האם חוקרים מטעם ה-RIAA זקוקים לרישיון על מנת לפעול? שני נתבעים, בשני תיקים נפרדים, טוענים שרישיון כזה נדרש וכי יש לפסול את כל הראיות אשר הושגו ללא רשיון כזה.

ה-RIAA, מצידו, טוען כי רישיון כזה כלל אינו דרוש. לחלופין, טוען RIAA כי גם אם הראיות הושגו על ידי חברת MediaSentry, אשר מבצעת את החקירות עבור RIAA, שלא כדין, הן עדיין קבילות בבית המשפט.

סטודנט מאוניברסיטת צפון מישיגן, המייצג את עצמו, הגיש לאחרונה בקשה לביטול זימון לבית משפט אשר הוגש נגד האוניברסיטה, בטענה שהמידע אשר נאסף על ידי MediaSentry "הושג באמצעות התנהגות נפשעת".

לטענת הסטודנט, "עקרון הצדק דורש כי התובעת לא תוכל להרוויח בשום צורה מהתנהגות נפשעת של שליחה".

טענה דומה הועלתה על ידי אווה בוייר בתיק Atlantic v. Boyer. בוייר מאשימה את RIAA בשימוש לרעה במערכת המשפט הפדרלית ובכך שהארגון שכר "חוקרים פרטיים ללא רישיונות", אשר "קיבלו פרס עבור חדירה למחשבים פרטיים ורשתות".

לפני כשבועיים דיווחנו כי קליף תומפסון, תושב סן אנטוניו אשר נתבע על ידי ה-RIAA בגין הפרת זכויות יוצרים, ביקש מבית המשפט העליון להחליט האם חברות התקליטים צריכות לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים, במקרים בהם החברות עצמן החליטו לבטל את התביעה.

בחודש ינואר דיווחנו כי אישה מדרום קרוליינה, אשר נתבעה על ידי ה-RIAA בגין שיתוף קבצים, נלחמת בניסיונו של ה-RIAA לשנות את כתב התביעה אשר הוגש נגדה, בטענה שהבקשה לשינוי כתב התביעה מנוגדת לעדותו של עד מומחה , אשר העיד בעבור ה-RIAA במשפטה של ג`יימי תומאס.

במהלך משפטה של ג`יימי תומאס, אשר חויבה לשלם ל-RIAA סכום של 220,000 דולר, טען אחד העדים המומחים מטעם התביעה כי SafeNet (גוף החקירה של ה-RIAA), אינו מסוגל לזהות פרטים, אלא כתובות IP בלבד.

לטענת עורך דינה של הנתבעת, זיהוי אדם באמצעות כתובת ה-IP בה לכאורה התרחשה ההפרה שקולה לזיהוי נאשם על ידי כתובת מגוריו.