Share


תאריך: 22.01.2008

א 2422/06

בית משפט השלום נצרת

בפני כב` השופטת הוד עירית

טל קאופמן – בר נתן נ` מקובר הדר

 

העובדות

 

1. התובעת, בת זוגתו הנוכחי של ערן מקובר, הגישה תביעת לשון הרע כנגד הנתבעת, גרושתו של ערן. עניין התביעה תכתובת פקס ודואר אלקטרוני שכתבה הנתבעת לערן במסגרת סכסוך הליכי הגירושין והפרידה, ובהם כינתה את התובעת בכינויי גנאי. על פי הנטען הגיעו, מלבד לתובעת, לידיעת עובדים נוספים בחברה המשפחתית של ערן והנתבעת, בה עבדה התובעת. 

 

2. לטענת התובעת, הנתבעת שלחה מספר פקסים ומיילים המכילים דברי השמצה, המהווים, לטענתה, הוצאת לשון הרע כהגדרתה בחוק, שנועדו להשפילה בעיניי הבריות וכן לפגוע במשרתה. בדברים אלו נגרמו לתובעת נזקים ממוניים ונזקים לא ממוניים והיא עותרת לפיצוי בסך 100,000 ₪.

 

3. הנתבעת טוענת שעוד בזמן שערן היה נשוי לה החלה התובעת ברומן איתו, מה שבעצם הביא למשבר ובעקבותיו לגירושין. הנתבעת סבורה כי אין בדברים שנכתבו בתכתובות נשוא התביעה כדי להוות לשון הרע ואין בדברים כדי לפגוע בשמה הטוב, משום שלא יצא לה שם טוב במפעל לאור התנהגותה כאמור.  

 

4. לטענת הנתבעת, התכתובות מוענו לערן בלבד ונשלחו לכתובת המייל ולמכשיר הפקס הפרטי שלו. שמה של התובעת לא הוזכר בתכתובות אלו, לפיכך לא נועדו להגיע לבריות או להשפילה ביניהם.

 

בית המשפט קבע

 

1. הנתבעת אינה מכחישה את הדברים שנכתבו או נאמרו על ידה בתכתובות נשוא התביעה.

 

2. בית המשפט קובע כי התכתובות עולות כדי פרסום לשון הרע לפי סעיף 2 לחוק. גם אם שלחה הנתבעת את התכתובות למכשיר הפקס המצוי במפעל בו עובדים נוספים, משמעותו שהיו יכולות להגיע לעיניהם של אנשים נוספים באותו מפעל.

 

3. התובעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים כלכליים בעקבות פרסום לשון הרע, אף לא הציגה תלושי שכר או מסמך כלשהו המעיד על ירידה כלשהי בשכרה בתקופה הרלוונטית. אשר על כן גם העובדה שהתובעת באותה העת הייתה בת זוגתו של ערן (בעל המפעל), לא סביר שהיה מנכה משכרה, טענה הגורעת, בנסיבות העניין, מאמינותה.

 

4. לא הוכח בפני בית המשפט כי לתובעת נגרם נזק לא ממוני. במהלך עדותה של התובעת, נתגלו סתירות ונמצאה בלתי נאמנה.

 

5. התובעת טענה כי הרומן בינה לבין ערן החל בחודש אפריל 2005, לאחר שהתגרש, מהעדויות שהובאו לפני בית המשפט, ניהלה התובעת רומן עוד בטרם נסתיימו הנישואין.

 

6. במועד קבלת הפקסים כבר ידעו עובדי המפעל אודות הקשר שבין התובעת לערן, ויכלו להבין את הנסיבות בהן נכתבו אותם מכתבים, קרי, סכסוך בין בעל לאישה, שלכאורה, נעזבה לטובת אחרת.

 

7. במהלך המשפט נמצאה עדותה של הנתבעת אמינה.

 

8. בית המשפט סבור שהביטויים שהופנו אל התובעת בתכתובות אכן גרמו לה לעוגמת נפש. לא מדובר במעידה חד פעמית, מצד הנתבעת, אלא במספר מכתבים בהם חזרה על אותם ביטויים.
9. הנתבעת שלחה את ההתכתבויות לפקס האישי של ערן, שנמצא בסמוך לשולחנו, משלוח הפקס היה הדרך היחידה שלה לתקשר איתו. בית המשפט סבור שהנתבעת האמינה ששלחה את הפקסים למקום שרק ערן יוכל לקבלם, עובדה המעידה כי לנתבעת לא הייתה כוונה לפגוע בתובעת ואף אינה ציינה את שמה במכתבים.

 

10. בית המשפט פסק פיצוי לתובעת בסך 3,000 ₪, כולל הוצאות בית משפט.

 

 


 

 
 
 

בית משפט השלום נצרת

א 002422/06

 

בפני:

כב` השופטת הוד עירית

 תאריך:

22/01/2008

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

טל קאופמן בן נתן

 

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד כהן ישי

התובעת

 

 

 

נ ג ד

 

 

 

 

מקובר הדר

 

 

 

ע"י ב"כ

עו"ד פפרני טל

הנתבעת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פסק דין

 

רקע

 

1.       לפניי תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") שהגישה התובעת שהינה בת זוגו הנוכחית של מר ערן מקובר (להלן: "ערן") כנגד הנתבעת שהינה גרושתו של ערן ואם חמשת ילדיו.

