בתי המשפט

 

 

 

הנאשם הודה בעבירה של החזקת פרסומי תועבה, ובהם דמותם של קטינים, בצילומי סטילס ווידאו– עבירה לפי סע' 214 (ב3) לחוק העונשין.

 

לכתחילה ולבקשת הסנגור, נשלח הנאשם לקבל עליו תסקיר של שירות המבחן, בדבר בחינת האפשרות להימנעות מהרשעה.

 

התביעה לא התנגדה לקבלת התסקיר והודיעה, כי תשקול את עמדתה העונשית לאחר קבלת התסקיר.

 

מעובדות כתב האישום עולה, כי עובר לינואר 2005, גלש הנאשם לאתרים שונים ברשת האינטרנט, שבהם הוצעו תמונות פורנוגרפיות וסרטוני וידאו – של קטינות בעירום מלא וחלקי.

 

בנסיבות אלה, החזיק הנאשם במחשבו הביתי, על גבי תקליטורים, 1,500 תמונות פורנוגרפיות(!!), כמו גם 150 סרטוני וידאו פורנוגרפיים(!) – של קטינות, בעירום מלא וחלקי.

 

 

ברי, שהמדובר במעשים שאינם מעידה מקרית, מזדמנת או חד פעמית, כי אם בעבירה שהתפרשה על פני תקופה ארוכה.

 

כידוע, אין בית המשפט מתערב אצל ד' אמותיו של אזרח, לענין החזקה ואפילו צפיה בחומר פורנוגרפי, אלא אם כן המדובר בקטינים.

 

עצם החזקת חומרים שכאלה, שנשואם הוא קטינים, אסור הוא – לפי שיש בכך כדי להעצים את נפיצותה של העבירה.

 

לפיכך, הדעת אינה סובלת, שאדם יחזיק בביתו פרסומי תועבה, ובהם קטינות בעירום מלא וחלקי, ודאי וודאי שלא כמות כה גדולה (!!!)

 

לענין זה ראוי העיון בדברי ההסבר לחוק (פרוטוקול ישיבת הכנסת מיום 29.7.97), המבהיר את החומרה הערכית/מוסרית, אשר נגזרת מעצם החזקת דברי תועבה שכאלה, כמו גם תוצאותיה המעשיות של נפיצות העבירה.

 

"...מוצע לקבוע עבירה של החזקת חומר תועבה שיש בו דמות של קטין, גם אם ההחזקה היתה לצורכו או לצרכיו האישיים של המחזיק, ולא לצורך פרסום ברבים, למשל על ידי הפצה או מכירה...

התלבטנו האם מן הראוי לקבוע בספר החוקים עבירה כזו. הרי, לכאורה, ככל שמעשיו של אדם נוגעים אך ורק לו ולא פוגעים באדם אחר... לא ראוי לאסור אדם להתנהג כפי רצונו. בענין זה החלטנו בסופו של דבר, שלא יהיה מן הראוי להתעלם מן העובדה, שבגלל הדרישה לסוג כזה של פרסומים פורנוגרפים... אף שזה לשימוש אישי, הדרך היחידה להשגת הפרסום הזה היא לחייב ילדים להשתתף בהם, והפגיעה בילדים בהקשר זה היא כמעט בלתי נסבלת. החקיקה שאנחנו מציעים איננה חריגה. היא התקבלה במדינות מערביות רבות: אנגליה, קנדה, צרפת. אנחנו סבורים, שבהתלבטות הזו ובאיזונים האלה הקביעה שאנחנו רוצים לקבוע היא ראויה. (ההדגשה שלי –פ.ח)

 

גם דברי ההסבר להצעת החוק (2639 21.7.97, עמ' 472) מפרטים את הדרך להקטין את נפיצות העבירה – באיסור החזקת חומרים שכאלה:

 

"אנשי מקצוע סבורים שכדי להגן על הקטינים צריך להקטין את הדרישה של אנשים פרטיים לחומר מסוג זה. באיזון שבין חופש הבחירה של אדם לגבי חומר קריאה או צפיה שהוא מחזיק בביתו, הפגיעה בקטינים המשמשים להפקת חומר תועבה זה, וניצולם המיני של הקטינים, הגנתו של הקטין חשובה יותר.

 

על בית המשפט ליתן משקל ממשי להגנה על קורבנות בכח – בהוקעת עבירת ההחזקה של פרסום תועבה ובו דמותו של קטין.

 

בנסיבות אלה, עמדה התביעה על הרשעת הנאשם ועתרה לענישה צופה פני עתיד, בנוסף לענישה קונקרטית של של"צ.

 

מאידך, עתר הסנגור להימנעות מהרשעה.

