תאריך: 25/03/2008

ב"ש 2428/08 (בתיק עיקרי פ 1235/08)

בבית משפט השלום כפר-סבא

בפני כב' השופטת נאוה בכור

מדינת ישראל נ' עגנון בן יצחק יונאי

 

העובדות

 

1. המדובר בבקשה למעצר עד תום ההליכים של המשיב, שבצידה הוגש נגדו כתב אישום בו מיוחסות לו עבירות של מעשה סדום, פרסום חומר תועבה ובו דמותו של קטין והחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין.

 

2. המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה הנוגעות לפרסום חומר התועבה הנ"ל ולמעשה הסדום המיוחס לו. כמו כן, חולק המשיב על קיומה של עילת מעצר.

 

בית המשפט קבע

 

1. בית המשפט ציין כי במחשבו של המשיב נמצאו 3 תוכנות לשיתוף קבצים וכן סרטים ותמונות פורנוגרפיים שרובם של משכב זכר, שחלק מהמשתתפים בהם הינם קטינים/נחזים להיות כאלה. בית המשפט קבע כי המשיב ידע ושלט בתפעול המחשב לצרכיו. כמו כן, נקבע כי המשיב ניסה את תוכנות שיתוף הקבצים והיה מודע לפונקציה אותה ביקש למלא באמצעות התקנת תוכנות אלו.

 

2. בנוסף, נקבע כי המשיב ראה סרטים יחד עם קטינים, אך בית המשפט ציין כי לא הוכח כי הקטינים צפו בסרטים שבהם חומר תועבה ובו דמותו של קטין. עם זאת, בית המשפט ציין כי הוכחה החזקתו של פרסום תועבה על ידי המשיב ובו דמותו של קטין וכן פרסום חומר התועבה הנ"ל, בין אם באמצעות תוכנת שיתוף קבצים ובין אם בפני קטינים.

 

3. בית המשפט ציין כי די בשליטתו של המשיב ברזי המחשב, בניסיונו לתפעל את תוכנות שיתוף הקבצים, בהחזקת חומר התועבה במחשביו, בהודאתו בקשר מיני עם שני קטינים, בנטייתו המינית והפתולוגיה שאובחנה אצלו כדי לבסס את התשתית הראייתית המספקת בדבר המיוחס למשיב בנוגע לעבירות הנ"ל.

 

4. כמו כן, ציין בית המשפט כי מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית בדבר ביצוע מעשה סדום ע"י המשיב.

 

5. לעניין קיומה של עילת מעצר, בית המשפט ציין כי המשיב מהווה סכנה ברורה לסובביו, הן במעשיו החמורים, הן על רקע הפתולוגיה שבהתנהגותו והן על רקע העובדה שקיימת מסוכנות יתרה בביצוע עבירותיו באמצעות מחשב, כיוון שיש בכך כדי להעצים את נגישותו אל קורבנותיו – לרבות קטינים.

 

6. בית המשפט קבע כי המשיב ייבחן על ידי שירות המבחן לצורך קביעת מסוכנתו וכן לצורך בדיקת השאלה האם ניתן לאיין או להפיג את מסוכנות המשיב בחלופת מעצר.

 

 

---

 

 

 

 

 

 

החלטה

1.         בפניי בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב, שבצידה הוגש נגדו כתב אישום (ת.פ. 1235/08 - שלום כפ"ס) בו מיוחסות לו עבירות של מעשה סדום על פי ס' 347(א)(1) + 350 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:"החוק"), פרסום חומר תועבה ובו דמותו של קטין - על פי ס' 214(ב) לחוק, והחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין - על פי ס' 214(ב3) לחוק.

 

נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב מפורטות בעובדות כתב האישום נשוא הבקשה.

 

2.         ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה הנוגעות לפרסום חומר התועבה כנ"ל, ולמעשה הסדום המיוחס למשיב (כהגדרתו עפ"י ס' 347 (א)(1) יחד עם ס' 350 לחוק).

 

            כן חלק ב"כ המשיב על קיומה של עילה למעצרו של המשיב.

 

על פי טענתו של ב"כ המשיב - אין ראיות לכאורה כי המשיב עשה שימוש בתוכנות השיתוף שהיו מותקנות במחשביו, והוא לא ידע שמישהו אחר מגולשי האינטרנט יכל לצפות בסרטים ובתמונות ובהם חומר תועבה ש"הוריד" מאתרי אינטרנט - להם שילם תמורת הגישה אליהם.