2.       אציין, כי למרות שהתביעה הוגשה כתביעה אזרחית רגילה, הרי שהעובדות הצריכות על מנת להכריע בתביעה הינן מתחום צנעת המשפחה והפרט, על כל הזהירות המתבקשת. עוד אוסיף, כי התרשמתי שתביעה זו הוגשה במסגרת הליכי הגירושין שהתנהלו או מתנהלים בין ערן והנתבעת על כל המשתמע מכך. לעניין זה מפנה לעמ` 9 לפרוטוקול שם מציינת התובעת "מהיום והלאה אין מזונות יותר".

3.       תביעת לשון הרע שהגישה התובעת כאמור נגד הנתבעת, עניינה תכתובת פקס ודואר אלקטרוני שכתבה הנתבעת לערן במסגרת הסכסוך ביניהם סביב הגירושין והפרידה, ובהם כינתה את התובעת, בכינויי גנאי ובעיקר "זונה" ו- "חולת נפש", אשר על פי הנטען הגיעו לידיעת התובעת ועובדים נוספים בחברה המשפחתית של ערן והנתבעת, בה עבדה התובעת.

עיקרי עובדות וטענות הצדדים

4.       על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת הינה בת זוגתו של ערן, גרושה של הנתבעת. לטענת התובעת, הנתבעת שלחה למקום עבודתה בחברת "ערן טכנולוגיות" (להלן: "המפעל") מספר פקסים ומיילים המכילים דברי השמצה, הכפשות וכינויי גנאי שיש בהם כדי לפגוע פגיעה הרסנית בשמה הטוב, ברגשותיה ובמעמדה.

5.       לטענת התובעת, המפורט בפקסים ובמיילים כאמור מהווה הוצאת לשון הרע כהגדרתה בחוק הואיל ונועד לבזותה ולהשפילה בעיניי הבריות ולעשותה למטרה לבוז וללעג וכן לפגוע במשרתה. כן טענה התובעת, כי המדובר בפרסום לשון הרע.

6.       לטענת התובעת, נגרמו לה נזקים ממוניים עקב היעדרות ממקום העבודה וכן נזקים בלתי ממוניים והיא עותרת לפיצוי בסך 100,000 ₪.

7.       הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה, כי התובעת ניהלה רומן עם ערן עוד בזמן שהיה נשוי לה וכי הרומן הוא שהביא למשבר ולגירושין בינה ובין ערן. הנתבעת טענה, כי התובעת ניסתה לפתות גברים נוספים במפעל (אשר גם בבעלות הנתבעת כאמור) אך אלו סרבו. בהתאם לאמור, סבורה הנתבעת, כי אין בדברים שנכתבו בתכתובות נשוא התביעה כדי להוות לשון הרע ואין בדברים כדי לפגוע בשמה הטוב של התובעת שכן כלל לא יצא לה שם טוב במפעל לאור התנהגותה כאמור שהייתה ידועה לכולם.

8.       כן טענה הנתבעת, כי נודע לה שהתובעת סבלה מהפרעות המתבטאות בהתנהגות היסטרית ואובססיבית וטופלה בשל כך בתרופות פסיכיאטריות. לפיכך, טענה להגנת "אמת דיברתי" הקבועה בחוק באשר לביטוי "חולת נפש" שנכלל בתכתובות. עוד טענה הנתבעת, כי מאחר והתובעת ניהלה עם ערן רומן עוד בהיותו נשוי לה, הרי התנהגותה זו עולה כדי ניאוף, מופקרות ופריצות, ובנסיבות אלו השימוש בביטוי "זונה" בתכתובות, מקורו באמת צרופה.

9.       בנוסף טוענת הנתבעת, כי התכתובות מוענו לערן בלבד ונשלחו לכתובת המייל הפרטית שלו ולמכשיר הפקס הפרטי שלו. לטענתה, האמור במכתבים לא נועד לבזות או להשפיל את התובעת, שמה של התובעת כלל לא הוזכר בתכתובות ולו פעם אחת והתכתובות לא נועדו להגיע לעיניי הבריות או להשפילה בפניהם. לפיכך, משלוח התכתובות גם אינו בגדר "פרסום" לשון הרע.

10.   באשר לנזקים הנטענים טענה הנתבעת, כי לא נגרמו לתובעת נזקים ממוניים כלשהם שכן הממונה הישיר עליה בעבודתה הוא ערן וברור, כי לא נגרעו ממנה הכנסות כטענתה. כן טוענת הנתבעת, כי לא נגרמו לתובעת נזקים כלשהם לשמה הטוב לאור המפורט לעיל.

11.   במסגרת דיון ההוכחות שהתנהל בתיק העידו מטעם התובעת הגב` יוליה ורקוז`ה שעבדה במפעל במועד הרלוונטי לאירועים נשוא התביעה (להלן: "הגב` יוליה"), ערן והתובעת עצמה. מטעם הנתבעת העידה רק היא עצמה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

 

דיון ומסקנות

12.   לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפניי אני קובעת, כי דין תביעת התובעת להתקבל, כפי שיפורט להלן.

