Share


תאריך: 24/10/01
הליך: א  001299/01
בבית המשפט המחוזיב תל אביב-יפו
בפני כב` השופטת רות שטרנברג אליעז
הצדדים: גרוסוסר יונתן נ` בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

עובדות:
המבקש מעוניין לקבל אישור על הגשת תובענה ייצוגית נגד חברת בזק. התובענה הינה בגין הטעייה בתנאי הצטרפות לסל התשלומים החליפי, לפי פרק ו`1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981,  ותקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
בראשית שנת 2000 בזק החליטה לערוך שינויים במבנה תעריפיה. השינויים הרצויים כללו מעבר לשיטת חיוב שונה, ומעבר מחלוקה לשלושה אזורי חיוב, לשניים בלבד. שינוי זה דורש את אישור ועדות הכספים והכלכלה של הכנסת ("ועדות הכנסת"), שרי התקשורת והאוצר. מאחר וועדות הכנסת הגיעו למסקנה ששינוי השיטה, גורם לעליה בתעריפי החיוב, הן סרבו לאשר את מבנה התעריפים החדש ודרשו כי משרד התקשורת ובזק יכניסו שינויים בהצעה. לאור הנחיות ועדות הכנסת וביקורת ציבורית נוקבת, הציגה בזק במרס 2000 תוכנית לתיקון מבנה התעריפים לשיחות טלפון המיועדות לחיבור לאינטרנט. עיקרי התכנית - שישה מסלולי גישה שונים לאינטרנט, האמורים ליתן מענה לדרישות כל ציבור הגולשים, התוכנית אושרה ע"י ועדות הכנסת. המסלול נשוא התובענה הוא מסלול "לייט נט". הודעת הצרכנים על בחירת אחד מהמסלולים המוזלים מהווה תנאי לקבלת תעריף מיוחד. אולם על אף דרישה זו, חייבה בזק מיוזמתה את כל המנויים, בשני החודשים הראשונים של הפעלת המסלולים (מאי- יוני2000), בתעריף ה"לייט נט".

טיעוני המבקש:
המבקש העלה שתי עילות תביעה, האחת כי בזק הטעתה את ועדות הכנסת בהסבירה כי הרישום למסלולים נחוץ לשם זיהוי השיחות שיעדן חיבור לאינטרנט ומסיבות טכניות של המערכת. ולמרות זאת בחודשים הראשונים כן עלה בידה לספק את מסלול ה"לייט נט" לכל מנוייה, ללא כל רישום מוקדם. המבקש בא בטרוניה על האמצעים הדלים  שנקטה בזק לפרסום שיטת התיערוף החדשה. וכן טוען כי הציגה מצג שווא בפני הלקוחות.
 
טיעוני המשיבה:
המשיבה עותרת לדחיית התובענה על הסף מהטעם של היעדר עילת תביעה אישית של המבקש. היא טוענת כי טענת ההטעייה נעדרת יסוד עובדתי.
 
נפסק:
נראה כי פרשנות שתכיר בחשש להטעיית המחוקק כמקימה עילת תביעה אישית, תביא להרחבה בלתי מוצדקת של עילת ההטעיה, ללא בסיס בדין על כן למבקש לא קמה עילת תביעה אישית נגד בזק מכח הליכי האישור הסטטוטורי של התעריפים החדשים.
לעניין הטעיית המנויים, המבקש לא עמד בדרישות ההסתמכות והקשר הסיבתי ולא הצביע על עובדות המקימות עילת הטעיה בפרסומי בזק, ברמה האישית.
היעדר עילת תביעה אישית למבקש, שוללת את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית במסגרת תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
התוצאה הינה כי הבקשה נדחית. עקב החשיבות הציבורית של הנושא שהועלה באמצעות המבקש, לא ניתן צו להוצאות.

 

 

   

בתי המשפט

א 001299/01

בית משפט המחוזי תל אביב-יפו

 

24/10/01

תאריך:

כב` השופטת רות שטרנברג אליעז

 

בפני:

 

 

 

 

גרוסוסר יונתן

התובע

ארנון הירש ועו"ד צחי גרוסווסר

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

נ ג ד

 

 

בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

 

הנתבעת

עו"ד יאראק ועו"ד פליישמן

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

החלטה

 

בקשה לאישור תובענה ייצוגית של צרכן אינטרנט ("המבקש") נגד בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ("בזק"), בגין הטעיה בתנאי הצטרפות לסל התשלומים החליפי, לפי פרק ו`1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, ותקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

 

עובדות בקצרה

 

המבקש הנו מנוי לשירותי בזק מס` 5449311 - 03.

המשיבה היא חברה רשומה בישראל, בעלת רישיון כללי לפי חוק הבזק, תשמ"ב - 1982.

בראשית שנת 2000 קיבלה בזק החלטה לערוך שינויים במבנה תעריפיה. השינויים הרצויים כללו מעבר לשיטת חיוב המבוססת על יחידות זמן במקום פעימות מונה (השיטה שהיתה נהוגה עד אז), ומעבר מחלוקה לשלושה אזורי חיוב, לשניים בלבד. שינוי זה דורש את אישור ועדות הכספים והכלכלה של הכנסת ("ועדות הכנסת"), שרי התקשורת והאוצר. ועדות הכנסת הגיעו למסקנה כי שינוי השיטה, גורם לעליה בתעריפי החיוב לשיחות הטלפון המקומיות ולכן לרוב גם הארוכות יותר. משום כך סרבו הועדות לאשר את מבנה התעריפים החדש ודרשו כי משרד התקשורת ובזק יכניסו שינויים בהצעה.

אחד הנושאים הבולטים שעמדו בפני ועדות הכנסת היה זמן השיחה הממוצע בתקשורת לאינטרנט, העולה באופן משמעותי על זמן שיחה טלפונית ממוצעת. ועדות הכנסת הדגישו בדיוניהן את הדאגה לציבור הצרכנים בעלי הכנסה נמוכה הגולש באינטרנט ואין ביכולתו לעמוד בתעריפים החדשים ואת ציבור הגולשים "הכבדים", הגולש שעות מרובות, כגון בתי ספר ועסקים למיניהם. לאור הנחיות ועדות הכנסת וביקורת ציבורית נוקבת, הציגה בזק במרס 2000 תוכנית לתיקון מבנה התעריפים לשיחות טלפון המיועדות לחיבור לאינטרנט. עיקרי התכנית - שישה מסלולי גישה שונים לאינטרנט, האמורים ליתן מענה לדרישות כל ציבור הגולשים.

ואלה המסלולים המוצעים :

 

"לייט נט" - מסלול גלישה מוזל ללא תשלום חודשי קבוע, הכולל הוזלות שונות בתעריפי החיוב בהתאם לשעות הגלישה (יום, ערב או לילה), וחיוב במחיר מינימום עבור כל התקשרות :

”מיועד לגולשים ה`קלים`, שאינם נמצאים הרבה ברשת. במסלול זה אין תשלום חודשי בכלל, והוא מקצץ משמעותית במחירי זמן השיחה במהלך כל היממה (ההשוואה היא מול תעריף שיחה מקומית רגילה : כ-50% חיסכון!)..."(נספח ב/2 לתשובת בזק).

