Share


תאריך: 01.09.2004
בית משפט השלום בתל-אביב
ת.פ. 10532/01
בפני כב` השופט גלעד נויטל
מדינת ישראל נ` אלון נאור
 
עובדות:
הנאשם עסק לפרנסתו בהשקעה בניירות ערך עבור עצמו, כאשר המניות נסחרו בבורסה בשיטת ה"רצף", כלומר  כל פקודת קניה או מכירה המשתתפת במסחר משפיעה על תנודות שער המניה, שכן עצם עריכת העסקה, השער שנקבע והמתפרסם בפומבי על מסכי המחשבים, משפיעים על החלטותיהם של משקיעים המבצעים בהמשך עסקאות באותו נייר ערך.
הנאשם, במטרה להשפיע על תנודות שער מניות, ביצע פעמים רבות עסקאות מסחר עצמיות שלא שיקפו ביקוש או היצע אמיתיים. בנוסף, השפיע הנאשם על צד שלישי לרכוש מניות, תוך מעשי רמייה והעלמת פרטים מהותיים.
בכך יוחסו לנאשם עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער נייר ערך, הנעה לרכוש ני"ע תוך העלמת עובדה מהותית ועבירה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער ני"ע.
 
נפסק:
בית המשפט קיבל את גירסת התביעה במלואה וקבע כי הוכח מעבר לספק סביר שבעסקאות העצמיות שביצע הנאשם, השפיע הלה בדרכי תרמית על תנודות השער של המניות נושא כתב האישום וכי הניע צד שלישי לרכוש מניות, תוך הסתרת עובדות מהותיות - עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער נייר ערך, לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח–1968 (להלן – החוק), ו-2 עבירות של הנעה לרכוש ניירות ערך תוך העלמת עובדות מהותיות, לפי סעיף 54(א)(1) לחוק.
 
 

 

 

   

בתי המשפט

                 ת.פ.  10532/01

בבית משפט השלום תל אביב-יפו

 

 

 

כב` השופט גלעד נויטל

בפני:

 

 

המאשימה

מדינת ישראל-ע"י ב"כ עו"ד רחל צירקין סגן בכיר א` לפרקליט מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה)

          בענין:

 

נ  ג  ד

 

הנאשם

אלון נאור - ע"י ב"כ עו"ד ד"ר ניצה אורצקי

 

 

הכרעת דין

 

בכתב האישום נטען (תמצית העיקר): כללי: הנאשם עסק לפרנסתו בהשקעה בניירות ערך עבור עצמו, ופעילותו בוצעה באמצעות מספר חשבונות בנק, שהתנהלו בבנק מרכנתיל דיסקונט, סניף נהריה (להלן-סניף מרכנתיל). הנאשם העביר הוראות רכישה ומכירה של ניירות ערך בבורסה לני"ע בת"א. הנאשם התמקד בקניה ומכירה של מניות יעקובינסקי, אירופה, אמלד וליפמן. הנאשם נחשב ללקוח גדול ומועדף של סניף מרכנתיל, ובר סמכא ובעל ידע בשוק ההון. המניות נסחרו בבורסה בשיטת ה"רצף". בשיטה זו, בין השאר, כל פקודת קניה או מכירה המשתתפת במסחר משפיעה על תנודות שער המניה, שכן עצם עריכת העסקה, השער שנקבע והמתפרסם בפומבי על מסכי המחשבים, משפיעים על החלטותיהם של משקיעים המבצעים בהמשך עסקאות באותו נייר ערך.כל שער של עסקה, משפיע על שער נייר הערך הנקבע בסוף היום. הנאשם, במטרה להשפיע על תנודות שער מניות, ביצע עסקאות מסחר עצמיות שלא שיקפו ביקוש או היצע אמיתיים. אישומים ראשון עד רביעי: הנאשם ביצע 49 עסקאות במניית יעקובינסקי, 31 עסקאות במניית ארופה, 91 עסקאות במניית אמלד, ו - 94 עסקאות במניית ליפמן, עסקאות שבהן הנאשם סחר עם עצמו, וזאת במספר דרכים. בכך השפיע הנאשם בדרכי תרמית על תנודות השער של המניות האלה. באישומים ראשון עד רביעי מיוחסת לנאשם עבירה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער נייר ערך. אישום חמישי:יצחק בן בסט (להלן-בן בסט) הכיר את הנאשם, התייעץ עימו בענייני שוק ההון, ופעל לפי המלצותיו והוראותיו של הנאשם ללא עוררין. הנאשם התקשר לבן בסט והניע אותו לרכוש היצע במניית יעקובינסקי. בן בסט הונע לרכוש את המניות תוך שהוסתרה ממנו העובדה שרכישתו מאפשרת לנאשם לבצע עיסקה ולמכור מיידית מניות יעקובינסקי, ששערן עלה, בכמות ובלימיט שביקש. הנאשם לא גילה לבן בסט כי הוראת הביקוש נועדה לפגוש הוראת היצע שנתן הנאשם. בן בטס פעל לפי הוראת הנאשם ורכש את המניות שהנאשם מכר. הנאשם רכש מבן בסט את חבילת המניות, במחיר נמוך מהמחיר שבו רכש ממנו בן בסט את המניות. כשבן בסט מכר את המניות לנאשם, בן בסט לא ידע שהנאשם הוא זה שמכר לו את המניות. כתוצאה ממעשה המרמה של הנאשם נגרם לבן בסט הפסד של כ-4,200 ₪. אישום שישי: הנאשם נתן הוראת מכירה למניית אמלד, ושניות לפני מתן ההוראה הוא שוחח טלפונית עם בן בסט והמליץ לו לרכוש את המניה. הנאשם לא גילה לבן בסט כי הוא עומד ליתן תוך שניות פקודת מכירה למניית אמלד. בן בסט רכש את המניות שמכר הנאשם. בן בסט הונע ע"י הנאשם לרכוש מניות תוך שהוסתרה ממנו העובדה שרכישתו מאפשרת לנאשם למכור מיידית את מניית אמלד בכמות ובשער שביקש. בעת מכירת המניות לנאשם בן בסט לא ידע שהנאשם הוא שמכר לו את המניות. כתוצאה ממעשה המרמה של הנאשם נגרם לבן בסט הפסד של כ - 6,000 ש"ח. באישומים 5 ו-6 מיוחסות לנאשם עבירה של הנעה לרכוש ני"ע תוך העלמת עובדה מהותית, ועבירה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער ני"ע.   

 

לאחר ששמעתי וראיתי את העדים ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול ואת המסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות, אני מקבל את גירסת התביעה ודוחה את גירסת/אות ההגנה. מסקנתי היא שהוכח מעבר לספק סביר שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום; הוכח מעבר לספק סביר שבעסקאות העצמיות שביצע, השפיע הנאשם בדרכי תרמית על תנודות השער של המניות נושא כתב האישום, ושהנאשם הניע את יצחק בן בסט לרכוש מניות, שאכן רכש אותן, וזאת כשהנאשם העלים מבן בסט עובדות מהותיות.  

 

אלה נימוקיי המפורטים להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום:

אישומים ראשון עד רביעי:

1. הנאשם ביצע 265 עסקאות עצמיות (אישומים1-4; נספחים א`-ד` לכתב האישום):

עת/10, שירלי עזורי, ממחלקת החקירות של רשות ניירות ערך (להלן – שירלי), שריכזה וניהלה את תיק החקירה דנן, העידה בבית המשפט. שירלי הסבירה בעדותה את הדברים בפרטות וביסודיות, תוך שהיא משלבת בעדותה מסמכים רלבנטיים (ובהם בעיקר דו"חות בורסה, דו"ח עסקאות רצף, רציף ונעילה, ונספחים של כתב האישום). שירלי העידה בבית המשפט במספר ישיבות ולאורך זמן (בעמ` 199-260 לפר`). התרשמותי היא, ששירלי היא אשת מקצוע נבונה, מיומנת ויסודית, היודעת היטב את מקצועה ברשות בכלל ואת תחום המסחר בניירות ערך בשיטת הרצף, בפרט. עדותה של שירלי נשמעה ונראתה מקצועית ואמינה ללא סייג. שירלי הסבירה את אופן ריכוז הנתונים ואיתור העסקאות העצמיות של הנאשם, הכנת טבלאות ריכוז נתוני מסחר לגבי פעילותו ב-4 מניות דנן, סיווג כל אחת מעסקאות המסחר העצמי לדפוס פעולה מסויים שבו נקט הנאשם בכל אחת מהמניות שבה סחר עם עצמו, הנתונים בעניין העסקאות עם יצחק בן בסט והכנת הנספחים של כתב האישום (עמ` 199-232 לפר`; ת/51, בעמ` 1-17; ת/8 - ת/13, ת/18, ת/24(1)-ת/24(13), ת/25, ת/29 - ת/42). לפי עדותה של שירלי והמוצגים, הנאשם ביצע 265 עסקאות עצמיות נושא אישומים ראשון עד רביעי, שרוכזו בנספחים א`-ד` של כתב האישום (הפקודות שמהוות עסקאות עצמיות צויינו בטבלאות בצבע זהה, כל עסקה עצמית וצבעה; ראה דוגמאות לעסקאות עצמיות בעדותה של שירלי במשולב עם ת/51 ונספחים א`-ד` לכתב האישום-בע` 222-232 לפר`;ראה גם בעדותו של עת/11 רובי גולדנברג, מנהל יחידת שיטות מסחר בבורסה לני"ע בת"א (להלן - רובי מנהל יחידת שיטות המסחר)-בע` 290 לפר`, ש` 1-9;בע` 297 לפר`,ש` 10-18;בע` 300 לפר`,ש` 22-24;בע` 301, ש` 1, 24; בע` 304, שו` 16-17).

 

2. מענה לטענות ההגנה:

2.1. נטען שנתוני הזמנים שבכתב האישום אינם נכונים ואמינים. ואולם, עדי תביעה נתנו מענה מבוסס, מספק והגיוני (גם) לטענה זו:

2.1.1. גם אם לפעמים לא היה סינכרון בין שעון הבורסה לשעון הבנק, הרי שלפי עדותה של שירלי, בחקירה וידאו שאין שום הוראה אחרת שמתאימה מלבד זו של הנאשם, והם בודדו את העסקאות של הנאשם (בעמ` 204 לפר`, שו` 23-27; בעמ` 205 לפר`, שו` 1-26). שירלי זיהתה שתי הוראות (קניה ומכירה) כהוראות של הנאשם וזאת על פי פקודות היומן של הבורסה, על פי המחשב (בעמ` 246 לפר`, שו` 13-14).

2.1.2. שירלי העידה, שלפי דו"ח הבנק ודו"ח הבורסה, הוראת הקניה ניתנת בטלפון, וההוראה השניה ניתנת בטלבנק מסופים. זה מסביר איך זה נעשה בהפרש של מאיות שניה, את הסמיכות הקרובה בזמנים. הנאשם נותן לפקיד הוראה טלפונית לקנות, ובמקביל לוחץ על הוראת מכירה בטלבנק מסופים (בעמ` 259 לפר`, ש` 8-27; בעמ` 260 לפר`, ש` 1).

2.1.3. לדברי עת/7 עופר רביד, שהיה מנהל השירות האישי בטלבנק בבנק דיסקונט (להלן-עופר מנהל שירות הטלבנק), אם ההוראה שנתן הלקוח היא כזו שצריכה להתבצע מיידית, היא תבוצע מיידית (בעמ` 160 לפר`, שו` 22-26).

2.1.4. רובי מנהל יחידת שיטות המסחר הסביר היטב, במספר אפשרויות מציאותיות, את ההפרשים של חלקיקי שניה בין פקודת קניה לפקודת מכירה (בעמ` 281-282 לפר`).      

 

2.2. נטען שהנאשם לא יכול היה לקנות כשהוא בחריגה ממסגרת האשראי. ואולם:

2.2.1. לפי עדות עופר מנהל שירות הטלבנק, ניתן לאשר רכישה של מנייה גם מעבר לקו האשראי (בעמ` 157 לפר`, שו` 5-27; ראה גם בעדותו של עת/1 רפי כהן, מנהל סניף נהריה של בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן – רפי מנהל הסניף) - בעמ` 28 לפר`, שו` 7-8).

2.2.2. לפי עדות רפי מנהל הסניף, גם אם היתה חריגה מאשראי (נ/14, נ/17), למחרת, בדיעבד, הם דרשו מהלקוח למכור ני"ע כדי לחסל את החריגה (בעמ` 413 לפר`, שו` 20-23). 