החבות

13.   סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע וקובע, כי דבר שפרסומו עלול, בין היתר, להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם או לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו – מהווה לשון הרע .

14.   סעיף 2 לחוק קובע, כי אם לשון הרע הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע או אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע, רואים בכך פרסום לשון הרע.

15.   התשובה לשאלה האם הדברים שנאמרו עלולים היו לפגוע בכבודו ובשמו הטוב של אדם, היינו האם הם מהווים לשון הרע, נגזרת מתוכן הדברים ועל פי מובנם הטבעי, בהקשר בו הובאו, באזני הצופה, הקורא או המאזין הסביר שנחשף להם (ע"א 740/86 תומרקין נ` העצני, פ"ד מג(2) 333, 337 (1989); ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ` חברת החשמל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 300 (1977)). בחינת תוכנו של הפרסום נעשית על דרך בחינת הפרסום בכללותו, בחינה אובייקטיבית שאינה נדרשת לתחושותיו של הנפגע מהפרסום, אלא בוחנת כיצד היה הפרסום מובן בעיני כל (אורי שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז) 118. להלן: שנהר; ע"א 466/83 שאהה נ` דרדריאן, פ"ד לט(4) 734, 740 (1986); ע"א 334/89 מיכאלי נ` אלמוג, פ"ד מו(5) 555, 562 (1992). להלן: עניין מיכאלי).

16.   בהתאם לעקרונות מנחים אלה אני מוצאת, כי יש בביטויים שנכללו בתכתובות מטעם הנתבעת משום לשון הרע.

17.   הנתבעת איננה מכחישה, כי התכתובות נשוא התביעה על כל האמור בהן, נכתבו ונשלחו על ידה. לביטויים "זונה" ו- "חולת נפש" שנכללו באותן תכתובות משמעויות העלולות לבזות את מי שכלפיו הן הוטחו ולהשפילו.

18.   השאלה הנשאלת כעת, האם אותן תכתובות עונות להגדרת פרסום, מאחר וכאמור לטענת התובעת נשלחו לכתובת דואר אלקטרוני פרטית של ערן וכן לפקס הפרטי שלו.

19.   מצאתי, כי התכתובות ששלחה הנתבעת עולות כדי פרסום לשון הרע כהגדרת מונח זה בסעיף 2 לחוק. הביטויים שהפנתה הנתבעת כלפי התובעת, הופצו ברובם באמצעות מכשיר הפקס. לטענת הנתבעת, כאמור, התכתובות יועדו לערן בלבד והיו אמורות להגיע רק לידיו. גם אם אקבל את טענת הנתבעת, הרי שבעצם משלוח התכתובות לפקס המצוי במפעל בו עובדים נוספים, משמעותו שאותן תכתובות עשויות למצוא דרכן לעיניהם של אנשים נוספים באותו מפעל זולת התובעת (שהינה "הנפגעת" כהגדרת החוק, בענייננו). כפי שהעידה הגברת יוליה, מכשיר הפקס` ממוקם במקום כזה שכל העובדים יכולים לעיין בפקסים שמתקבלים כפי שאף נעשה בפועל. יתרה מזאת, למעשה אותן תכתובות אף נשלחו במכוון לאדם אחר שאינו התובעת, קרי ערן ואשר לפחות במועדים של חלק מהתכתובות כבר לא היה נשוי לנתבעת, ובכך לכאורה די על מנת לקבוע, כי המדובר הוא בפרסום לשון הרע במפורט לעיל.

20.   לאור כל האמור אני קובעת, כי הביטויים "זונה" ו- "חולת נפש" שנכללו בתכתובות שכתבה ושלחה הנתבעת ואשר הוצגו לפניי מהווים פרסום לשון הרע כנגד התובעת. הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח טענת ההגנה שהעלתה של "אמת דיברתי" באשר לשני הביטויים.

שאלת הנזק

21.   טרם אתייחס לשאלת הנזק אציין, כי ערן והנתבעת ניהלו עסק משפחתי משותף בשם "ערן טכנולוגיות". בחודש מרץ 2004 שכר ערן את שירותי התובעת לעסק המשפחתי. בשלב כלשהו החל רומן בין ערן לתובעת. בעקבות רומן זה נולדו לתובעת ככל הנראה תאומים מערן. אני מציינת "ככל הנראה", כי עדות ערן לעניין זה לא ברורה וזאת בלשון המעטה. כאשר ערן נשאל האם נולדו לו תאומים מהתובעת השיב "אני מקווה שהם שלי" ומשנשאל האם אינו בטוח בכך השיב "איך אני יכול להיות בטוח" ובהמשך כשנשאל האם יש לו סיבה לחשוד שזה לא כך, לא השיב (עמ` 18 ש` 22-30).

22.   לא ניתן להתעלם מהעובדה שבפועל לא נגרם לתובעת נזק ממוני וספק אם נזק כלשהו כטענתה, ובכך אדון להלן.

23.   לא הוכח לי, כי לתובעת נגרם נזק ממוני בעקבות פרסום לשון הרע כאמור וכתוצאה מהיעדרותה מהעבודה, כפי שטענה בתביעתה. התובעת לא הציגה תלושי שכר או מסמך אחר כלשהו המעיד על ירידה בשכרה בתקופה הרלוונטית.