            כן נטען, כי הצגת תמונות או סרטים לקטין אחד בכל פעם - אינו עולה כדי "פרסום" כהגדרתו בס' 34כד' לחוק.

            כן נטען, כי "במעשה הסדום" שיוחס למשיב - לא התקיים יסוד של אילוץ - כיוון שהמעשה נעשה בהסכמת הקטין - ועל כן, אין להחיל את ס' 347 (א)(1) ו- 350 לחוק על מעשהו זה.

 

            לעניין עילת המעצר - נטען כי הקטינים המשיכו לשמור על קשר עם המשיב מאז 10/07 ועד הגשת התלונה נגדו ב- 2/08, ולא נעשו מעשים מיניים כלפי קטינים נוספים על ידו - באופן המפריך את מסוכנותו.

 

לפיכך - עתר ב"כ המשיב להורות על שחרור המשיב תוך איסור יצירת קשר עם המתלוננים - לחלופת מעצר אצל ידיד משפחתו, ובפיקוחו הצמוד.

 

3.         דיון ומסקנות

            לאחר שבחנתי את תיק החקירה שהוצג לעיוני ואת טענות ב"כ המשיב - אני סבורה כי ישנן בתיק החקירה ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב, וכן קמה עילה למעצרו עד תום ההליכים.

 

            בדו"ח סיכום שערך רס"ב יהב בועז, חוקר עבירות מחשב בהונאה מרכז ביום 17.2.08 -ציין את ממצאיו בנוגע לבדיקת 3 המחשבים שנתפסו אצל המשיב - כשבדיסק הקשיח היו מותקנות 3 תוכנות שיתוף קבצים: vemulet, emule 2008 + torrent.

            בחיפוש בתיקיות תחת המשתמש Administrator - הכילו אלה סרטים ותמונות פורנוגרפיים שרובם של משכב זכר, שחלק מהמשתתפים בהם הינם קטינים/נחזים להיות כאלה.

 

            בזכ"ד שערך ביום 17.2.08 הסביר רס"ב יהב באשר לתוכנות שיתוף קבצים - כי זו טכנולוגיה המאפשרת למחשב המחובר לרשת מחשבים (כאינטרנט) להוריד קבצים הנמצאים על מחשבים אחרים - או לאפשר לאחרים להוריד קבצים ממנו.

מטרת תוכנות אלה היא לאפשר העברת קבצים בין הגולשים (אם שהגולש יצר, או שאחרים יצרו).

בתוכנת ביט - טורנט - כל משתמש נותן לאחרים גישה לחלקי הקובץ שברשותו.

השיתוף הוא חינם - ואין צורך בשרת מרכזי שדרכו יעברו הקבצים.

 

כך גם בנוגע לתוכנות האחרות (vemule, Emule2008) - שהינן תוכנות שיתוף קבצים - המסוגלות להתחבר לרשתות אחרות.

המשיב מודה בהודעותיו (מ- 12.2.08 ו- 17.2.08) בדבר המצאות הסרטים הארוטיים שב- 3 מחשביו, וכן כי מותקנות בהם תוכנות טורנט ואי-מיול (עמ' 2 להודעתו מ- 17.2.08 ש' 21-26) - שהוא עצמו התקין (ש' 33).

לגבי הטענה שהוטחה בפני המשיב בחקירתו כי כל תוכנת שיתוף היא גם תוכנת פרסום והפצה, כשעצם הכנסת הסרטים והורדתם מאפשרת גם לגולשים להוריד ממנו סרטים - ציין המשיב כי רק ניסה את זה - (עמ' 3 להודעתו מיום 17.2.08 ש' 74).

המשיב ניסה בהודעתו מיום 17.2.08 לצמצם את חלקו, ולציין מניעים אחרים כשרים למעשיו הנוגעים להתקנת תוכנות השיתוף במחשביו, כנ"ל - וכך ציין שחבר הציע לו לעשות זאת לגבי ביטורנט שאינו חוקי - אך הוא לא מסתדר עם זה (עמ' 2 ש' 15-17).

הוא ניסה אי-מיול פעם אחת, זה גרם לו וירוסים - ולא השתמש בכך (ש' 22-23).