 

2.3. נטען לאי אמינות נתוני מערכת הטלבנק. ואולם, עדי תביעה נתנו לכך מענה מספק:

2.3.1. לפי דברי עת/9 צבי שובל, מנהל אגף תפעול ומידע בבנק מרכנתיל דיסקונט (להלן – צבי מנהל אגף התפעול), במערכת הטלבנק אין בעיה של אמינות נתונים או שירות (בע` 193 לפר`, שו` 8-10). שכיחות התקלות היא נמוכה (בעמ` 197 לפר`, שו` 15-17). בניירות ערך לא ידוע לו על תקלות והוא לא זוכר כאלה או פניות של גורם כלשהו לגבי אמינות נתונים בניירות ערך (בעמ` 198 לפר`, שו` 20-25).

2.3.2. לפי עדות עופר מנהל שרות הטלבנק, אין אפשרות שפקיד הטלבנק יקליד פעמיים, בטעות, הוראה כקניה וכמכירה, בכמות ובלימיט מסויים; הפקיד לא ימציא הוראה שהלקוח לא אמר אותה. לא יכולה בטעות להתווסף הוראה נוספת (בע` 149 לפר`,ש` 3-10). 

 

3. העסקאות העצמיות שביצע הנאשם השפיעו בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך:

באישומים ראשון - רביעי שבכתב האישום, מיוחסת לנאשם עבירה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של נייר ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח - 1968 (להלן – החוק). היסוד העובדתי של העבירה שבסעיף 54(א)(2) לחוק, הוא: (א) התנהגות: מעשה בדרכי תרמית; (ב) תוצאה: השפעה על תנודות השער של נייר הערך (ע"פ 8573/96 מרקדו, פ"ד נא (5) 481 (להלן – פרשת מרקדו), בעמ` 518, מול האות ג`; ע"פ 5052/95 ואקנין, פ"ד נ (2) 642 (להלן – פרשת ואקנין), בעמ` 657 מול האותיות ב-ה`).

 

3.1. ההתנהגות-מעשה בדרכי תרמית: העסקאות העצמיות שביצע הנאשם, הן "מעשים בדרכי תרמית" לפי סעיף 54(א)(2) לחוק:

3.1.1. אין "רשימה סגורה" של מצבים האסורים לפי סעיף 54(א)(2) לחוק (פרשת ואקנין,  בעמ` 657 מול האות א`; רע"פ 2184/96 חרובי, פ"ד נד (2) 114 (להלן – פרשת חרובי), בעמ` 122 מול האות ו`). מתן הוראת קניה או מכירה בלא רצון לקנות או למכור, ואך מתוך רצון לגרום ע"י כך לשינוי במחיר המניה, הוא פעולה אסורה לפי סע` 54(א)(2) לחוק. יש בפעולה זו "השפעה" על תנודות השער של ניירות הערך. השפעה זו הינה "בדרכי תרמית" שכן ההיצע או הביקוש אינם משקפים תחזית כלכלית באשר לערך המניה, אלא פעולה מלאכותית שמטרתה הינה אך התנודה בשערו של נייר הערך (פרשת ואקנין, בעמ` 657 מול האותיות ב`-ג`; ראה גם בפרשת מרקדו, בעמ` 520 מול האות ה`). בגדר מעשה שהוא בבחינת השפעה ב"דרכי תרמית", כלשון סעיף החוק דלעיל, הן העסקאות העצמיות דנן, שבהן הנאשם נתן הן פקודת קניה והן פקודת מכירה, פקודות נוגדות, באותו נייר ערך. מתן פקודת רכישה ומכירה, באותה מניה, ע"י אותו גורם - הנאשם, באותו יום מסחר (ואף ברווחי זמן קצרים ביותר), מצביע על רצון מניפולטיבי שמטרתו להשפיע על שער המניה, בלי שיש רצון לרכישה בפועל של המניה, וזאת ע"י יצירת מצג מעוות של מסחר ער במניה הנסחרת (פרשת ואקנין, בעמ` 658 מול האות ז`; בעמ` 659, מול האותיות א`-ב`; בעדותה של שירלי – בעמ` 243 לפר`, שו` 6-13; בעדותו של רובי מנהל יחידת שיטות מסחר – בעמ` 290 לפר`, שו` 1-9; בעמ` 297 לפר`, שו` 10-18; בעמ` 300 לפר`, שו` 22-24; בעמ` 301 לפר`, שו` 1, 24; בעמ` 304 לפר`, שו` 16-17). עסקה עצמית כזו, בהעדר הסבר מניח את הדעת לביצועה, משפיעה על שער נייר הערך ונעדרת כל טעם כלכלי, היא מניפולטיבית ומלאכותית, ואסורה איפוא (ת"פ (שלום-ת"א) 7019/00 מועלם (בסע` 101 לפסה"ד; הערעור על הכרעת הדין נדחה – ע"פ (מחוזי-ת"א) 70484/03; ראה גם בעדות הנאשם – בעמ` 331 לפר`, שו` 28-29; בעמ` 332 לפר`, שו` 1-2).

 

3.1.2. לפי עדותה של שירלי, בעסקאות העצמיות שביצע הנאשם הוא קבע שער מלאכותי בנייר הערך מאחר והוא לא פעל בהתאם להיצע/ביקוש בשוק; הוא יצר היצע מלאכותי ואליו הוא הגיש ביקוש מלאכותי, והוא לא ממש רצה לקנות/למכור (בעמ` 253 לפר`, שו` 20-21). העסקאות העצמיות שביצע הנאשם בוצעו ללא כל הסבר מניח את הדעת, כמפורט להלן. טבעי שהנאשם, שיודע שהקניות והמכירות שלו לא משקפות ביקוש/היצע אמיתיים, יבין שזה אסור (בעמ` 254 לפר`,ש` 15-17). לפי עדות עת/4 יאיר עובד,שהיה סגן מנהל סניף נהריה של בנק מרכנתיל (בעמ` 71 לפר` – להלן – יאיר סגן מנהל הסניף), פעולות הפוכות אינן תקינות לפי נהלי הרשות לניירות ערך (בעמ` 80 לפר`, שו` 21-26). לפי עדותו של רפי מנהל הסניף, פעולות הפוכות יוצרות מצג שווא בפעילות של מניה (בעמ` 26 לפר`, שו` 18-19) והוא גם דיבר עם הנאשם על פעולותיו (בעמ` 25, 26, 30 לפר`). 

 

3.2. הנאשם לא סיפק הסבר סביר/מניח את הדעת לעסקאות העצמיות שביצע:

3.2.1. בחקירתו ברשות לניירות ערך הנאשם לא סיפק הסבר, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, לעסקאות העצמיות שביצע. בהודעתו ת/1 היו בפי הנאשם מספר סוגי תשובות:

א. הוא עשה זאת במודע - הנאשם התבקש להסביר שבמאות עסקאות הוא נתן שתי הוראות נגדיות בהפרש זמנים קצר ויצר עסקאות של מסחר עצמי, והנאשם אמר: "אני מקליד הוראה ואני מודע טוב מאוד למה שאני מקליד." (ת/1, בעמ` 12, שו` 26-30). היינו, היתה מודעות של הנאשם בעסקאות העצמיות שביצע, ולא טעות מצידו כלל ועיקר.

ב. אולי בגלל המחשב - כשהנאשם נשאל לגבי הקלדתו שתי הוראות מנוגדות, הנאשם השיב: "אין לי הסבר. אולי זה משהוא טכני במחשב." (ת/1, בעמ` 12, שו` 31-33).

ג. אין לו הסבר, אין לו תשובה – הנאשם נשאל שוב ושוב לגבי 270 פעמים שבהן הוא סחר עם עצמו והנאשם השיב, בין השאר, ש"אין ...הסבר למה לעשות את זה...אין לי הסבר למה שאתם טוענים...אין לי מושג...אם היתה לי תשובה...הייתי עונה" (ת/1, בעמ` 13, ש` 1-4, 30;בע` 14,ש` 10-26;בע` 15,ש` 13-20;בע` 16,ש` 1-7; בע` 17, ש` 11-14; בע` 18-19).

ד. עקב ריבוי פעולות - הנאשם השיב שעסקאות המסחר העצמי אולי נעשו מתוך ריבוי פעולות שעשה לאותו יום (ת/1, בעמ` 20, שו` 19-27; בעמ` 24, ש` 1). הטענה תידון בהמשך.

בכל קשת תשובות הנאשם דלעיל, על פניהן, אין הסבר סביר/מניח את הדעת ל–265 (!) העסקאות העצמיות האסורות שהוא ביצע, כאמור.

 

3.2.2. הסבר הנאשם לעסקאות העצמיות עקב ("אולי") טעות/תקלה במחשב/בעבודה בבנק, דינו להידחות – "טעות" איננה אפשרית בעסקאות העצמיות שביצע הנאשם: 

לפי עדותו של רפי מנהל הסניף: לא יכול להיות שהוא טעה בזיהוי קולו של הנאשם מחמת לחץ עבודה (בעמ` 22 לפר`, שו` 9-10); לא יכול להיות שהוא עשה טעות בהקלדה שלו או שטעה בשמיעה מרוב לחץ, כי לפני שידור הפעולה הוא חוזר על מה שהנאשם אמר לו, וכשהסניף טעה בשידור או בלימיט, הנאשם אמר שהם טעו והם תיקנו. ניתן לספור את הטעויות על כף יד אחת (בעמ` 24 לפר`, שו` 1-20). טעות שבה הנאשם ביקש לקנות מניות והבנק גם קנה וגם מכר בכמות זהה, אינה אפשרית כי הם מוודאים פרטים לפני שידור ואם הנאשם מאשר (בעמ` 30 לפר`, שו` 26-27; בע` 31 לפר`, שו` 1-3). לפי עדותו של עת/2, דניאל מימוני, שהיה פקיד השקעות בסניף נהריה של בנק מרכנתיל (בע` 31 לפר` – להלן – דני פקיד ההשקעות): לא יתכן שבלחץ העבודה הוא טעה בהקלדה וכתב מכירה וקניה באותו לימיט (בעמ` 54 לפר`, שו` 10-13); לא יכול להיות שהוא טעה בזיהוי קולו של הנאשם (בעמ` 53-54 לפר`); אף פעם לא קרה שהמחשב ישייך פעולות של מישהו למישהו אחר (בעמ` 52 לפר`, שו` 7-11). אחוז הטעויות בסניף בין מה שהלקוח ביקש לבין מה שהפקיד שמע, טעויות של הקשה בסכומים או בשער, הוא אולי פעם אחת בחצי שנה (בעמ` 56 לפר`, שו` 6-7; בעמ` 66 לפר`, שו` 1-4). לפי עדותו של יאיר סגן מנהל הסניף: בשנתיים וחצי קרו 3 טעויות כאלה, ופעמיים הם הבחינו בהן באותו רגע ופעם אחת הלקוח הסב את תשומת ליבם למחרת (בעמ` 84-85 לפר`). טעות של ביצוע פעולה ולעשות פעולה הפוכה, איננה הגיונית והיא מוגזמת, כי זו לא טעות כמו להקיש ספרה עודפת או טעות ב-0, אלא זה כמו להמציא פעולה נוספת, שביקשו לבצע פעולה פעמיים. לא יכול להיות שהוא טעה בזיהוי קולו של הנאשם ושמישהו אחר התקשר אליו בשם הנאשם. (בעמ` 82 לפר`, שו` 23-26; בעמ` 83 לפר`, ש` 1-27; בע` 84 לפר`, ש` 10-15; ראה גם בעדותו של עופר מנהל שירות הטלבנק – בעמ` 149 לפר`, שו` 3-10; בעמ` 156 לפר`, שו` 23-27; ראה גם בעדותו של צבי  מנהל אגף התפעול – בעמ` 193 לפר`,ש` 1-3). לפי עדותו של עופר מנהל שירות הטלבנק:  הנאשם לא פנה ואמר שמישהו אחר השתמש בפרטיו למתן הוראה (בעמ` 166 לפר`, שו` 21-24); אי אפשר להתבלבל בין קוד הקניה (96) לקוד המכירה (46) (בע` 155 לפר`, ש` 18-20); תלונת הלקוח על שגיאה, היא מיידית, וכשהוא רואה שהביצוע של הוראתו שגוי, הוא מיד מתריע. אם נפלו טעויות, הוא מניח שהנאשם היה מתלונן עליהן. הלקוח מקבל לביתו כל הוראה שבוצעה בבורסה (בעמ` 150 לפר`, שו` 4-23; בע` 165 לפר`, ש` 12-24). כאמור, לפי עדותו של צבי מנהל אגף התפעול, הוא לא זוכר פניות של גורמים כלשהם בנושא של אמינות נתונים בניירות ערך (בעמ` 198 לפר`, שו` 25). עדויות פקידי הבנק היו אמינות. 