24.   גם העובדה שהתובעת עבדה אצל ערן שבעת אותן תכתובות התרשמתי שכבר היה בן זוגה, כפי שאף יורחב בהמשך, ועל כן לא סביר בעיני שהיה מנכה משכרה את שעות היעדרותה מהעבודה בגין התכתובות הפוגעות כטענתה, מחזקת מסקנתי, כי לתובעת לא נגרם הנזק הכלכלי לו היא טוענת, ועצם טענתה זו לאור מכלול הנסיבות גורעת מאמינותה.

25.   בנוסף, לא הוכחה לפניי טענת התובעת בעדותה, לפיה כתוצאה מהתנהגות הנתבעת, המפעל איבד חלק מלקוחותיו ולכן היא הייתה חייבת לדאוג לפרנסתה וידעה שלא תוכל להמשיך לעבוד שם יותר (עמ` 3 ש` 27-28). סביר יותר בעיניי, כי התובעת שפתחה מפעל עצמאי משלה, עם פטנט על שמה (עמ` 3 ש` 30), עזבה את המפעל לצורך קידומה האישי ולא מכל סיבה אחרת כנטען בתביעתה. התרשמותי היא, כי מאז האירועים נשוא התביעה, רק התפתחה התובעת והתקדמה בדרך של הקמת מפעל עצמאי משלה ולא נגרם לה נזק בעבודתה עקב פרסום לשון הרע כנטען.

26.   בעדותה הוסיפה התובעת נדבך לנזק הכלכלי וטענה, כי איבדה את תפקודה כמנהלת המפעל מאחר והבנות לא האמינו לה וזלזלו בה (עמ` 3 ש` 18-19) וכדי להחזיר את העובדות שעבדו עמה לאורך כל הדרך היה עליה לשלם להן שכר גבוה יותר על מנת שיבואו ויאמינו בה בחזרה (עמ` 4 ש` 2-3).

27.   טענה זו לא הוכחה לפניי, גם לא על ידי הגב` יוליה שעבדה במפעל במועד הרלוונטי והעידה מטעם התובעת כאמור. מעדות הגב` יוליה, כפי שיפורט בהרחבה להלן עלה, כי דעתה החיובית על התובעת לא השתנתה בעקבות התכתובות והמפורט בהן. עדות של עובדים נוספים לא הובאה לפניי ולא הוכחה לי טענת התובעת באשר לאמון העובדים בה, כאמור לעיל.

28.   יתרה מכך, גם לו הייתה נכונה טענה זו של התובעת, שבשל העדר אמון של עובדי המפעל בעקבות אותן תכתובות, אכן היה צורך לשלם לעובדים שכר גבוה יותר על מנת להשיבם לעבודה, הרי שההוצאה הכספית הייתה של המפעל או בעליו (שהם כאמור ערן והנתבעת) ולא של התובעת עצמה שאינה נמנית עם בעליי המפעל ואיננה יכולה לטעון לנזק כלכלי כאמור. טענתה של התובעת לנזק כלכלי באמתלה זו, תורמת להתרשמותי באשר להפרזה בה נוקטת באשר לתביעתה ולאי האמינות שאני מייחסת לה וגם לכך ייחסתי חשיבות בהכרעתי. יתרה מזאת, התובעת פתחה עסק חדש ועל כן גם אם שילמה שכר גבוה יותר לעובדים בעסק החדש, לא מן הנמנע שעשתה כן על מנת למשוך אותם עובדים לעבוד אצלה.

29.   אי לכך, אני קובעת, כי לא הוכח קיומו של נזק ממוני.

30.   בנוסף על האמור, אף לא הוכח לפניי, כי לתובעת נגרם נזק בלתי ממוני בכלל ונזק לשמה הטוב כטענתה בפרט.

31.   עדות התובעת הייתה מגמתית, נתגלו בה סתירות והיא נמצאה בלתי אמינה בעיניי.

32.   כך למשל העידה התובעת, כי הרומן בינה ובין ערן החל רק בחודש אפריל 2005, לאחר שערן והנתבעת התגרשו. (עמ` 4 ש` 18-20) טענה זו אינה מתיישבת עם טענתה לפיה הודעת הדוא"ל, נספח ב` לכתב התביעה נשלחה על ידי הנתבעת כבר ביום 19/3/05, ועובר לתחילת הרומן לשיטתה (עמ` 6 ש` 5-8). לו הייתה נכונה טענת התובעת באשר למועד תחילת הרומן הרי שהביטויים שנכללו בנספח ב` כלל לא כוונו אליה מאחר ולא נושאים את שמה. אציין, כי התובעת נשאלה האם היום ערן הוא בן זוגה וענתה "לפעמים כן, לפעמים לא" (עמ` 8 ש` 22).

33.   מהעדויות שהובאו לפניי אני קובעת שיותר סביר בעיני, כי אכן ניהלה התובעת רומן עם ערן עוד בטרם האחרון התגרש מהנתבעת, בניגוד לטענת התובעת כאמור.

