תאריך: 23/09/2007

פ 001780/06

בית משפט השלום חיפה

בפני סגנית הנשיא, כב' השופטת רחל חוזה

מדינת ישראל נ' אופר אהרון

 

העובדות

 

1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של פרסום תועבה והחזקת פרסומי תועבה –  מעל 25,000 סרטים ותמונות תועבה ובהן דמויות של קטינים. הנאשם אף שיתף קבצים אלו באמצעות תוכנת "mirc".

 

בית המשפט קבע

 

1. במעשיו, תרם הנאשם ואף עודד צריכתם של חומרים פורנוגרפיים, אשר מביאים לניצולם המיני של קטינים. לכן, בית המשפט סבור כי על הענישה להיות מחמירה, בכדי שתבטא את סלידת בית המשפט והחברה כולה מהפגיעה והניצול של קטינים חסרי ישע, ושתביא להרתעת הנאשם עצמו וכן למיגור התעשייה הכוללת יצירה, הפצה וצריכה של תצלומים וסרטי מין בהם מופיעים קטינים.

 

 

 

   

 

 

 

 

החלטה

 

בעמ' 10 לפרוט', נפלה פליטת קולמוס כאשר בשורה 21 נכתב: "28.4.04".

הנני מתקנת את הטעות כך שיופיע: "24.4.04".

 

גזר דין

 

בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם נטען כי החל משנת 1994 שמר במחשבו סרטים ותמונות תועבה ובהן דמויות של קטינים בעירום, שחלקן אף מציגות את הקטינים מקיימים יחסי מין (להלן: "פרסומי התועבה").

הנאשם פרסם את פרסומי התועבה באמצעות תוכנת שיתוף אשר בה התקין תוכנה אשר הפכה את מחשבו של הנאשם לשרת מחשב והפיצם לגולשים אחרים. כן ביקש מגולשים אחרים באינטרנט סרטים ותמונות תועבה כדוגמת פרסומי התועבה אשר היו במחשבו. (סעיפים 1-4 לפרק העובדות).

ביום 15.7.04 נערך חיפוש בביתו של הנאשם בו נתפסו מחשביו ותקליטורים שונים שהכילו מעל ל- 25,000 פרסומי תועבה אותם החזיק הנאשם ומהם פרסם באינטרנט כמתואר לעיל. (סעיפים 5-6 לפרק העובדות).

 

העבירות אשר יוחסו לנאשם הינן פרסום תועבה (ריבוי עבירות) והחזקת פרסומי תועבה (ריבוי עבירות), עבירות לפי קביעות סעיפים 214(ב)+ 214(ב3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

 

בישיבת ההקראה מיום 21.6.07, העלה הנאשם טענה מקדמית לפיה חלק מעובדות כתב האישום התיישנו. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום.

 

בהחלטה מיום 13.7.06 קבעתי כי בשים לב למועד הגשת כתב האישום, ביום 23.4.06, ותקופת ההתיישנות שנקבעה בחוק לעבירות נשוא כתב האישום, העובדות המתייחסות לתקופה הקודמת ליום 24.4.04 התיישנו ואין על הנאשם להתגונן בפניהן.

 

בישיבת בית המשפט מיום 30.10.06, חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום המפורטות בסעיפים 5 ו-6 לפרק העובדות. כן הודה כי אופן הגלישה והפרסום שבהם בוצעו המעשים המופרטים בסעיפים 5-6 לפרק העובדות הינם כמתואר בסעיפים 2-4 לפרק העובדות שבכתב האישום.

 

זיכיתי את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בכל המתייחס לסעיף א.1 לכתב האישום באשר למועד שקדם ל-24.4.04 מאחר וחלה לגביו התיישנות.

 

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של פרסום תועבה והחזקת פרסומי תועבה, עבירות לפי סעיפים 214(ב)+ 214(ב3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977– בכל המתייחס לעובדות שבסעיפים 5-6 לפרק העובדות שבכתב האישום.