 

העסקאות העצמיות המיוחסות לנאשם בוצעו איפוא על ידו, לפי הוראותיו, ומקורן איננו בטעות. מה גם, שכאמור, הנאשם אמר בחקירתו ת/1 ברשות לניירות ערך, שהוא מודע טוב מאוד למה שהוא הקליד. לא כל שכן כשהמדובר ב - 265 (!) עסקאות עצמיות שביצע הנאשם, לא פחות.    

 

3.2.3. הסבר הנאשם לעסקאות העצמיות עקב "ריבוי פעולות" באותו יום, דינו להידחות:

א. הנאשם ביצע עסקאות עצמיות גם במניות נוספות שלא כלולות בכתב האישום: לפי עדותה של שירלי: הנאשם פעל במספר מניות, אך בגלל המאסה והחומר שבכמות מספקת, החקירה התרכזה שרירותית רק ב-4 מניות, ובתקופות מסויימות (בע` 199 לפר`, ש` 11-17; בעמ` 249 לפר`, שו` 18-24). גם במניות אחרות נוספות, שלא נחקרו, וגם אחרי התאריכים שנבדקו, הנאשם ביצע עסקאות עצמיות, ונספחי כתב האישום אינם משקפים את כל פעילותו זו (בעמ` 207 לפר`, שו` 6-13; בעמ` 250 לפר`, שו` 1-3; בעמ` 257 לפר`, שו` 17-19).

 

ב. אחוז העסקאות העצמיות שביצע הנאשם, מכלל פעילותו במניות נושא האישומים בימי המסחר בהן, הינו משמעותי מכדי שניתן לייחס אותן ל"טעות":

מהנתונים המופיעים בנספחים ג`-ד` לכתב האישום (מניות אמלד וליפמן), עולה למשל: ביום 16.8.99 הנאשם נתן 29 הוראות, כולל אלה שלא בוצעו, שמתוכן 12 התייחסו לעסקאות עצמיות – 6 עסקאות עצמיות (בעמ` 255 לפר`, שו` 9-21; בעמ` 257 לפר`, שו` 20-22); ביום 16.9.99 הנאשם נתן 17 הוראות, שמתוכן 10 התייחסו לעסקאות עצמיות – 5 עסקאות עצמיות; ביום 25.2.99 הנאשם נתן 21 הוראות שמתוכן 18 התייחסו לעסקאות עצמיות – 9 עסקאות עצמיות (מניית ארופה - נספח ב` לכתב האישום).  אחוזי העסקאות העצמיות מכלל הפעילות של הנאשם ביום מסויים, במניה מסויימת, שכן נבדקו, הינם איפוא משמעותיים מכדי שניתן לייחס את העסקאות העצמיות שבוצעו, לטעות. הנתונים שפורטו במסמך ת/69, מדברים בעד עצמם לגבי אחוז הפעולות היוצרות עסקה עצמית מתוך סך הפעולות שעשה הנאשם באותו יום ובאותה מניה. אין זה סביר שעסקינן בטעות.

 

ג. החישוב של מומחה ההגנה של אחוז העסקאות העצמיות שביצע הנאשם, הינו שגוי: 

מומחה ההגנה אשר ספיר (להלן – מומחה ההגנה ספיר) התייחס ל-265 העסקאות העצמיות מתוך כל פעילות הנאשם בכל התקופה הרלבנטית של 7 חודשים (בעמ` 470 לפר`, שו` 9-11). ואולם, מעדותו של מומחה ההגנה ספיר עולה, שהוא לא בדק בכל יום, לגבי כל מניה (גם כאלה שלא נבדקו), בכל ההוראות שנתן הנאשם, בכל התקופה, האם הנאשם נתן הוראות לעסקאות עצמיות נוספות, אלא הסתמך שרירותית על סך כל ההוראות שנתן הנאשם בכל התקופה (22-24 אלף), "מול" 260 העסקאות העצמיות (בע` 470 לפר`,ש` 9-26; בעמ` 471 לפר`, שו` 1-15; נ/18, בע` 3, בס` 6(ב)(1)). ואולם הנתון של 260 עסקאות עצמיות "שייך" לימים מסויימים ולמניות מסויימות שנבדקו, ולא מייצג את כל העסקאות העצמיות שעשה הנאשם, בכל התקופה, בכל המניות שבהן סחר. על כן, ה"חישוב" ה"אחוזי" שהציג מומחה ההגנה ספיר, הינו שגוי. מה גם, שכאמור, לפי עדות שירלי לעיל, היו  עסקאות עצמיות נוספות שביצע הנאשם. אחוז הפעולות שיצרו עסקאות עצמיות לפי הנתונים שב-ת/69, וזאת רק במניות ובימים המסויימים שנבדקו, מחזק מסקנה זו. 

 

העסקאות העצמיות שביצע הנאשם שבאישומים 1-4 (נספחים א`-ד` לכתב האישום) מקורן איפוא איננו בטעות מכל סוג, וגם לא מפאת ריבוי פעולות של הנאשם, כמוסבר לעיל.

 

3.2.4. העסקאות העצמיות שביצע הנאשם–מעשים מתוכננים ומתוחכמים מצד הנאשם:

לא רק שהעסקאות העצמיות שביצע הנאשם אין מקורן בטעות, אלא שלפי עדותה של שירלי, הנאשם נקט במספר דפוסי פעולה שיבטיחו את ביצוע העסקאות העצמיות שלו (בעמ` 221 לפר`, שו` 20 - עמ` 224 לפר`, שו` 20; בעמ` 227 לפר`, שו` 13-עמ` 232 לפר`, שו` 17; ת/51, בעמ` 4-17). ודוק: כעולה מעדותה של שירלי, וכפי שהדברים ניבטים מדפוסי הפעילות המפורטים במסמך ת/51 כאמור, הנאשם ביצע עסקאות עצמיות ונקט בדפוסי פעולה יזומים, מתוכננים, וניתן לומר-מורכבים ומתוחכמים, המעידים על שליטה, חשיבה והבנה של ממש, כדי להבטיח, שפקודות המכירה והקניה במסחר העצמי שלו, אכן ייפגשו. לפי עדותה של שירלי, בדפוסי הפעילות שבהם נקט הנאשם (ראה באסמכתאות דלעיל) ביחד עם מהירות תגובתו, יכול היה הנאשם, בוודאות מאוד מאוד גבוהה, להבטיח שההוראות שלו יפגשו ויגיעו לשער שהוא ביקש להגיע (בע` 258 לפר`,ש` 6-10).אין זה נאשם "הדיוט", שטעויות חוזרות ונשנות הן מנת חלקו, אלא הוא מומחה מתוחכם וידען בתחום.     

     

3.2.5. "הסברים" נוספים של הנאשם לעסקאות העצמיות שביצע, היו כבושים:

"הסברים" נוספים של הנאשם לעסקאות העצמיות שביצע, היו: הוא היה רגיל משיטת הכר"ם לבטל פעולה בצורת נסיגה; הדרך היחידה האפשרית בסיטואציה של מסחר בשלב הרציף, היתה ביטול ע"י עסקה עצמית; הוא ביצע פעולה נוגדת-עסקה עצמית כדי לבטל במהירות הוראה שנתן בלימיט שלא רצוי לו.

ואולם:

א. ה"הסברים" הללו של הנאשם הינם כבושים, וזכרם לא בא בחקירות הנאשם ברשות בתשובה לשאלות שנשאל לגבי העסקאות העצמיות. ודוק: הנאשם נחקר ברשות 5 פעמים, על פני תקופה של כ-10 חודשים (ת/1-ת/5). בכל הודעותיו, כשנשאל הנאשם, שוב ושוב, במישרין לגבי העסקאות העצמיות, הנאשם לא טען את ההסברים דלעיל אותם טען לראשונה, בבית המשפט, אלא שב והשיב כאמור, שאין לו הסבר, שאין לו תשובה, שאין לו מושג, אולי עקב תקלה במחשב ו/או ריבוי פעולות באותו יום מסחר. ותו לא.

 

ב. הנאשם לא מסר, גם בחקירתו הראשונה ברשות, הסבר לעסקאות העצמיות שביצע:

גם היכן שהנאשם דיבר בחקירתו על הוראה הפוכה/ביטול כתגובה מהירה לשוק, הרי שהיה זה בתשובתו בסוגיה שונה ובה תגובה לתנודתיות בשוק המניות (ת/1, בעמ` 23, שו` 6, אך ראו החל מעמ` 22, שו` 28); ואילו כאשר הנאשם שב ונשאל ישירות, מיד בהמשך הדברים, לגבי 270 המקרים שבהם הוא ביצע מסחר עצמי, הנאשם מדבר על ריבוי פעולות (ת/1,בע` 23,ש` 30-33;בע` 24,ש` 1);כאשר הנאשם שב ונשאל, מיד בהמשך, במישרין, מדוע אם כך לא בוטלו 270 הפעולות אלא בוצע מסחר עצמי, שוב לא היתה בפי הנאשם תשובה (ת/1, בע` 24,ש` 5-10).ללמדנו שאלה הם טיעוניו, ולא דבריו המעורפלים קודם לכן בהקשר אחר, לגבי הוראה הפוכה/ביטול כתגובה מהירה לשוק. גם את הסבריו הנוספים דלעיל הנאשם לא אמר בחקירתו במענה לשאלות לגבי המסחר העצמי. גם מומחה ההגנה ספיר העיד, שבחקירתו ברשות הנאשם לא מסר שום גרסה ולא נתן שום הסבר לדברים (בע` 437 לפר`, למטה; בעמ` 438 לפר`, חלק עליון).

 

ג. לא היה בפי הנאשם הסבר מספק/משכנע לכבישת "הסבריו" בחקירותיו ברשות: 

ג.1. בבית המשפט הוקראו לנאשם תשובותיו בחקירתו ברשות לשאלות שביקשו ממנו הסבר לעסקאות העצמיות שביצע (בעמ` 358 לפר`, שו` 9-29; בעמ` 359 לפר`, שו` 1-4, 20-23; בעמ` 360 לפר`, שו` 6-8), והוא נשאל מדוע הוא לא אמר אז, בחקירתו, את ההסברים דלעיל. לא היה בפי הנאשם הסבר משכנע, מתקבל על הדעת, הסבר מספק, מדוע ההסברים דלעיל נכבשו על ידו זמן כה רב – כשנתיים ימים – עד לדיון בבית המשפט, אלא הוא העיד: הוא ענה לשאלות כפי שנשאל, הוא לא הבין את המושג עסקה עצמית, הוא לא הבין על מה דיברה החוקרת, הוא השיב לטענת כוונת התרמית, הוא לא קישר עסקה הפוכה/ביטול לעסקה עצמית (בע` 324, 359-361 לפר`). ואולם, עיון בהודעת הנאשם ת/1 מלמד, שהנאשם נשאל, שוב ושוב, במישרין, שאלות "פתוחות" ברורות, לגבי העסקאות העצמיות שביצע, והוא יכול היה להשיב להן כרצונו. השאלות נוסחו בלשון פשוטה ש"פרקה" את הביטוי עסקה עצמית לגורמיו למשל, "קנית ומכרת לעצמך" (ת/1, בעמ` 11, שו` 29-31), כך שכל אי הבנה לא יכולה היתה להיות מצד הנאשם. מה גם, שכשהנאשם שאל, כן הוסבר לו הביטוי מסחר עצמי, הוצג בפניו דו"ח העסקאות, והנאשם אמר שהוא הבין את המצב שתואר בפניו (ת/1, בעמ` 12, שו` 4-20). שוב ושוב הנאשם נשאל שאלות "פתוחות" ברורות, שבהן הוסברה לו, כפשוטה, הפעולה שהוא עשה במסחר העצמי, ואף הוצגו לו מסמכים רלבנטיים, והוא נתבקש לתת הסבר (ת/1, בע` 12,ש` 26-28, 31-32; בע` 13,ש` 9-13, 25-29; בע` 14, שו` 10-13, 29-33; בע` 15, ש` 1-3, 19-33; בע` 16, ש` 1-3, 14-30; בע` 17, ש` 19-21, 26-30; בעמ` 18, שו` 18-31) - כל הסבר, כפי שימצא לנכון, במענה לשאלות הברורות הפשוטות שנשאל. הנאשם לא נתן את ההסברים דלעיל. זאת ועוד: כאמור, הנאשם ענה ברורות, שוב ושוב, שאין לו הסבר, אין סיבה,אין לו תשובה, אין לו מושג, לא היתה מטרה, אולי זה משהו טכני במחשב - אולי טעות אנוש, תקלה במחשב או...כל דבר (!)(ת/1, בע` 12, ש` 33; בע` 13, שו` 2-3, 30; בע` 14, ש` 14-15; בע` 15, ש` 4, 18; בע` 16, ש` 7, 33; בע` 17, שו` 14, 18; בעמ` 18, שו` 7; בעמ` 19, שו` 1; ת/5, בע` 4, ש` 15-16). ודוק: חקירות הנאשם ברשות נערכו בהפרשי זמן (יולי 2000, אוגוסט 2000 ומאי 2001). למרות זאת, באף אחת מהן הנאשם לא מסר את הסבריו דלעיל. "הסבריו" של מומחה ההגנה ספיר לכבישת "הסברי" הנאשם (בע` 449-450 לפר`), דינם גם הם להידחות בנסיבות דלעיל. ודוק: ספיר העיד שהנאשם פחד להגיד דברים, והיה נבוך ומפוחד בחקירתו ברשות (בעמ` 450 לפר`). ואולם, אפילו הנאשם לא טען זאת. גם תירוצי ספיר לכבישת הסברי הנאשם, לא יועילו לו. 

