---

  

   

 

 

 

פסק דין

 

הרקע לתביעה:

1.         עניינה של התביעה שלפניי בנזק שגרם לכאורה הנתבע לתובע, עת ביצע חוזה לקבלנות משנה לבניית מערכת ניהול וכתיבת קוד אתר. סכום התביעה הועמד על 42,395 ₪.

 

טענות התובע:

2.         התובע הינו מפעיל ומנהל של עסק ששמו "באנר" להקמת ובניית אתרי אינטרנט. בהמשך למשא ומתן בקשר להסכם ביצוע פרויקט להקמת אתר באינטרנט בין התובע לחברת מיקוד חוץ בע"מ (להלן: "המזמינה"), פנה התובע אל הנתבע, מתכנת בהכשרתו, כדי שישמש כקבלן משנה בביצוע הפרויקט.

 

3.         ביום 2.3.06 התובע הפיק מסמך לצורך אפיון מקדמי של האתר אשר עתיד להיבנות [נספח ב' לתצהירו] (להלן: "מסמך האפיון"], זאת לאחר היוועצות עם הנתבע במשך מספר ימים וקבלת חוות דעתו המקצועית. על בסיס מסמך זה, התקשר התובע עם המזמינה ביום 3.3.06 בחוזה להקמת אתר אינטרנט (להלן: "החוזה")[נספח א' לתצהיר התובע].

 

4.         בין התובע למזמינה הוסכם, שהמועד האחרון להצגת הגרסה הראשונה לאתר האינטרנט למזמינה יקבע ליום 5.4.06 (להלן: "מועד הביצוע"). מועד הביצוע נקבע במפורש במסמך האפיון אשר הובא לידי הנתבע. במהלך חודש מרץ 2006, יצר התובע קשר מתמיד עם הנתבע, ושאל אותו באשר להתקדמותו בבניית האתר. הנתבע מסר כי הוא עובד במרץ על בניית האתר.

 

5.         במהלך דין ודברים עם הנתבע, התברר לתובע כי הנתבע אינו מגבה את הקבצים בחבילת הגיבוי שהקים עבורו באתר האינטרנט ביום 6.3.06. משכך, דרש כי יגבה את קבצי האתר על חבילה זו או לחלופין כי יגבה אותם על גבי מדיה חיצונית.

   

6.         בסמוך לסוף חודש מרץ 2006, דרש התובע כי הנתבע יעביר לו את הקבצים על מנת שיוכל לעיין בגרסה הראשונית של האתר. הנתבע התחמק ממתן תשובה, עד אשר ביום 1.4.06 הודיע לתובע כי אין בידיו את הקבצים של אתר האינטרנט. לטענתו, מחשבו האישי נפגע, הדיסק הקשיח שלו נהרס והחומר נמחק כליל. ביום 6.4.06 ביטלה המזמינה את החוזה.

   

7.         יחד עם זאת, כמוצא של פשרה, הוסכם בין התובע למזמינה, שהתובע יחליף את השירותים המקוריים שהיה אמור לספק, בכך שיבנה מצגת וכן יבנה אתר עבור חברה אחרת שבבעלות המזמינה (להלן: "חברת סאלניק") [נספח ג' לתצהיר התובע], כל זאת בעבור 1,500 דולר. בסופו של דבר, ביטלה חברת סאלינק גם את ההסכם הזה והתובע קיבל רק 700 דולר, בגין המצגת.

 

8.         לטענת התובע, בעקבות ההתקשרות עם המזמינה, ובתיווכה, היה אמור לבצע עבודות נוספות עבור חברתה של מנהלת המזמינה, גב' בלה אשור. גם עבודות אלו בוטלו בעקבות אי-ביצוע החוזה עם המזמינה.    

   

9.       משכך, עתר התובע לקבלת פיצוי מהנתבע בגין הנזקים המפורטים להלן:

                                 א.         קיום החוזה עם המזמינה- 4,500 דולר בתוספת מע"מ, וכן 500 דולר אשר היו משתלמים לתובע בעת עריכת חוזה בין המזמינה לבנק. מסכום זה יש לקזז 1,500 דולר אשר היו אמורים להשתלם לנתבע עם ביצוע העבודה. היינו סך של 3,500 דולר בתוספת מע"מ , שווה ערך ל- 18,191 ₪ כולל מע"מ בשל הפרת החוזה.

