שמות מתחם כפי שתיארנו במאמרנו הראשון בסדרה זו, מנגנון רישום ומיון שמות מתחם באינטרנט מחלק את המתחמים לחמש קבוצות גג של שמות מתחם מדרגה ראשונהTop Level Domains (TLDs) . אלה מוקצים לבעלי הרישום על-פי העיסוק המיועד למתחם: עסקים, יחידים, ארגונים ממשלתיים, צבא ואלה שעיסוקם במתן שירותי אינטרנט.
כל קבוצת גג נחלקת לקבוצת משנה המכילה שמות מתחם מדרגה שניה ,Second Level Domains (TLDs) שבה נרשמים שמות מתחם פרטניים בעלי ייחודיות שונה מכל שם אחר המצוי באותה קבוצת גג. רישום ומיון שמות המתחם נעשה על-פי הרישום הליטראלי של השם בכללותו, על-כן, כל שינוי בשם המתחם מאפשר רישום נפרד. כך לדוגמא, יכול להיות רק בניין אחד הרב הרצוג 20 בתל-אביב, אך שני בתים שונים יכולים להיות בעלי אותה כתובת בערים שונות, קרי הרב הרצוג 20 בתל-אביב ובגבעתיים. כך גם באינטרנט, שם משני זהה יכול להירשם תחת קבוצות גג שונות לבעלים שונים וכך להצביע על שני מתחמים שונים. כך, חברה שרכשה לעצמה את הזכות להשתמש בשם המתחם הייחודי “cellcom.co.il” עדיין חשופה לכך שגורם אחר ירשום את השם הפרטי “cellcom” תחת קבוצת גג (TLD) אחרת, כגון “cellcom.net.il”, או תחת מדינת רישום אחרת, כגון “cellcom.net.uk”, או שרישום שם המתחם ייעשה באמצעות שינוי קל וחסר משמעות לכאורה כמו “celcom.co.il” או “cellcon.co.il”.

כמובן שלא בכל מקרה מתעוררת מחלוקת ברישום שם מתחם זהה תחת קבוצות גג שונות ו/או מדינות רישום שונות. הסוגיה מתעוררת בעיקר כאשר בעלי שם מפורסם או סימן מסחרי רוצים לשמור על זכויותיהם הקנייניות בעולם הקיברנטי ומגלים שמישהו אחר רשם, בזדון או בתום לב, שם מתחם המבוסס על שמם.

מקרים שונים מאפיינים את המצב של רישום שמות מתחם העלולות להפר זכויות קנייניות של סימן מסחרי המבוסס על מילה הזהה לשם המתחם:

במקרה הראשון, נרשם שם המתחם בתום לב, ללא כל ידיעה שאותו שם מהווה סימן מסחרי של גוף אחר.

במקרה השני, לרושם שם המתחם יש גם זכויות קניין כלשהן בשם, וגם לו סימן מסחרי המבוסס על השם או ששמו הפרטי זהה לשם המתחם (דוגמא למקרה שכזה הינה תביעה הנמצאת בימים אלה בפני ערכאות מדינת וירג'יניה שבארה"ב, בין חברת Volkswagen AG לבין חברת Virtual Works, כאשר רשמה האחרונה, עוד בשנת 1995, את שם המתחם www.vw.com המבוסס על ראשי התיבות שלה, אם כי זהה לסימן המסחרי המפורסם של חברת המכוניות).

במקרה השלישי, לרושם שם המתחם אין כל זכויות קניין בשם, מודע לכך שלאחר יש זכויות עדיפות ואין לו כל כוונה לפתח אתר אינטרנט באותו מתחם. למרות זאת, ביודעין ובזדון, הינו רושם את שם המתחם תוך הפרה בוטה של זכויות הקניין של האחר. לעתים, כל כוונותיו להקשות על האחר, אך ברוב המקרים מטרתו למכור את רישום שם המתחם לבעל הזכויות האמיתי במחיר גבוה, תוך עשיית ריווח מן העסקה.