 

ב"כ הנאשם עתרה, כי טרם הטיעונים לעונש יופנה הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר אודותיו.

 

שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית לגבי הנאשם. בתסקיר צוין כי הנאשם לא היה מעוניין בהשתלבות בקבוצה טיפולית מטעם שירות המבחן, קבוצה המתמחת בטיפול בבעיות של נטיות מיניות פדופיליות. לטעמו של שירות המבחן, המסגרת לטיפול בהתמכרויות, בה מטופל הנאשם, באורח פרטי, כפי שיפורט, עונה על הבעיות הרגשיות של הנאשם אולם אינה נותנת מענה לבעיית הנטייה המינית – פדופילית של הנאשם. נתון זה, כמו גם העובדה כי הנאשם בעל מודעות נמוכה להיותו עבריין מין ואינו מבטא נזקקות טיפולית בתחום עבריינות המין, מעלים סיכון להישנות העבירות, באם לא יטופל הנאשם במסגרת מתאימה.

 

בישיבת בית המשפט מיום 26.7.07, העידו מטעם הנאשם מספר עדים לעניין העונש.

 

 

מר סלימאן וישאחי, מהנדס חשמל במקצועו, הוא מעסיקה של רעיית הנאשם והעיד כי הוא מכיר את הנאשם מזה כ- 13 שנים, כאיש משפחה מסור, אדם אמין, שקט ונעים הליכות.

 

גב' אסתר שלו, עובדת סוציאלית ומטפלת במרכז "אפשר" להתמכרויות להימורים ולאכוהול מזה 17 שנה.

גב' שלו העידה כי הינה מכירה את הנאשם קרוב ל- 3 שנים, עת הגיע אליה לטיפול עם תפיסת המשטרה את פרסומי התועבה בביתו.

העדה מסרה כי הנאשם הגיע אליה מיוזמתו, כשהוא סובל ממצוקה קשה וזעק לעזרה. מאז ועד עתה, מקיים איתה הנאשם מפגשים באופן רצוף ולעתים אף רעייתו הצטרפה למפגשים.

לדבריה, הנאשם הביע פתיחות רבה ודיבר בגילוי לב על בעיותיו ועל הקשיים מהם הינו סובל, הביע מסירות גדולה למשפחתו ולעבודתו והסכים לכל טיפול אשר הוצע לו. בפועל הינו נמצא כיום ב- 3 מסגרות טיפוליות שונות. בנסיבות אלה, היא רואה סיכויי שיקום גדול.

העדה מסרה כי אכן אינה בעלת התמחות בטיפול של אנשים בעלי נטיות פדופיליות הגולשים באינטרנט, אולם הינה רואה קשר הדוק בין התמכרותו של הנאשם לגלישה באינטרנט לבין המעשים נשוא כתב האישום, הבאים כולם ליתן מענה לצרכים רגשיים חסרים. במתן אלטרנטיבה לצרכים רגשיים אלה, במסגרת טיפולי הגמילה מהתמכרות אותם עובר הנאשם, קיימת לדעתה סבירות גדולה לאי הישנות המעשים.

 

ב"כ הנאשם הגישה אסופת מסמכים מטעם הנאשם, נ/1, ביניהם מכתבים מגורמים המטפלים בנאשם, לרבות ממטפלת זוגית ומשפחתית אשר מטפלת לאחרונה בנאשם ורעייתו.

 

כן הוגשה חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר נדב שורק, באשר לנאשם.

 

בטיעוניה לעונש, הדגישה ב"כ המאשימה את חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם וזאת כאשר פרסומי התועבה כללו מעל ל-25,000 תמונות וסרטים המתעדים קטינים וקטינות בתנוחות מיניות וכן קטינים וקטינות המקיימים יחסי מין בינם ובין עצמן או עם מבוגרים. הקטינים והקטינות הינם רכים בשנים, טרם בגרות מינית ובחלק מן התמונות נראים אף תינוקות.

 

עוד ציינה כשיקול לחומרא כי הנאשם הינו אב לילדים בגילאים של הקטינים אשר מצולמים בחומרי התועבה שהחזיק.

