מחבר המאמר טוען כי הזכות לפרטיות, שהיא זכות יסוד במשפט הישראלי, טרם זכתה בפיתוח השיפוטי שהיא ראויה לו.
מחבר המאמר מציג את העמימות המובנית של הזכות לפרטיות, בגלל היותה תלוית חברה ותלוית טכנולוגיה.
הטענה המרכזית של המחבר היא שהדרך הטובה ביותר להבין את הזכות לפרטיות היא כזכות מורכבת שפועלת באופן שונה במעגלים חברתיים/תרבותיים/כלכליים שונים, כאשר תוכנו של כל מעגל מעוצב לפי ההקשר החברתי ונתון ביחס דיאלקטי עם הסביבה הטכנולוגית המתאימה.
לכל המעגלים הנ``ל ציר משותף של שליטה של האדם ביחידה האוטונומי שלו. דהיינו, זוהי עמדה המציגה את הפרטיות כשליטה. לטענת מחבר המאמר, זהו הן המצב המצוי בחוק ובפסיקה, והן המצב הרצוי. |