לגבי הביטורנט - הוא ניסה, ולא הסתדר, אולי סרטון אחד (ש' 25-26). זה היה כדי לא לשלם, אך הוא לא אוהב להשתמש בתוכנות לא חוקיות (ש' 34-35).

לטענתו - כל שידע - הוא שבאמצעות תוכנות אלה ניתן להוריד סרטים בחינם, מוסיקה ותמונות.

במחשביו יש סרטי וידאו פורנוגרפיים, ואינו יודע בכמה מהם יש קטינים (עמ' 3 ש' 54-55).

בש' 76 (שם) הודה כי במחשביו אלפי תמונות וסרטים פורנוגרפיים של קטינים - שהוא הוריד (עמ' 3 ש' 75-76).

כן הודה כי הוריד סרטים של משכבי זכר, יצר קבצים, יצר קישורים לאתרי פורנו, ונמצאו תיקיות משנה שהכילו סרטים פורנוגרפיים שבהם שחקנים קטינים שהוא הוריד (עמ' 4 ש' 105).

 

מכל האמור נלמדת ידענותו ושליטתו של המשיב בתפעול המחשב - לצרכיו. הודאתו של המשיב כי ניסה את תוכנות שיתוף הקבצים (על פי מהותן), וידענותו ברזי תפעול המחשב - מלמדים על מודעותו בדבר הפונקציה שביקש למלא באמצעות התקנת תוכנות אלה.

 

המשיב אף מודה כי ראה סרטים עם קטינים שהגיעו אליו - "רק בתקופה האחרונה" (הודעתו מיום 12.2.08 עמ' 2 ש' 25), וכך ציין "לפני כחצי שנה חזרו אלי הילדים" (עמ' 3 ש' 68).

הקטינים ל.א. וא.ח. אף ציינו בהודעותיהם כי ראו יחד עם המשיב "סרטים כחולים של מין בין גבר לאישה" דרך המחשב ודרך הטלויזיה (ל.א. - עמ' 2 ש' 25-26 בהודעתו מיום 12.2.08 ועמ' 2 ש' 6-7 בהודעתו מיום 13.2.08, א.ח. - הודעתו מ- 13.2.08 עמ' 3 ש' 6-7).

 

יצויין, כי לא הובאה ראיה חד משמעית כי הקטינים צפו בסרטים שבהם חומר תועבה ובו דמות של קטין, אך אני סבורה כי די במצויין כנ"ל כדי להוות ראיות לכאורה בדבר החזקת פרסום תועבה ע"י המשיב ובו דמותו של קטין, ופרסום חומר תועבה כנ"ל - אם באמצעות תוכנות שיתוף הקבצים, ובין בפני הקטינים ל.א. וא.ח.

המשיב אף לא שולל אפשרות כי הקטינים צפו בחומר התועבה - והשיב בעניין זה - "לא שידוע לי" - הודעתו מיום 17.2.08 עמ' 4 ש' 111.

טענותיו של המשיב בדבר העדר מודעותו באשר לפונקציות של תוכנות שיתוף הקבצים כנ"ל - תבחנה בשלב שמיעת הראיות בפני המותב שיקבע - אך בשלב זה, די בשליטתו של המשיב על פי הודאתו ברזי המחשב, בהודאתו כי ניסה לתפעל את תוכנות שיתוף הקבצים, להחזקת חומר התועבה במחשביו, הודאתו בקשר המיני עם שני הקטינים כנ"ל (וצפייתם המשותפת בסרטים הפורנוגרפיים שבמחשביו), נטייתו המינית והפתולוגיה שאובחנה אצלו (OCD) ושטופל בגינה תרופתית בביה"ח תל השומר ואף אושפז - כדי לבסס את התשתית הראייתית המספקת בדבר המיוחס למשיב בנוגע לעבירות הנ"ל (הנוגע לחומר תועבה).

 

באשר למעשה הסדום - מסר א.ח. בהודעתו הראשונה ב- 12.2.08 כי המשיב ניסה להוריד מכנסיו בכח בכדי "למצוץ לו", והוא הורידם לאחר שהורדו ממנו בכח (עמ' 3 ש' 9-12). הוא הגיע אז לסיפוקו.