 

"שש פלוס" - מסלול גלישה בתעריפים מוזלים משעה 18:00 ועד 08:00 למחרת, תוך חיוב חודשי קבוע בסך 9.90 ₪.

 

"חופשי חודשי" - מסלול גלישה ללא הגבלה וחיוב חודשי בסך 99 ₪ לחודש.

 

"טריו" - שלושה מסלולי גלישה מוזלים בהם נרכשות מכסות גלישה בתמורה לתשלום חודשי קבוע. החיוב עבור גלישה מעבר לשעות המסלול נערך על פי התעריפים הרגילים.

 

המסלול נשוא התובענה הוא מסלול "לייט נט".

על פי התכנית הוצעו למנויי בזק מסלולי הבחירה השונים לחיוב עבור שיחות המיועדות לרשת האינטרנט, כשהם מותנים בהודעה מוקדמת של הצרכנים. תכנית זו אושרה על ידי ועדות הכנסת. ההצעה המתוקנת לתעריפי חיוג קיבלה תוקף מכח סעיף 15א לחוק הבזק, תשמ"ב - 1982, ופורסמה על ידי שר התקשורת ברשומות (י"פ התש"ס (ד) עמ` 3349), כסל תשלומים חלופי.

 

ב - 18/04/2000 נכנס לתוקף הצו לתיקון מבנה התעריפים לשיחות טלפון שיעדן חיבור לאינטרנט.

הודעת הצרכנים על בחירת אחד מהמסלולים המוזלים מהווה תנאי לקבלת תעריף מיוחד. אולם על אף דרישה זו, חייבה בזק מיוזמתה את כל המנויים, בשני החודשים הראשונים של הפעלת המסלולים (מאי- יוני2000), בתעריף ה"לייט נט".

נכון להיום, המנויים שנרשמו לאחד מהמסלולים המוזלים נהנים מתעריף המסלול אותו בחרו, ואילו המנויים שלא נרשמו, משלמים לפי תעריף מלא של שיחת טלפון רגילה, המבוסס על יחידות זמן. כפועל יוצא עלה החיוב בגין "גלישה" באינטרנט בחשבונות הטלפון של המנויים שלא נרשמו, באופן משמעותי.

המבקש טוען כי לא ידע על ההסדר ולא נרשם לאחד המסלולים עד ינואר 2001. כתוצאה מהרישום המאוחר שלם ביתר 45.37 ₪. השבת סכום זה הוא תובע מבזק.

 

טיעוני המבקש

 

בינואר 2001 הבחין המבקש כי חשבונו חוייב בסכומים גבוהים מאלה שבהם חוייב בחודשים מאי - יוני 2000. זה המועד שבו התעניין ונודע לו על דרישת הרישום לאחד המסלולים המוצעים.

לטענתו הטעתה בזק את המחוקק ואת צרכניה, בהתנותה תחולת התעריפים המוזלים בפעולה של רישום פרטני של כל צרכן וצרכן, ולא עשתה די הצורך כדי ליידע את ציבור לקוחותיה בדבר חובת הרישום. מקרהו מייצג קבוצה גדולה של צרכנים שלא נרשמו לאחד המסלולים המוזלים ושילמו עבור שעות "גלישה" לפי תעריף השיחות החדש. יחידי ציבור זה יהססו מלפנות לבית המשפט משיקולים כלכליים ואחרים. בנסיבות אלה מוכן המבקש להיות שלוחה של הקבוצה בגין אותו סוג של נזק והוא עותר לאשר את תביעתו כייצוגית.

 

שתי עילות תביעה מעלה המבקש. האחת מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 והשניה על פי דיני החוזים. המבקש טוען כי בזק התנתה שלא בתום לב תחולת התעריפים המוזלים ברישום, הטעתה את ועדות הכנסת בהסבירה כי הרישום למסלולים נחוץ לשם זיהוי השיחות שיעדן חיבור לאינטרנט ומסיבות טכניות של המערכת. והנה למעשה בחודשים מאי - יוני 2000 ("החודשיים הראשונים") עלה בידי בזק לספק את מסלול ה"לייט נט" לכל מנוייה, ללא כל רישום מוקדם.

המבקש בא בטרוניה על האמצעים הדלים שנקטה בזק לפרסום שיטת התיערוף החדשה.

 

כמו כן יצרה בזק שני מצגים מטעים:

1.  הפרדה בדפי חשבון השרות ללקוח, בין שיחות הטלפון הרגילות לבין שיחות שיעדן התחברות לאינטרנט, למרות התעריף הזהה. קיים חשש שהצרכן המצוי יניח כי מדובר בתעריף שונה עבור ההתקשרות לאינטרנט.

2. החיוב בתעריף "לייט נט" בחודשים מאי - יוני 2000 גרם לצרכנים להניח כי הם ממשיכים ליהנות מתעריף מוזל, על אף שלא נרשמו לאחד המסלולים המזכה אותם באותו תעריף.

 

העילה השניה מבוססת על סעיף 7 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. החיוב של כלל המנויים בתעריף "לייט נט" בחודשיים הראשונים מהווה הצעה שאין בה אלא לזכות את הניצע. בזק לא היתה רשאית אפוא להתנות קיבול ההצעה בפעולת רישום.

טוענת המשיבה כי המבקש אינו יכול להחזיק בעילה חוזית אישית ובמקביל לפנות בבקשה להכיר בתביעתו כייצוגית. לא הוצעה כל הצעה לציבור ומכל מקום חוק הבזק אוסר על בזק מתן הצעה שכזו. בסיכומיו הסביר המבקש שלא חזר על העילה החוזית, אלא כדי להמחיש טענתו שדוקטרינת חזקת הקיבול מבהירה מדוע סבור צרכן שלא נרשם, כי הוחל עליו מסלול "לייט נט", הפוטר למעשה מתשלום קבוע.

המבקש ויתר במהלך הדיון על העילה החוזית. נותרה עילת ההטעיה, על פי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981.

 

טיעוני המשיבה

 

המשיבה עותרת לדחיית התובענה על הסף מהטעם של היעדר עילת תביעה אישית של המבקש לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981. טענת ההטעייה נעדרת יסוד עובדתי. בזק פרסמה בהרחבה את האפשרות לבחור במסלולי החיוב החדשים לאינטרנט. אותה עת העניקה זמנית זכויות לצרכנים במסלול ה"לייט נט", בחודשיים הראשונים. האבחנה בחשבונות הטלפון בין שיחות רגילות לבין שיחות לאינטרנט מקובלת ונועדה לטובת הצרכנים. שינוי מבנה התיערוף והתעריפים החדשים אושרו על ידי המחוקק, כולל דרישת הרישום. לטענתה אין אפשרות עובדתית ומשפטית להחיל את תעריף מסלול ה"לייט נט" כתעריף קבוע וזאת על פי סעיף 15א לחוק הבזק, תשמ"ב - 1982.

