תאריך: 03/02/2008

ת"ק 1389/07

בבית משפט לתביעות קטנות באילת

בפני כב' השופט א. יקואל

הדקה ה-90 בע"מ נ' שלמה גרבינר

 

העובדות

 

1. בקשה להעברת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו מחמת העדר סמכות מקומית.

 

2. התביעה בתיק הוגשה בעניין חבילות נופש שרכש המשיב מן המבקשת, בטענה כי קיבלת בבית המלון חדרים אחרים מאלה שרכש.

 

3. לטענת המבקשת, משרדה הרשום מצוי בתל אביב ואין לה סניפים באילת. ההתחייבות נשוא התביעה נוצרה טלפונית עם המבקשת בתל אביב וכי הודעת הקיבול ביחס למוסכם בין הצדדים נתקבלה במשרד המבקשת בתל אביב. המשיב, מצידו, טוען כי שילם בעבור חבילת הנופש באמצעות האינטרנט והטלפון מביתו, המצוי באילת.

 

בית המשפט קבע

 

1. לנוכח תפוצת האינטרנט בכל רחבי הארץ ובהיעדר הוראה בחוק באשר לסמכות המקומית המוקנית בהתקשרות באינטרנט, בית המשפט סבור כי קנה סמכות מקומית לדון בתביעה. האינטרנט הוא חסר מקום למעשה, כך שהסמכות הנוגעת לו הינה "כלל מדינתית".

 

2. כמו כן, במקרה בו הנתבע מבקש להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ ולקשור עמם עסקאות באמצעות האינטרנט, הוא אינו יכול להישמע בטענה כי מקום ההתדיינות צריך להיות במקום משרדו הרשום בלבד. המבקשת - המציגה מרכולתה לפני קהל לקוחות רחב בכל רחבי הארץ באמצעות אינטרנט או שירות הזמנות טלפוני, אינה יכולה להיוותר עיקשת באשר למקום התדיינות ספציפי.

 

3. לכן, בית המשפט דוחה את הבקשה.

 

 

---

 

 

   

 

 

 

 

 

 

החלטה

 

 

1.         זוהי החלטה בבקשת המבקשת להעברת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב יפו מחמת העדר סמכות מקומית.

התביעה בתיק זה הוגשה בעניין חבילת נופש שרכש המשיב מן המבקשת בעבור משפחתו, בטענה כי קיבל בבית המלון חדרים אחרים מאלה שרכש. המבקשת הגישה כתב הגנה וכן הודעת צד ג' לחברת השטיח המעופף בע"מ.

 

2.         לטענת המבקשת, לא חלה על המחלוקת אף לא אחת מן החלופות הקבועות בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 (להלן: "התקנות") כדי הקניית סמכות מקומית לבית משפט זה. נטען כי משרדה הרשום של המבקשת הנו בתל-אביב ואין לה סניפים באילת. ההתחייבות נשוא התביעה נוצרה טלפונית עם המבקשת בתל-אביב, שם מרכז עסקיה. מאלו נטען כי הודעת הקיבול ביחס למוסכם בין הצדדים נתקבלה במשרד המבקשת בתל-אביב ומשכך, זהו מקום היווצרותה של ההתחייבות נשוא הדיון.

 

המבקשת צרפה אסמכתאות בתמיכה בטענותיה, ביניהן החלטתי מיום 11/02/2007 בתיק תק 1273/06 בדבר העברת הדיון לבית משפט אחר, בהסכמת הצדדים (ר' נספח ג' לבקשה).

 

המבקשת לא הגישה תצהיר בתמיכה בטענותיה העובדתיות, כפי החלטותיי מן הימים 17/12/2007 ו- 27/12/2007. 

 

3.         המשיב מתנגד לבקשה בטיעון הנתמך באסמכתאות, לפיו יש לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה. בתצהיר שהוגש ביום 30/12/2007 מפרט המשיב כי רכש מן המבקשת חבילת נופש משפחתית בתאריך 24/05/2007 ושילם את תמורתה באמצעות האינטרנט והטלפון מביתו - מקום מגוריו בעיר אילת. 

 

4.         הוראות תקנה 2 לתקנות קובעות כי:

"תביעה תוגש לבית-המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי-הדין; ואלה הם:

(1)    מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)    מקום יצירת ההתחייבות;

(3)    המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)    מקום המסירה של הנכס;

(5)    מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6)    בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית".

 

5.        אין חולק כי המבקשת הנה סוכנות לשירותי נופש, המשווקת חבילות נופש באמצעות האינטרנט והטלפון.

 

6.        בתי המשפט השמיעו דעות חלוקות לעניין הסמכות המקומית מקום שמדובר בתביעות כנגד ספקי שירותים באינטרנט. אולם, נוכח תפוצת האינטרנט בכל רחבי הארץ ובהיעדר הוראה בחוק באשר לסמכות המקומית המוקנית בהתקשרות באינטרנט, סברתי כי בימ"ש זה קנה סמכות מקומית לדון בתביעה [השווה תק(י-ם) 3979/07 סומפלוינסקי אלי נ' חברת חובקי עולם בע"מ (לא פורסם, 03/12/2007); ובש"א (שלום י-ם) 8033/06 חיים לוי נ' אלון שטיינברג (לא פורסם, 10/04/2007)].

 

האינטרנט הוא חסר מקום למעשה, כך שהסמכות הנוגעת לו הינה "כלל מדינתית".