בהודעה מאוחרת ב- 13.2.08 ציין א.ח. כי סירב "למצוץ" למשיב (עמ' 1 ש' 28) - ובהמשך ציין כי זה לא היה בכח, כי המשיב הוריד את מכנסיו, ואז גם הוא הסכים, והגיע לסיפוקו.

א.ח. נשאל לגבי הפערים בגרסאותיו, והשיב שכנראה היה בלחץ בעת שמסר הודעתו הראשונה.

 

גרסתו המיידית של הקטין עולה בקנה אחד עם קיומה של ראיה לכאורה בדבר ביצוע מעשה סדום ע"י המשיב - ושינוי גרסאותיו (במידת הרלוונטיות הנדרשת) יבחן בעת שמיעת הראיות בתיק העיקרי.

מהודעותיו של א.ח. עולה בכל מקרה - כי המשיב הוא זה שגרם שהמעשה יעשה בו - כשהוריד מכנסיו של א.ח. בכח/לא בכח, והחדיר את איבר מינו של הקטין - לפיו.

סופו של דבר - מתקיימת גם תשתית ראייתית לכאורית בדבר ביצוע מעשה סדום ע"י המשיב.

 

לגבי עילת מעצר

בתיק ביהמ"ש מונחת חוו"ד פסיכיאטרית שנערכה לגבי המשיב - וממנה עולה הפתולוגיה ממנה הוא סובל - הנוגעת להיות קטינים מושאי ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כך צייין המשיב בהודעותיו את קשריו עם קטינים נוספים לא.ח. ול.א., ובהודעתו מיום 12.2.08 (עמ' 5 ש' 150) ציין כי "אני אוהב ילדים, אבל הטעות שאני מועד לרצונות של הגוף".

 

בהחלטתה בת.פ. 3555/05 (שלום פ"ת) התיחסה כב' השופטת נירה דסקין לעבירות של החזקה ופרסום של תועבה ובו דמות קטין:

"עיון בדברי הכנסת מעלה כי שר המשפטים דאז, צחי הנגבי, אשר הביא בפני הכנסת את הצעת החוק שבעקבותיה תוקן חוק העונשין על דרך של קביעת האיסורים הנדונים, מפנה להתעצמות הטכנלוגיה, התפתחותה המהירה ולהתעצמות התופעה של העברת מסרים ותמונות באמצעות המחשב (אינטרנט).

לצד התקשורת החיובית, נעשה גם שימוש באינטרנט לצורך הפצת חומר תועבה שמתייחס לילדים מה שהוליד את הצורך לאסור הפרסום לגבי קטינים, איסור אשר נועד להגן על הקטינים.

בדבריו בדברי הכנסת מציין השר דאז, כי החזקת חומר תועבה שיש בו דמות של קטין, לצרכיו האישיים של המחזיק ולא לצורך פרסום, לכאורה נוגעת רק למחזיק עצמו, אלא:

"שלא יהיה מן הראוי להתעלם מהעובדה, שבגלל הדרישה לסוג כזה של פרסומים פורנוגרפיים, לעיתים אפילו פרסומים פורנוגרפיים אלימים ולעיתים אפילו אלימים ביותר, אף שזה לשימוש אישי, הדרך היחידה להשגת הפרסום הזה היא לחייב ילדים להשתמש בהם והפגיעה בילדים בהקשר זה היא כמעט בלתי נסבלת..."

גם בדברי ההסבר להצעת החוק הנוגעים לשימוש בדמותו או בגופו של קטין בפרסום תועבה או בהצגת תועבה נאמר:

"בשנים האחרונות התגברה תופעת ניצולם של קטינים בתעשיית הפרסומים הפורנוגרפיים. המדובר לא רק בפרסומים על דפי התקשורת הכתובה, אלא גם בסרטים ובקלטות וידאו המופצים גם באמצעות תקשורת מחשבים. תעשייה זו פורחת במספר רב של מדינות ותוצרת זו מגיעה גם לישראל. חומר התועבה המצוי בקלטות הוא קשה במיוחד ומתגלה בו ניצול מיני חמור של קטינים ...

חומר התועבה, המופק כדי לענות לטעמם של סוטים, כולל לעיתים גם הדמיות וחיבורים ... כדי לטפל בבעיה זו מוצע להגדיר מחדש את העבירה של שימוש בגופו של קטין בפרסום תועבה או בהצגת תועבה.