                                  ב.         הפסד עסקה עתידית עם גב' בלה אשור – 800 דולר בתוספת מע"מ, שווה ערך ל – 4,158 ₪ כולל מע"מ.

                                  ג.          הפסד עסקה עם חברת סאלינק- 1,500 דולר בתוספת מע"מ, שווה ערך ל – 7,796 ₪ כולל מע"מ.

                                  ד.         פגיעה במוניטין והפסד עסקאות עתידיות – 10,000 ₪.

 

טענות הנתבע:

10.        הנתבע אינו מכחיש כי מחשבו האישי קרס, והקבצים של אתר האינטרנט שהקים נמחקו לחלוטין בשל היעדר גיבוי מצידו.

 

11.        הנתבע טען שהתובע מעולם לא ציין בפניו כי שטח האחסון שהוקם ע"י התובע נועד לצורך גיבוי הפרויקט, וכי סבר שנועד להעלאת הקבצים לאתר בלבד. עוד טען הנתבע, כי אומד דעת הצדדים לא היה שמועד הביצוע, 5.4.06 הינו תאריך סופי ומוחלט. לטענתו, התובע בעצמו ציין בפניו כי אינו סבור שהלקוחה תתנגד למועד דחיית ביצוע הפרויקט. משכך, ביטול ההסכם עימו באופן חד צדדי נעשה ללא סיבה מוצדקת.

 

12.        הנתבע טוען כי הסיבה לביטול החוזה בין המזמינה לתובע אינה רשלנותו שלו, אלא חוסר מקצועיותו של התובע. מסמך האפיון שהוצג למזמינה היה בסיסי, לא מקצועי ולא תאם את צרכי המזמינה. כמו כן, התובע לא עמד בהתחייבויותיו האחרות כלפי המזמינה ולא העניק לה שירות ראוי ואמין.

   

13.        הנתבע הסכים להשיב לתובע 300 דולר מתוך המקדמה ששולמה ואף ויתר על יתרת השכר בגין ההסכם שבוטל בשל רצון לסיים את הסכסוך.

   

14.        הנתבע מכחיש כי מעשיו גרמו לתובע לנזק בשל ביטול העסקאות הנוספות.

   

15.        בדיון שלפניי העידו התובע, הנתבע, ומנהלת המזמינה, גב' נאווה הראלי (להלן: "גב' הראלי").

 

דיון:

 

אי גיבוי הקבצים על ידי הנתבע:

16.        התובע טוען כי דרש מן התובע שיגבה את הקבצים באתר האינטרנט או על התקן חיצוני, אך הדבר לא נעשה. בחוזה בין המזמינה לתובע נכתב כי יש לבצע גיבוי לקבצים. וזו לשון ההסכם:

"אחסון האתר

...הגיבויים מבוצעים אחת ליום על גבי שרת גיבוי יעודי".

 

גם במסמך האפיון נכתב כי יש לאחסן את האתר, אך ללא אזכור תדירות האחסון:

 

"הערות ותנאים

האתר יאוחסן בשירות חברת Banner"

 

17.     הנתבע לא כפר בחובתו לערוך גיבוי לקבצים. וכך העיד לפניי בחקירתו:

 

"ש. מדוע לא גיבית את הקבצים ע"ג מדיה חיצונית כנהוג?

ת. קורה."

                                                                   [פר' עמ' 9 ש' 20-21]

                  

18.        חובתו של הנתבע לערוך גיבוי לקבצים עולה הן מתוכן ההסכם עם המזמינה שהובא לידיעתו והן ממסמך האיפיון שערך ביחד עם התובע. יתר על כן, התובע טוען כי בחודש שקדם לתאריך ביצוע החוזה עם המזמינה, בקש מהנתבע לגבות את הקבצים על גבי שרת האינטרנט של התובע, המבצע גיבויים מדי יום. למרות זאת, הדבר לא בוצע.       

 

19.        הנתבע כקבלן משנה חב חובת זהירות לתובע, שכן היה מעורב באפיון האתר עבור המזמינה. אי ביצוע גיבוי בעת הכנת קבצים, מהווה הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית, הן לנוכח הוראות החוזה, הוראות הסכם האיפיון וההנחיות שנמסרו מעת לעת לנתבע על ידי התובע.