 

בבש"א (שלום –י-ם) 8033/06 האמורה, נקבע כי:

"תביעות בנושאי אינטרנט, ניתן להגיש בכל מקום בישראל. את הסמכות הזו... ניתן להסיק מתוך סעיף (5) בתקנה מספר 3 לתקנות סדר הדין האזרחי: " מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים מעשה באינטרנט או מחדל ברשת האינטרנט שבגינו תובעים, ניתן לתבוע בכל בית משפט בישראל. ביהמ"ש אף חזר על פסיקה זו גם בבש"א 1314/04.

בבש"א 6659/05 ובבש"א ( ת.ק ירושלים) 4137/05 חקיקאן אסף נ' הדקה ה- 90 בע"מ החלטה מיום 10/01/2006 מאמץ ביהמ"ש את פסיקת המחוזי וקובע כי :

הואיל וכאמור הנתבעת מנהלת את עסקיה באמצעות האינטרנט בכל הארץ, מכאן ניתן לטעון, כדברי כב' השופט לוין ברע"א 39/89 הנ"ל, שהנתבעת עשויה להיתפס לשיפוטו של כל בית משפט בישראל, לפי הענין.

במקרה שלפנינו סיפקה הנתבעת את שירותיה לביתו של התובע בירושלים, ולפיכך ניתן לטעון כי מוקנית הסמכות לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים מכח תקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי.

זאת ועוד, ניתן לבסס את הסמכות גם מכח תקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת לענין סמכות השיפוט חלופה של מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. "

 

7.         מעבר לכך, נקבע לא אחת כי נתבע המבקש להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ ולקשור עמם עסקאות באמצעות האינטרנט, אינו יכול להישמע בטענה כי מקום ההתדיינות צריך להיות במקום משרדו הרשום בלבד.

 

דוגמאות מייצגות לאמירות אלו, הפזורות ברחבי הפסיקה, מובאות להלן:

"... הנתבעת משקיעה מאמצים לקשור עסקאות טלפוניות עם לקוחות המצויים בכל רחבי הארץ ולאו דווקא עם כאלו אשר יכולים לסור פיזית למשרדיה, כפי שהיה נהוג לפני שנים. נראה לי כי בנסיבות אלו, שעה שמטרת הנתבעת לפרוץ את הגבולות המקומיים, לא ראוי להעלות טענות בדבר חוסר סמכות מקומית..." [ר' בש"א (שלום חיפה) 22199/04 הדקה ה-90 נ' חליווה ואח' (לא פורסם, 02/01/2005 )].

 

"הציפייה הסבירה של צרכן המסתייע בשירותי האינטרנט היא שכשם שהשירות אותו מספקת הנתבעת מגיע עד לביתו, כך גם במקרים של מחלוקת, יתאפשר לו לפעול באופן סביר לפתרונה. קביעה כי עקב מקום מושבה של הנתבעת תהיה, בכל מקרה, סמכות שיפוט לבית המשפט בתל-אביב עשויה למנוע מצרכנים רבים לממש את זכותם היסודית להגיש תביעה, במיוחד מאלו המתגוררים במרחק משמעותי.

מסקנה זו מתחזקת אף יותר כאשר עניינים אלו עשויים להיתפס כ'פעוטים' יחסית ולהיכנס לתחום סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות. נראה שאין זה סביר לאלץ כל תובע במדינה להגיש את תביעתו נגד הנתבעת בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בלבד. קל לתאר מצב בו תובעים יוותרו על זכותם בנסיבות אלה, שלא לדבר על העומס הנוסף שהדבר יטיל על בית המשפט בתל-אביב".

[ר' ת"ק (ירושלים) 4137/05 חקיקיאן אסף נ' הדקה ה-90 (לא פורסם, 10/01/2006 )].

 

8.         המבקשת - המציגה מרכולתה לפני קהל לקוחות רחב בכל רחבי הארץ באמצעות אינטרנט או שירות הזמנות טלפוני, אינה יכולה להיוותר עיקשת באשר למקום התדיינות ספציפי.

 

9.         יפים לעניין זה אף דבריו של כב' השופט ד"ר ש' לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד", הוצאת תשנ"ט-1999 בע"מ 96 לאמור: 

 "אין זה נדיר שבעלי הדין מקדישים מרץ וזמן רב לטיעונים בדבר הסמכות המקומית, לעתים לא פחות מאשר לענין הסמכות הפונציונלית. זוהי אחת הדוגמאות הבולטות למקרים שבהם עשוי להתבזבז לשוא זמן שיפוטי יקר. במדינה קטנה כמדינתנו, שבה אפשר להגיע בקלות ובמהירות, כמעט מכל מקום לכל מקום, הולכת ופוחתת החשיבות שבנושא זה" .

 

וכן:

"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות".

[ר' רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג, פ"ד מט(2) 731 ובש"א 1307/00 "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שריקי מיכאל (לא פורסם, 23/03/2000)] 

 

10.       מן המקובץ, הבקשה להעברת הדיון נדחית.

           

אין צו להוצאות וההתנהלות הדיונית נשוא הליך זה תבוא בחשבון פסיקת ההוצאות בסוף ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

 

11.       המזכירות תפתח תיק בש"א.

 

12.       על הצדדים להתייצב לדיון ביום 28/02/2008 אליו זומנו.

 

ניתנה היום כ"ז בשבט, תשס"ח (3 בפברואר 2008) בהעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

 

 

 

 

עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 03/02/2008

עוד פסיקה בנושא לפני ה- 03/02/2008