34.   אני מוצאת את עדות הנתבעת לפניי שהייתה כנה ועקבית, אמינה ולפיה כבר בשנת 2004 בזמן שהיא וערן עוד היו נשואים החל הקשר בין התובעת לערן. קביעה זו מתיישבת עם יתר הראיות בתיק ואף מסבירה את אותן תכתובות.

35.   במהלך עדותו של ערן בבית המשפט הוגשה הודעת דוא"ל ששלח ערן לבחור בשם דוד סוטה (נ/1) הנושאת תאריך 6/9/04 וממנה עולה שבמועד זה כבר ניהלו ערן והתובעת חיים משותפים. בהודעה זו מזמין ערן את מר סוטה לביקור בביתו ומציין שהוא וטל מתגוררים יחד בבית זרזיר. אינני מקבלת את טענת ערן בעדותו בעניין זה לפיה, אינו יכול לאשר שהוא שלח את ההודעה הזו וכי יכול להיות שהפקידה ניסחה משהו עבורו (עמ` 19 ש` 17-18). המכתב כולל פרטים אינטימיים כגון צו ההרחקה שניתן כנגד ערן מגבעת אלה והעובדה שמקום מגוריו עם טל נבחר מטעמים של חסכון כספי ולא נראה סביר בעיניי שפקידה של ערן הייתה בקיאה בפרטים כאמור או השתמשה בהם בהודעה שכתבה בשם ערן. יותר סביר בעיניי, שערן עצמו כתב הודעה זו ובכך מאשר את טענת הנתבעת, כי הרומן בינו לבין התובעת החל טרם גירושיהם.

36.   גם העובדה שכבר בחודש אוגוסט 2004 ביקש ערן לשנות את מוטבי פוליסת ביטוח החיים שלו ולהוסיף את שם התובעת כמוטבת, תומכת בטענה כאמור. ערן והתובעת לא הכחישו עובדה זו. משנשאל ערן במהלך עדותו האם זוכר פעולה כזו שביצע, בחר שלא להגיב (עמ` 21 ש` 13-15) וכשנשאלה התובעת אודות עניין זה השיבה, כי איננה זוכרת (עמ` 9 ש` 3-4).

37.   חיזוק נוסף לטענה, כי הרומן בין התובעת לערן החל כבר בשנת 2004 נמצא בהודעת ה- SMS שהתקבלה בטלפון הנייד של הנתבעת ביום 14/8/04 ובה נרשם "טל סיפרה ליואב את האמת סוף סוף והוא מחפש אותי על מנת לרצוח אותי" (עמ` 22 ש` 22-25). ערן אישר, כי שמו של בעלה לשעבר של התובעת נקרא יואב, אך סירב להשיב האם מספר הטלפון ממנו נשלחה ההודעה שייך לו ורק לשאלת בית המשפט הודה שזהו מספרו אך אמר שאינו זוכר טקסט כזה ...(עמ` 23 ש` 3-5). אני מאמינה לטענת הנתבעת, כי קבלה את ההודעה המפורטת מערן במועד האמור ומשלא הגיבה לה התקשר אליה ערן וביקש שלא תמסור ליואב, גרושה של התובעת כאמור, את כתובת מגוריו (עמ` 27 ש` 21-23).

38.   כמו כן, התובעת אישרה בעדותה, כי בחודש ספטמבר 2004, הקימה חברה חדשה הנושאת את שמה של התובעת וערן – "ערן טל טכנולוגיות בע"מ" וכי היא עצמה הקימה את החברה ( עמ` 7 ש` 30-33). גם טענה זו תומכת בהתרשמותי, כי הרומן בין התובעת וערן החל כבר בשנת 2004 ובהיותו נשוי לנתבעת ורומן זה היה הרקע לאותן תכתובות כפי שיפורט. הכחשת התובעת וערן את הרומן עובר לגירושין לא אמינה עלי.

39.   בנוסף, הוכח לפני, כי עובדי המפעל האחרים, או לפחות חלק מהם, אשר הם אלה שהיו עדים לתכתובות מטעם הנתבעת על פי הנטען, ידעו על הרומן הנטען בין התובעת לערן עוד בטרם קבלת התכתובות במפעל.

40.   הגב` יוליה שהעידה מטעם התובעת כאמור טענה בעדותה, כי התובעת פוטרה מהמפעל בחודשים יוני או יולי 2004 וכבר במועד זה נודע לה, כי פיטורי התובעת הם בגין קשר עם ערן (עמ` 11 ש` 9-12). בהמשך ניסתה הגב` יוליה לשנות את דבריה לגרסה התואמת את עמדת התובעת וטענה, כי גם כשהוחזרה התובעת לעבודה בחודש ספטמבר 2004 היא לא ידעה על שום קשרים בין התובעת לערן, "בתקופה הזאת לא ידעתי בכלל" וכי נודע לה על הקשר רק כאשר טל הודיעה שהיא בהריון (עמ` 11 ש` 25-29).