המשיבה מסבירה כי חיוב כלל המנויים על פי תעריף "לייט נט" בחודשיים הראשונים נעשה מתוך כוונה להיטיב עם המנויים ולתת להם שהות מספקת להירשם לאחד מהמסלולים המוצעים ולא מתוך כוונת הטעיה או יצירת מצג כוזב. עוד טוענת בזק כי הנסיבות היחודיות המתקיימות במקרהו של התובע מונעות ממנו להיות נציגה של קבוצה.

 

לעניין התביעה הייצוגית לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, טוענת המשיבה כי התקנה לא תחול עקב הסעד הכספי השונה של חברי הקבוצה הפוטנציאלים וחוסר "עניין משותף".

 

אין מקום לקבל את עתירת המשיבה לסילוק התובענה על הסף:

"פסיקה ענפה מנחה אותנו כי בית המשפט לא ייעתר לבקשה לדחיית התובענה על הסף, אלא אם כן כלו כל הקיצין” (ת.א. 1134/95 משה שמש נ` עזרא רייכרט ואח`, תק-מח 96(2), 81).

 

סדרי דין

 

הבקשה מבוססת על חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981. מכאן שהמבחנים לאישור התובענה כייצוגית נשאבים מחוק זה.

סעיף 35ב לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 :

”הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, והוא לא יאשרה אלא אם כן שוכנע שנתקיימו תנאים אלה :

(1) התובענה הוגשה בתום לב;

(2) גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת התובענה כתובענה ייצוגית;

(3) התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

(4) קיים יסוד סביר להניח כי התובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה. 

 

הפסיקה אימצה את הגישה המציבה בפני תובע ייצוגי רף גבוה להוכחה לכאורית של עילות התביעה. אותה רמה הוחלה על תביעות מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, על אף שחוק זה אינו מציב דרישה מפורשת לבחינת סיכויי התביעה :

”לעניין קלישותם של סיכויי התובענה, ראוי לציין כי בחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, בניגוד לחוק ניירות ערך, אין דרישה להראות ש"קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות...יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה", ואולם אין ספק בעיניי, כי אף מחוק זה מתחייבת שקילת סיכויי התובענה כחלק משיקול-הדעת המופעל לצורך אישור התובענה כתובענה ייצוגית. בחינת סיכויי התובענה נעשית במסגרת בחינת הוגנות ההליך ונדרשת הוגנות הן כלפי תובעים פוטנציאליים לבל ייחסמו מלתבוע   אם התביעה הייצוגית נדונה לכישלון והן כלפי הנתבעים". (רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ` עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל פד"י נב(2) 713, 719; וכן השוו: חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח – 1988 סעיף 46ב(2); חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981 סעיף 16ב(2); חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א – 1981 סעיף 62ב(2)).

 

סעיף 35ה לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, העניק סמכות לשר המשפטים לקבוע בתקנות סדרי דין בתובענה ייצוגית. תקנה 3 לתקנות הגנת הצרכן (סדרי דין לענין תובענה ייצוגית), תשנ"ה - 1995 קובעת את הפרטים הנדרשים בבקשת אישור התובענה כייצוגית:

 "אלה פרטי הבקשה :

(1)פרטים על הקבוצה המיוצגת המוצעת;

(2)המספר המירבי המשוער של חברי הקבוצה;

(3)השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה;

(4)הנימוקים המצדיקים אישור ניהולה של התובענה כתובענה ייצוגית על פי התנאים שבסעיף 35ב לחוק;

(5)שכר הטרחה שנקבע לעורך הדין שינהל את התביעה."

 

העניינים המפורטים בתקנה 3 מהווים שלד דיוני בשלב אישור התובענה כייצוגית. אמנם המבקש אינו מציין את שכר הטרחה שנקבע לעורך הדין, אולם למרות התקלה, מאפשרת תקנה 5(א) לתקנות הגנת הצרכן (סדרי דין לענין תובענה ייצוגית), תשנ"ה – 1995, קבלת הבקשה ואישור התובענה כייצוגית.

 

סעיף 35א לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 קובע את תנאי הסף להגשתה של תביעה ייצוגית :

”(א) צרכן, או ארגון צרכנים כמשמעותו לפי סעיף 31(ג) (להלן - "התובע"), רשאי לתבוע, בכפוף להוראות פרק זה, בשם קבוצת צרכנים בעילה אשר על פיה הוא יכול על פי חוק זה לתבוע בשמו ונגד כל נתבע אשר הצרכן רשאי לתבוע בשמו (להלן - "תובענה ייצוגית").

(ב) מקום שעילת התובענה היא נזק, די בכך שהתובע יראה כי נגרם נזק לצרכן."

 

הנה כי כן על מנת שבעל דין יוכל להגיש תובענה ייצוגית על פי חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, עליו לעמוד בשלושה תנאים מקדמיים:

1. להיכלל בהגדרת "צרכן";

2. לתבוע "עוסק" במובן חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981;

3. להעמיד עילת תביעה.

 

1. הגדרת "צרכן" :

”מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי;" (סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 ).

 

מרוח הפסיקה ניתן להסיק כי אין לפרש את המונח "צרכן" על דרך הצמצום (ת"ה (חיפה) 28404/97, עודד בולדו נ` רשות הנמלים והרכבות, תק-מח 99(2), 3870, עמ` 3873, וברע"א 4556/94, רמי טצת ואח` נ` אברהם זילברשץ ואח`, פד"י מט` (5) עמ` 774, בעמ` 791).

המבקש עונה על הגדרת "צרכן" שבסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 שהרי הוא מקבל שירות לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי. עדיין קיימת בעיה באשר להצטרפותם של גורמים שאינם עונים על הגדרת "צרכן". מכל מקום המבקש עומד בהגדרה על פי סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981.

 

2. על בעל הדין לתבוע "עוסק" המוגדר :

”מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן;"

 

המיון המשפטי הנוגע למיהותה של בזק נערך ברע"א 2837/98 שלום ארד נ` בזק החברה הישראלית לתקשורת, פ"ד נד(1), 600, עמ` 610-611 :

”בזק הינה חברה ממשלתית כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה – 1975.

`החברה הממשלתית` הינה אישיות במשפט הפרטי, אך מבחינה מעשית, היא מהווה חלק מן המינהל הציבורי בהיותה מכשיר להשגת מטרות ציבוריות....בזק ניחנת במספר תכונות ייחודיות שאינן מאפיינות את כלל החברות הממשלתיות. לבזק הוענקו בחוק סמכויות שלטוניות....בזק היא בעלת רשיון בלעדי למתן שירותי בזק כלל – ארציים ברשת כלל ארצית של טלפונים....,בזק שולטת באופן מוחלט על אספקתו של שירות חיוני....בשל ייחודה זה של בזק, קבע המחוקק בחוק את תנאי התקשרותה של בזק עם צרכניה, את מחירי השירות....".