אבי הפלישה הקיברנטית, מר Dennis Toeppen, רשם אלפי שמות מתחם המבוססים על סימני מסחר מפורסמים. ל- Toppen לא היו כל זכויות קניין בשמות ולא היו לו כל כוונות להשתמש בשמות המתחם לבניית אתרי אינטרנט. כל מטרתו הייתה למכור את שמות המתחם עבור סכום סמלי, הנע בתחומי 15,000$. אדון Toeppen דרך על לא מעט אצבעות, עד אשר חברת Panavision נעמדה על רגליה האחוריות ופנתה לערכאות, כאשר Toppen רשם שם מתחם הנושא את סימנה המסחרי ואף הוסיף חטא על פשע בכך שהגדיל לעשות ורשם שם מתחם נוסף “Panaflex.com” (סימן מסחר אחר השייך לחברה) לאחר שזו לא הייתה מוכנה לרכוש את שם המתחם הראשון ממנו. בית המשפט מצא כי פעולותיו של Toppen נועדו לסחיטת כספים באמצעות רישום שם מתחם המפר סימן מסחר רשום.

תופעה זו של "פלישה וסחטנות קיברנטית" “Cyber Squatting” העלתה אסכולות חשיבה שונות. חלק טוענים כי האינטרנט הינו מרחב פעולה חדש, וכפי שבעבר מדינות שלחו חוקרים שהכריזו על בעלותן ביבשות ואזורים שונים שלא היו לפני כן בשליטת מדינה ריבונית ומוכרת, כך גם אותם "קולומבוסים" של העולם הקיברנטי, זכותם לדרוש את בעלותם בכל אתר קיברנטי חדש. בד בבד, ככל שגוברת ההכרה שהאינטרנט אינו אלא כלי תקשורתי להעברת אינפורמציה, הולכת אסכולה זו ונמוגה.

לעומתה, מתחזקת הדעה של אלה הטוענים כי העולם הקיברנטי הינו המשכו של העולם הפיסי, ועל כן, עקרונות וזכויות קניין המוכרות בעולם הפיסי, טבעי כי יהיו מוכרות בעולם הקיברנטי. אם לא, יתעורר חיכוך מיותר בין פעילות מסחרית המתקיימת באינטרנט לזו המתקיימת באמצעים אחרים.

ההגנה בעולם הפיסי על סימני מסחר מעוגנת בחקיקה מקומית בכל מדינה ומדינה. מטרתו של סימן המסחר, לסמן את המקור ממנו בא המוצר או השירות ולמנוע פעילות מסחרית העלולה לגרום לציבור בלבול באשר למקור המוצר, מותג או שירות. בד בבד, מקנה פקודת סימני המסחר סעד בגין נזקים הנגרמים לבעל שם המסחר מהפרת זכויותיו.

בעולם הפיסי, במקרה של שימוש לא מורשה בשם בעל ייחודיות מסוימת המהווה סימן מסחרי, נטל ההוכחה מוטל על הטוען לזכויות הקניין - כי אכן קיימת ייחודיות בשם, שהשם אכן מוכר בציבור ומתפקד כסימן מסחרי, וכי למשתמש הלא מורשה אין זכויות קניין משלו בשם הייחודי.

סכסוכים בעולם הקיברנטי מתעוררים עקב העדרם של מנגנוני בקרה למניעת סתירות בין רישום שמות מתחם לרישום סימני מסחר וזכויות הקניין שבהן. ההפך הוא הנכון, האינטרנט המקדמת לכאורה את חופש הביטוי, המסחר החופשי, ועיקרון עולם ללא גבולות, מאפשרת רישום שמות מתחם על פי העיקרוןFirst come First serve, ללא כל בדיקה של זכויות קניין בשם המתחם. אם כך, כל אחד יכול לרשום כל שם העולה על רוחו, וכל זמן שאין שם מתחם זהה בעת הרישום, אין גורם שיכול לעצור את מעשה הרישום, כאשר עצם הרישום נותן לרושם עמדת מיקוח על בעל הסימן המסחרי.

האפשרויות העומדות בפני בעל השם ו/או סימן המסחר המופר הינם בדר"כ שלוש:

פניה לערכאות בבקשה לביטול זכויות המפר בשם המתחם ולהסבת שם המתחם לבעל סימן המסחר ;

תשלום כופר למפר בכדי שיפסיק בשימוש או שיסב את השם לבעל השם המופר ;

ישיבה על הגדר מבלי לעשות דבר.