 

ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם ומי שכמותו משמשים מתווכים בין מי שיוצר את חומר התועבה ובין הצורכים אותו ויש להעניש בחומרה זהה את היצרן, המפיץ והצרכן, על מנת למנוע את הפגיעה החמורה בקטינים המצולמים.

 

בהתייחסה לחוות הדעת שהוגשה מטעם הנאשם לפיה הנאשם נמשך לקטינות בגיל 15 לערך ולא לקטינות טרם בגרות מינית, טענה כי חוות הדעת מלמדת כי הנאשם תופס את משיכתו לקטינות בגיל 15 לערך, כערך נורמטיבי, שאין בו דפוסי עבריינות.

עוד עולה מחוות הדעת, לטענתה, כי הנאשם ממשיך עד היום לצפות באתרים פורנוגרפיים.

 

כן גרסה כי הנאשם אמנם עובר טיפולים שונים במטרה לפתור את בעיית התמכרותו לגלישה באינטרנט, טיפולים בבעיות למידה ובעיות חברתיות וכן טיפול בינזוגי, אולם אין בכל אלה כדי לתת מענה לצורך בטיפול פרטני וספציפי לבעיית נטייתו הפדופילית של הנאשם, בקיומה לא הודה הנאשם ואף סירב לשילובו בקבוצה המתאימה במסגרת שירות המבחן.

 

בהקשר זה הפנתה ב"כ המאשימה לתסקיר שירות המבחן לפיו הנאשם אינו מפנים את נטיותיו הפדופיליות ולמסקנת שירות המבחן באשר לסיכון הישנות מעשיו של הנאשם וביקשה ליתן את הדעת לכך שהנאשם אינו מסכים לטיפול במסגרת שירות המבחן וזאת לעומת הטיפולים אותם הוא עובר במסגרת פרטית.

 

לדבריה, הטיפולים הפרטיים אותם עובר הנאשם אכן ראויים לציון, אולם אל להם להוות שיקול עיקרי בגזירת העונש, שכן השיקול המנחה צריך להיות הרתעת הנאשם עצמו והרתעת הרבים.

 

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל של ממש, שיבטא את חומרת המעשים, מאסר על תנאי וקנס. לתימוכין בעמדתה הגישה פסיקה על ענישה במקרים דומים.

 

מאידך, טענה ב"כ הנאשם כי התביעה הסכימה לקבל את המסמכים בדבר הטיפולים שעובר הנאשם וכן את חוות הדעת של ד"ר שורק ללא חקירה של מי שערכה ולכן אינה יכולה כעת לחלוק על ממצאיו של הרופא.

 

בהתייחסה לטענות ב"כ המאשימה, גרסה ב"כ הנאשם כי בחוות הדעת הרפואית צוין במפורש כי הנאשם חש תחושת אשם כבדה על מעשיו והביע זעזוע מהתנהגותו ומהמעשים נשוא כתב האישום.

עוד טענה כי אין לקשור בין גלישה באתרים פורנוגרפיים, שאינם מהווים עבירה פלילית, ובין המעשים נשוא כתב האישום וכאשר בחוות הדעת מתייחס הנאשם להרגלים שהיו בעבר.

 

כן הפנתה לעדותה של העובדת הסוציאלית, גב' שלו באשר לטיפולים וסיכוי השיקום של הנאשם ולכך שלטענתה של זו, לא ידועה לה התמחות ספציפית לטיפול בנטיות פדופיליות.

 

לטענתה, תסקיר שירות המבחן הינו שטחי, כאשר הנאשם נפגש עם שירות המבחן 3 פעמים בלבד. שירות המבחן, שביקש לזמן את רעיית הנאשם לפגישה, לא עשה כן בסופו של דבר והתסקיר אינו מתייחס לאספקטים אחרים באשר לחייו ובעיותיו של הנאשם, אשר עלו בחוות הדעת הרפואית ובמסגרת הטיפולים האחרים שעבר.