 

סעיף 42 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 קובע כי דין המדינה כעוסק, כדין כל עוסק אחר. על אף שבזק הינה חברה ממשלתית, המהווה חלק ממערך המינהל הציבורי, הרי שביחסיה עם הציבור מופיעה היא כ"עוסק" ולא כרשות שלטונית על כן דינה במישור המשפט הפרטי, כדין כל "עוסק" על פי ההגדרה בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981. יתרה מכך, על בזק מוטלות חובות הנגזרות מהמשפט המנהלי שאינן חלות על "עוסק" מן המניין.

 

 

 

 

 

3. המבקש נדרש להעמיד עילת תביעה "על פי חוק זה".

 

המבקש מבסס תביעתו על עילת ההטעיה שבסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 :

”לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה..."

 

על תכליתו של חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 עמד בית המשפט העליון (כב` השופטת ט. שטרסברג כהן), בע"א 1977/97 רע"א 2825/98 יוסף ברזני נ` בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ואח` (טרם פורסם) :

”החוק בא להבטיח, כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף, על מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן. על מנת להגן על הצרכן, נקבעו בחוק "שורה של חובות ואיסורים על העוסקים - היצרנים, היבואנים, הסוחרים ונותני השירותים - שמטרתם הכוללת היא למנוע את הטעיית הצרכן, להביא לידיעתו מידע מלא ככל האפשר על טיב העיסקה שהוא עומד לעשות, ולתת לו את הכלים לממש את זכויותיו...." (דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, תש"מ - 1980, ה"ח תש"מ, 302)." (סעיף 9 לפסק הדין).

 

על משמעות ההטעיה בהקשר לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 נאמר :

”הטעיה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות : האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; והשניה, הטעיה במחדל, קרי: אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם....ודוק: אין דין עילת ההטעיה לפי דיני החוזים כדינו של איסור ההטעיה על פי חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981. בעוד שבדיני החוזים על מנת שתתגבש עילת ההטעיה נדרש כי הצד הטוען להטעיה אכן טעה ובשל טעותו זו התקשר בחוזה....הרי שהאיסור מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 רחב יותר והוא חל על כל "דבר העלול להטעות צרכן" גם אם הלה לא הוטעה בפועל..." (רע"א 2837/98 שלום ארד נ` בזק החברה הישראלית לתקשורת, פ"ד נד(1), 600, עמ` 608-607).

 

האיסור אינו איסור "תוצאתי", אלא "התנהגותי" :

"נדרש, איפוא, קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין המעשה האסור לבין נזקו של הניזוק." (ברע"א 2825/98).

 

העובר על סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 מבצע עברה פלילית, שכן הסעיף מופיע ברשימת העבירות הפליליות שבסעיף 23 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981. סעיף 2(א) מקנה אף סעדים אזרחיים מכח סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981. סעדים אלו נשלטים על ידי דיני העוולות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

על התובע סעד של פיצויים להראות ארבעה אלה:

(א) הנתבע הפר את חובת איסור ההטעיה בין אם במעשה ובין במחדל;

(ב) נגרם נזק;

(ג) קשר סיבתי בין ההפרה נשוא סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 לבין קרות הנזק;

(ד) ההטעיה או החשש להטעיה, יחולו "בענין מהותי בעסקה" – כבר כאן ייאמר כי נושא התעריפים לחישוב התשלום בגין שירותי אינטרנט מהווה נושא מהותי.

 

דיון

האם עומד המבקש בשלושת התנאים הראשונים ?

את טענת ההטעיה מבסס המבקש על שני עניינים מרכזיים, האחד - הטעיה בהצגת הנושא בפני ועדות הכנסת; השני - הטעיית המנויים על ידי פרסום מטעה ולוקה בחסר, הפרדה בדפי חשבונות הטלפון ומדיניות החיוב המוזל בחודשיים הראשונים להפעלת המסלולים.

 

(א) טענת הטעיה בהצגת הנושא בפני ועדות הכנסת.

אין חולק כי שיטת התערוף החדשה, כמו גם מסלולי הגלישה המוזלים, אושרו על ידי המחוקק. ופורסמו כנדרש (סעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש]).

לעניין תקיפתן של תקנות הבזק נדרש בית המשפט העליון ברע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ` עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל פד"י נב(2) 713. במקרה זה אישר בית המשפט המחוזי תביעה ייצוגית בגין הטעיית ציבור הלקוחות באי פרסום שיטת חישוב המעגלת את יחידות הזמן הקבועות, כך שכל שיחה הנמשכת פחות מיחידת זמן, מעוגלת ליחידה שלמה. שיטת חישוב עלות השיחות, כולל פעולת "העיגול", אושרה במפורש בלוח א` לתוספת הראשונה לתקנות הבזק (תשלומים בעד שירותי בזק המפורטים בתוספת לחוק - שירותים בארץ), תשנ"ו 1966.

ערעורה של בזק על ההחלטה התקבל בבית המשפט העליון. נקבע כי לא ניתן לתקוף את בזק כאשר היא נוהגת על פי התעריף, המהווה חיקוק:

"לא יעלה על הדעת לקבוע, כי פעולה על-פי חיקוק הינה בלתי סבירה ובלתי מקובלת, אלא אם כן תימצא התקנה עצמה, שמכוחה נעשתה אותה פעולה, בלתי סבירה ובלתי מקובלת".

 

בפרשה זו נדרש בית המשפט בעקיפין, לבטל את החיקוק משיקולים של חוסר סבירות, פגיעה בזכויות חוקתיות ועקרונות יסוד. אולם בהעדר תשתית ראייתית המצדיקה התערבות שיפוטית בדבר המחוקק, נדחתה הבקשה לאישור התביעה הייצוגית. כמו כן הודגש כי פעולה על פי חיקוק מהווה הגנה טובה בפני תביעה המבוססת על עוולה בנזיקין:

”הלכה למעשה, לא ניתן לתקוף ישירות את בזק על התעריף המונהג, שכן פעולתה חוסה תחת כנפי התקנות ולכאורה מוגנת היא מפני תביעה מכוח סעיף 6 לפקודת הנזיקין  [נוסח חדש], הקובע כי פעולה על פי חיקוק תהווה הגנה טובה, כאשר לפי סעיף 31(א) לחוק, דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב`, ג` או ד`, כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]" (ברע"א 6567/97, בעמ` 717).

 

עד כאן הבסיס הנורמטיבי של סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981; על מנת לבחון את טענת המבקש בדבר הטעיה בשלב האישור הסטטוטורי של התעריפים, נידרש לתכלית החקיקה שעמדה לנגד עיני המחוקק בבואו לאשר את התעריפים החדשים. נעמוד על ההסברים שמסרה בזק לוועדות הכנסת וחילופי דברים עם נציגי בזק.

