מידע אשר פורסם על האזנות בשנת 2007 מגלה כי מספר ההאזנות גדל ב-20 אחוזים לעומת המספר בשנת 2006. כמו כן, מספר ההאזנות שאינן האזנות סתר הוא הגדול ביותר בעשור האחרון ואף אחת מן הבקשות אשר הוגשו לא נדחתה.
על פי הדו``ח , 2,208 בקשות הוגשו בשנת 2007, וזאת לעומת 1839 בקשות בשנת 2006. מרבית הבקשות הוגשו על ידי רשויות מדינתיות ורק 457 האזנות בוצעו על ידי רשויות פדרליות.
הדו``ח מציין כי אף אחת מן הבקשות לא נדחתה, אולם נראה כי לא מדובר בחריג. החל משנת 1997, הוגשו כ-15,000 בקשות, מתוכן נדחו 4 בלבד (בתקופה של 10 שנים).
מרבית ההאזנות (94 אחוזים) בוצעו ב``מכשירים ניידים``, ובכלל זה ניירות דיגיטליים ומכשירי טלפון ניידים. כמו כן, מרבית ההאזנות אשר בוצעו (81 אחוזים) הן האזנות בתיקי סמים. כ-6 אחוזים מכלל ההאזנות בוצעו בתיקי רצח ותקיפה.
בשנת 2008, דיווחנו כי ארגון ה-FBI לא שילם לחברות התקשורת בעבור קווי הטלפון וחיבורי האינטרנט של מערכת הריגול של הארגון, וכתוצאה מכך אחת מחברות הטלפון ניתקה את קווי האזנות הסתר של הארגון, עד לתשלום החוב של הארגון.
החוקר הראשי של משרד המשפטים מצא כי התשלומים לחברות התקשורת גדולים מיכולתו של ה-FBI לעקוב אחר חשבונותיו. כך למשל, משרד אחד של ה-FBI קיבל חשבון טלפון של 66,000 דולר בעבור חשבון טלפון שלא שולם.
חלק מהבעיות נובעות מכך שחלק מחברות התקשורת מחייבות כמה פעמים בעבור כל צו ריגול- כך למשל, חברת התקשורת Cox Communications, גובה 1,500 דולר בעבור צו בודד להאזנת סתר ל-30 ימים.
בנוסף, חברת התקשורת מחייבת את ה-FBI בעבור חיבורי האינטרנט וקווי הטלפון אשר משתמשים בהם על מנת לבצע את האזנת הסתר בפועל.
ואילו בישראל, כנסת ישראל אישרה בחודש דצמבר האחרון את חוק נתוני תקשורת , ברוב של 35 תומכים מול חמישה מתנגדים.
החוק מאפשר למשטרה לקבל נתונים טכניים של תקשורת טלפוניה ואינטרנט, כמו יעדי שיחות, מספרי ברזל של מכשירים, נתוני איכון וכתובות IP.
|