מוצע לקבוע ארבע עבירות שונות. העבירות הקלות יותר שדינם מאסר שלוש שנים, מוצעות בסעיף קטן (א) בפיסקה (3) המוצעת נקבעת עבירה של החזקת חומר תועבה שיש בו דמות של קטין, אף אם ההחזקה היא לשימושו הפרטי של המחזיק ולא לשם הפצת חומר התועבה בציבור.

אנשי מקצוע סבורים שכדי להגן על הקטינים צריך להקטין את הדרישה של אנשים פרטים לחומר מסוג זה. באיזון בין חופש הבחירה של אדם לגבי חומר קריאה או צפיה שהוא מחזיק בביתו, הפגיעה בקטינים המשמשים להפקת חומר תועבה זה וניצולם המיני של קטינים, הגנתו של הקטין חשובה יותר." (הדגשה לא במקור).

ואכן, ככל שהדבר נוגע לעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, מדובר במעשה שנעשה בחדרי חדרים, בתוככי ביתו של הנאשם, וניתן היה לטעון כי כביכול בכך לא הזיק הנאשם לאדם זולתו.

אלא שאין פני הדברים כך.

ככל שיש "צרכנים" לדברי תועבה מסוג זה, כך גם תהיה דרישה לביצוע מעשים חמורים המעוררים שאט נפש של צילום קטינים לצורך סיפוק צרכיהם של אותם "צרכנים".

ברור הוא שמי שמצלם תמונות כאלה ובוחר להעמידן לרשות "הצרכנים" הפוטנציאלים, עושה זאת מתוך שיקולים כלכלים גרידא, כאשר יש לו ציפיות "למכור" מרכולתו הבזויה.

הנה כי כן, גדיעת ענף הציפיה וההורדה מהאינטרנט של תמונות אלה, ממילא יש בה כדי להביא לעקירת התופעה של ניצול הקטינים על דרך צילומם משורשיה, או למצער צמצומה.

הנה כי כן, המדובר בתופעות השלובות זו בזו שלא ניתן לנתקן זו מזו.

"צריכת" תמונות תועבה של קטינים על דרך של "הורדתן" מהאינטרנט היא השמן המניע את גלגלי המכונה המסואבת של צילומי תועבה של קטינים.

אמור מעתה, האיסור של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, ככל שעלול להראות לכאורה כהתערבות בחיי הפרט, נועד לתכלית של הגנה על הערך המוגן שהוא שלומם של קטינים ומניעת ניצולם באורח מחפיר - ניצול העולה מהתמונות שהוחזקו על ידי הנאשם.

בנסיבות אלה, יש לראות בחומרה את העבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, בהיותה בעצם חלק ממערכת ההפצה בכללותה.

 

יתירה מזו, הנאשם שבפני ביצע לא רק עבירה של החזקת פרסומי התועבה, אלא הוא עצמו נתן יד לפרסום דברי התועבה בכך שלאחר שהחזיק במחשבו ועל גבי תקליטורים עשרות תמונות פורנוגרפיות של קטינות בעירום מלא ובעירום חלקי, וכן תמונות של קטינות בתנוחות של יחסי מין עם בגירים, גם העביר באמצעות רשת האינטרנט את התמונות לגולשים אחרים, ובכך בעצם עלתה החומרה מדרגה, בכך שהוא לא מסתפק בהחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, והוא גם מפרסמם על דרך של הפצתם באמצעות רשת האינטרנט לגולשים אחרים.

יצויין כי ב"כ התביעה הגישה לעיונו של בית המשפט במסגרת טיעוניה מס' תמונות שנבחרו באקראי מהתמונות הפורנוגרפיות הרבות שנתפסו.

המדובר בתמונות קשות ומזעזעות ביותר בהן מצולמים קטינים וקטינות, חלקם ביחד עם מבוגרים וחלקם בתנוחות שונות בעלות נופך מיני, ואין ספק כי הקטינים נוצלו באורח מכוער, בזוי ומתועב, תוך פגיעה קשה ביותר בערך המוגן שלהגנתו ולשמו תוקן החוק.

מאחר שענין לנו "בענף" עבריני חדש יחסית התופס תאוצה עם התפתחות התקשורת האלקטרונית והתגברות נפיצותה בציבור, אין פסיקה עניפה בנושא.