מהפרוטוקולים (צורפו לכתבי טענותיהם של שני הצדדים), נלמדת תמימות דעים של חברי הכנסת בדבר חשיבות הנגישות של שכבות חלשות לאינטרנט, המהווה כרטיס כניסה אל המאה ה - 21. 

בפרוטוקול הישיבה מה - 19/03/2000 הודגש שוב ושוב הצורך להגן על השכבות החלשות מפני העלאת תעריפי החיבור.

חברי הוועדות הביעו דאגתם לצמצום הפערים החברתיים, במיוחד בתקופה של אבטלה קשה והעמקת העוני :

" אבל אני שואל כמה משפחות בכפר שלם בתל - אביב וכמה משפחות בירוחם יכולות לבוא היום ושהילד יגיד להם : אבא, אמא, תנו לי 200 שקל על מנת שאוכל לגלוש באינטרנט, על מנת שיהיה לי מה שיש לילדים אחרים, על מנת שאני אוכל להשיג את אותם חומרים? עם מה אנחנו באים אליהם? אנחנו מנציחים פער.

....

וילד בכפר - שלם לא צריך להנות?

....

אותו ילד שהוא עם מיעוט אמצעים, שאתה הגדרת אותו פה היום, יש לו את האפשרות מ 18:00 בערב ובבית הספר לגלוש במחיר הרבה יותר זול מהמחירים שציינת." (פרוטוקול מס` 113/99 מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכספים). 

 

נושא הרישום אמנם עלה במהלך הדיונים בועדות הכנסת, אולם עיקר הדיון התמקד בתיערוף.

מהבקשה הנתמכת בתצהירים, נספחים ואסמכתאות, עולה הרושם כי ועדות הכנסת שדנו באישור התעריפים החדשים של מנויי בזק, לא עמדו על השלכות חובת הרישום למסלול ה"לייט נט":

”ש. האם הוא (מנוי /ר.א.) צריך לפנות לבזק כדי להגיע לאחד משלושת ההסדרים האלה (מסלולי הגלישה המוזלים /ר.א.) ?

ת. כן. אנחנו מבקשים שאנשים יירשמו לתוכניות האלה. גם לתוכנית הזאת ("לייט נט" /ר.א.) צריך להרשם למרות שהיא (לא /ר.א.) כרוכה בתשלום קבוע. התוכנה שלנו בנויה ככה שאנחנו צריכים לרשום את האנשים ולהפעיל עליהם את החבילה שהם בחרו.

ש. זאת אומרת שמי שלא נרשם ישלם עבור שיחה באינטרנט בדיוק כמו שהוא משלם על שיחה רגילה בטלפון.

ש. איך אתה (אתם /ר.א.) מזהים שזה לשיחת אינטרנט?

ת. אנחנו ניקח את כל מספרי הטלפון של כל ספקי האינטרנט, נכניס אותם למאגר, ובמאגר הזה כל מי שיתקשר לאחד מהמספרים האלה יקבל הנחה.

....

ש. כל מנוי באופן אוטומטי מחובר לזה, או שהוא צריך לבקש להיות מחובר?

ת. צריך לבקש".

(פרוטוקול מס` 113/99 מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכספים).

 

חברי הועדות לא היו ערים לסכנה הטמונה בהצבת חובת רישום כתנאי להחלת מסלול זה, שאינו דורש תשלום חודשי קבוע. נושא הרישום נדחק לקרן זווית.

נציג בזק הסביר לחברי הכנסת כי הרישום דרוש בשל מבנה התוכנה ועל מנת לבנות מאגר מידע של הנרשמים ולהחיל עליהם את תעריף המסלול שנבחר על ידם.

אולם, קיים מספר מוגבל וידוע של ספקי שירותי אינטרנט, אשר מספרי הטלפון שבאמצעותם מתחבר המשתמש לשרות ידועים לכל. אין כל קושי לזהות את המשתמש לצורך גלישה באמצעות מספרי הטלפון הללו, אף אם לא נרשם. לראיה הענקת מסלול ה"לייט נט" בחודשיים הראשונים ללא רישום, תוך זיהוי השיחות שיעדן חיבור לאינטרנט. בבדיקת דרישת הרישום לא הבחינו ועדות הכנסת בין מסלול ה"לייט נט" המהווה לטענת המבקש "ברירת מחדל", ואינו מחייב תשלום קבוע, לבין המסלולים האחרים.

זאת ועוד, המבחן התוצאתי מלמד כי לא הוגשמה תכליתו של החיקוק.

על פי נתוני בזק, נרשמו בסה"כ כ – 41,000 מנויים לאחד מששת המסלולים המוזלים, למרות שמסלול ה"לייט נט" יש בו כדי לזכות את כל משתמשי האינטרנט שלא נרשמו, ביתרון כספי ניכר (ראו הודעה בהסכמה שהוגשה ב - 03.10.01).

כאן המקום לחזור אל כתב הטענות שהגיש המבקש:

המבקש אינו תוקף בתביעה ובבקשה המתוקנת לאישור התביעה הייצוגית, את נוסח ההודעה שפורסמה ברשומות ואף אינו עותר לביטול האישורים הסטטוטוריים. נזכיר כי גדר תביעתו הטעיה על פי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 והסעד המבוקש הוא פיצוי על חיוב בתעריף הרגיל.

 

לאור ההלכה שנפסקה בפרשת בר"ע 2825/98 וע"א 1977/97 בזק נ. ברזני, אין טיעוניו של המבקש בדבר הטעית ועדות הכנסת, מקנים עילת תביעה אישית בגין הטעיה או חשש להטעיה מכוח סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981:

”...נדרש כי האשם - ובענייננו ההטעיה - היה "הסיבה או אחת הסיבות לנזק". כאשר הניזוק לא הסתמך על ההטעיה, אין לומר כי ההטעיה היא "הסיבה או אחת הסיבות לנזק"".

 

אמנם ההתקשרות בין המבקש לבזק אינה דומה להתקשרות של צרכן מצוי עם עוסק רגיל. ההתקשרות אינה בלתי אמצעית והיא כפופה להתערבות ופיקוח של רשויות המדינה. אולם, נראה כי פרשנות שתכיר בחשש להטעיית המחוקק כמקימה עילת תביעה אישית, תביא להרחבה בלתי מוצדקת של עילת ההטעיה, ללא בסיס בדין.

לסיכום - למבקש לא קמה עילת תביעה אישית נגד בזק מכח הליכי האישור הסטטוטורי של התעריפים החדשים.

 

(ב) הטעיית המנויים

המבקש טוען כי מצגיה והתנהגותה של המשיבה הטעו אותו ואת צבור הצרכנים שכמותו. לראיה הוא מצביע על המספר הנמוך של הנרשמים למסלול ה"לייט נט" כ-41,000, לעומת מספרם של כלל הצרכנים המוערך על ידו בכ - 750,000.

 

המבקש פורש טענתו על שלושה עניינים :

(1) מחדלה של בזק בפרסום ההסדר החקיקתי החדש בנוגע למסלולי ההתקשרות לאינטרנט.

