המחקר התבצע בחודש אוגוסט 2006 על ידי מחלקת המידע ומחקר של הכנסת לבקשת חבר הכנסת ישראל חסון ובוחן את השפעת הטוקבקים באינטרנט על תרבות השיחה בישראל.

מטרת המחקר היא להבין את תופעת הטוקבקים בהקשרה הרחב. המסמך מציג סקירה בנושא רשת האינטרנט, העיתונות המקוונת והטוקבקים וכן בחינה של המאפיינים הדומים והשונים בין מדורי ה"מכתבים למערכת" בעיתונות המודפסת ובין תגובות (טוקבקים) לכתבות בעיתונות המקוונת. לבסוף, מוצגת התייחסות להיבט המשפטי ונערך דיון.

המחקר מזכיר את הזמינות הגבוהה של הרשת, העלויות הנמוכות יחסית של השימוש ומגוון התכנים והפורמטים בהם היא עושה שימוש. לפי המחקר, ההיצע הנרחב המאפיין את רשת האינטרנט הפך אותה למרחב שיח דומיננטי. הרשת משמשת כיום ככלי עבודה, בידור ותקשורת משמעותי אשר מעוצב בצלמה של החברה העושה בו שימוש ומאידך משפיע רבות על פניה של החברה.

במחקר מצוטטים בין השאר מחקרים ומאמרים של פרופ` ניבה אלקין-קורן, מ"מ הדיקן של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ו פרופסור שיזף רפאלי , ראש המרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה וראש בית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה.

מחבר המחקר טוען כי למרות שהטוקבקים איננה תופעה בלעדית לישראל והיא קיימת במרחב המקוון כולו, יש לה מאפיינים ייחודיים במקרה הישראלי. המחבר מצטט מדבריו של יובל דרור בעיתון הארץ בכתבה שעסקה בנושא ובה נאמר כי היקף האתרים העיתונאיים המאפשרים טוקבקים, כמו גם החיבור של הטוקבקים לגוף הכתבות (ולא באמצעות הפנייה לאתר אחר או לדף נפרד באתר), אינו קיים בעיתונות המקוונת באנגליה, צרפת גרמניה וארצות הברית.

לפי המחבר, במלזיה, תאילנד, פולין ומדינות אחרות שעוברות שינוי טכנולוגי וכלכלי קיצוני, התגובות בעיתונות המקוונת נפוצות יותר. ד"ר יעקב הכט שחוקר את הנושא טוען כי רוב אתרי החדשות במדינות המערב הפסיקו לאפשר תגובות בטוקבקים לאור היקף התגובות הפוגעניות. המחבר מזכיר כי חלק מן החוקרים גורסים כי הטוקבק הפך לאמצעי ביטוי חשוב דווקא במדינות בהן כלי התקשורת המסורתיים נתפסים כלא מייצגים את עמדות הציבור.

המחבר טוען כי "נראה כי הן מצדדי הטוקבק והן מתנגדיו מסכימים כי הוא מהווה כיום גם זירה של בוטות וגסות בהיקף שאיננו קיים בעיתונות המודפסת" וכי הויכוח ניטש סביב האפשרויות המגולמות בטוקבקים אל מול מימושן המעשי בשיח, כמו גם ביחס לסוגיות עקרוניות של תפקיד התקשורת ותפיסות של גבולות חופש הביטוי.

לפי המחקר, קיימות אפשרויות נוספות מעבר לרגולציה, כמו "עידוד מגמות של רגולציה עצמית אם באמצעות העורכים (כפי שכבר מתרחש במידה רבה), ואם באמצעות הגולשים עצמם.

הגולשים או העורכים יכולים להגדיר קוד אתי לפעולתם. יתרונה של שיטה זו, מצוי בכך שהיא יוצרת שליטה פנימית וגורמת להזדהות גבוהה יותר עם העקרונות שבעיצובם שותפים המשתמשים עצמם.

פתרון אפשרי נוסף עשוי להיות בניתוק הטוקבקים מגוף הכתבות, דבר שצפוי כי יצמצם את היקפם ויהפוך את הטוקבקים לזירת דיון למי שהעניין קרוב אל ליבו.