 

20.        הנתבע הודה כי לא ערך גיבוי לקבצים, זאת בלא כל הצדקה, כלשונו: "קורה". מכוח היחסים החוזיים בין הצדדים, קמה על הנתבע חובת זהירות מושגית כלפי התובע [ע"א 451/66 קורנפלד נ' שמואלוב, פ"ד כא(1), 319, 315 (1967)]. הנתבע נשכר על ידי התובע כקבלן משנה, ומשלא שמר את הקבצים לא נהג כבעל מקצוע סביר והתרשל בביצוע עבודתו, שהרי, "מעצם הצגתו של אדם כבעל מקצוע, משתמעת במובלע האמירה "סמוך עליי". [וייסמן, "תביעות רשלנות בנזיקין", (2003) 814.]

 

משכך, הנני קובע שאי גיבוי הקבצים מהווה משום מחדל רשלני לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה"). הנתבע חב, איפוא, בכל נזק שאירע כתוצאה ממחדלו זה. 

 

21.        הנתבע טען שהסיבה לביטול החוזה אינה אי בניית הקבצים במועד הביצוע, אלא התנהלות בלתי מקצועית של הנתבע מול המזמינה, לרבות עריכת אפיון בלתי מקצועי ואשר אינו תואם את צרכי המזמינה:

 

"הפרויקט לא היה מאופיין עד הסוף, דבר שלא עושה את העבודה ללא ברת ביצוע. אך בסופו של דבר התברר שזהו לא ממש המוצר שמתאים ללקוחה[...]"

            

                                                                                          [נ/1, סעיף 19]

 

ועוד העיד בעניין זה:

 

"[...]בהתחלה אמרתי ליניב בטלפון שהאתר הזה הרבה יותר מורכב מכזה אפיון. אמרתי לו שנראה לי שכל האפיון לא מקצועי. בצורה יפה אמרתי לו שזה לא מסתדר לי שזה נושא האתר. הוא אמר לי עזוב. רציתי לבצע רק את הדברים שיש באפיון, זה מה שנתבקשתי, והשתלשלות האירועים מראה שצדקתי. מכיוון שזה לא פרויקט שלי ואני לא מכיר את הבנאדם, שמתי בצד את הניסיון המקצועי שלי ואמרתי טוב, זה לא התחום שלי. "

 

                                                                               [פר' עמ' 8 ש' 8-12]

 

22.        יתירה מכך, הקמת האתר בעבור המזמינה לא יכולה היתה להתקיים במועד האחרון שהוסכם לביצועו אף חרף האיחור מצדו, שכן הגרפיקה לא הייתה מוכנה. ללא הגרפיקה לא ניתן להקים את האתר באופן נאות:

 

"[...]הגרפיקה היא כמו הפחחות של הרכב, היינו זו הצורה של האתר, וזה מאוד קשה לתכנת ללא החומרים הגרפיים, אך אני לא חיכיתי עד שאלו יהיו מוכנים והתחלתי לבנות את מה שאני יכול בהנחה שהחומרים הגרפיים יגיעו בהמשך."

 

[נ/1, סעיף 7].

 

23.        הנתבע הוסיף כי לא הובא לידיעתו שקיימת חשיבות לעמידה בלוחות הזמנים:

"ש. עד מתי היית אמור לסיים את בניית האתר?

ת. לפי הלו"ז שהוקצב לנו [בתאריך 5.4.06- א.ש.]. יניב אמר שלא תהיה בעיה בהארכה של שבועיים.

ש. עד מתי רשום בהסכם ביניכם שאתה אמור לבנות את האתר?

ת. נחתם על חודש, אמרתי ליניב שייתכן ואצטרך יותר זמן. "

                                                                            [פר' עמ' 7 ש' 17-20]

 

24.     מנגד טען התובע שמסמך האפיון אשר נערך משקף את העבודה אשר יש לבצע. ובלשונו:

 

                   "ש. נושא של אפיון זה עשרות עמודים ולא שלושה עמודים.