(2) עריכת דפי החשבון ללקוח באופן היוצר הפרדה בין שיחות רגילות לבין שיחות לאינטרנט.

(3) החיוב בתעריף "לייט נט" בחודשיים הראשונים יצר מצג מטעה.

 

השאלה היא האם טענות אלה מגיעות כדי עילת הטעיה לפי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981. נדון בהן כסדרן :

(1) טענת המחדל וההטעיה בפרסום -

המחוקק קבע בפרק ה` לחוק הבזק, התשמ"ב - 1982, סמכות שר התקשורת, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בתקנות תשלומים בעד השרותים שנותנת בזק, דרכים לחישוב התשלומים ופירסומם ברבים.

סעיף 15א לחוק הבזק:

"(א) נקבעו תשלומים לפי סעיפים 15(א)(1) או 15(ג) בעד שירותי בזק הניתנים בידי בעל רשיון (בסעיף זה - שירותי הבזק), רשאי השר, בהתייעצות עם שר האוצר, לאשר לבקשת בעל הרשיון סל תשלומים חלופי למקבץ של שירותי הבזק; על אישור לפי סעיף קטן זה לא יחולו הוראות סעיף 15(א).

(ב) חיוב מנוי של בעל רשיון לפי סל התשלומים החלופי כאמור בסעיף קטן (א), יהיה טעון הסכמתו של המנוי.

(ג) הוראות סעיף 15(ה) יחולו, בשינויים המחויבים, לענין פרסום סל תשלומים חלופי שאושר לפי סעיף קטן (א);"

 

סל התשלומים החלופי אושר על ידי ועדות הכנסת ושרי התקשורת והאוצר, ופורסם ברשומות. מפאת החשיבות אביא את לשון ההודעה כפי שפורסמה :

”"סל תשלומים חלופי "חבילות לאינטרנט" - סל תשלומים חלופי המאפשר למנוי החברה להתקשר מקו מנוי - טלפון שברשותו, למעט טצ"ג וקו בשירות חי"פ, אשר עליו הודיע מראש לחברה, אל מספרי היעד;" (י"פ התש"ס (ד) 3350).

 

הטקסט אינו מנוסח בבהירות. הוא מצניע את חובת הרישום, המופיעה כמשנית למידע בדבר סל התשלומים החלופי. הקורא המצוי, בהנחה מרחיקת לכת שאכן נחשף לפרסום זה, יתקשה להבין כי האמור לגבי ההודעה מראש לבזק, הוא תנאי קונקלוסיבי לבחירה של אחד המסלולים החלופיים.

בזק לא הופטרה מפרסום ברשומות, למרות שהציבור הרחב אינו קורא את ילקוט הפרסומים. אף על פי כן פרסמה מיוזמתה את טבלת מסלולי הגישה לאינטרנט בעיתונות הכתובה ("ידיעות" – 15/05/00, 05/06/00, 29/10/00; "הארץ" – 08/05/00). כמו כן היא מזמינה את הצרכנים להרשם באמצעות האינטרנט או בשיחת חינם.

בזק הביאה לידיעת הצרכנים כי ההנחה נכנסת לתוקף רק יום לאחר הדיווח במערכות הממוחשבות שלה, בדבר הרישום לאחד המסלולים, ואף המליצה בפני המתלבטים: "להרשם למסלול ה"לייט נט", שאינו דורש תשלום קבוע בכלל, גם לאחר חודש מאי". (נספח ב/2 לתשובת המשיבה). מכאן כי היתה ערה בדבר הצורך להביא לידיעת הציבור עובדות מהותיות הקשורות בחובת הרישום וייחדה דברים למסלול ה"לייט נט".

אשר להיקף הראוי של פרסום סל התשלומים, אין הוראה קונקלוסיבית בחוק הבזק. בענין זה מנחים עקרונות יסוד של הגינות ויושרה, החלים על בזק מכוח המשפט הציבורי. אף ניתן להקיש על ממדיו הסבירים של הפרסום מהאמור בסעיף 15(ה) לחוק :

"תשלומים שנקבעו מכח סעיפים קטנים (ג) ו - (ג-1), רשאי השר להורות שלא יפורסמו ברשומות ובלבד שהם יפורסמו בשלושה עיתונים יומיים לפחות בעלי תפוצה רחבה, שניים מהם בשפה העברית והאחד בשפה הערבית".

 

לטענת המבקש לא תמיד הלם הנוסח את תכלית הפרסום וכדוגמא הוא מביא את הפרסום באתר האינטרנט של בזק :

”ניתן כמובן להמשיך ולחייג למספרי הגישה לאינטרנט גם בתעריפים החדשים ללא צורך בבחירת מסלול כלשהו." (פרסום מתוך אתר האינטרנט של חברת בזק www.bezeq.co.il).

פרסום זה יש בו, לטענת המבקש, כדי להטעות את הצרכן המצוי, העלול להבין שהתעריפים החדשים מיטיבים עמו וכי אין כל צורך ברישום. אולם באתר האינטרנט מוסבר כי הונהגו תעריפי שיחה חדשים וזאת בנפרד ממסלולי החיוב בגין גלישה באינטרנט. זאת ועוד, פרסומים אחרים של המשיבה היו ברורים על פניהם, כגון טבלת התעריפים של שיחות טלפון מקומיות בהם יחויב מי שלא נרשם לאחד המסלולים, שפורסמה גם באתר האינטרנט:

”תעריפים רגילים לשיחה מקומית אותם תשלמו אם לא תרשמו." (נספח ב/1 לתשובת המשיבה).

 

המבקש העיד כי לא היה מודע למסלולים השונים, וכי לא עיין בפרסומים כלל (פרוטוקול בעמ` 3 ו - 4). האם בנסיבות אלה עומדת לו עילת תביעה אישית בגין הטעיה בפרסום ?

 

בר"ע 2825/98 וע"א 1977/97 יוסף ברזני נ` בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נחלקו הדעות בנוגע לסעד שמקנה עילת ההטעיה על פי סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981. כבוד הנשיא א. ברק בדעת רוב, קבע כי האיסורים בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 מהווים מקור לעילה סטטוטורית בדבר "איסור הטעיה". הזכות לפיצויים נשאבת מפקודת הנזיקין [נוסח חדש] באמצעות הצינור של סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981 :

”פיצויים

(א) דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב`, ג`, או ד` כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

(א1) הזכות לסעדים בשל עוולה כאמור נתונה לצרכן שנפגע מהעוולה וכן לעוסק שנפגע, במהלך עסקו, מהטעיה כאמור בסעיף 2."

 

סעיף 76 לפקודה דן בפיצויים המהווים סעד תרופתי. מכאן שהמבקש סעד של פיצויים דינו כדין תובע בגין עוולה בנזיקין. עליו להוכיח הסתמכות על "הדבר המטעה" וקשר סיבתי בינו לבין הנזק שנגרם.