41.   בהמשך עדותה ומשנשאלה הגב` יוליה מספר פעמים האם כאשר התקבלו הפקסים, העובדים כבר ידעו שיש רומן בין התובעת לערן, נאלצה להודות, כי בשלב זה הם כבר ידעו. לדבריה "כן, מערכת יחסים ידענו שיש ביניהם כשהגיעו הפקסים. אנחנו ידענו על האהבה" (עמ` 13 ש` 28-31). כלומר כאשר הגיעו הפקסים ידעו העובדים, כי ערן מנהל רומן עם התובעת וכי המכתבים ששלחה הנתבעת הם בעקבות רומן זה ואם העובדים קראו בעיון את המכתבים האישיים שכתבה הנתבעת לערן כפי שהעידה הגב` יוליה, על מנת להגיע להתייחסות לשמה של התובעת גם הבינו, כי בין ערן לנתבעת קיימות מחלוקות כספיות ולגבי הקשר עם הילדים כמפורט במכתבים. אציין שוב, כי המכתבים אינם נושאים את שמה של התובעת ועל כן העובדים ידעו לייחס את האמור במכתבים לתובעת, מכיוון שידעו על הרומן.

42.   התרשמותי מעדות הגב` יוליה הינה שהיא הייתה מגמתית, מושתתת על אינטרס ובלתי מהימנה. הגב` יוליה שעובדת גם היום עבור התובעת בחברה החדשה שפתחה (עמ` 21-23) סתרה את עצמה בעדותה ונראה היה, כי ניסתה להתאים עצמה לגרסת התובעת שתואמה עמה מראש. גם בעדות ערן נתגלו סתירות ובהתאם המשקל שמצאתי לייחס לעדויות אלו.

43.   מאידך, עדות הנתבעת נמצאה אמינה בעיניי. מעדותה עלה, כי הסביבה הרחבה שלה ושל התובעת וערן ידעה על הקשר בין התובעת וערן. הנתבעת טענה, כי "כל גבעת אלה (מקום מגוריהם המשותף של הנתבעת וערן) דיברה, אי אפשר היה לצאת לרחוב בגבעת אלה, אומרים איך היא מעזה להיכנס לפה למכולת? אנשים לא מבינים איך יש לה את האומץ והיהירות הזאת" (עמ` 29 ש` 14-16). אם ביישוב כולו ידעו מהעניין ודיברו עליו, קל וחומר שבמפעל בהיותו עסק משפחתי קטן, אשר בו מועסקים מספר בודד של עובדים, נודע הדבר במהירות. בכך תומכת גם טענת הנתבעת בעדותה לפיה, כולם ידעו על הרומן בין התובעת לערן, גם הבנות שעבדו במפעל (עמ` 30 ש` 20-26 ועמ` 32 ש` 1) וכי התובעת כונתה במפעל "הפילגש" (עמ` 26 ש` 2 ועמ` 33 ש` 13).

44.   משידעו עובדי המפעל האחרים על התנהלות התובעת, המנהלת רומן עם גבר נשוי, רומן שהביא בסופו של דבר לגירושיו של ערן מאם חמשת ילדיו ולפירוק התא המשפחתי שלהם אני מוצאת זאת כקשה לקבוע, כי שמה הטוב של התובעת אכן כה נפגע כטענתה. מדובר במפעל קטן שבו כנראה כולם יודעים הכל על כולם, כפי שהעידה הנתבעת וסביר להניח, כי רינונים נשמעו שם לגבי אותו משולש – תובעת ערן ונתבעת ללא כל קשר לתכתובות. 

45.   אם אקבל טענת התובעת, שלא התנהל רומן בינה לבין ערן עובר לגירושין וכי הרומן החל רק לאחר הגירושין, טענה שאינה אמינה עלי, המשמעות של טענה זו הינה שלכאורה העובדים כלל לא ידעו על רומן עובר לגירושין, מאחר ולגישת התובעת לא היה רומן כזה.

46.   על גבי התכתובות לא נרשם שמה של התובעת ולו פעם אחת, אם אכן לא היה רומן בין התובעת לערן עובר לגירושין אזי העובדים שנחשפו לתכתובות כטענת התובעת כלל לא היו אמורים לדעת אל מי כוונו, כך שבוודאי לא נפגע שמה הטוב של התובעת בעיני אותם עובדים (במאמר מוסגר אציין כאן, כי הנתבעת אינה מכחישה שהתכתובות התייחסו לתובעת).

47.   בנוסף לכך, ערן העיד, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה היו לו מספר נשים ואף טען, כי אין לו מספיק אצבעות לספור כמה (עמ` 23 ש` 20-30 ועמ` 24 ש` 1). דברים אלו מחזקים מסקנתי, כי לו לא ידעו עובדי המפעל על הרומן בינו ובין התובעת ומאחר ולא נרשם שמה של התובעת על המסמכים, לא מובן מאליו, כי ייחסו את האמור בתכתובות לתובעת דווקא.

48.   הגב` יוליה אישרה בעדותה, כי באף מכתב לא היה רשום שמה של התובעת אך טענה באופן סתמי, כי ידעה שמדובר בתובעת ( עמ` 13 שורה 14-15) ומשנשאלה על ידי בית המשפט כיצד היה ידוע שמדובר בתובעת השיבה "זה היה ברור מכל המכתבים. בתקופה שהיא חזרה אלינו כמנהלת ואנחנו ידענו וראינו שהיא בהריון והתחיל כל התהליך עם הפקסים. לפני זה לא היו פקסים. הפקסים התחילו רק כשהם התחילו להיות ביחד, התובעת וערן, כשאנחנו ידענו מזה" (עמ` 13 ש` 20-23).

