מחברת המאמר סוקרת את הרקע לתביעה שהגיש רמי מור, מטפל אלטרנטיווי בתחום הרפואה המשלימה, נגד אתר Ynet ומסבירה כי הבעיה שהתעוררה במקרה הייתה חוסר ידיעה לגבי זהותם של הגולשים, שלטענת מור השמיצו אותו. על מנת לחשוף את זהותם נדרש צו של בית משפט ולכן פנה מור לבית משפט, וביקש ממנו להורות על חשיפת זהותם של הגולשים מהאתר ומחברת ברק 013. מחברת המאמר מביאה דוגמאות להשמצות נגד מור באתר ומזכירה כי שני בתי המשפט אליהם הוגשו הבקשות לחשיפת זהות הגולשים סירבו להיעתר לבקשות וכי אז החליט מור להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק עמית, דחה את הבקשה של מור לחייב את ספקית האינטרנט ברק 013 לחשוף את פרטיהם של הגולשים. המחברת סוקרת את פסק הדין בו ניתח השופט יצחק עמית את החקיקה והפסיקה הקיימות בישראל בסוגיות שעל הפרק, מציינת כי השופט הביא בפסיקתו פתרונות לחקיקה שאיננה קיימת עדיין בסוגייה וביניהם תזכיר מסחר אלקטרוני, שנערך על ידי הוועדה לבדיקת הבעיות המשפטיות הכרוכות במסחר אלקטרוני מטעם משרד המשפטים. המחברת מציינת גם כי השופט סוקר בפסיקתו פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בירושלים בפרשת פלונית נ` בזק בינלאומי, פסקי דין אחרים, שאלות הקשורות לטכנולוגיה והתקדמותה והשאלות שמעלה סוגיה זו.המחברת מסבירה כי השופט דחה את הגישה הטוענת שחוק איסור לשון הרע אינו מתאים למציאות החברתית והטכנולוגית שיצרה רשת האינטרנט וכי בעולם האינטרנט יש לתת עדיפות לשוק חופשי של דעות. מחברת המאמר מתארת את המבחנים שקבע השופט לברור הסוגייה וביניהם: האם היתה עומדת לתובע זכות תביעה כנגד המפרסם, אילו זהותו היתה ידועה לו, האם התובע הוא אישיות ציבורית או פרטית, מהי עוצמתו של הביטוי הפוגע, האם מדובר בפרסום חד פעמי או שיטתי וטיבו של הפורום או האתר בו פורסם הביטוי הפוגע. המחברת מציגה את הצעות השופט לנקוט בשורה של צעדים מקדמיים טרם חשיפת זהותו של המפרסם וביניהם- כי על התובע להראות כי מיצה את האפשרויות לחשיפת הנתבע האנונימי באמצעות קריאה באתר שבו פורסם הביטוי המשמיץ, חשיפת זהותו של המפרסם תעשה בשלבים - קודם לבית המשפט ורק לאחר שניתנה זכות תגובה לנתבע יוחלט אם לאפשר את הפרסום.