החידוש שבעבירות אלה מקים חשיבות שבית המשפט יצא מלכתחילה עם מסר מוגדר, ברור ונהיר לפיו ענין לנו בעבירות חמורות, אשר חברה בת תרבות סולדת מהן.

ככל שהמדובר בעבירות יחסית "חדשות", ונוכח החומרה הרבה, יש צורך שתצא בת קול מבית המשפט, אשר תבהיר את החומרה שבה רואה חברה בת תרבות ניצול של קטינים למטרות של צפיה בתמונות המתעדות אותם בעירום ובתנוחות בעלות אספקט מיני."

 

גם בע"פ (חיפה) 2609/07 אהרון אופר נ' מ"י נקבע ע"י כב' השופט עודד גרשון כי:

"ב.       עידן האינטרנט הביא עימו, לצד הברכה הרבה שבאפשרויות התקשורת והחלפת המידע, גם סכנות רבות. האינטרנט יצר מצב שבו כל אדם יכול לצלם ולהפיץ תמונות של קטינים ברחבי רשת האינטרנט. "באינטרנט אין שומר, מוכר או סדרן. הגישה הפשוטה לאינטרנט ומגוון התכנים העצום הנמצא ברשת, מעוררים חשש שילדים ייחשפו לתכנים שיזיקו להם": ד"ר מיכאל בירנהק, "פוליטיקה – כתב עת למדע המדינה וליחסים בינלאומיים", גליון מס' 13, תשס"ה – 2005, עמ' 101, בעמ' 109.

 

במאמרו "החופש לגלוש בספריות ציבוריות", שפורסם בכתב העת "משפט וממשל", כרך ו', חוב' 2, בעמ' 421, כתב ד"ר מיכאל בירנהק לאמור:

"לא כל המידע המצוי במרחבי הרשת מספק צרכים אינטלקטואליים ופוליטיים. ברשת ישנם אתרים המכילים (...) פורנוגרפיה ושאר תכנים מפוקפקים. (...).

פורנוגרפיה ידועה לשמצה לא רק מחמת השחיתות המוסרית שאנשי דת ושמרנים מוצאים בה, אלא גם משום שהיא משפיעה על תודעתם של צרכניה באשר לנשים ולמין. למרות זאת נראה שהפורנוגרפיה איננה צפויה להעלם מחיינו. כל עוד יהיה לה ביקוש – ונראה שכך יהיה – יימצא לה ההיצע.

 

ההשלמה עם קיומה של הפורנוגרפיה כחלק מחיינו איננה מחייבת שלא נתגונן מפניה ולא נגן על אלה הזקוקים להגנה מפניה, ובמיוחד ילדים. הנגישות הקלה לפורנוגרפיה באינטרנט חושפת ילדים להשפעות שליליות. האינטרס הציבורי להגן על ילדים ברור וחשוב. (...)". (שם, בעמ' 422).

 

ג.       לחשיפת קטינים לחומר תועבה יש השפעה שלילית על התפתחותם, והיא עלולה לטעת בהם תפיסת עולם מעוותת בכל הקשור במין.

 

אלא שהפגיעה בקטינים אינה מתמצית בחשיפתם לתכנים שיזיקו להם: זמינות וקלות התקשורת באמצעות האינטרנט, והעובדה שתקשורת שכזו יכולה להתבצע באופן אנונימי מבלי שהצד האחד יודע לבטח את זהותו של הצד האחר, חושפת את הקטינים לאפשרויות רבות ומגוונות של פגיעה, לרבות האפשרות של ניצול מיני. 

 

החזקתם ופרסומם של פרסומי תועבה ובהם דמויות של קטינים, שבחלקם מציגים קטינים המקיימים יחסי מין, מהווים, הם עצמם, חוליה בשרשרת ניצולם המיני של קטינים.

 

ד.       פורנוגרפיית קטינים היא סוג של אלימות מינית כלפי קטינים, והיא מציגה אותם כסחורה מינית.

 

על הקשיים שמביאה עמה הטכנולוגיה המודרנית של האינטרנט באשר לאבחנה בין תמונה אמיתית לבין הדמיה של ילדים; על הכתם שבהחזקת פורנוגרפיה פדופילית; על החומרה שבהתעללות המינית בילדים הנוגדת את האינסטינקטים המוסריים של אנשים הגונים ועל החומרה שבה רואה בית המשפט את המסחר בפורנוגרפיה פדופילית, על כל אלה ראו את פסק דינו של בית המשפט העליון בארה"ב בענין: John D. Ashcroft V. The Free Speech Coalition, (00-795) 535 U.S. 234.

