בתי המשפט

 

 

	1. חיים ברלומנפלד 2. גדעון עידן 3. אבי יעקבוביץ		בעניין:
המבקשים	עוה"ד בן ציון אדורם ותומר אלטוס	ע"י ב"כ
	- נ ג ד -
	Google Inc.
המשיבים	עוה"ד גולדפרב, לוי ערן, מאירי ושות'	ע"י ב"כ

 

החלטה

1.       לפניי בקשה שעניינה צו עשה, להורות למשיבה להעביר לידי המבקשים את כתובת ה-IP של המחשב האישי של כותב יומן רשת (להלן: "הכותב") הקרוי "מה מתרחש בשערי תקווה" (להלן: "הבלוג") לצורך הגשת תביעת לשון הרע נגדו.

2.       הישוב שערי תקווה עומד בפני בחירות ועד מקומי אשר יתקיימו ביום 27.11.2007. מדצמבר 2006 החל הכותב לפרסם בבלוג פרסומים אודות המבקשים, חברי הועד, המבקשים להיבחר בבחירות הקרובות.

3.       לטענת המבקשים, פרסומי הכותב עולים לכדי "לשון הרע". הואיל והכותב אינו מזדהה בשמו האמיתי, מבוקש מהמשיבים למסור את כתובת ה-IP הפרטית שלו, על מנת לזהותו ולהגיש נגדו תביעה שסכומה העומד על סף 300,000 ₪.

4.       בתחילה, הוגשה הבקשה כנגד גוגל ישראל בע"מ. בתשובתה, טענה גוגל ישראל כי חשיפת פרטי הכותב האנונימי לא צולחת את מבחני הפסיקה הבאים לשקף את האיזון בין הפגיעה בחופש הביטוי מחד, לבין הזכות לשם טוב מאידך.

5.       לאחר דיון ראשוני בבקשה, נתבקש תיקון הבקשה כך שתוגש כנגד גוגל אינטרנשיונל אל.אל.סי. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסדר דיוני שעיקריו כדלקמן:

          א.      כתובת ה – IP מצוייה בידי התאגיד   Google Inc..

ב.       הצדדים ימסרו לכותב האנונימי, באמצעות יומן הרשת, הודעה משותפת המודיעה לו על הדיון ומזמינה לחשוף את זהותו, או להופיע לדיון, או להתנגד לחשיפת זהותו באמצעות כתב בית דין, אשר שם הכותב האנונימי יקרא בו "פלוני".   

ג.       עם פרסום ההודעה תימסר כתובת ה - IP לבית המשפט ובכך יבוא לסיום חלקה של Google Inc בהליכים. 

6.       בהקשר זה ראוי לציין, כי למרות סימני שאלה שהועלו לאחרונה לגבי יכולות האכיפה של צו בית משפט בישראל כלפי תאגידים זרים, הרי שהצדדים שלפניי גיבשו הסדר ראוי, השומר מחד על אנונימיות הכותב ועל זכותו לחופש ביטוי, ומאידך מאפשר לנפגע לפעול על מנת להגן על שמו הטוב.

7.       אשר לחשיפת פרטי "כותב אנונימי" קיימות שתי גישות ראויות: הראשונה באה לידי ביטוי בבש"א (י-ם) 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי (2006) ולאחרונה בה"פ (ת"א) 541/07 עו"ד סבו נ' ידיעות אינטרנט (2007). על פי גישה זו, יש להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי רק מקום בו תוכן הפרסום יכול להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע. לעומת זאת, על פי הגישה השניה, שמוצאת את ביטוייה בבר"ע (חי') 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט (2007), די להראות כי למבקש עומדת זכות תביעה לו זהותו הייתה ידועה וכי יתקיימו נסיבות נוספות המהוות "דבר מה נוסף".

8.       המבקשים שלפניי הינם נבחרי ציבור. כאשר מדובר באדם פרטי, הנטייה לחשוף זהותו של גולש תהיה קלה יותר. לעומת זאת, כשמדובר בנפגע שהינו איש ציבור, העומד בפני בחירות, יש למצוא נקודת איזון חדשה ושונה בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב.

9.       השיקולים הם לכאן ולכאן: מחד, הואיל ומדובר בהתמודדות למשרה ציבורית, זכות הציבור לדעת בצירוף החשש מהרתעת גולשים להתבטא ברשת, יתכן ויטו את הכף לעבר שמירה על אנונימיות הגולש. מאידך, ניתן לטעון לחשיבות יתרה לטיהור שמו של אדם המבקש להתמודד למשרה ציבורית.

10.     הכותב האנונימי לא התייצב לדיון, למרות ההזמנה. על פי דברי ב"כ המשיבה, נמסרה לו הודעה בדבר הדיון והבקשה, אולם הוא בחר שלא לפרסם את ההודעה באתר.

11.     עיינתי בתדפיסי הבלוג. הכותב האנונימי לא הסתפק בכתיבת ביקורת ציבורית כי אם תיאר בפרוטרוט, על גבי עשרות עמודים בבלוג, מעשים שנעשו לכאורה, על ידי המבקשים (ובפרט המשיב 1) אשר מעלים חשש של ממש לפלילים:

א.             יחוס למבקש 1 התחזות כנכה לצורך קבלת הנחה בארנונה.

ב.             יחוס למבקש 1 קשר עם משפחת ששמה נקשר בפשע, שתשמש בוררת בסכסוך כספי שלו.

ג.               יחוס של מתן שוחד לקבלן.

ד.             יחוס של מתן שוחד מאת המבקש 1 אל המשיב 3.

ה.             יחסו של מתן שוחד מאת המבקש 1 אל המשיב 2.

12.     בפרסומים אלה יש כדי להקים לכאורה את יסודות העבירה הפלילית לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. בוודאי ובוודאי שיש בהם כדי להקים לכאורה עילת תביעה אזרחית לצד קיומו של דבר מה נוסף.    

13.     בנסיבות אלה הנני רואה לנכון להיעתר לבקשה. כתובת ה-IP תימסר למבקשים בהתאם להסדר הדיוני שנקבע בין הצדדים. 

ערבות בנקאית מספר 0003/4–1344– 30 – 77 /010498-682 תוחזר לב"כ המבקשים.

ניתנה היום ט"ו בכסלו, תשס"ח (25 בנובמבר 2007) במעמד הצדדים.