 

ג.2. כאמור, הנאשם העיד, בין השאר, שהוא לא הבין בחקירה ברשות את המושג עסקה עצמית, הוא לא הבין על מה החוקרת דיברה והוא לא הבין מה רוצים ממנו (בעמ` 324, 359-361 לפר`). ואולם, מעדותו של הנאשם בבית המשפט עולה בבירור, שהנאשם הוא פעיל, בקי, מבין היטב, שולט, מיומן מאוד, מומחה שמצוי היטב במסחר בניירות ערך, וטענותיו לעיל מדוע הוא לא הסביר בחקירותיו ברשות את הסיבות לעסקאות העצמיות שביצע, נשמעו ונראו איפוא היתממות והעמדת פנים. מה גם, שהנאשם עצמו העיד, שפעיל בשוק איתו, יכול לזהות שעסקה שהתבצעה היא עסקה עצמית (בע` 373 לפר`, ש` 8-13). לא כל שכן פעיל בשוק שבקי ושולט היטב בתחום כנאשם, וקל וחומר כשהנאשם הוא זה שעשה 265 עסקאות עצמיות כאלה. המסקנה בדבר היתממותו של הנאשם, התחזקה ביתר שאת.

 

בנסיבות אלה, ערכם ומשקלם של ה"הסברים" דלעיל, של הנאשם, לעסקאות העצמיות שביצע, הינם מועטים ביותר (י` קדמי, על הראיות, 2003, חלק 1, בע` 441). מה גם, שלעדי התביעה הרלבנטיים (שידעו במועד עדותם יותר ממה שנטען שידעו בעבר) לא הוצגו שני "הסבריו" האחרונים דלעיל של הנאשם, כמו לא רצתה ההגנה לחשוף את ה"הסברים" להתמודדות אמיתית. בכך יש להוסיף לאי אמינותם (י` קדמי דלעיל,בע` 446).ודוק: מדובר בנאשם שבמועד חקירותיו ברשות היו מאחוריו 7 שנות ניסיון מצטבר בבורסה, והוא הגדיר את עצמו פעיל בשוק ההון (בע` 316 לפר`, ש` 14, 22-23). אך הגיוני ומתבקש שנאשם זה יאמר את הסבריו דלעיל בחקירתו/תיו ברשות. משלא עשה כן, הרי שאין בהם אמינות.  

 

3.2.6.ה"הסברים" הנוספים של הנאשם לעסקאותיו העצמיות,דינם להידחות גם לגופם:

א. טענת הנאשם לביטול פקודה ע"י מתן פקודה הפוכה-נסיגה, כהרגלו משיטת הכר"ם: בשנת 1999, היו מאחורי הנאשם 6 שנות ניסיון מצטבר בבורסה והוא הגדיר את עצמו פעיל בשוק ההון (בע` 316 לפר`,ש` 14, 22-23). לפי עדויות פקידי הבנק: הנאשם היה פעיל מאוד, הוא לא ביקש ייעוץ, הוא הכיר וידע את שוק ניירות הערך, הוא ביצע עשרות פעולות ביום מסחר (בין 50 ל-80 פעולות בכל יום), הוא הכתיב את הוראות הקניה והמכירה, היתה לו את הפעילות הרבה ביותר בסניף בתחום ניירות הערך (בעמ` 12 לפר`, שו` 12-25; בעמ` 13 לפר`, ש` 15-20; בע` 14 לפר`, שו` 3-10; בעמ` 19 לפר`, שו` 14-16; בעמ` 32 לפר`, ש` 20-27), הוא פעל באופן עצמאי, ידע מה הוא עושה, הוא הכתיב את ההוראות לפרטיהן, הוא שלט בתחום ניירות הערך מבחינת שיטות מסחר, ידע בדיוק את העבודה ולא היה צריך מידע (בעמ` 33 לפר`, שו` 3 - עמ` 34 לפר`, שו` 22), הוא לא התייעץ עם אף אחד וידע את העבודה יותר טוב מפקידי הבנק (בעמ` 73 לפר`, שו` 14). לפי עדותו של רובי מנהל יחידת שיטות המסחר, במהלך ועד סוף שנת 1998, הסתיימה העברת כל המניות לשיטת הרצף, בוודאות (בעמ` 263 לפר`, שו` 24-25; בעמ` 285 לפר`, שו` 14-15). אין זה סביר איפוא, שנאשם בקי מיומן ופעיל זה במסחר במניות כאמור, ימשיך לבטל פקודה באמצעות פקודה נגדית הפוכה כי היה רגיל לעשות כן בשיטת הכר"ם, וזאת חודשים אחרי שהוא כבר סחר, מידי יום עשרות פעולות במניות בשנת 1999,בשיטת הרצף (כל מניה והמועדים הרלבנטיים לה בשנת 1999, כמפורט בכתב האישום). מה גם, שמעדות הנאשם עצמו עולה, שהוא הכיר כל כך טוב את שיטת הרצף (בעמ` 339 לפר`, שו` 14-17). לפי עדותו של עת/6 עמרם בן שימול, במעבר משיטת הכר"מ לרצף הוא ביצע כמה עסקאות עם עצמו באותה שיטה – חבלי לידה של השיטה החדשה (בע` 134 לפר`, ש` 5-6). ואולם, העד העיד על כמה עסקאות ולא על 265 עסקאות עצמיות שביצע הנאשם וזאת גם 7 (!) חודשים אחרי תחילת שיטת הרצף, כשהנאשם מבצע מידי יום עשרות פעולות. גם "חבלי לידה" אינו יכול איפוא לשמש הסבר עבור נאשם זה. בנוסף, נזכיר: העסקאות העצמיות שביצע הנאשם אינן מתבטאות בפעולה הפוכה/נסיגה גרידא כנטען בשיטת הכר"ם. לביצוע העסקאות העצמיות דנן, נקט הנאשם בדפוסי פעולה מתוכננים ומתוחכמים, כדי להבטיח, שפקודות המכירה והקניה במסחר העצמי שלו, אכן ייפגשו (בעדות שירלי–בעמ` 221-232 לפר`; ת/51, בע` 4-17). דפוסי פעולה אלו של הנאשם, אינם דומים ל"פעולה ההפוכה" מהכר"ם, והם "עליית מדרגה" לעומתה.

 

ב.טענת הנאשם למתן הוראה נוגדת הפוכה במסחר בכמות קטנה מהכמות המזערית:לפי עדותו של רובי מנהל יחידת שיטות המסחר, לא ניתן היה כך לפעול (בעמ` 299-300 לפר`).

 

ג. טענת הנאשם בדבר שימוש בהוראה נוגדת-הפוכה כדרך ביטול מהירה: מלבד היותה של גירסה זו כבושה כאמור, הרי שעדי התביעה הרלבנטיים (שיודעים במועד עדותם יותר ממה שנטען שידעו) לא עומתו עם טענה זו, וממילא מעדותם לא עלה ששיטת הביטול ה"רגילה" בשיטת הרצף ע"י הקלדת נתונים וקוד 146 או 196 (בעדותו של  דני פקיד ההשקעות – בע` 33 לפר`, שו` 11-13; בעמ` 40 לפר`, שו` 13-15; בעדותו של עופר מנהל שירות הטלבנק – בעמ` 146 לפר`, שו` 10-11), היא איטית, ולכן הנאשם "צריך" היה להיזקק למתן הוראה נוגדת הפוכה כדרך ביטול מהירה. ההסבר שנתן הנאשם, מדוע ביצוע פעולה הפוכה מהיר יותר מאשר הקלדת הנתונים וקוד ביטול, לא היה משכנע (בעמ` 363-364 לפר`). מומחה ההגנה ספיר העיד שביטול פקודה הוא תהליך ארוך יותר מלהקיש פקודה חדשה נגדית כי צריך לחפש את מספר הפקודה ואת השעה שבה היא ניתנה כדי שהמחשב ידע על מה מדובר (בעמ` 449 לפר`; בעמ` 477 לפר`, שו` 15-17, 24-27; 478 לפר`, שו` 9-12; בעמ` 479 לפר`, שו` 13-14). ואולם, מומחה ההגנה ספיר לא היה סוחר יומי, הוא אישית לא ביצע פעולת ביטול (בעמ` 474 לפר`, שו` 16-23), הוא לא בדק כמה זמן לוקח למחשב לאתר פעולת ביטול (בעמ` 477 לפר`, שו` 18-19; בעמ` 479 לפר`, שו` 13) והיו לידו אנשים שהם נתנו את ההוראות (בעמ` 483 לפר`, שו` 6-14). אני דוחה איפוא את עדותו של מומחה ההגנה ספיר ומקבל את עדותו של עופר מנהל שירות הטלבנק ויועץ השקעות מורשה ברישיון הרשות (בע` 139 לפר`, ש` 9-10) שלפיה, בביטול הוראה (לאחר הקלדת קוד ביטול), המערכת שבמחשב היא שמחפשת את ההוראה המקורית שזהה לבקשת הביטול (בעמ` 155 לפר`, שו` 21-24). הבסיס העובדתי לטענת הנאשם בדבר הצורך בביצוע פקודה הפוכה כדרך לביטול מהיר, לא הוכח כלל. בנוסף: לפי עדותו של עה/4 יהודה הופמן, פקיד השקעות, בשיטת הרצף אין בעיה בביטול פעולה; אין צורך בפעולה הפוכה אלא מבטלים את הפעולה בהוראת ביטול (בעמ` 422, שו` 11-14).

 

3.2.7. פקידי בנק שאלו את הנאשם על פעולותיו, אך הוא המשיך במסחר העצמי:

הנאשם העיד, שפקידי הבנק לא העירו לו על העסקאות העצמיות שביצע (בעמ` 314 לפר`, שו` 8-14; בעמ` 329 לפר`, שו` 22-26).

ואולם:

א. הנאשם עצמו העיד, שפעמים רבות הוא נשאל ע"י פקידי הבנק – דני מימוני, יאיר עובד, רפי המנהל – מה פשר מעשיו (בעמ` 392 לפר`, שו` 26-27; בעמ` 393 לפר`, שו` 3).