 

ה.      האיסורים שבסעיף 214 לחוק, בנוסחם דהיום, נחקקו בעקבות הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 58) (עבירות זנות, מין ותועבה), התשנ"ז-1977 (כך שם -נ.ב.) ("הצעות חוק", תשנ"ז, בעמ' 464 (להלן – "הצעת החוק"). החוק הוצע כדי להגן על קטינים מפני ניצול מיני.

 

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי מדינת ישראל היא צד לאמנה לזכויות הילד משנת 1989 שאומצה על ידי 187 מדינות ובהן ישראל. עם הצטרפותה לאמנה התחייבה מדינת ישראל להתאים את חוקיה לאמור באמנה בכל הנוגע להגנה על קטינים, בין היתר, מפני כל סוגי הניצול המיני וההתעללות המינית, לרבות זנות ופורנוגרפיה, ולנקוט את כל האמצעים המתאימים כדי למנוע מהם להיות מעורבים בכל פעילות מינית אסורה. (שם, בעמ' 465).

 

            בדברי ההסבר לנוסח העבירות שבסעיף 214 לחוק נאמר בהצעת החוק כדלקמן:

  "בשנים האחרונות התגברה תופעת ניצולם של קטינים בתעשית הפרסומים הפורנוגרפיים. המדובר לא רק בפרסומים על דפי התקשורת הכתובה, אלא גם בסרטים ובקלטות וידיאו המופצים גם באמצעות תקשורת מחשבים. תעשיה זו פורחת במספר רב של מדינות ותוצרת זו מגיעה גם לישראל. חומר התועבה המצוי בקלטות הוא קשה במיוחד ומתגלה בו ניצול מיני חמור של קטינים, לעתים גם תוך עשיית מעשי אלימות חמורים בקטינים.

 

חומר התועבה, המופק כדי לענות לטעמם של סוטים, כולל לעתים גם הדמיות וחיבורים שונים ומשונים של חלקי גוף של קטין עם חלקי גוף של אנשים או של חיות.

 

(...).

 (...) אנשי מקצוע סבורים שכדי להגן על הקטינים צריך להקטין את הדרישה של אנשים פרטיים לחומר מסוג זה. באיזון בין חופש הבחירה של אדם לגבי חומר קריאה או צפיה שהוא מחזיק בביתו, הפגיעה בקטינים המשמשים להפקת חומר תועבה זה וניצולם המיני של הקטינים, הגנתו של הקטין חשובה יותר". (שם, בעמ' 472)."

 

באשר לעבירות מין בכלל ובקטינים בפרט - נקבע ע"י כב' השופטת שרה ברוש בע"פ (ת"א) 70979/06 טל אללוף נ' מ"י כי:

"7.    בתי המשפט פסקו לא אחת, כי יש להחמיר בעונשם של עברייני מין בכלל, ואלה המבצעים עבירותיהם כלפי קטינים בפרט. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"פ 5208/99, טומאס שורני נ' מדינת ישראל תק-על 99(3), 1001:

"על בתי המשפט להעדיף בעבירות מסוג זה את הצורך במתן ביטוי הולם לחומרת המעשים העומדים בבסיס ההרשעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הנזק הטמון בהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל".

כן נפסק בעניין זה בת"פ (י-ם) 492/97, מדינת ישראל נ' עלי ג'עפרי תק-מח 98(2), 5990:

"קטינים ראויים להגנת בית המשפט - על גופם, על כבודם ועל חירותם, מפני ניצול גילם וחולשתם בידי עבריינים הרואים בהם טרף קל לתאוותיהם המיניות. קטינים זכאים להתהלך חופשיים בתוכנו בלי החשש הנורא שימצאו את עצמם לפתע קורבנות למעשים מיניים. אין לשער מראש את עוצמת הנזק הנגרם לקטין שנפל קורבן למעשה סדום - לנפשו ולהתפתחותו בעתיד. בית המשפט הוא אביהם של קטינים, ומחובתו להבהיר שמעשה נואל מסוג זה, הנעשה בקטין רך, עונשו הכבד בצידו. חברה תקינה אינה יכולה לעמוד אם לא תהיה בה תודעה שמעשים כאלה לא ייסבלו בה, ואין תודעה בלא ענישה המדברת בעד עצמה".

