מחברת המאמר מתגעגעת לימים הטובים בהם כל מה שדאגנו לו היה "האח הגדול" ומוסדות הממשלה שצופים בנו. לדבריה, כיום יש לנו "אח קטן" שאנחנו צריכים להיאבק בו וגם יש לו מצלמה בטלפון.לדברי המחברת, האח הקטן יכול להיות מישהו ברכבת בתחתית, סטודנט בכיתה, סתם מישהו בקהל או אפילו מאהב לשעבר או חבר קנאי שמעוניין להביך מתחרה בתחרות American Idol (המקבילה האמריקאית של "כוכב נולד").המחברת טוענת כי בעולם של YouTube, בין אם אתה סלבריטי או אף אחד, הפרטיות יכולה להיות מוצר מותרות שנעלם, הודות לטכנולוגיה הנמצאת בכל כיס. בעוד אנו תוהים האם הממשלה מאזינה לנו לטלפון, השכן מתגנב לצלם תמונות שלנו ולשתפן עם כל העולם.המחברת מצטטת את סוזנה שטרן, פרופסור מאוניברסיטת סן דייגו המלמדת תקשורת מודרנית ואומרת כי "פנדורה יצאה מהקופסא". לדבריה, רוב האנשים לא יחושו בהשלכות אם הממשלה עוקבת אחר שיחות טלפון. רובנו מושפעים יותר אם תמונה שמסכנת אותנו תגיע לאינטרנט מאחר וזוהי פלישה לפרטיות שניתן לראות.לעומת זאת, בעקבות המגמה הגוברת, מאז אירועי ה-11 בספטמבר, של משטרת ניו יורק לתעד מוקדי התקהלויות, ניתנה לאחרונה פסיקה הקובעת כי על המשטרה להפסיק נוהג זה.