ב. לפי עדותו של רפי מנהל סניף הבנק: כשהנאשם ביצע קניה ומכירה באותו נייר, עם אותו ערך נקוב ובאותו לימיט, הוא שאל את הנאשם אם הוא מודע למה שהוא עושה כשהוא עושה פעולות הפוכות, והנאשם אמר שכן, שלא ידאג ושיסמוך עליו (בעמ` 23 לפר`, שו` 24-25; בעמ` 26 לפר`, שו` 1-3, 12-13; בעמ` 25 לפר`, שו` 20-23; בע` 15 לפר`, ש` 3-4); אם במסגרת שידור של פעולות הנאשם אמר לו קניה ומכירה באותם נתונים, אז הוא שאל אותו מה ההגיון שהוא קונה ומוכר מיד. הנאשם השיב לו שהוא יודע מה הוא עושה (בעמ` 30 לפר`, שו` 1-10). היינו, גם אם כשרפי כהן פנה לנאשם הוא לא קרא למעשי הנאשם בשם המקצועי-בורסאי "עסקה עצמית", הרי שלפי הנתונים שהוא תיאר לעיל הוא כן שאל את הנאשם על העסקה העצמית, והעיר לנאשם כאמור. עדותו החוזרת ונשנית של רפי מנהל הסניף בענין זה, היתה חד משמעית ואמינה. מה גם, שהנאשם עצמו העיד, שהוא הסביר לשלושת פקידי הבנק בדיוק מה הוא עושה (בע` 343 לפר`, ש` 9-10, 23), הוא אפילו דיבר איתם על פעולה הפוכה לצורך ביטול מהיר של פקודה (בעמ` 344 לפר`, שו` 8-16), והם הבינו את הצורך מצידו לבצע את מה שעשה (בעמ` 345 לפר`, שו` 1-2). אין זאת אלא שפקידי הבנק כן העירו לנאשם וכן שאלו אותו על מעשיו בניגוד לעדותו דלעיל. לכן הנאשם הסביר להם (לטענתו) מה הוא עושה. למרות הדיבור המפורש עימו כאמור מצד פקידי הבנק, הנאשם המשיך איפוא בעסקאות העצמיות שביצע. 

 

ג. העדר מודעות לפעילות הנאשם, אם היתה, נבעה גם מלחץ העבודה וריבוי הפעולות:  

הנאשם טען שפקידי הבנק לא היו מודעים לפעילותו: ואולם, כאמור, רפי מנהל הסניף דיבר עם הנאשם על פעולותיו. בנוסף: לפי עדותו של עה/4, יהודה הופמן, פקיד השקעות בבנק דיסקונט, הוא לא שם לב שהוראה שקיבל הפוכה להוראה הקודמת שקיבל (בעמ` 421 לפר`, ש` 4-24). לפי עדותו של עה/5, ליאור אביב, שעבד בטלבנק אישי בבנק דיסקונט, הוא לא זוכר מצבים שהלקוח הצהיר בתחילת השיחה שהוא עומד לקנות ומיד אח"כ למכור, אלא שהלקוח המשיך לפעולה השניה (בעמ` 425 לפר`, שו` 14-24). לפי עדותו של דני פקיד ההשקעות, הוא לא היה מודע לפעולות נוגדות ולאיסור שבכך ולא שם לב לקניה ולמכירה באותם סכומים ובאותו שער (בעמ` 41 –42 לפר`). בזמן אמת, בתנאי הלחץ שבהם עבד במגוון תחומים, לא היה לו זמן לחשוב על הפעולות שהנאשם אמר לו לעשות (בעמ` 42 לפר`, שו` 17-20; בעמ` 43 לפר`, שו` 9-10; בעמ` 46 לפר`, שו` 14-24). לפי עדותו של יאיר סגן מנהל הסניף, הוא לא התעמק בפעולות שביצע הנאשם כי היו עשרות כאלה ביום שמילאו עשרות דפים, ובתוך המון הפעולות אין סיכוי שיראה את העסקאות העצמיות שביצע הנאשם (בעמ` 77-78 לפר`). שיחות טלפון עם הנאשם כללו 20 או 30 פעולות, ואחרי ביצוע הפעולה המסך מתנקה לפעולה חדשה (בעמ` 79 לפר`, שו` 16-23).

 

ד. נאשם זה, הפעיל, הבקי והמבין בתחום, טבעי שיידע בעצמו, שפעולותיו אסורות:

כשמשקיע רוכש ומוכר מעצמו בכמויות, והוא יודע שהקניות והמכירות שלו אינן משקפות ביקוש/היצע אמיתיים, טבעי שהוא יבין בעצמו שזה אסור (בעדותה של שירלי – בעמ` 254 לפר`, שו` 12-17).  לא כל שכן ש"המשקיע" הוא הנאשם דנן - כה פעיל, מבין ובקי בתחום.

 

ה. גם אם לא אמרו לנאשם שהעסקאות העצמיות אסורות, אין בכך הכשר לעשייתן: 

גם אם לא היתה ידיעה אצל מספר פקידי בנק שעסקאות עצמיות הן אסורות, ברי שעובדה זו אינה בבחינת הכשר לביצוע עסקאות כאלה, שמהוות, לגופן, מניפולציה אסורה (ראה ככלל בסוגיה:ע"פ 71/83 פלאטו,פ"ד לח (2) 757, 775; השווה: ע"פ (מחוזי-ת"א) 70571/01 פודים, פס"ד מיום 23.3.02, בסעיף ז` של פסק הדין, סיפא).

 

3.3. עסקאות עצמיות שביצע הנאשם השפיעו על תנודות השער של המניות:

3.3.1. סעיף 54(א)(2) לחוק חל גם על השפעה על שער המניה במהלך המסחר ולאורכו:  

סעיף 54(א)(2) לחוק חל גם במקרה של השפעה על "התנהגותו" של השער לאורך (ההדגשה במקור-ג`נ`) יום המסחר, בעת שינוי מדורג בשער במהלך המסחר, תוך שנקבעים "שערי ביניים" (פרשת מרקדו, בעמ` 521 מול האות א`). סע` 54(א)(2) לחוק נועד להגן גם על תקינות המסחר ועל קיומם של כללי משחק הוגנים במשך כל מהלך המסחר, ולא רק על שערי ניירות הערך בסוף יום המסחר (בפרשת מרקדו, בעמ` 522 מול האותיות א`-ב`).

 

3.3.2. כל עסקה במניה בשיטת הרצף, משפיעה על תנודת שער המניה במהלך המסחר:

המניות נשוא כתב האישום, נסחרו ב"שיטת הרצף" – שיטת מסחר דו צדדי (בשלב הרציף), שיטה שבה התנהל המסחר גם בשיטת המשתנים שלפני עידן הרצף. כל עסקה בנייר הערך קובעת את השער (לפי עדותו של רובי מנהל יחידת שיטות המסחר - בע` 264 לפר`, ש` 2-4; בעמ` 266 לפר`, שו` 19-24; בע` 288 לפר`, שו` 5-11). כל עסקה משפיעה על העסקאות שאחרי (בעדות שירלי - בעמ` 254 לפר`, שו` 7; וראה גם בעמ` 239 לפר`, ש` 25-26; בע` 246 לפר`, ש` 2; ראה דוגמה להשפעה של עסקה עצמית של הנאשם הן על שער הנעילה והן על השערים שנקבעו בעסקאות שלאחריה – בע` 247 לפר`, ש` 6-26). כפי שהעיד הנאשם עצמו – במסחר הרצף כל פקודה/עיסקה משפיעה על השער (בעמ` 324 לפר`, שו` 27-28, 12-13; בעמ` 349 לפר`, שו` 19; בעמ` 350 לפר`, ש` 19; בעמ` 336-337 לפר`), ועל המצגים והתנודות בשוק (ראה גם בעדותו של מומחה ההגנה ספיר – בע` 461 לפר`, ש` 4-5; 468 לפר`, ש` 11-12). במסחר בשיטת ה"משתנים", שהשלב העיקרי בה הוא של מסחר דו צדדי (כבשיטת הרצף, כאמור), כל פקודת קניה או מכירה המשתתפת במסחר משפיעה על תנודות שער נייר הערך. הנחה היא איפוא, שעצם עריכת העסקה משפיעה על עריכתן של עסקאות אחרות, ובכלל זה על תנודות השער של המניה (בפרשת מרקדו, בעמ` 523 מול האותיות א`-ב`; בעמ` 535 מול האותיות ג`-ד`; ראה גם בעדותו של עת/8, מנשה מוטי, שהיה מנכ"ל חברת אמלד – בעמ` 172 לפר`; בעמ` 176 לפר`, שו` 17-20). לפי עדותו של רובי מנהל יחידת שיטות המסחר: הבורסה מפרסמת לא רק את שער העסקה האחרונה אלא את שערי כל העסקאות שבוצעו במהלך היום. שערי העסקאות הוא מידע מאוד רלבנטי למשקיעים (בעמ` 278 לפר`, שו` 13-15). הציבור הרחב נוהג להסתמך על שער קודם, שער העסקה האחרונה, של נייר הערך, והעסקאות הקודמות שהיו בו בבורסה. המחיר שמופיע על הצג מייצג את מחיר השוק, וזהו מחיר המנייה, והמשקיע הלא מתוחכם יקנה או ימכור באותו מחיר (בעמ` 279 לפר`, שו` 9-22). הנתון החשוב ביותר שמתפרסם מהמסחר בבורסה הוא שערי העסקאות האחרונות כי משקיעים מסתמכים עליהם בקבלת החלטה לגבי קניה או מכירה של נייר ערך. אם משקיע רואה עסקה בשער גבוה או נמוך משער העסקה האחרונה, ובהנחה שכל העסקאות תקינות וכשרות, הוא ישקול לקנות או למכור באותו שער כדי לא לפספס את הרכבת. השערים הקודמים שהיו באותו יום יכולים להשפיע על קבלת ההחלטה של משקיע באיזו הגבלת שער להגיש את הפקודה (בע` 280 לפר`, ש` 21-27; בע` 281 לפר`, ש` 1-15; בע` 305 לפר`, ש` 1-4). גם לעסקה אחת מתוך 50 ישנה השפעה על העסקאות הקרובות שהיו אחריה (בע` 302 לפר`, ש` 8-14; ראה גם בעמ` 280 לפר`, שו` 1-11; בעדותה של שירלי – בעמ` 238 לפר`, שו` 20-24). לפי עדותה של שירלי: לאורך כל היום, כל הזמן, מפורסמים שערי עסקאות, וברגע שהנאשם ביצע עסקה עצמית השער מפורסם ומשפיע על השוק. זהו איתות לשוק (בעמ` 239 לפר`, שו` 1-5, 17-21; בעדותו של מומחה ההגנה ספיר – בעמ` 440 לפר`, אמצע).

 

3.3.3. עסקאות עצמיות שביצע הנאשם השפיעו בפועל קונקרטית על תנודות שער מניה:

שירלי המחישה בעדותה, באופן קונקרטי, כיצד עסקאות עצמיות שביצע הנאשם השפיעו בפועל, במישרין, על השער/תנודות השער של המניה, תוך שהן גורמות לקביעת "שערי ביניים", במהלך המסחר (למשל - בע` 210 לפר`, ש` 6-27; בעמ` 211 לפר`, שו` 1-10; ת/40; ת/41; בעמ` 212 לפר`, שו` 1-8; בעמ` 222 לפר`, שו` 4-27; בעמ` 223 לפר`, שו` 1-27; ת/52-ת/55; בעמ` 224, שו` 3-20; בעמ` 228 לפר`, שו` 7-23; ת/57; בעמ` 230 לפר`, שו` 1-27; ת/59-ת/62; בע` 232 לפר`, ש` 20-23; בע` 243 לפר`, ש` 17-22; בע` 247 לפר`,ש` 11-20; נ/4; ראה גם בעדותו של ספיר – בע` 468 לפר`, שו` 26; בעמ` 469 לפר`, שו` 1).

 

3.3.4. עסקאות עצמיות שביצע הנאשם השפיעו על שער הנעילה של מניה:  

לפי עדותה של שירלי וכעולה מנספחים א`-ד` לכתב האישום, עסקאות עצמיות שביצע הנאשם השפיעו בפועל על שער הנעילה-השתתפו בחישוב ובקביעת שער הנעילה של אותה מניה באותו יום (בעמ` 203 לפר`, שו` 3-8; בעמ` 228 לפר`, שו` 7-23; בנספחים א`-ד` דלעיל, בעמודה שישית משמאל, שכותרתה ס`, בעמודות שבהן מופיעה הסיפרה 1).

 

3.3.5. עסקאות עצמיות שביצע הנאשם השפיעו בפועל, ככלל, על תנודות שער מניה:

שירלי העידה, שוב ושוב, לגבי ההשפעה בפועל ככלל, שהיתה לעסקאות העצמיות שביצע הנאשם, על השער/תנודות השער של מניות (למשל - בע` 237 לפר`, ש` 19-21; בע` 238 לפר`, ש` 1-3, 12-19; בע` 239 לפר`, ש` 1-4; בע` 240 לפר`, ש` 22-26; בע` 242 לפר`, ש` 2-3; בעמ` 244 לפר`, ש` 3-6; בע` 245 לפר`, ש` 18-20, 24-27; בע` 246 לפר`, ש` 3-5; בע` 248 לפר`, שו` 14-16; בעמ` 250 לפר`, שו` 16-18; בעמ` 253 לפר`, שו` 18-20; בעמ` 256 לפר`, שו` 21-23).  