49.   טענה זו של הגב` יוליה מחזקת מסקנתי לפיה, במועד קבלת הפקסים כבר ידעו עובדי המפעל אודות הקשר שבין התובעת לערן ויכלו בהחלט להבין את הנסיבות בהן נכתבו אותם מכתבים, קרי סכסוך בין בעל לאשה שלכאורה נעזבה לטובת אחרת, במסגרת הליך גירושין ועל כן ספק רב בעיני, אם התכתובות גרמו לפגיעה כלשהי בשמה של התובעת.

50.   תרמה למסקנתי כאמור העובדה שהגב` יוליה אישרה בעדותה, כי דעתה על התובעת חיובית והיא לא חושבת על התובעת דברים דומים לאלה שנכתבו בהתכתבויות נשוא התביעה (עמ` 14 ש` 18-26). מעדות הגב` יוליה עלה שהיא כלל לא הושפעה מהאמור בתכתובת ובכך תומכת גם העובדה שעברה לעבוד עם התובעת בחברה החדשה שהקימה. גם ערן אישר בעדותו שאינו מייחס לתובעת את מה שנרשם בתכתובת נשוא התביעה (עמ` 24 ש` 10-13). מעבר לעדים אלו לא הגיעו עדים נוספים.

51.   לאור האמור לא הוכח לפני, כי לתובעת אכן נגרם נזק עקב פרסום לשון הרע על ידי הנתבעת כמפורט לעיל. עם זאת, על פי סעיף 7א(ב) לחוק רשאי בית המשפט בתביעה אזרחית בגין עוולת לשון הרע לפסוק פיצויים לתובע אף אם לא הוכח לפניו נזק על פי שיקול דעתו.

52.   לצורך כך, אני מוכנה להניח, כי הביטויים שהופנו אל התובעת בתכתובות אכן גרמו לה לעוגמת נפש ולסברתי כפי שהתרשמתי מהצדדים שהעידו לפני, הפגיעה בתובעת בגין התכתובות לא הייתה גדולה בלשון המעטה והדבר נלקח על ידי בחשבון במסגרת הכרעתי לעניין הפיצוי לו היא זכאית.

הסעד

53.   בתביעות לשון הרע, האיזון החוקתי בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב ולכבוד האדם נעשה לא רק בקביעת האחריות אלא גם בשלב של פסיקת הסעד.
(רע"א 4740/00 לימור אמר ואח` נ` אורנה יוסף ואח`, פד"י נה(5), 510 (להלן: "פרשת אמר").

54.   חיובו של אדם בפיצויים בגין לשון הרע הוא רב תכליתי, "הפיצויים אשר אותם מוסמך בית משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך - למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה. שנית - כפי שנאמר כבר בפסיקת בית משפט זה - נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר... הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד..."(ע"א 802/87 עקיבא נוף נ` אורי אבנרי, פ"ד מה(2) 489).

55.   לפסיקת הפיצויים יש אפוא, בנוסף לפונקציה התרופתית המסורתית שלהם, של השבת המצב לקדמותו, גם פונקציה מחנכת, פונקציה הרתעתית ויש הסבורים שאף פונקציה עונשית, הגם שעניין אחרון זה אינו נקי מספקות וקשיים בשל הריחוק בין תפקידם המסורתי של דיני הנזיקין לבין מטרות הענישה (רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ` אמנון דנקנר, תק-על 2006(4), 1410. להלן: "עניין בן גביר").

56.   בפסק הדין בפרשת אמר ציין בית המשפט, כי "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשוי להוות אמצעי בעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו" (שם בעמ` 525) (הדגשה אינה במקור).

57.   בענייננו ישנם מספר שיקולים שהיה מקום לקחתם בחשבון במסגרת פסיקת הפיצויים לתובעת ואשר היה בהם כדי להביא להעמדת הפיצוי על סכום לא גבוה, כפי שיפורט.

58.   מעיון בתכתובות נשוא התביעה ומעדות התובעת, נותר בי רושם חזק, כי הרומן שניהל ערן עם התובעת במהלך נישואיו לנתבעת והליך הגירושין הקשה שעברה הנתבעת בעקבות רומן זה, הותירו אותה במצוקה קשה, נגרמה לה עוגמת נפש עצומה וסבל רב. התכתובת שצורפה מדגימה את המצוקה הרבה בה הייתה שרויה.

59.   התרשמתי, כי הנתבעת ש"נזנחה" לטובת אישה אחרת ונותרה לבדה עם 5 ילדים ובעיות כלכליות כמפורט במכתבים, פעלה מתוך כאבה הגדול שניכר גם בעדותה וגם בדברים שכתבה בתכתובות נשוא התביעה.

60.   מעדות הנתבעת עלה, כי התובעת הייתה מתקשרת לערן מספר רב של פעמים ביום בזמן שבילה עם משפחתו (עמ` 26 ש` 4-6) וכי גם הילדים נחשפו לקשר האינטימי שבין אביהם לתובעת (עמ` 27 ש` 18-19), על כל המשתמע מכך.

