מחבר המאמר טוען כי בעידן שבו ``מידע שווה כסף`` ההון החליף את התהילה כמפתח למוטיבציה של ההאקרים. הפושעים מוכנים לשלם כיום הרבה עבור מידע אישי, פיננסי ומידע ארגוני הנאסף על ידי סוסים טרויאנים ותוכנות זדוניות אחרות.
לפי המחבר, רשימת מחירים שהתגלתה בשוק השחור חושפת כי הפושעים מוכנים לשלם 5000 דולר עבור דו``ח פיננסי, 500 דולר עבור כרטיס אשראי עם מספר זהות אישי (PIN) ו- 150 דולר עבור מספר רשיון נהיגה.
מחבר המאמר מציין כי בעזרת חבילות של תוכנות ``עשה זאת בעצמך`` זדוניות הזמינות בעבור 200 דולרים, הפושעים המקוונים אינם צריכים כיסים עמוקים או ידע בתכנות כדי לסכן אתר אינטרנט או לגנוב מידע פיננסי רגיש ממחשב נגוע.
המחבר מציין כי המידע שיש בחברת פינג`אן מצביע על כך שחבילות וכלים מסוג זה הפכו לנשק המועדף על הפושעים הקיברנטיים וכי המודל החדש הוא (C2) או criminal-2-criminal, תוקפים שמוכרים קוד זדוני ומידע גנוב לפושעים אחרים שמרוויחים מכך.
בהמשך המאמר בוחן המחבר את הכלים שמאמצים ממשלות, ארגונים פיננסיים וחברות גדולות על מנת להילחם בתופעה ולהגן על המידע הרגיש שבידיהם.
מחבר המאמר, יובל בן יצחק, הוא מנהל הטכנולוגיות הראשי של פינג`אן, חברת אבטחה מובילה. |
חיפוש 
RSS
דיוורשת
דיני רשת-סלולר | 
דיני רשת-טקסט