 

3.4. מענה לטענות ההגנה:

3.4.1.מומחה ההגנה ספיר לא עסק יום-יום פיזית בעצמו בפעולות המסחר בניירות ערך:

מעדותו של מומחה ההגנה ספיר עולה: הוא היה מנכ"ל חברת השקעות (בעמ` 441 לפר`), ומתחתיו היו אנשי מקצוע, שהם פעלו בקניות ומכירות בבורסה; הוא ניהל תיקים באופן עיוור, ועשה זאת באמצעות אנשים מקצועיים, המתמחים בניהול ניירות ערך (בעמ` 442-443 לפר`); רק לפעמים-יותר מ-20 פעם במשך 5 שנים, מומחה ההגנה ספיר ישב מול מסך ונתן הוראות לבנק (בעמ` 444 לפר`); ההשפעה המיידית של הנתונים שבמסך לא היתה עיסוקו היום-יומי של ספיר אלא של עובדיו המקצועיים, שהם אינם "גב` כהן מחדרה".

 

3.4.2. מידת ההשפעה על תנודות השער של המנייה איננה קובעת אלא עצם ההשפעה: 

מומחה ההגנה ספיר טען:ההשפעה של העסקאות העצמיות שביצע הנאשם על שער המניה בנעילה, היתה מינורית, בבחינת "זוטי דברים", והן לא השפיעו מהותית בכל שעות היום או למשך זמן על שער המניה לעומת כוחות השוק הרגילים; התביעה לא הוכיחה שהנאשם השפיע ב-5% או בכמה אחוזים, על השער (בעמ` 439, 464, 469 לפר`, שו` 15-16; נ/18, בע` 3, בסע` 6(ב)(6)). ואולם:

א. גם לגירסת ההגנה, כל עסקה, (לרבות עסקה עצמית), משפיעה על שער המניה. מידת ההשפעה איננה מאיינת את עצם קיומה של השפעה, שהיא הנתון הרלבנטי (פרשת מרקדו, בעמ` 520-522). אין חשיבות למידת ההשפעה על תנודות שער המנייה, אם חריגה היא אם לאו (ע"פ 1027/94 זילברמן, פ"ד נג (4) 502, 524 מול האות ד`) אלא די בעצם קיומה של השפעה, גם אם אינה חריגה (בפרשת זילברמן דלעיל, בעמ` 524, מול האותיות ג`-ד`).

 

ב. כעולה מעדותה דלעיל של שירלי ומהפסיקה: "השפעה" על תנודות השער היא גם על שינוי מדורג בשער במהלך המסחר, תוך קביעת "שערי ביניים", המשמשים כתחנות בנתיב המוביל לשער הסופי, ולא רק השפעה על השער שנקבע לנייר הערך בסוף יום המסחר (בפרשת מרקדו דלעיל, בעמ` 520 מול האות ז` ובע` 521 מול האות א`; וראה גם: בע` 248 לפר`, שו` 14-21). לפי עדותו של רובי מנהל יחידת שיטות המסחר, המידע המתפרסם לגבי אחוזי השינוי בשער המניה הוא השינוי ביחס לשער הבסיס והאחר הוא השינוי ביחס לשער העסקה האחרונה (בע` 275 לפר`, ש` 16-19). על כן, התמקדות מומחה ההגנה ספיר במידת ההשפעה של העסקאות העצמיות של הנאשם על שער/מחיר הנעילה של המניה, מוטעית.

 

ג. ברוב המכריע של המקרים, העסקאות העצמיות שביצע הנאשם העלו את שער המניה:

מעבר לדרוש:בבדיקה ששירלי עשתה,רק במקרים ממש ספורים,מעטים מאוד, העסקאות העצמיות שביצע הנאשם לא העלו את השער. ברוב המוחלט של המקרים, המסחר העצמי של הנאשם העלה בפועל את השער ביחס לשער של העסקה האחרונה (בעדותה של שירלי – בעמ` 237 לפר`, ש` 19-25; בעמ` 238 לפר`, שו` 1-3, 14-19; בעמ` 245 לפר`, ש` 18-20; בע` 248 לפר`, שו` 14-16; בעמ` 250 לפר`, שו` 14-16; בע` 256 לפר`, ש` 20-23). ומעבר לדרוש: אחוז השינוי–העליה בשער המניה, לאחר עסקאות עצמיות שביצע הנאשם, היה משמעותי (ראה בריכוז הנתונים ת/68 וזאת לפי המוצגים עצמם הנזכרים בו ושפורטו בסע` 3.3.3לעיל; ראה לכך דוגמה גם בעדותה של שירלי – בעמ` 232 לפר`, שו` 18-25).

ד. לפי עדותה של שירלי, גם אם היו גורמים נוספים ו/או דיווחים, שניתן לשייכם לשינוי בשער מניה (ואין בכך כדי לומר שהגורמים הללו רלבנטיים לעסקאות העצמיות נושא האישומים – ג`נ`), הרי לא רק שאלה אינם שוללים את פעילות הנאשם, אלא שפעילות הנאשם בפני עצמה, העלתה את השער (בעמ` 242 לפר`, שו` 2-3; בעמ` 253 לפר`, שו` 6-7).

 

לפי הראיות, ולאור האמור לעיל, הוכח איפוא מעבר לספק סביר, שהעסקאות העצמיות שביצע הנאשם, כמפורט באישומים ראשון עד רביעי ובנספחים א`-ד` לכתב האישום, הינן מעשי תרמית, שהשפיעו בדרכי תרמית על תנודות השער של המניות שבאישומים דלעיל. 

4. היסוד הנפשי שבעבירה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של המניות:

4.1. הגדרת היסוד הנפשי: היסוד הנפשי בעבירה דנן לפי סע` 54 (א)(2) לחוק, הוא מודעות לדרכי התרמית וכוונה להשיג את תנודות השער (פרשת ואקנין, בעמ` 657 מול האות ג`). לגבי התוצאה – ההשפעה על תנודות השער – ניתן להסתפק בפזיזות (פרשת מרקדו, בע` 524 מול האותיות ו`-ז`; ת"פ (ת"א) 7019/00 מועלם, בפסקה 102 לפסק הדין; הערעור על הכרעת הדין נדחה – ע"פ (מחוזי-ת"א) 70484/03). ודוק: הפקת רווח כלכלי איננה רכיב מרכיבי העבירה לפי ס` 54 לחוק. עבור המשקיע הסביר אין זה מעלה או מוריד אם הנאשם פעל כפי שפעל משום שרצה להרוויח כסף, לגרום נזק לאחרים, להוכיח את יכולתו או כל מניע אחר (ע"פ (מחוזי- ת"א) 70571/01 פודים, פס"ד מיום 23.3.02, בסעיף ח`).

 

4.2. היסוד הנפשי אצל הנאשם,בעבירות לפי ס` 54(א)(2) לחוק,הוכח מעבר לספק סביר:

4.2.1. מודעות לדרכי התרמית: הנאשם ביצע עסקאות עצמיות, שהן, כשלעצמן, מעשי תרמית, ללא הסבר סביר מצידו לא כל שכן ללא "צורך" מצידו לבצען. כזכור, עסקאות של סחר עצמי כפי שביצע הנאשם, מהוות מניפולציה אסורה כי הן מלאכותיות ואין בהן כל טעם כלכלי זולת השפעה על השער. ברי כי נאשם פעיל, מבין ובקי זה בתחום, ידע גם ידע זאת. ואכן, כאמור, העסקאות העצמיות שביצע הנאשם, השפיעו בפועל, על שערי המניות. 

4.2.2. מודעות עד כדי כוונה לדרכי התרמית וכוונה להשיג את תנודות השער: לפי עדות שירלי והמוצגים כאמור, הנאשם נקט בדפוסי פעולה שיבטיחו את ביצוע עסקאותיו העצמיות; הנאשם נקט בדפוסי פעולה יזומים, מתוכננים, מורכבים ומתוחכמים, המעידים על תכנון,חשיבה והבנה של ממש כדי להבטיח, שפקודות המכירה והקניה במסחר העצמי שלו, ייפגשו. הנאשם כיוון איפוא במודע לדרכי התרמית שנקט, ולהשגת תנודות השער.

4.2.3. כוונה להשיג את תנודות השער: כאמור,הנאשם עצמו העיד שכל פקודה, כל עסקה, משפיעה על שער המניות (בעמ` 324 לפר`, ש` 12-13, 22, 28; בע` 349 לפר`, ש` 19). בנסיבות אלה, הרי שמסקנה אחת ויחידה היא שהנאשם היה גם היה מודע ברמה של אפשרות קרובה לודאי (רע"פ 4827/95 פולק, פ"ד נד (2) 97, 110 מול האותיות א`-ב`) שהעסקאות העצמיות שביצע, ישפיעו על תנודות השער של המניות, כפי שאכן ארע כאמור. הוכח איפוא גם רכיב זה של היסוד הנפשי בעבירה - כוונת הנאשם להשפיע על תנודות השער.

4.2.4. חיזוק לקיומו של היסוד הנפשי אצל הנאשם בעבירות שביצע – הנאשם סחר בעיקר במניות דלות סחירות: הנאשם היה פעיל בעיקר במניות בעלות סחירות נמוכה (בעדות דני פקיד ההשקעות – בעמ` 32 לפר`, שו` 17-19; בעמ` 66 לפר`, שו` 14-20). לפי עדותו של עת/6 עמרם בן שימול: הוא והנאשם היו בניירות דלי סחירות (בעמ` 119 לפר`, שו` 21-22) וכל פעולה במניה דלת סחירות משפיעה על שערה (בעמ` 119 לפר`, ש` 25 ובע` 120 לפר`, שו` 1; בעמ` 131 לפר`, שו` 25-27). היכולת להשפיע בנייר דל סחירות על שער המניה, גדולה יותר (בעדותו של רובי מנהל יחידת שיטות המסחר – בעמ` 273 לפר`, שו` 16-27). בנסיבות אלה, מתחזקת המסקנה בדבר כוונת הנאשם - הבקי, המבין והפעיל במסחר במניות - להשפיע בעסקאות העצמיות שביצע, על תנודות שער המניות.

היסוד הנפשי שבעבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק, הוכח איפוא, מעבר לספק סביר, כאמור.

 

אני קובע איפוא, שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו באישומים ראשון עד רביעי. 

 

אישומים חמישי ושישי - באישומים אלה מיוחסת לנאשם עבירה של הנעה לרכוש ניירות ערך תוך העלמת עובדה מהותית לפי ס` 54(א)(1) לחוק, ועבירה של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער נייר ערך לפי סעיף 54(א)(2) לחוק.  

 

1.העבירה של הנעה לרכוש ניירות ערך תוך העלמת עובדה מהותית שבס` 54(א)(1) לחוק:

1.1. מטרת ההוראה שבסעיף 54(א)(1) לחוק: הוראת סעיף 54(א)(1) לחוק באה להגן על ציבור המשקיעים מפני תרמית בניירות ערך.היא באה למנוע יתרון בלתי הוגן. היא מכוונת להבטיח גם מידע אמין אשר יאפשר הערכת הסיכון והסיכוי בכל השקעה. מטרת הסעיף להבטיח מודעות הצדדים לעסקה בניירות ערך, לעובדות הרלבנטיות המהותיות שביסודה, בלי שצד אחד ינצל באורח בלתי לגיטימי יתרון שיש לו על פני הצד האחר. מטרת הסעיף היא לאפשר הכרעה רציונלית על בסיס מידע גלוי ונאות (בפרשת ואקנין, בעמ` 653-654).

 

1.2. יסודות העבירה דלעיל - שבסעיף 54(א)(1) לחוק:

היסודות העובדתיים: "הנעה" – השפעה על הליך קבלת ההחלטה של המשקיע. השפעה זו אינה חייבת להיות בלעדית או מכרעת. לא נדרש קיומו של לחץ או שידול לרכוש/למכור ניירות ערך. גם אין חשיבות לשאלה האם אמנם הונע הצד השני אם לאו (פרשת חרובי, בעמ` 126 מול האותיות ב`-ג`).

"עובדה מהותית"– עובדה שמהווה מרכיב חשוב בנכונותו של אדם לרכוש או למכור נייר ערך. עובדה היא מהותית אם קיים סיכוי של ממש כי להשמטתה יש השפעה של ממש-ישירה או עקיפה-על הכרעה בשאלה אם לבצע את העסקה, אם לאו. אין הכרח למהותיות העובדה כי זו תהיה העובדה המכרעת לשכלול העסקה. די בכך שהיא אחת ממכלול עובדות חשובות לביצוע העסקה (בפרשת ואקנין דלעיל, בע` 654 מול האות ו`;ע"פ 1027/94 זילברמן, פ"ד נג (4) 502, 522 מול האותיות ג`-ד`).