 

לדבריה, הנאשם הביע רתיעה מטיפול קבוצתי בפני קצין המבחן, שכן כל הטיפולים אותם עבר היו טיפולים פרטיים והוא לא נחשף עד כה בפני קבוצה ואף לא סיפר על האירועים נשוא כתב האישום לחברים. עם זאת, הוא לא הביע סירוב מוחלט לטיפול קבוצתי אלא ביקש להעלות את ההצעה בפני מטפליו הפרטיים ולשקול עמדתו. גם היום, לטענתה, הנאשם מוכן להשתתף בטיפול קבוצתי במסגרת שירות המבחן.

בהקשר זה ציינה, כי מלבד העדר ההמלצה לטיפול עולה מתסקיר שירות המבחן כי התרשמותו של קצין המבחן מהנאשם הינה חיובית.

 

לדבריה, יש לראות בחיוב את העובדה כי הנאשם לא חזר על מעשיו מאז החל בטיפולים הפרטיים, תוך שהינו מטיב עם עצמו ועם החברה.

 

על כן, עתרה להפנות את הנאשם שנית לשירות המבחן ולחילופין להסתפק בעונש של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.

 

מעשי הנאשם חמורים במיוחד ומעוררים שאט נפש. הנאשם החזיק ופרסם מספר רב של תמונות בהן מופיעים קטינים רכים בשנים, חלקם אף תינוקות, בתנוחות מיניות או קטינים המקיימים יחסי מין בינם ובין עצמם ומבוגרים ממש.

 

חומרי התועבה פורסמו באמצעות תוכנת "mirc"', תוכנה המאפשרת ניהול שיחה והעברת קבצים בין גולשים, הפופולארית אף בקרב בני נוער.

 

יש בהחזקה של חומר פורנוגרפי המכיל תמונות של קטינים ובפרסומו כדי לעודד יצירת חומרים כאלה וליתן להם לגיטמציה, וכן לספק יצרם המיני של אלה המוצאים זאת בחומרים מסוג זה, כאשר בענייננו הנאשם עשה כן לשם סיפוק צרכיו המיניים ולא למטרות רווח.

 

בעשותו כך, תרם הנאשם ואף עודד צריכתם של חומרים פורנגרפיים שכאלה, אשר מביאים לניצולם המיני של קטינים שכן אין ספק וחולק כי אי עשיית שימוש בתמונות פורנוגרפיות שבהן מעורבים קטינים ואי הפצתן יביאו להקטנת השימוש החולני הנלוז הנעשה בקטינים לשם יצורם של אותם חומרים מתועבים.

 

לקביעתי, על הענישה להיות מחמירה, כזו שתבטא את סלידת בית המשפט והחברה כולה מהפגיעה והניצול של קטינים חסרי ישע ושתביא להרתעת הנאשם עצמו וכן למיגור התעשייה הכוללת יצירה, הפצה וצריכה של תצלומים וסרטי מין בהם מופיעים קטינים.

 

מלבד הפגיעה הספיציפית בקטינים המצולמים בחומרי התועבה, הרי שמעשי הנאשם מערערים את ערכיה של חברה מתוקנת, האמונה על ההגנה על קטינים ושמירת בטחונם.

 

 

 

 

 

 

 

בהקשר זה יש לאזכר את האמנה בדבר זכויות הילד מיום 20.11.89 (פורסמה בכתבי אמנה 1038) שישראל חתומה עליה מיום 3.7.90 ואותה אישרה ביום 4.8.91, בסעיף 34 שבה, נאמר כי:

 

"המדינות החברות מקבלות על עצמן להגן על הילד מפני ניצול מיני ותקיפה מינית לצורותיהם. לצורך זה ינקטו המדינות החברות במיוחד אמצעים מתאימים במישור הלאומי. על מנת למנוע:

ג. שימוש בילדים לשם ניצול בהצגות פורנוגרפיות או בחומר פורנוגרפי".

