קליף תומפסון, תושב סן אנטוניו אשר נתבע על ידי ה-RIAA בגין הפרת זכויות יוצרים, ביקש מבית המשפט העליון להחליט האם חברות התקליטים צריכות לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים, במקרים בהם החברות עצמן החליטו לבטל את התביעה.

תומפסון נתבע על ידי ה-RIAA בשנת 2006, בטענה שהשתמש בתוכנת KaZaA על מנת להפיץ מוזיקה. ברם, חברות התקליטים החליטו למשוך את התביעה ברגע שהבינו כי ביתו המבוגרת היא זאת שהשתמשה בתוכנה.

תומפסון ניסה לקבל מחברות התקליטים תשלום עבור הוצאות המשפט שהוציא, בטענה כי היות והוא ה"מנצח" בתביעת הפרת זכויות היוצרים , הוא זכאי לקבל החזר בגין הוצאות המשפט.

בית המשפט סרב לבקשה, בטענה כי החזר הוצאות המשפט "אינו אוטומטי", ועל בית המשפט לבחון גורמים שונים, ביניהם "המוטיבציות, חוסר סבירות אובייקטיבית... והצורך, בנסיבות ספציפיות, לקדם שיקולים של פיצוי והרתעה".

לאחר החלטה זו, הגיש תומפסון עתירה לביהמ"ש העליון, בטענה שהאסטרטגיה המשפטית של ה-RIAA הינה "לא הוגנת בצורה אינהרנטית". לטענתו, ה-RIAA מניח כי כל הנתבעים יחליטו להגיע לפשרה בתביעות אלו, ללא קשר לשאלת האשם.

בחודש ינואר דיווחנו כי אישה מדרום קרוליינה, אשר נתבעה על ידי ה-RIAA בגין שיתוף קבצים, נלחמת בניסיונו של ה-RIAA לשנות את כתב התביעה אשר הוגש נגדה, בטענה שהבקשה לשינוי כתב התביעה מנוגדת לעדותו של עד מומחה, אשר העיד בעבור ה-RIAA במשפטה של ג`יימי תומאס.

במרכז המחלוקת נמצא כתב התביעה האחיד בו משתמש ה-RIAA בכ-30,000 תביעות אותן הוא מנהל. הנוסח האחיד ספג לא מעט ביקורות בשל העדר מסוימות.

באחד המשפטים אותם ניהל ה-RIAA, השופט סרב לתת פסק דין במעמד צד אחד, למרות שהנאשם לא התייצב לדיון, בטענה כי לא נמצאו ראיות כי טענות ה-RIAA הן יותר מספקולקציה.

מאז המקרה, ה-RIAA משתדל למצוא כמה שיותר מידע לגבי מפרי זכויות יוצרים , כמו המועד בו נעשה שיתוף הקבצים וכתובת ה-IP. במקרה של Athlantic V. Njuguna, ה-RIAA ביקש לשנות את כתב התביעה, ולהוסיף לתוכו פרטים ספציפיים.

בתגובה לבקשה הנ"ל, עורך הדין של הנתבעת טוען כי במשפטה של תומאס , מומחה מטעם התביעה העיד כי SafeNet (גוף החקירה של ה-RIAA), אינו מסוגל לזהות פרטים, אלא כתובות IP בלבד.

לטענת עורך דינה של הנתבעת, זיהוי אדם באמצעות כתובת ה-IP בה לכאורה התרחשה ההפרה שקולה לזיהוי נאשם על ידי כתובת מגוריו.