פסק דין

1.           התובע הוא חוקר פרטי, מנוי על שירותי אינטרנט של חברת אקוונט ושם יש לו תא דואר. לתובע אתר אינטרנט שההתקשרות אליו נעשית באמצעות אותו תא דואר. כל הודעה המועברת לאתר שלו, אמורה להישלח לתא הדואר האמור.

2.           פרטי התביעה וההגנה בתובענה זו רבים ובית המשפט מסתפק בפסק דינו בעיקרי: בשלב מסויים פתח התובע תא דואר נוסף. בלא שביקש את הנתבעת לעשות זאת, היא העבירה את כל הדואר שלו שנשלח לתא הראשון, לתא הנוסף שפתח. כתוצאה מכך, כאשר יצא לנסיעת עסקים בחוץ לארץ, גילה כי אינו מקבל דואר ורק מאוחר יותר עמד על כך, שהנתבעת הפעילה הוראה של "עקוב אחרי" מן התא הראשון וכך עבר הדואר שהיה ממוען לתובע לתא הדואר המקורי, לתא החדש. נמנע ממנו לראות כמות גדולה של דוא"לים והדבר גרם לו להפסדים עסקיים גדולים.

3.           בכתב ההגנה ציינה הנתבע, כי הקישור האמור בין שני תאי הדואר נמשך שלושה שבועות בלבד. לדעת הנתבעת, שתיקתו של התובע במשך התקופה האמורה ואי פנייתו לנתבעת באופן מיידי, מלמדת שלא נגרם לו נזק ממשי. הנתבעת הציעה לתובע פיצוי בסך 1,000 ₪ לפנים משורת הדין אך הוא סירב לה.

4.           בתביעתו זו תבע התובע פיצוי בשיעור 13,697 ₪, שהוא "סכום מוערך של אבדן הכנסה מינימלי" (כמפורט בסעיף 20 של כתב התביעה).

5.           בעת הדיון בבית המשפט הוסיף נציג הנתבעת וטען, ששתיקתו של התובע במשך שלושה שבועות היא בבחינת אשם תורם, שכן הנתבעת לא יכלה לדעת בלא פנייתו על העברת הדוא"לים הממוענים אליו מתא אחד למשנהו.

6.           בתשובה לשאלה כיצד ועל יסוד מה כימת התובע את נזקיו, הוא הסביר כי היו מתוכננות לו שלושים פגישות עבודה ובדיעבד נגרם לו נזק גדול. בתשובה לשאלה נוספת אמר התובע, כי היה עסוק במערך שיווק ולא בדק את תיבת הדואר שלו באופן סדיר.

7.           בית המשפט בחן את טענות הצדדים בהתחשב בדינמיקה של החיים המודרניים והשימוש באינטרנט לצרכי יום יום. כמו נציג הנתבעת, כך גם בית המשפט סבור, שאי בדיקת תא דואר במשך שלושה שבועות, בעיקר על ידי איש עסקים כמו התובע, יש בה אשם תורם מבחינה משפטית. בדיוק כשם שמי שמנהל באלף השלישי חשבונות בנק, יש לו גישה לאינטרנט ולמרות זאת אינו בודק אותם לעתים מזומנות, אפילו מדי יום, מסכן את עצמו שמא יעשה מישהו פעולות בחשבונותיו ויגרום לו נזקים, שאפשר היה בנקל לעמוד עליהם זמן קצר לאחר עשייתם.

8.           התובע לא הוכיח גם את גובה הנזקים שנגרמו לו.

9.           דין התביעה להתקבל במובן זה, שהנתבעת תשלם לתובע לפנים משורת הדין את הסכום של 1,000 ₪ שהביעה נכונות לשלמו. סכום זה ישא ריבית כדין והצמדה מיום 19.11.2006 ועד לתשלום המלא בפועל.

10.       לא יהיה צו להוצאות בנסיבות העניין.

המזכירות תשלח מיד בדואר רשום את פסק הדין לכל הצדדים לפי כתובותיהם הרשומות בכתבי בי דין.

ניתן היום י"ד באדר תשס"ז, 4 במרץ 2007, בלשכה, בהיעדר הצדדים.

                                                                                  ג. שטרסמן

                                                                                  שופט (בדימוס)