בית משפט בארה"ב דחה את טענת ה-RIAA, לפיה עצם שיתופו של קובץ באמצעות תוכנה לשיתוף קבצים מהווה הפרה של זכויות יוצרים .

אחד מעמודי התווך של הקמפיין המשפטי אותו מנהל ה-RIAA הינו ההנחה כי מתן האפשרות להוריד קובץ מהווה הפרה של זכויות יוצרים . בתי המשפט מיעטו להתייחס לנושא עד כה.

החלטת בית המשפט בתיק Atlantic v. Howell, אשר ניתנה אמש, הנחיתה את המכה הגדולה ביותר עד כה על תיאוריית ה-"שיתוף שווה להפרה". בהחלטתו, דחה בית המשפט את בקשת ה-RIAA לשיפוט מהיר, וקבע את התיק להוכחות.

בית המשפט קיבל את טענת ההגנה כי עצם השיתוף אינו מהווה הפרה וקבע כי על התביעה להוכיח כי הנתבעים אכן הפיצו חומרים המוגנים על ידי זכויות יוצרים . אלא, שבמקרה דנן, הנתבעים טוענים שלא ניתן להוכיח הפרה כאמור, שכן השירים הורדו ממחשבם של הנתבעים על ידי MediaSentry, גוף חקירה הפועל מטעם ה-RIAA.

בהחלטתו, ציין בית המשפט כי השירים אותם הורידה MediaSentry ממחשבם של הנתבעים אכן מהווים חומרים המוגנים על ידי זכויות יוצרים , אולם בית המשפט לא השתכנע כי הנתבעים הם אלו שאחראים על שיתוף הקבצים.

בתחילת החודש דיווחנו כי שני אנשים אשר נתבעו על ידי ה-RIAA טוענים כי חוקרים מטעם ה-RIAA זקוקים לרישיון על מנת לפעול וכי יש לפסול את כל הראיות אשר הושגו ללא רשיון כזה.

ה-RIAA, מצידו, טוען כי רישיון כזה כלל אינו דרוש. לחלופין, טוען RIAA כי גם אם הראיות הושגו על ידי חברת MediaSentry, אשר מבצעת את החקירות עבור RIAA, שלא כדין, הן עדיין קבילות בבית המשפט.

בחודש ינואר דיווחנו כי אישה מדרום קרוליינה, אשר נתבעה על ידי ה-RIAA בגין שיתוף קבצים, נלחמת בניסיונו של ה-RIAA לשנות את כתב התביעה אשר הוגש נגדה, בטענה שהבקשה לשינוי כתב התביעה מנוגדת לעדותו של עד מומחה, אשר העיד בעבור ה-RIAA במשפטה של ג`יימי תומאס.

במהלך משפטה של ג`יימי תומאס , אשר חויבה לשלם ל-RIAA סכום של 220,000 דולר, טען אחד העדים המומחים מטעם התביעה כי SafeNet (גוף החקירה של ה-RIAA), אינו מסוגל לזהות פרטים, אלא כתובות IP בלבד.

לטענת עורך דינה של הנתבעת, זיהוי אדם באמצעות כתובת ה-IP בה לכאורה התרחשה ההפרה שקולה לזיהוי נאשם על ידי כתובת מגוריו.