לסיכום - המבקש לא עמד בדרישות ההסתמכות והקשר הסיבתי ולא הצביע על עובדות המקימות עילת הטעיה בפרסומי בזק, ברמה האישית.

 

(2) טענת ההטעיה בדפי החשבון למנויי בזק -

בנספחי הבקשה ובתשובת בזק מצורפים דפי החשבון ללקוח. עיון בנספחים הללו מלמד כי אכן נערכה הפרדה בין התשלום עבור שיחות טלפון לבין התשלום עבור שיחות שיעדן חיבור לאינטרנט. 

אך מכאן ועד להטעיה במובן סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, ארוכה הדרך. דווקא היעדר הפרדה בין טלפון לאינטרנט, היה מונע מהצרכנים לשים לב לגובה החיוב בגין הגלישה באינטרנט בחודשים מאי ויוני 2001.

 

התצהיר התומך בבקשה אינו ערוך על פי הנחיות תקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הקובעת כי יכיל:

”רק עובדות שהמצהיר יכול להוכיחן מתוך ידיעתו הוא, אלא שבבקשות ביניים רשאי הוא להצהיר גם לפי מיטב אמונתו ובלבד שיציין את הנימוקים לכך."

 

התצהיר אינו אלא חזרה על כתב הטענות. הסעיף היחיד הקושר את המבקש אישית אל הטיעון הוא סעיף 23 :

”להשלמת התמונה אציין, כי בחודש ינואר 2001, לאחר שנוכחתי – להוותי – כי החיוב המוזל פסק, נרשמתי למסלול "לייט נט".

 

על אותם דברים חזר המבקש בהגינותו, בבית המשפט (עמ` 3 לפרוטוקול) :

”ש. מתי הבנת לראשונה שאתה מחובר למסלול הלייט נט?

ת. אני הבנתי בינואר 2001 כי אני מחוייב בסכום מופרז."

 

אין המבקש מצהיר כי הוטעה אישית כתוצאה מההפרדה בדפי החשבון, או כי הניח שהתעריף בו הוא מחוייב עבור התקשרות לאינטרנט שונה מהתעריף בו הוא מחוייב עבור שיחות טלפון רגילות.

לטענתו קיים חשש כי ציבור הצרכנים הוטעה, או עלול היה להיות מוטעה, כתוצאה מההפרדה. טיעון זה אינו יכול להוות עילת הטעיה אישית לאור ההלכה שנפסקה ברע"א 2825/98 יוסף ברזני נ` בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ.

לסיכום - לא הונחה תשתית ראייתית להטעיה ברמה האישית עקב ההפרדה.

 

(3) תעריף "לייט נט" בחודשים מאי - יוני 2000 -

בחקירה הנגדית העיד המבקש כי ההענקה הגורפת של תעריף מסלול ה"לייט נט" בחודשיים הראשונים הטעתה אותו לחשוב כי ייהנה מתעריף זה באופן קבוע וללא כל צורך ברישום. מפיה של בזק שמענו כי הענקת התעריף לכלל המנויים נעשתה "לפנים משורת הדין", על מנת להיטיב עם ציבור המנויים ולתת אורכה להירשם לאחד המסלולים. אין ספק שלפי תפיסתה של בזק, פעלה בניגוד להוראות החיקוק שהיא עצמה חוסה בצילו - שהרי לטענתה נאסר עליה בסעיף 15א לחוק הבזק, תשמ"ב – 1982, להעניק את תעריפי הסל החלופי ללא הסכמה של המנוי.

סעיף 15א(ב) לחוק הבזק :

”חיוב מנוי של בעל רשיון לפי סל התשלומים החלופי כאמור בסעיף קטן (א), יהיה טעון הסכמתו של המנוי".

 

המבקש גורס כי סעיף 15א לחוק הבזק, אינו מכוון להצעה המזכה את ציבור הצרכנים, כפי שנכון לגבי מסלול ה"לייט נט". יתרה מכך, לכאורה מחזיקה בזק אף היא, בפרשנות זו של הוראת סעיף 15א, ועל כן לא היססה להעניק לצרכנים את תעריף ה"לייט נט" במשך החודשיים הראשונים.

לטענת המבקש, מצג זה שיצרה בזק עלול היה להטעות מנויים שראו כי חשבונם מחוייב לפי תעריף ה"לייט נט" :

"ש. אני מבין שעד לינואר 2001 לא בדקת את חשבונות הטלפון שלך?

ת. כן בדקתי בחודש מאי, משום שהיה שינוי תעריפים ואז ראיתי כי אני משלם שיחות זולות באינטרנט. אני בדקתי אז את חשבון הטלפון משום ששמעתי בחדשות כי שונו התעריפים. הנחתי כי התעריף הזול חל עלי. לאחר מכן לא הייתי מעורה בחשבון הטלפון. שמחתי (סמכתי /ר.א.) שאני מקבל תעריף זול".

 

המבקש מוסיף ומציין כי בזק לא מצאה לנכון להודיע לציבור הצרכנים בגוף חשבונות הטלפון שמדובר במחווה, וכי מחודש יולי יחויבו הצרכנים שלא נרשמו לשלם לפי תעריף שיחות הטלפון החדש. המנויים לא הוזהרו כי התעריף המוזל ניתן באופן זמני בלבד, למעט פרסום בודד בתשקיף פירסומי של גד בירון :

”מה קורה אם לא נרשמתי ?

במקרה כזה, בזק תחבר אותך אוטומטית, במשך חודש מאי בלבד, למסלול "לייט נט", שאינו מצריך תשלום קבוע." (נספח ב/2 לתשובת המשיבה).

 

המבקש ערך ניתוח כלכלי של מחיר השרות והגיע למסקנה:

"כי זה זול. אני מחובר לפעמים שעה ולפעמים יותר וראיתי כי לא חוייבתי לפי שיטה של זמן שהמונה דופק."

בעניין זה מתעוררים ספקות לגבי כנות טיעונו של המבקש. יש לזכור שסך כל החיוב העודף בששת החודשים הרלוונטים (יולי 2000 – ינואר 2001) הגיע לכדי 45.37 ₪, משמע ממוצע של כ – 7 ₪ בחודש. בהתחשב בסכומים זעומים אלו, אין זה מתקבל על הדעת כי המבקש, שאינו מן המקפידים בבדיקת חשבונותיהם, הגיע ביוני 2000 למסקנה כי הוא נהנה מהתעריף המוזל ללא רישום, או כי נוכח לדעת שבינואר 2001 לא הוחל עליו תעריף ה"לייט נט".

לאור האמור, מתקבלת טענתה של בזק כי אין המבקש מתאים לשמש כנציגה של הקבוצה הפוטנציאלית.

לסיכום – למבקש לא קמה עילת תביעה אישית בגין הטעיה.