                   ת. זו טעות. כאשר מדובר באפיון על מערכות שהפיתוח שלהם הוא חודשים או           שנים אז מדובר על ספרים. במע' שהאפיון שלהם הוא בין 4-10 עמודים במקרה המפותח ביותר וכל הפיתוח של ה – DB אמור להתפתח תוך 4 שבועות."

 

                                                                                                         [פר' עמ' 3 ש' 23-26].  

 

25.        במחלוקת זו אני מעדיף את גרסתו של התובע.

 

ראשית, אין כל תימוכין או אישוש מקצועי בחומר הראיות לטענת הנתבע, כי אילו היו מסופקים הקבצים במועד האחרון לביצוע, לא יכול היה התובע לספק למזמינה תוצר הולם לתצוגה בפני לקוחותיה.

 

            שנית, הוברר לפניי עד כמה המזמינה ייחסה חשיבות ללוחות הזמנים שנקבעו עימה. חשיבות זו עולה הן מלשונו של מסמך האפיון שבו נקבע כי תאריך סיום הפרויקט הוא 5 באפריל והן מתצהירה של גב' הראלי:

 

"[...]יש לציין כי נושא לוחות הזמנים היה הסעיף היסודי ביותר בהסכם בניית האתר ע"י חברת באנר ויניב התחייב במפורש לסעיף זה, שכן אי עמידה בלוחות הזמנים הייתה יכולה (ולצערנו אכן כך קרה) להביא לסגירת חלון הזדמנויות נדיר שהיה בידינו."

                                                                            [נ/2, סעיף 5]

 

זה המקום לציין, שהן על פי עדותה של גב' הראלי והן על פי עדותו של הנתבע, היה ביניהם קשר מקצועי קרוב. בנסיבות אלה אני מתקשה לקבל את גרסת הנתבע כאילו לא היה מודע לחשיבות הקמת האתר במועד שקבעו בהסכם האפיון.  

 

26.        הנני קובע, איפוא, כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין מחדלו הרשלני של הנתבע לבין הנזק אשר נגרם לתובע. אי גיבוי הקבצים על ידי הנתבע הביא לאי עמידה בלוחות הזמנים אשר הציבה לו המזמינה ולביטול ההסכם עם התובע.

אף סיבתיות משפטית מתקיימת, שכן על הנתבע היה לצפות, לנוכח המועדים שנקבעו בהסכם האפיון ולנוכח היותו בקשר מקצועי עם גב' הראלי, שאי גיבוי הקבצים יגרום לנזק שנגרם, היינו אי ביצוע החוזה במועד. 

 

הנזק:

27.     הנתבע טוען כי נגרם לו נזק בסך 42,395 ₪, בשל הפרת חוזה עם המזמינה, הפסד שתי          עסקאות פוטנציאליות וכן פגיעה במוניטין והפסד עסקאות עתידיות.

 

28.        אין חולק על כך שאכן הופר החוזה בין המזמינה לתובע עקב היעדר יכולת להקים את אתר האינטרנט במועד המוסכם. שכר החוזה נקבע על סך 4,500 דולר בצירוף מע"מ כדין. מסכום זה יש לנכות הוצאות שהיו נגרמות לתובע בגין העסקת הנתבע, בסך 1,500 דולר בצירוף מע"מ. לפיכך הנני קובע כי הנזק בגין ביטול ההסכם עומד על סך 3,000 דולר בצירוף מע"מ.

 

29.        בהסכם שבין התובע למזמינה נקבע כי תשלום נוסף בסך 500 דולר ישולם בשלב ב', לאחר התקשרות בין הבנק לבין המזמינה. הואיל ומדובר בתניה מפורשת בחוזה עם המזמינה, מבססת לשון ההסכם את זכותו של התובע לקבלת הרכיב בסך 500 דולר שהיה צריך להיות משולם לו כחלק משכר החוזה. סכומים אלה, היתרה בגין ביטול ההסכם עם המזמינה וכן התשלום בגין "שלב ב"' להסכם בסך 500 דולר, מצטרפים לסכום כולל מע"מ בסך 18,191 ₪ [סעיף 34(א) לת/1]. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום זה. 