 

8.    העבירות אותן ביצע המערער הינן חמורות, נקלות ובזויות. מעשיו של המערער מקבלים משנה תוקף של חומרה משאיתר את קורבנו באמצעות רשת האינטרנט, בה גולשים בני נוער, שעות ארוכות ביום, ללא כל פיקוח, סינון והשגחה, ומהווים טרף קל
למערער ולשכמותו. על בתי המשפט להרים את תרומתם לביעור הנגע ולהעביר מסר

מרתיע לעבריינים פוטנציאליים באמצעות ענישה ממשית מכאיבה ומרתיעה, של מאסר בפועל.

ולעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"פ 4872/95, מדינת ישראל נ' גל אילון, פ"ד נג(3), 1 , 8-9:

"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות (ראה דברי המלומד A.C. EWING, THE MORALITY OF UNISHMENT, REV. ED., 1970.)"."

 

בענייננו - ברי כי המשיב במעשיו החמורים, על רקע הפתולוגיה שבהתנהגותו - מהווה סכנה ברורה לסובביו.

מסוכנות יתרה יש בביצוע עבירותיו באמצעות מחשב - כשיש בכך כדי להעצים את נגישותו אל קורבנותיו - לרבות קטינים.

את קביעותיהם של בתי המשפט בנוגע לחומרת ביצוע עבירות מין וכן בנוגע לחומר תועבה - יש להחיל גם בשלב בחינת מסוכנותו של משיב זה או אחר - ואפשרות שחרורו ממעצרו.

 

4.         בנסיבות שהובאו בפניי בנוגע למשיב שבפניי על מורכבותו, יש לבחון בקפדנות את אפשרות שחרורו ממעצרו - ועל כן, ולצורך בחינת החלופה שהוצעה (וללא שיהא בכך כדי להצביע על נטיה זו או אחרת) - יתקבל תסקיר מעצר בעניינו עד יום 13.4.08 שעה 12:00. על שירות המבחן לבחון, על רקע מסוכנותו של המשיב כמפורט בהחלטתי - אם בחלופה שהוצעה (ללא פירוט שלה) - ניתן לאיין את מסוכנותו או להפיגה.

המשיב עצור במב"ן בית סוהר מגן.

 

5.         המשיב יוותר במעצר עד החלטה אחרת ויובא לדיון באמצעות שב"ס.

 

6.         מזכירות ביהמ"ש תשלח העתק הפרוטוקול לשירות המבחן.

 

ניתנה היום י"ח ב אדר ב, תשס"ח (25 במרץ 2008) במעמד הצדדים.

                                                                                

 

ב"כ המבקשת:

אבקש לציין לפרוטוקול שלגבי החלופה שהוצעה בדיון הקודם ושפרטיה נמסרו לנו, הגם שלא פורטו בפרוטוקול - היום בבוקר הובא לידיעתי שנגזר דינו של המפקח המוצע, ישראל רווח, בעבירות של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, איומים והתנהגות פרועה במקום ציבורי. אני מבקש שבמסגרת בחינת החלופה ע"י שירות המבחן - ילקחו דברים אלה בחשבון.

אינני יודע מה העונש שנגזר עליו ואינני יודע באיזה תאריך נגזר דינו.

 

ב"כ המשיב:

לא הייתי מודע לעובדת גזירת דינו של המפקח.

ידעתי רק על קיומו של תיק נגדו.

 

מר ישראל רווח:

לא חשבתי שאני צריך להגיד את זה לסנגור.

 

החלטה

 

נוכח דברי ב"כ המבקשת - אינני רואה מקום כי מר רווח יוכל להוות גורם מפקח סמכותי על המשיב - ועל כן, אין מקום כלל לבחון את מידת התאמתו במסגרת בחינת שירות המבחן - להוות גורם מפקח כזה.

 

 

 

על שירות המבחן לבחון כל גורם אחר שיובא בפניו - במסגרת ממצאיו ומסקנותיו שיצויינו בתסקיר המעצר כנ"ל.

 

ניתנה היום י"ח ב אדר ב, תשס"ח (25 במרץ 2008) במעמד הצדדים.

                                                                               

 

 

 

 

עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 25/03/2008

עוד פסיקה בנושא לפני ה- 25/03/2008