מכיוון שחוקי סימני המסחר מחייבים בדרך-כלל את בעל הסימן לפקח על השוק בצורה אקטיבית ולמנוע הפרת זכויותיו ובכדי להימנע מלהיחשב כנוטש את זכויותיו, האפשרות האחרונה עלולה להיות ההרסנית ביותר מבין השלוש, מאחר והמפר עלול להשתמש בשם המתחם למטרותיו שלו תוך פגיעה ו/או דילול המוניטין של בעל השם, עד כדי אובדן זכויות על הסימן המסחרי.

עקב העלויות הכרוכות בהליכים משפטיים, האפשרות המהירה ביותר ובדר"כ גם הזולה ביותר - לשחק לידי המפר ולשלם את הכופר הנדרש. אפשרות זו, במקרים מסוימים, אינה קורצת לבעל השם המופר מאחר והסכום הנדרש גבוה מדי או שבעל הסימן מתנגד באופן עקרוני להיכנע למעשי סחיטה.

חלק מהמקרים, מסתיימים לאחר כתיבת מכתב דרישה מבעל סימן המסחר, אך ברוב המקרים יש צורך בפנייה לערכאות השיפוטיות. לראיה, חברת Amazon בעלת החנות הוירטואלית הגדולה בעולם לממכר ספרים ומדיה, תבעה בחודש אוגוסט השנה, בארה"ב וביוון, חברה יוונית לממכר ספרים מקוון שברוב תושייתה רשמה שני שמות מתחם, “Amazon.gr” ו-“Amazon.com.gr”, תוך שימוש במדינת רישום שונה מזו ש Amazon נרשמה בה. במקרה זה, כשבועיים לאחר הגשת התביעות ע"י Amazon, הפסיקה החברה היוונית להשתמש בשמות הללו ועברה ל “Greekbooksonline.com”.

אין חולק כי רישום סימן מסחר בעולם הפיסי אינו מספיק. בכדי לשמור כי הזכויות בסימן המסחר לא יפגעו, על בעל הסימן להשגיח ולפקח בשבע עיניים על השוק. מאחר ובאינטרנט מדובר על שוק גלובאלי הניצב על תשתית תקשורת מהירה ויעילה, הקדישו בתי המשפט בארה"ב תשומת לב מיוחדת לחובת בעל הסימן לעמוד על המשמר. לכן, אתם הנמצאים בדילמה האם לעמוד על זכויותיכם, לשלם או לפנות לערכאות, החליטו מהר לפני שיהיה מאוחר מדי. כך נאמר גם במקרה Desknet Systems Inc. v. Desknet Inc. et al. בו הוגשה בקשה ע"י DSI לצו מניעה זמני לאסור על הרחבת שימוש בשם מתחם של DI המפר סימן רשום של הראשונה. בית המשפט מיאן לתת את הסעד הזמני המבוקש מאחר ו DSI הייתה מודעת לשימוש בסימן שעשתה DI באינטרנט לפחות כשנה לפני שהגישה את הבקשה לצו מניעה, ולכן מנועה מלקבל סעד זה. כך בישראל במקרה של סלקום נגד אקוונט, ברגע שלסלקום התבררה העובדה כי סימן מסחר שלה מופר באינטרנט, פנתה באופן מיידי לערכאות, ובכך זכאית הייתה לקבל את הסעד המבוקש.

צעד נוסף הינו לרשום את שם המתחם כסימן מסחרי גם כן. בארה"ב, החל מפברואר 1996, רושם משרד הפטנטים וסימני המסחר בארה"ב Patent and Trademark Office (PTO) שמות מתחם בעלי אופי ייחודי כסימן מסחר. בכל מקרה, כפי שנהוג בעת אימוץ סימן מסחר, מומלץ מאד שלפני אימוץ ורישום שם מתחם, המבקש לרשום יערוך חיפוש מדוקדק במסדי נתונים שונים לוודא שאכן אין לאחר זכויות קניין עדיפות על השם. חיפושים אלו נעשים בארכיבי סימני המסחר, שמות עסקים, רישומי תאגידים ורישום שמות מתחם. בכך, על-ידי נקיטה בצעד מניעתי בעלות נמוכה יחסית, יכול בעל שם מתחם פוטנציאלי למנוע מצב שבו בוא משקיע כספים ומאמצים לפיתוח אתר אינטרנט המבוסס על שם מתחם ספציפי, רק בכדי לגלות לאחר חודשים מספר שלאחר יש זכויות מועדפות בשם, וכל מאמציו ירדו לטמיון.