 

30.        הוכח לפניי שהתובע שילם לנתבע מקדמה בגין שכרו בסך 500 דולר. הואיל והנתבע לא קיים את התחייבויותיו וחוזה הקבלנות עימו בוטל כדין, עקב הפרתו על ידי הנתבע, זכאי התובע להשבת סך זה, שסכומו בשקלים: 2,250 ₪. 

 

31.        התובע דורש פיצוי בגין הנזק העקיף שנגרם לו, בסך 21,954 ₪ בעבור עסקאות נוספות שאמורות היו להתבצע: הפסד העסקה עם גב' בלה אשור והפסד עסקת אתר סאלינק. עוד עותר התובע לפיצוי בגין פגיעה במוניטין.

 

32.        מעדותה של גב' הראלי, עולה כי בין התובע למזמינה נוצר משבר אמון, מאחר והתובע לא גילה ללקוחה אודות התקלה וניסה להתחמק ממתן תשובה במשך מספר ימים: 

 

 

 

 

                   "הרגשתי מרומה מכיוון שלא אמר לי את האמת כבר פעמיים שלוש לפני כן עד          שחשף שאינו מסוגל לעמוד בלו"ז [...]"

 

                                                                                                         [פר' עמ' 10 ש' 13-14]

 

          ועוד:

"כשפניתי אל יניב בנושא, לא היה מודע שאני יודעת כבר מסובאן [כינויו של הנתבע – א.ש.] מה קרה ושיקר לי כי ישנה בעיה בשרת הקבצים, האתר קיים ופועל, הוא ראה אותו בעיניו ובתוך מספר ימים נפגש ויציג בפני את האתר המוכן. למותר לציין כי שקר גס זה חרה בעיני מאוד ופגם באמינותו של יניב".

                                                                                                                            [נ/2, סעיף 12]

 

33.        במחלוקת זו אני מעדיף את עדותה של גב' הראלי. אין ספק כי המקור לחוסר האמון שנוצר בינה לתובע הוא כישלונו בביצוע ההסכם, עקב מחדל הנתבע. יחד עם זאת, האופן בו התנהל התובע, יצר חוסר אמון של ממש שפגם ברצונה של גב' הראלי להמשיך ולהתקשר עימו בעסקאות נוספות.

 

לא זו אף זאת, המצגת שסיפק התובע למזמינה חלף האתר שלא נבנה במועד, היתה לקויה ביותר, כפי שהעידה גב' הראלי:

 

       "נאלצתי לעבוד כל הסופשבוע עם מייק דוננפלד על מנת ליצור דפים שלא היו, לא היו דפי תוכן, לא היה עיצוב גרפי, לא היה קונספט. את אותו קונספט בנינו יחד לצורך מצגת, כאשר המסמך הזה, נספח ג' [ההסכם החדש לאספקת המצגת החלופית – א.ש.], היה מושתת על כך שאני מקבלת מצגת ומשהו שאפשר להציג לבנק הפועלים כמה ימים אחרי כן."

                                                                            [פר' עמ' 10 ש' 22-24]

 

הנה כי כן, גב' הראלי נאותה להמשיך ולקבל שירותי מיחשוב מהתובע, גם לאחר ביטול ההסכם. למרות זאת, התובע כשל ב"פיצוי" המזמינה במצגת חלופית. בכך הביא התובע במו ידיו לניתוק הקשר המסחרי הכולל עם גב' הראלי. משכך, לא אוכל לקבל את טענת התובע בדבר קיומו של קשר סיבתי בין מחדל הנתבע, לבין הנזק עקב ביטול ההסכם עם חברת סאלינק וכשלון המשא ומתן עם בלה אשור.

 

34.        אינני מקבל אף את טענת התובע באשר לפגיעה במוניטין של עסקו. קיומו של המוניטין והפגיעה בו כתוצאה מהפרת ההסכם עם המזמינה הוא עניין הטעון הוכחה ואלה לא הוכחו לפניי. אף לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות.

 

35.        סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 20,441 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום הגשת התביעה. בנוסף הנני מחייב את הנתבע: בהוצאות המשפט – אגרת בית משפט וכן בשכ"ט ב"כ התובע בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 10.2.08.

 

ניתן היום ג' בשבט, תשס"ח (10 בינואר 2008) בהיעדר הצדדים.