61.   על הקרע העמוק שנוצר במשפחה ניתן ללמוד מהעובדה ששתיים מבנותיו של ערן אינן מדברות עימו. לדיון ההוכחות שהתקיים בתיק, התייצבה אחת מהבנות שלא החליפה מילה עם אביה לכל אורך הדיון והמצוקה אליה נקלעה המשפחה כולה עקב הגירושין והתנהלות ערן עובר להם, ניכר.

62.   אינני תומכת במעשי הנתבעת או מצדיקה שימוש בשפה כגון זו שבתכתובות נשוא התביעה. גם אם רוחה של הנתבעת הייתה נסערת, אין זה מצדיק שימוש בביטויים בהם עשתה שימוש כלפי התובעת. לא מדובר במעידה חד פעמית אלא במספר מכתבים בהם חזרה הנתבעת על אותם ביטויים. גם בסערת רוחה, על הנתבעת לשלוט בלשונה כלפי אחרים.

63.   יחד עם זאת, מצאתי לעניין קביעת גובה הפיצוי שיש לייחס משקל לרקע למעשי התובעת ולנסיבות שהביאו את הנתבעת להשתמש בביטויים האמורים. גם כל אותם עובדים במפעל שקראו את המכתבים (שאינם רבים) לרבות התובעת, יכולים היו להבין את הרקע שגרם למשלוח מכתבים אלו ואת המצוקה בה הייתה הנתבעת עובר לכתיבתם ובהתאם לכך לייחס להם את המשקל המתאים. סבורני שהעובדה שהנתבעת שזה עתה נעזבה על ידי בעלה לטובת אישה אחרת ונאלצה להתמודד לבדה גם עם עול הטיפול בילדים, גם עם הבעיות הכלכליות וגם עם עוגמת הנפש, הם שגרמו לכך שהנתבעת פעלה כפי שפעלה והשתמשה בביטויים כאמור ובכך יש כדי להביא להקלה בפיצויי בו תחויב.

64.   בנוסף, האמנתי לטענת הנתבעת בעדותה, כי בתקופת מעורבותה במפעל, מכשיר הפקס אליו נשלחו הפקסים מטעמה נמצא במשרדו של ערן בסמוך לשולחנו (עמ` 31 ש` 25) ומיועד רק לאדם אחד או שניים) עמ` 33 ש` 7-8) וכי כפי שהיא מכירה את הדברים ערן יושב והפקס לידו, הוא לא צריך לזוז מהכיסא, רק להושיט את היד  (עמ` 33 ש` 22-25). כן האמנתי לטענת הנתבעת, לפיה משלוח פקסים היה הדרך היחידה שלה לתקשר עם ערן (עמ` 32 ש` 22). לפיכך סבורני, כי הנתבעת אכן האמינה שהיא שולחת את הפקסים למקום שרק ערן אליו הופנו, יקבלם. גם עובדה זו מעידה, כי לנתבעת לא הייתה כוונה לפגוע בתובעת והיא אף אינה מציינת כאמור את שמה של התובעת באותם מכתבים. כל אלו תומכים במסקנתי שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי נמוך יחסית, לאחר שכאמור קבעתי לעיל שלתובעת לא נגרם כל נזק מלבד אולי עוגמת נפש. 

65.   למקרה בו בית המשפט פסק לתובע פיצויי בסך שקל אחד בלבד על אף קביעתו, כי ביצע עוולת לשון הרע ולאור נסיבות המקרה, ראו עניין בן גביר המוזכר לעיל.

66.   לאור כל האמור, אני מקבלת את תביעת התובעת ומחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובעת בסך 3,000 ₪, בתוספת שכר טירחת עו"ד בשיעור 17% מסכום זה בתוספת מע"מ כחוק. בנוסף, מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

 

המזכירות תמציא לצדדים.

 

ניתן היום, ט"ו בשבט, תשס"ח (22 בינואר 2008), בהעדר.

 

                                                                                                          

      עירית הוד, שופטת    

 

 

 

 

 

 



22/01/2008



חדשות
ארצות הברית  | עובדת מדינה הפיצה תצלום מזוייף של אובמה  
ישראל  | גרושה תפצה את בן זוגה לשעבר משום שכינתה את זוגתו ``זונה``  
ישראל  | רופאה הושעתה מעבודתה עקב מעשה קונדס באינטרנט  

מאמרים
ישראל  | שולח דואר זבל חויב בלשון הרע בגלל מכתב שהפיץ  
ישראל  | בומבה של במבה ולשון הרע  
ישראל  | הזכות לשם טוב ולשון הרע  

פסיקה
ישראל  | תא 66258/07 (שלום תל אביב) אילן בומבך נ` אמיר פישביין  
ישראל  | תא 16789/08 (שלום ירושלים) אייל אריאל נ` ל.ס. הפקות בע``מ ואח`  
ישראל  | קפ 1008/07 (שלום חיפה) החברה לאוטומציה נ` אריה גור  

חקיקה
ישראל  | הצעת חוק אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי הגולשים  
אנגליה  | חוק לשון הרע 1996  
אוסטרליה  | חוק לשון הרע 1995  

מקורות מקוונים
קנדה  | Defamation in Canadian CyberSpace  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2018