משה הלוי הידוע גם בכינוי "הלמו" הגיש תלונה לנציבת תלונות הציבור על שופטים,הגב' טובה שטרסברג כהן. התלונה עסקה בעניין הנפקת החלטות וצווים במעמד צד אחד המתירים למשטרת ישראל להמשיך ולהחזיק במחשבים ובדיסקים קשיחים של חשודים שלא הוגש נגדם כתב אישום לאחר חצי שנה מיום תפיסת חומרי המחשב. התלונה התקבלה וממצאי הנציבה מציגים הליך כושל והתנהלות קלוקלת של הרשות השופטת והאוכפת.

 

בחודש ינואר 2008, לאחר שפרקליטות מחוז תל אביב החליטה לסגור ולגנוז את תיקי החקירה נגדו, ביקש משה הלוי מבית המשפט השלום בעכו, להחזיר לו את הדיסק הקשיח שנותר בידי המשטרה (יאח"ה).

 

להפתעתו של משה הלוי, המשטרה פנתה בבקשה לקונית ובמעמד צד אחד לשופטת בית המשפט השלום בראשון לציון, השופטת עירית וינברג נוטוביץ, בכדי שיתאפשר למשטרה להחזיק בעשרות חפצים תפוסים.

 

השופטת נוטוביץ כתבה בהחלטתה את המילה "כמבוקש". ההחלטה ניתנה ביום 15/04/2007 ונרשמה על הטופס המשטרתי. המשטרה ביקשה את הארכת התפוסים "עד לתום ההליכים המשפטיים" כאשר נגד משה הלוי באותה תקופה לא הוגש כלל כתב אישום.

 

כשהתבררה ההחלטה למשה הלוי, הגיש זה תלונה נגד השופטת נוטוביץ לנציבת תלונות הציבור על שופטים. משה הלוי טען נגד לקוניותה של ההחלטה, היותה בלתי מנומקת, במעמד צד אחד, כללית וכיו"ב.

 

בהחלטתה קובעת הנציבה לתלונות הציבור על שופטים כי תלונתו של משה הלוי מוצדקת בהיבטים רבים.

 

הנציבה קבעה כי ההחלטה ניתנה "עד סיום ההליכים המשפטיים" כאשר לא נפתחו בכלל כאלה; קניינו של הלמו נפגע בהחלטת השופטת; הבקשה לא הכילה את שם הבעלים, סוג החשדות, מטרת התפיסה ועוד.

 

הנציבה העבירה ביקורת על אופן הגשת הבקשה ואופן קבלתה בזאת הלשון "קשה להניח שהבקשה המכילה 46 תפוסים שונים של בעלים שונים, ניתן לעמוד על עניינו של כל תפוס ותפוס בנפרד ולהחליט לגביו בצורה עניינית".
 
הנציבה קבעה כי כאשר החוק אינו קובע במפורש אם הבקשה תידון במעמד צד אחד, הרי הכלל הוא שהבקשה תידון במעמד שני הצדדים,קרי - המשטרה והחשוד/בעל התפוס.

 

עוד קבעה הנציבה כי לא ניתן להאריך המשך החזקת תפוס עד לסוף ההליכים, אלא יש לקבוע פרק זמן מסוים לתכלית מסוימת ומטעמים שיירשמו.