 

1.3. היסוד הנפשי - "ידע או היה עליו לדעת" (פרשת חרובי, בעמ` 125, 127) - מודעות לטיב ההתנהגות (הנעה לרכוש/למכור נייר ערך),לקיום הנסיבות-להעלמת עובדות, מודעות למהותיותן (פרשת ואקנין, בעמ` 654 מול האות ג`); לענין הכזב/ההטעייה או העלמת העובדות המהותיות - די בכך שהיה על הנאשם להיות מודע לקיומם ולאפשרות גרימת התוצאה (ע"פ 1027/94 זילברמן, פ"ד נג (4) 502, 515 מול האות ו`, 523 מול האות ב`).

 

2. היסודות העובדתיים שבעבירה דלעיל לפי ס` 54(א)(1) לחוק הוכחו מעבר לספק סביר – הנאשם הניע את יצחק בן בסט לרכוש מניות בכלל, ובפרט לרכוש מניות בעסקאות שבאישומים 5 ו-6, תוך שהנאשם העלים ממנו עובדות מהותיות:

2.1. הנאשם הניע את יצחק בן בסט (להלן – בן בסט) לרכוש מניות:

לפי עדותו של בן בסט: הוא ביצע רק עם הנאשם עסקאות מחוץ לבורסה (בע` 92 לפר`, שו` 24-27). הנאשם אמר לו את שער העסקה ושהיא תעשה בשער זה או אחר (בעמ` 93 לפר`, ש` 15-18). הוא היה מתקשר לנאשם, והנאשם נתן לו את הנתונים (גם את הלימיט), הוא היה מאמין לו, והיה קונה/מוכר מניות. הוא סמך על ייעוצו של הנאשם באופן מוחלט. הנאשם היה אומר לו אם יש היצע/ביקוש ושיקנה/ימכור (בע` 94 לפר`, ש` 23-24, 27-29; בע` 95 לפר`,ש` 1-14;בע` 96 לפר`,ש` 15-18; בע` 100 לפר`,ש` 5). בתקופה שבה נעשו הקניות של מניות יעקובינסקי ואמלד הוא התייחס באמונה מוחלטת לעצות שהנאשם נתן לו (בעמ` 98 לפר`, שו` 10-12; בע` 100 לפר`, שו` 3). הנאשם היה אומר לו מה לעשות והוא היה עושה את מה שהנאשם אמר לו (בע` 100 לפר`, שו` 8). כל נייר שהוא קנה, הוא עשה זאת בידיעה שגם הנאשם נמצא בנייר (בעמ` 99 לפר`, שו` 15). עדותו של בן בסט היתה עקבית, ברורה ואמינה. כשהוקראו לנאשם קטעים מעדות בן בסט והוא נשאל אם בן בסט משקר, הנאשם השיב: "בקטעים האלה אולי הוא לא מדייק..." (בעמ` 382 לפר`, שו` 7-23). הא ותו לא.

2.2. הנאשם הניע את בן בסט לרכוש מניות בעסקאות נושא אישומים חמישי ושישי:

הנעת הנאשם את בן בסט לרכישת המניות באישום חמישי – ביום 26.4.99 שער הבסיס של מניית יעקובינסקי היה 197.9. בשעה 10:12:53 נתן הנאשם הוראת מכירה של 20,000 ע.נ. במניית יעקובינסקי בלימיט 216. באותה שעה שער העסקה האחרונה היה 217, שער שנוצר כתוצאה מעסקה עצמית של הנאשם. פקודת המכירה שנתן הנאשם בשער 216 היתה בשער הנמוך ביותר והפכה להיות פקודת ההיצע הטובה ביותר בספר הפקודות הממוקמת בשכבה הראשונה (בעדותה של שירלי – בע` 209-210 לפר`;ת/37, ת/39). ביום 26.4.99, זמן קצר לאחר מתן הוראת המכירה, התקשר הנאשם (בשעה 10:17:14) לבן בסט (ת/21; ת/22, בעמ` 16, אמצע העמוד; בעמ` 377 לפר`, שו` 9-13). לפי עדותו של בן בסט, הנאשם המליץ לו לקנות את המניה הזאת – יעקובינסקי, 20,000 ע.נ.. בן בסט כך עשה - רכש ביום 26.4.99 20,000 ע.נ. בשער 216, והחזיק במניות עד ליום 2.6.99 (בעדותו של עת/5 יצחק בן בסט – בעמ` 97 לפר`, שו` 17-22; ת/38, ת/23). ביום 2.6.99 רכש הנאשם מבן בסט מניות יעקובינסקי בסך של 20,000 ע.נ. בעסקה מחוץ לבורסה (ת/23). העסקה נעשתה בשער של 195 (ת/23; בעמ` 100 לפר`, שו` 21-23),כששער הבסיס באותו יום היה 217.מחיר העסקה היה נמוך מהשער שבו קנה בן בסט את המניות ביום 26.4.99 – 216. בן בסט מכר את המניות בשער נמוך משער הבסיס מאחר והשער בתקופה זו לא עלה (בעדות בן בסט–בע` 100-101 לפר`). גם בעת מכירת המניות לנאשם כאמור, בן בסט עדיין לא ידע שהנאשם הוא זה שמכר לו ביום 26.4.99 את המניות (בעדותו של בן בסט - בעמ` 111 לפר`, שו` 2-7). 

 

2.3. הנעת הנאשם את בן בסט לרכישת המניות שבאישום שישי – ביום 19.7.99, בשעה 11:48:28, נתן הנאשם הוראת מכירה למניית אמלד בסך של 2900 ע.נ. ובלימיט של 1363 (בעדותה של שירלי - בעמ` 211-212 לפר`; ת/42). באותה שעה שער העסקה האחרונה היה 1364, שער שנוצר כתוצאה מעסקה עצמית של הנאשם (בעדותה של שירלי – בעמ` 210 -211 לפר`; ת/40, ת/41). הוראת המכירה שנתן הנאשם בשער 1363 היתה בשער הנמוך ביותר והפכה להיות הוראת ההיצע הטובה ביותר בספר הפקודות ומוקמה בשכבה הראשונה. זמן קצר ביותר לפני מתן ההוראה, בשעה 11:47:15, שוחח הנאשם עם בן בסט (ת/22, בע` 39). הנאשם המליץ לבן בסט לקנות את מניות אמלד בכמות ובלימיט שאותם הוא נתן בהוראת המכירה שלו זמן קצר ביותר לאחר השיחה. לפי עדות בן בסט, הנאשם הוא שהמליץ לו לקנות את המניה (בעדות בן בסט–בעמ` 98 לפר`, שו` 1-7). ודוק: בן בסט לא ראה את שערי המכירה והקניה. הוא לא ישב מול מסך. הנאשם נתן לו את הנתונים (בעמ` 96 לפר`, שו` 11-15; בעמ` 93 לפר`, שו` 19-26; בעמ` 94 לפר`, שו` 27-29; בעמ` 104 לפר`, שו` 15-16). בן בסט כך פעל לפי המלצת הנאשם, ונתן הוראת קניה של 2900 ע.נ. ובשער 1363 (ת/23; בעמ` 98 לפר`, ש` 1-7). בן בסט רכש את המניות שהנאשם מכר (ת/42) והחזיק בהן עד יום 2.8.99 (בעדותה של שירלי - בעמ` 210-211 לפר`). ביום 2.8.99 רכש הנאשם מבן בסט בעסקה מחוץ לבורסה 2900 ע.נ. מניות אמלד במחיר 1150. העסקה נעשתה במחיר שהיה נמוך הן משער הבסיס (1193), הן משער הנעילה (1166), והן מהשער שבו רכש בן בסט את המניה מהנאשם ביום 19.7.99 (1363). שער העסקה נקבע ע"י הנאשם (בעמ` 93 לפר`, שו` 15-18). גם בעת מכירת המניות לנאשם, בן בסט עדיין לא ידע שהנאשם הוא זה שמכר לו ביום 19.7.99 את המניות (בעדותו של בן בסט-בעמ` 111 לפר`, שו` 4-7). 

 

2.4.בחקירתו ברשות הנאשם עצמו אמר:הוא החליף דעות עם בן בסט שמניית יעקובינסקי שווה קניה (ת/1, בעמ` 27, שו` 29-30), והיה מקובל על שניהם שאם הם ישקיעו במניה, יש סיכוי שירויחו כסף (ת/1,בע` 28,ש` 19-20).לגבי העסקה מיום 26.4.99 במניית יעקובינסקי, הנאשם לא אמר לבן בסט שהוא המוכר (ת/1, בעמ` 29, שו` 6-12; ת/2, בעמ` 2-3). זאת ועוד: הנאשם העיד באופן גורף, שהוא מעולם לא נתן ייעוץ לאף אחד ולא המליץ (בע` 317 לפר`, ש` 20-28; בע` 318 לפר`, ש` 5; בע` 378 לפר`, ש` 22-23). ואולם, עדותו האמינה דלעיל של בן בסט, מדברת בעד עצמה. בנוסף: לפי עדותו של עת/3 יהודה שופל, כשהנאשם היה אומר לו למכור בשער מסויים, הוא מכר (בעמ` 69 לפר`, שו` 10-11); לפי עדותו של עת/6 עמרם בן שימול, הוא התייעץ בתחום ניירות הערך עם הנאשם (בעמ` 119 לפר`, ש` 5-8, 17-23; בע` 120 לפר`, שו` 8, 18 - העד לא נחקר נגדית-בע` 139 לפר`, ש` 4). זאת בנוסף לעדותו העקבית, הברורה והאמינה של בן בסט, לגבי ההמלצות הקונקרטיות של הנאשם, כאמור.

לאור האמור לעיל ויסודות העבירה לפי סע` 54(א)(1) לחוק כאמור בפסיקה לעיל, הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם הניע את בן בסט לרכוש את המניות נושא אישומים 5 ו-6. 

 

2.5. הנאשם העלים מבן בסט עובדות מהותיות–שהוא המוכר, ונתונים מהותיים נוספים:

2.5.1. היות הנאשם מוכר המניות שבן בסט הונע על ידו לקנותן, היא עובדה מהותית:

בן בסט העיד נחרצות: אם הנאשם הוא המוכר, איזו סיבה יש לו לקנות? אם הוא היה יודע שהנאשם הוא המוכר, ברור שהוא לא היה קונה את המניה. היה חשוב לו לדעת, שמי שממליץ לו לקנות (הנאשם) לא מוכר באותו יום שהוא קונה (בעמ` 107 לפר`, שו` 20, 23-24; בעמ` 108 לפר`, שו` 16-17; בעמ` 109 לפר`, שו` 7-11; בעמ` 111 לפר`, שו` 8-9, 14). ממש כפי שקבע כב` הנשיא ברק בפרשת ואקנין: "...לא יכול להיות כל ספק כי העובדה שהמערערים מוכרים את מניותיהם שלהם...היא עובדה מהותית...אילו עובדה זו היתה ידועה ל...הם היו שואלים עצמם מיד, מדוע זה מוכרים המערערים מניות שהם מציעים ל...לקנותן?..אי גילוייה של העובדה כי המערערים מוכרים את אחזקותיהם...הוא ללא ספק העלמת עובדה מהותית." (פרשת ואקנין, בעמ` 654 מול האותיות ו`-ז`;בע` 655 מול האות א`).מידע על כך שהנאשם הוא מוכר המניות דלעיל וזאת כשהנאשם הוא שהמליץ לבן בסט לקנותן כמפורט לעיל, הוא איפוא עובדה מהותית (בפרשת חרובי, בע` 126-127).

 

2.5.2. הנאשם העלים מבן בסט עובדות מהותיות נוספות לגבי המניות שהניעו לרכוש:

מעדותו הנחרצת של בן בסט עולה,שלו ידע בן בסט עובדות מהותיות נוספות לגבי העסקה, דוגמת אלה שהוצגו לו בחקירתו החוזרת (בעמ` 115-117 לפר`)-שערי עסקאות קודמים במניות; המלצת הנאשם לקנות כששער המניה היה גבוה; הנאשם עושה "סיבוב" במניה וקונה אותה אח"כ בשער נמוך - הוא לא היה קונה את מניות יעקובינסקי ואמלד דנן. עד כדי כך הוא המצב, שלא עלה בראשו של בן בסט, בשום סיטואציה, לדרוש מהנאשם שאם הוא ממליץ לו לקנות, שהוא, הנאשם, לא ימכור כשהוא עושה "סיבובים", או סיטואציה שהנאשם אומר לו לקנות במחיר גבוה, כשהוא, הנאשם, קונה באותו יום במחיר נמוך (בעמ` 117 לפר`, שו` 3-8). כדבריו של בן בסט בעדותו - הוא לא קנה ומכר בבורסה בשביל להפסיד כסף (בעמ` 117 לפר`, שו` 1-2). 

