעיניי אם ההרשעה בתיק זה היא היא שתזיק לעתידו המקצועי של הנאשם, ותמנע קבלת משרה בצי הסוחר, נושא שנותר ערטילאי בעיניי.

לפיכך, תעמוד ההרשעה בעינה.

 

אשר לעונשו של הנאשם:

עמדתי על נסיבותיו האישיות של הנאשם, השוקלות לזכותו לענין העונש, לרבות החרטה שהביע; באיזון בין אלה לבין חומרת המעשים, עליהם נמנית גם החזקתו של סם מסוכן, וצורכי הענישה וההרתעה, אני סבורה כי ראוי לנקוט בענישה שתבטא את מדיניות הענישה, תעמיד את הנאשם אל מול חומרת התנהגותו ומעשיו, ותשמש גורם בולם ומרתיע לעתיד. אם אמנע במקרה זה מלנקוט בעונש של מאסר בפועל, הרי זאת משום הזמן הרב שחלף, כארבע שנים מאז בוצעו העבירות (כאשר כתב האישום הוגש באחור של כשלוש שנים), היעדר אינדיקציה לשימוש בסמים כיום, וקיומה של תובנה לגבי הפסול שבמעשים.

 

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

 

א.      8 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור משך שלוש שנים מהיום עבירה שעניינה פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות.

ב.       3 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור משך שלוש שנים מהיום עבירה של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי ושלא לשימוש עצמי.

ג.       קנס כספי בסך 1000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם לקופת בית המשפט לא יאוחר מ-1.8.08.

ד.       פיצוי למתלוננת בסך 2500 ₪.

          הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט לא יאוחר מ- 15.7.08.

 

הודע לצדדים על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן והודע היום 26 במאי, 2008 (כא באייר תשס"ח) במעמד הצדדים.

                                                         

 

 

עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 26/05/2008

עוד פסיקה בנושא לפני ה- 26/05/2008