 

תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984

תקנה 29 מהווה תבנית דיונית לעילות התביעה הייצוגית :

”הרוחות החדשות עוררו אף את תקנה 29 מתרדמתה. היא מהווה מסגרת דיונית לקבוצות תובעים בעילות תביעה שלא עוגנו בחקיקה ספציפית." (תא 001478/99 א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ ואח` נ` מדינת ישראל, לא פורסם).

 

היעדר עילת תביעה אישית למבקש, שוללת את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית במסגרת תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

 

 

אחרית דבר

 

בזק שלטה בשירותי הטלפון במדינה וריכזה בידיה שליטה מונופוליסטית בשוק התקשורת הישראלי, הן בשיחות הפנים ארציות והן בשיחות הבינלאומיות. מסיבה זו הוכפפה החברה לאישור סטטוטורי של התעריפים ונושאים אחרים הקשורים בפעילותה. מאידך, היא נהנית מ"מטריה" הפרושה מעליה על ידי מתן תוקף של תקנות וצווים למדיניותה, דוגמת ה"הודעה" נשוא דיון זה, כפי שפורסמה ברשומות.

על בזק חלים עיקרי המשפט הציבורי. ואולם, על אף היותה גוף כלכלי רב עוצמה, קשה לתקוף את מדיניותה בשל מעמדה הסטטוטורי.

באופן טבעי מוצאת עצמה בזק בין שני קטבים מנוגדים, מחד החובה לפעול כחברה ממשלתית הכפופה לפיקוח המשפט הציבורי ומנגד הפגיעה ברווחיותה והקטנת פלח השוק בו שלטה בעבר.

בשנים אחרונות נוקטת הממשלה גישה המעודדת שוק חופשי, הפרטה וחשיפת שוק התקשורת לתחרות. הוקמו מערכות לתקשורת סלולרית והשוק הבינלאומי נפתח לתחרות בין זכיינים שונים.

במצב עניינים זה פלח השוק היחידי שנותר בשליטתה של בזק באופן כמעט מלא, הוא שוק משתמשי האינטרנט. תקשורת האינטרנט באמצעות הטלפון הסלולרי עדיין לא תפסה אחיזה, וממילא הינה יקרה מאוד.

האינטרס של בזק לשמור על תעריפים גבוהים בקרב צרכני האינטרנט עומד בסתירה למדיניות המחוקק שביסודה תעריף מוזל להתקשרות לאינטרנט.

אמנם נכונה טענתה של בזק כי לא פעלה בניגוד לדין, לגבי התליית מסלול ה"לייט נט" ברישום, אולם שאיפתה להעלות את תעריפיה, כולל בפלח שוק האינטרנט, התגשמה. לעומת זאת, המטרה החקיקתית לאפשר גישה זולה ושווה לכל נפש לאינטרנט, לא הוגשמה.

עד לסוף יוני 2000, נרשמו לכל מסלולי הגלישה כ– 41,000 מנויים שהם כ – 6% מכלל הצרכנים. יצויין, כי לא נמסרו על ידי בזק נתונים לגבי מספר הנרשמים למסלול ה"לייט נט" בלבד. הנתון שנמסר על ידה, מהווה ראיה להיעדר מודעות בקרב ציבור הגולשים לדרישת הרישום. הדרישה היא גזירה שהציבור אינו עומד בה. 

אחד מעמודי התווך של התביעה הייצוגית הוא ההגנה על האינטרס הציבורי (ע"א 2967/95 מגן וקשת ואח` נ` טמפו תעשיות בירה בע"מ ואח` פ"ד נא(2) 312; רע"א 4556/94 טצת ואח` נ` זילברשץ ואח` פ"ד מט(5), 774, 783 – 785; רע"א 8332/96 משה שמש נ` דן רייכרט ואח`, טרם פורסם). הדבר בולט במיוחד במסגרת חוק הגנת הצרכן, התשמ”א-1981, שעל דיגלו חקוק נושא זה. האינטרס של ציבור הגולשים "קל", המשלם עבור גלישה באינטרנט לפי תעריף גבוה, מחייב ביטול חובת הרישום למסלול ה"לייט נט". 

התביעה שבפנינו אינה מכוונת לסעד זה. משום כך אין מקום לאשרה כייצוגית. אולם, הדיון שנפתח על ידי המבקש מוביל למסקנה כי ראוי להוציא את מסלול ה"לייט נט" מחובת רישום ולהחילו על כל אותם מנויים שלא נרשמו למסלול אחר, כפי שנהגה בזק בחודשיים הראשונים. כך תוגשם תכלית החקיקה.

 

 

 

התוצאה הינה כי הבקשה נדחית. עקב החשיבות הציבורית של הנושא שהועלה באמצעות המבקש, לא אעשה צו להוצאות.

 

ההחלטה תועבר על ידי המזכירות לשרי התקשורת והאוצר, המאשרים את התעריפים של בזק.

 

 

ניתנה היום, ז` בחשון תשס"ב (24 באוקטובר 2001) במעמד עו"ד הירש ועו"ד פליישמן.

 

 

 

 

רות שטרנברג אליעז,

שופטת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עו"ד הירש: מבקש להתלות ההחלטה למתן צו מניעה זמני.

 

עו"ד פליישמן: מסכימה.

 

 

 

החלטה

 

מכוח תקנה 470(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מורה על התליית ההחלטה לצו מניעה זמני.

 

ניתנה היום ז` בחשון, תשס"ב (24 באוקטובר 2001) במעמד הצדדים.

 

 

 

                                                                               

רות שטרנברג אליעז,

שופטת

 

 

 

 



24/10/2001



חדשות
ישראל  | הטבה זמנית או חיוב מתמשך?  
ישראל  | ביהמ``ש המחוזי מאשר תביעה ייצוגית נגד בזק  
אנגליה  | ספקיות האינטרנט באנגליה נדרשות להסביר מדוע מהירות הגלישה נמוכה  

מאמרים
ישראל  | צרכנים יפוצו על דואר זבל שנשלח ברשת  
ארצות הברית  | בדיקת הנטרליות של הרשת  
ישראל  | הגנת הצרכן הישראלי והמסחר האלקטרוני. חלק 1 מתוך 2  

פסיקה
ישראל  | תק 1326/09 (תביעות קטנות רמלה) יוני סגל נ` 012 סמייל תקשורת בע``מ  
ישראל  | בש``א 27467/05 (מחוזי ת``א) יוסי ניר ואח` נ` בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע``מ  
ישראל  | א 30747/05 (שלום תל אביב), אינטרנט גולד בעמ נגד אביטל גבע פז אור בעמ  

חקיקה
ארצות הברית  | החוק לאכיפת הימורים לא חוקיים באינטרנט  
ישראל  | חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס` 33), התשס``ה 2005  
אירופה  | הדריקטיבה האירופית (2002/65/EC) לשיווק מרחוק ושירותים כלכליים לצרכן  

מקורות מקוונים
רומניה  | הרשות הלאומית להגנת הצרכן - ANPC  
אירלנד  | המרכז האירופאי לצרכן בדבלין - ECC  
אנגליה  | איגוד הגנת הצרכן - CPA  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2020