 

3. היסוד הנפשי, הוכח מעבר לספק סביר, גם הוא: כאמור, הנאשם הניע את בן בסט לרכוש את המניות נושא אישומים 5 ו-6; זאת, כשהוא ידע, ולבטח היה עליו לדעת, שהוא מעלים מבן בסט עובדות מהותיות. נסיבות ביצוע המכירה ע"י הנאשם והקניה ע"י בן בסט, השילוב שביניהן כפי שהניע לכך הנאשם, ומומחיותו של הנאשם בתחום, מלמדים על מודעות של הנאשם, אם לא למעשה על כוונה ממש מצידו, בפעולות שביצע ובהעלימו מבן בסט עובדות מהותיות כאמור.אם בן בסט-המונע, מקבל המידע-לא היה רוכש את המניות לו ידע את מלוא המידע הרלבנטי כאמור, הרי לא כל שכן שהנאשם, שהוא המומחה נותן המידע והייעוץ, ידע ולבטח היה עליו לדעת זאת, ושהמידע שהוא העלים, מהותי לבן בסט.

4. מענה לטענות ההגנה:

4.1. ההגנה טענה: עדי תביעה העידו שלא משנה להם מיהו מוכר המניה שהם קונים.

ואולם, השאלה הרלבנטית היא, לו ידעו אותם עדים שאותו נאשם שמניע אותם עתה לקנות מניה, הוא עצמו זה שמוכר עתה את אותה מניה, באותה כמות ובאותו לימיט שהם אמורים לקנות, האם גם אז הם היו קונים את המניה. גם ללא עדותו הנחרצת והחד משמעית דלעיל של בן בסט, הרי שלפי השכל הישר, ההגיון וניסיון החיים, התשובה האחת והיחידה לשאלה זו היא שהם היו נמנעים מלקנות את המניה, ולכל הפחות, המידע דלעיל היה נתפס בעיניהם כמהותי כשהם שוקלים מדעיקרא האם לקנות את המניה המסויימת אם לאו. לא יכול להיות ספק, שהעובדה שהנאשם מוכר את המניות דנן היא עובדה מהותית לענין גיבוש דעה אם לרכוש את המניות הללו (פרשת ואקנין, בעמ` 654 מול האותיות ו`-ז`; השווה: ע"פ 1027/94 זילברמן, פ"ד נג (4) 502, 522 מול האותיות ה`-ו`). מה גם, שהנאשם העלים מבן בסט, שאותו הניע לרכוש, לא רק את היותו המוכר, אלא גם את מלוא הנתונים לגבי המניות, פעולותיו וכוונותיו בהן, לפני המלצתו לבן בסט לקנותה. תגובתו הנוקבת של בן בסט גם לשאלות שהוצגו לו בהקשר זה בחקירתו החוזרת, מדברת בעד עצמה (בע` 115-117 לפר`). לא הוא ולא אחר, היו רוכשים את המניות נושא אישומים 5 ו-6 לו ידעו את מלוא העובדות. לו חשף אותן הנאשם,ספק אם היה לו פרטנר ל"עיסקה".

 

4.2. טענת ההגנה בסיכומיה (בע` 22, בס` 9), שלפיה הנאשם לא יכול היה לענות על שאלתו של בן בסט – אילו נשאלה – האם הוא המוכר ממנו בן בסט עומד לקנות מניה, לאור השתלשלות הדברים באישומים 5 ו-6, היא מופרכת, ולכל הפחות מוזרה. הרי הנאשם "רקח" את העסקאות נושא אישומים 5 ו-6, והוא הוא הגורם הרלבנטי לגלות את מלוא המידע לגביהן. גם היות שיטת המסחר אנונימית, אינה גורעת מחובת הגילוי הקונקרטית המוטלת על הנאשם- כמי שהניע את בן בסט לרכוש את המניות דנן – בהתאם לאמור בס` 54(א)(2) לחוק. גם עת/8 מנשה מוטי העיד, שלו ידע שהנאשם הוא המוכר, הוא היה שואל עוד מספר שאלות, אולי היה מתגנב ספק בנוגע לעסקה (בע` 179 לפר`, שו` 1-2, 8-10) והוא לא פוסל את האפשרות שהנאשם הניע אותו לרכוש מניות בכזב (בעמ` 182 לפר`, שו` 1-4). 

 

4.3. טענת ההגנה, שלפיה הנאשם לא סיפר ולא נשאל, לגבי פעולותיו במניות דנן, איננה רלבנטית, כי האיסור שבסע` 54(א)(2) לחוק הוא, שהנאשם, כמי שהניע את בן בסט לרכוש ניירות ערך, לא יעלים ממנו עובדות מהותיות. חובה זו מוטלת על הנאשם, כמי שהניע, והוא שכשל בה (ע"פ 1027/94 זילברמן, פ"ד נג (4) 502, 517 מול ה`-ז`; 518 מול א`-ד`).

 

4.4. לפי עדותו של בן בסט תוך בחינת דבריו בה בהקשרם הנכון, הרי שבתקופה שבה הוא קנה את המניות נושא אישומים 5 ו-6, הוא התייחס לעצות הנאשם באמונה מוחלטת, ורק בתקופה מאוחרת יותר, אחרי שהוא יצא מופסד, הוא לא התייחס לעצות הנאשם כתורה מסיני והחליט בעצמו (בעמ` 98 לפר`, שו` 10-27; בעמ` 100 לפר`, שו` 1-12).

 

4.5. השאלה הרלבנטית לענין רכיב ה"הנעה" שבסע` 54(א)(2) לחוק, איננה האם ההחלטה של בן בסט לרכוש את המניות היתה עצמאית שלו, או שהיתה לו יוזמה, אלא העובדה שמצד הנאשם היתה השפעה על הליך קבלת ההחלטה שלו, גם אם לא היתה זו השפעה בלעדית או מכרעת, גם אם לא היה לחץ או שידול וגם אם בן בסט לא הונע – לא כל שכן כשהוא כן הונע והנאשם המליץ לו לרכוש את המניות דנן, כאמור (פרשת חרובי, בעמ` 126 מול האותיות ב`-ג`).לפי הנתונים העובדתיים דלעיל, השפעה כאמור היתה גם היתה [בעמ` 113 לפר`, שו` 11-13- נראה שתשובת בן בסט מתייחסת להחלטה ולא להשפעה, וזאת לאור מלוא דבריו; לענין "השפעה" ראה בסיכומי ההגנה-בע` 22, בפתיח לפסקה 1 של סע` ה`]. 

4.6. לא ענין מעין טכני, כמו שיחות טלפון שבן בסט כן התקשר לנאשם, רלבנטי להכרעה לעיצומו של ענין: המסקנה העובדתית לגופן של הראיות היא כאמור, שהנאשם אכן הניע את בן בסט לרכוש מניות, גם אם בחלק מהמקרים בן בסט הוא שהתקשר לנאשם; בוודאי שאין בכך כדי לגרוע כהוא זה מהחובה המוטלת בחוק על הנאשם - כמי שהניע את בן בסט לרכוש את המניות נושא אישומים 5 ו-6 – לא להעלים מבן בסט עובדות מהותיות, כאמור. 

 

הוכח איפוא מעבר לספק סביר, שהנאשם ביצע את העבירות של הנעה לרכוש ניירות ערך תוך העלמת עובדות מהותיות, המיוחסות לו באישומים 5 ו-6.

 

5. העבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער נייר ערך שבאישומים 5 ו-6:

5.1. בעצם העובדה שהנאשם ביצע עסקה עצמית במניית יעקובינסקי ובמניית אמלד, והשפיע על שער המניות (ראה בעדותה של שירלי–בע` 209-211 לפר`), הרי שהנאשם ביצע את העבירה דלעיל (כמוסבר לגבי יסודות העבירה לענין אישומים 1-4 לעיל).

5.2. הנאשם ביצע את העבירות דלעיל גם בכך, שלפי השתלשלות המכירה והקניה של המניות כמפורט לעיל, הנאשם יצר עסקאות מתואמות במניות עם בן בסט (ללא ידיעתו של זה האחרון). הנאשם הוא זה שלמעשה היה הגורם הקובע של שער הקניה והמכירה של המניות נשוא הפעולות שבאישומים 5 ו-6. כלפי המשתתפים במסחר, נוצר מצג שווא שלפיו בוצעה עסקה אמיתית בין הנאשם כמוכר לבין בן בסט כקונה, עסקה שלה השפעה על תנודות שער המניות (בעדותו של רובי מנהל יחידת שיטות המסחר – בעמ` 290 לפר`, שו` 1-5). בן בסט שימש למעשה כלי בידי הנאשם ליצירת עסקה מתואמת, כשהונע לרכוש את המניות תוך שהוסתרו ממנו עובדות מהותיות.מתן פקודות מכירה וקניה נוגדות באותו יום מסחר, ע"י הנאשם ובן בסט המונע על ידו כמוסבר לעיל, במטרה של הנאשם להשפיע על השער (כשהנאשם יודע שכל עסקה משפיעה ומודע ברמה של אפשרות קרובה לוודאי שהעסקאות המתואמות שיצר וביצע ישפיעו על תנודות שער המניות כפי שאכן ארע), זו מניפולציה אסורה [ת"פ (ת"א) 7019/00 מועלם, בפסקה 100-101 לפסה"ד].

 

הוכח איפוא, מעבר לספק סביר, שהנאשם ביצע גם את העבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות הערך שבאישומים 5 ו-6.

 

סוף דבר: לפי הראיות ולאור האמור לעיל, הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו באישומים; הוכח מעבר לספק סביר שבעסקאות העצמיות שביצע, השפיע הנאשם בדרכי תרמית על תנודות השער של המניות נושא האישומים, ושהנאשם הניע את יצחק בן בסט לרכוש מניות, וזאת כשהוא מעלים ממנו עובדות מהותיות.

 

אני מרשיע איפוא את הנאשם בעבירות כדלקמן:

6 עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער נייר ערך, לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח–1968 (להלן – החוק), ו-2 עבירות של הנעה לרכוש ניירות ערך תוך העלמת עובדות מהותיות, לפי סעיף 54(א)(1) לחוק.

 

ניתן והודע במעמד הצדדים, היום, 1.9.04.                                          _____________

                                                                                                גלעד נויטל, שופט
 
 


01/09/2004



חדשות
ישראל  | הורשע אלון נאור אשר הריץ מניות באינטרנט  
ארצות הברית  | Uber תחת חקירה: השתמשה בטכנולוגיה על מנת לחמוק מהרשויות  
ארצות הברית  | תביעה נגד גוגל, פייסבוק וטוויטר: "נתתם לטרוריסטים במה"  

מאמרים
ישראל  | אינטרנט פלילי - אינטרנט אקסטרה 75  
ישראל  | הורשע צעיר שהציף שרתי מחשב וגרם לקריסתם  
ארצות הברית  | העמידה בתנאי החוק נגד דואר זבל הוכפלה, אך עדיין באופן זניח  

פסיקה
ישראל  | ת.פ. 10121/01 (שלום תל אביב), מדינת ישראל נ` יובל כהני  
ישראל  | רע``פ ‎5729/02 (עליון), טל פודים נ` מדינת ישראל  
ישראל  | פ 5793/99 (שלום תל אביב), מדינת ישראל נ` תיזמון ניירות ערך בע``מ ואח`  

חקיקה
ישראל  | הצעת חוק העונשין (תיקון- משחקים אסורים, הגרלות והימורים ברשת האינטרנט), התשס``ז  
ישראל  | חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-נתוני תקשורת), התשס``ח - 2007  
ישראל  | תיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (תפיסת חומר מחשב), התשס``ג 2003  

מקורות מקוונים
קנדה  | המרכז הבינלאומי למניעת הפשיעה - ICPC  
גרמניה  | המרכז האינטרנטי למחקרי שחיתות - ICGG  
אילינוי  | הלשכה הלאומית לפשעי ביטוח - NICB  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2019