 

כלומר, הגנת הקטינים מפני שימוש בהם לצרכים פורנוגרפיים הינה אינטרס כלל עולמי שישראל חברה לו וקבעה רמת ענישה משמעותית למי שפוגע כך בזכויותיהם של הקטינים.

 

לענין מתן משקל ראוי לצורך הכללי להגן על צנעת הפרט, על רגשותיהם של הקטינים, כבודם והצורך החברתי לעמוד לימינם ולחזקם נקבע בע"פ 1/97, דאודי נ. מדינת ישראל, תקדין עליון כרך (2) 679 כי:

 

"על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את טובת הקטינים; ולגזור עונשים שיהיה בהם כדי להגן עליהם מפני מעשיהם של אלה שאינם יודעים לרסן את יצרם".

 

וכן בע"פ 9218/96, פארוק גנאים נ. מדינת ישראל, תקיןד לעיון כרך (2) 546:

 

"בדין ראה ביהמ"ש המחוזי להעדיף את הענין הציבורי שבהגנה על קטינות מפני מעשים מסוג זה, על פני נסיבותיו האישיות של המערער; והגנה זו תוכל להיות מושגת רק בהטלת עונשים, שיש בהם כדי לקבוע את חומרת המעשה בהכרתם של כל אלה שאינם מסוגלים לרסן את יצרם".

 

לא מצאתי מקום לשלוח הנאשם שוב לשירות המבחן.

 

 

 

 

העובדה כי הנאשם עבר טיפולים במסגרת פרטית לצורך טיפול בבעיית התמכרותו לגלישה תלקח בחשבון לצורך גזירת דינו וכך אף עברו הנקי לחלוטין, הודאתו ונסיבותיו האישיות האחרות, אולם אל מול יתר הנתונים שבאו בפני, ביחוד חומרת העבירות והפגיעה הקשה שכבר נגרמה לקטינים - לא יהא משקל נסיבותיו האישיות של הנאשם מכריע.

 

לקביעתי ועל סמך האמור לעיל, לא ניתן יהיה להסתפק בענייננו בעונש שלא יכלול רכיב של מאסר בפועל לתקופה של ממש.

 

אשר על כן הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס כספי בסך של 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים רצופים ושווים של 1,000 ₪ כל אחד החל מיום 23.10.07 ואילך.

אם לא ישולם אחד מן התשלומים במועדו – יחול פרעון מיידי של כל היתרה.

 

כן הנני דנה את הנאשם למאסר לתקופה של 24 חודשים, מתוכם ירצה הנאשם מאסר בפועל למשך 10 חודשים והיתרה מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

התנאי הוא כי הנאשם לא יעבור אחת העבירות עליהן הורשע.

 

ניתן היום י"א בתשרי, תשס"ח (23 בספטמבר 2007) במעמד הצדדים.

והודעה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.

 

 

ב"כ הנאשם:

מבקשת לעכב את ביצוע המאסר בפועל, בדעתנו להגיש הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי.

 

התובעת:

אנו משאירים לשיקול דעת את בקשת ב"כ הנאשם ונבקש שבמידה ובית המשפט יעתר לבקשה, ינתן עכוב ביצוע לזמן קצר תוך הפקדת מזומנים, צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

 

החלטה

 

הנני מעכבת את ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל על הנאשם עד ליום 30.10.07 בשעה 10.00, מועד בו יהא על הנאשם להתייצב במזכירות הפלילית של בית משפט השלום בחיפה לשם תחילת ריצוי מאסרו וזאת בתנאי כי יפקיד בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, את הסך של 10,000 ₪.

 

כן הנני אוסרת על יציאתו של הנאשם את הארץ וזאת עד למועד בו יתייצב לשם תחילת ריצוי מאסרו או עד למתן החלטה אחרת.

 

 

ניתנה היום י"א בתשרי, תשס"ח (23 בספטמבר 2007) במעמד הצדדים.

 

                                                                                                                  

 

 

 

 

 

עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 23/09/2007

עוד פסיקה בנושא לפני ה- 23/09/2007