 

מתסקיר שירות המבחן מיום 10.9.07 עולה, כי הנאשם – בן 57 שנים, המכהן כדירקטור במספר חברות ציבוריות– הביע חרטה על מעשיו והסביר את העיסוק בפורנוגרפיה – שהיה בה פן התמכרותי בתקופה מסוימת – על רקע תחושת בדידות וחסך, הקשורה לעבודתו שחייבה נסיעות רבות לחו"ל.

 

כמו כן הוברר, כי המדובר במי שתפקד בדרך כלל, וללא רבב, במישורי חייו השונים.

 

 

שירות המבחן פירט, כי גילוי העיסוק בפורנוגרפיה בפני משפחתו של הנאשם, כמו גם ההליך הפלילי, מהווים השפעה מרתעת עבורו. הנאשם אף ביטא נכונות לעבור תהליך טיפולי-שיקומי.

 

שירות המבחן סיים תסקירו, בהמלצה ל- 100 שעות של"צ, ופיקוח למשך שנה – כל זאת, ללא הרשעה בדין.

 

כמו כן, עיינתי במסמכים אשר הוגשו, נ/1 – נ/4, אודות הנאשם ופעילותו האישית והציבורית.

 

דא עקא, שאין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן.

 

גם אם הנאשם יתקל בקשיים אשר עלולים לעמוד בדרכו, כשיאלץ להתמודד עם הרשעתו בדין – אין בידי לעמוד בפני האינטרס הציבורי, התובע את שלו.

 

הרשעה במקרה דנן מעבירה מסר חשוב של הוקעה חברתית וסלידה מן המעשים, ולדידי, האינטרס הציבורי אינו יכול לסבול הימנעות מהרשעה.

 

יפים לענין זה דבריה של כב' השופטת פרוקצ'ה בע"פ 2669/00

 

"משמתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראיה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק.

 

שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל... והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

 

באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין."

 

על תוצאות מעשיו היה הנאשם חייב ליתן דעתו בטרם ביצע את העבירה , שכאמור התפרשה על פני תקופה ארוכה.

 

על כן, ראוי להסיג אחור את האינטרס הפרטי של הנאשם דכאן – אל מול האינטרס הציבורי, והצורך להעביר את מסר ההוקעה וההרתעה ממעשים אלו, לכולי עלמא, בדרך של תיוג העבירה בחותם הפליליות.

 

לא עלה בידי לראות בחרטתו של הנאשם, ואף לא בחשש לפגיעה אפשרית בעיסוקיו, את אותה נסיבה חריגה, שבעטיה ניתן לוותר על הרשעה , במקרה דנן.

 

עם זאת, חרף האמור, וככל שלא היה בידי להימנע מן ההרשעה, יעמדו כל זכויותיו של הנאשם במשך שנים רבות, התסקיר החיובי, הודייתו המיידית, כמו גם אופיו הטוב של הנאשם ותרומתו לחברה, ויפעלו למיתון הענישה.

 

צרף לכך, שלא מצאתי להחמיר במאסר מעבר למה שעתרה התביעה.

 

כמו כן עיינתי בנ/3, ובין השאר בחוו"ד ד"ר שיפר, אשר שלל מסוכנות מינית כלשהיא אצל הנאשם דכאן.

 

עוד אציין, כי לנאשם אין כל הרשעות קודמות, וכתב האישום אף תוקן לקולא, ובאופן ממשי.

 

על כן, אני מרשיע את הנאשם, עפ"י הודאתו, בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

 

בהתחשב בנסיבות, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות לקולא ולחומרא, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

 

אני גוזר על הנאשם 8 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה כעבירה שבביצועה הורשע בתיק זה.

 

בנוסף, הנאשם ישלם קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו, אם הקנס לא ישולם.

 

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 11.12.07.

 

היה וסך זה או שעור משעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרתו לפרעון מיידי.

 

בנוסף, אני נותן בזה על הנאשם צו פיקוח של שה"מ למשך שנה, לצורך שילובו בטיפול יעוצי, כהמלצת שירות המבחן.

 

מובהר בזה לנאשם, כי באם לא יעמוד בתנאי הפיקוח (לא ישמע לקציני המבחן, יחזור לסורו בעבירה נוספת – ואפילו לא הורשע, או לא יורשע בה – או לא יתמיד בפיקוח), הוא צפוי להידון שוב בבית המשפט,בעבירה המקורית.

 

הנאשם יתייצב מיידית בפני שירות המבחן, ושירות המבחן יעביר את צו המבחן, חתום על ידי הנאשם, וקצין המבחן, לבית המשפט – בתוך 30 ימים.

 

המוצגים יושמדו כאשר פסה"ד יהא חלוט.

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום, ט"ו בכסלו, תשס"ח (25 בנובמבר 2007), במעמד הצדדים.

 

 

 

 

עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 25/11/2007

עוד פסיקה בנושא לפני ה- 25/11/2007