Share


תאריך: 06/05/2004

ת.א. 8515/03

בית משפט השלום ירושלים

כבוד השופט נעם סולברג

בריזון נ` עיתון הצופה ואח`

 

עובדות:

בעיתון הצופה ובאתר האינטרנט שלו (www.hazofe.co.il) התפרסמו בשנת 2003 מאמר תגובה משמיץ כנגד התובע לאחר שהתובע פרסם בעיתון ידיעות אחרונות מאמר משמיץ כנגד תושבי יהודה שומרון ועזה.

 

נפסק:

השופט סולברג קבע כי מאמרה של אייזנמן לא בא בחלל ריק אלא כלשון הרע שנועדה להכחיש לשון הרע קודמת של התובע. לנתבעים עומדת הגנת סעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע וכן הגנת תום לב בפרסום. הפרסום, כך קבע השופט, לא חרג מגבול הסביר בנסיבות העניין.

בנסיבות העניין לא נפסקו הוצאות כנגד התובע.

 


בתי המשפט

 

א 008515/03

בית משפט השלום ירושלים

 

06/05/2004

 

בפני כב` השופט נֹעם סולברג

 

 

 

 

 

 

מיכאל בריזון

בעניין:

התובע

ע"י ב"כ עו"ד יוסף ארנון ועו"ד יוסי צור

 

 

 

-נגד-

 

 

 

1. גונן גינת, עורך העיתון "הצופה"

2. הצופה בע"מ

3. חנה אייזנמן

 

הנתבעים

ע"י ב"כ עו"ד נדב העצני ועו"ד אורית חיים

 

 

 

פסק דין

 

 

רקע - התביעה והלשון הרע

 

1.         תביעה כספית בסך של 200,000 ₪ בשל לשון הרע במאמר מאת גב` חנה אייזנמן, אשר פורסם בעיתון "הצופה" ביום ו` בתמוז תשס"ג (6.7.03), תחת הכותרת "זכות יוצרים לב. מיכאל".

 

2.         התובע הינו עיתונאי, והוא מפרסם, בין היתר, טור שבועי בעיתון "ידיעות אחרונות", תחת השם ב. מיכאל. על שלושה קטעים במאמרה של גב` אייזנמן, קובל ב. מיכאל, ואֵלו הם:

 

                        א. "את נקמתה של כל טיפת דם שעלתה לנו "הרשות", והיא עלתה לנו בנהרות               דם, בברכתו של ב. מיכאל, לא ברא השטן".

                        ב. "ב. מיכאל סומך על זכרונם הקצר של הקוראים, שלא יזכרו כמה קצר היה              זכרונו, כאשר הציע אותה הצעה לפני שנים. והוא גומל לפריצקי על נבזותו             בביצוע הפלגיאט בהעלאת הצעה נגדית, על נימוקיה הגבלסיים".

                        ג.   "יושב אחד האנטישמים הגדולים ביותר בעולם ומתיז רעל על תהליך שיבת              ציון ועל המוסרים עליו את נפשם, שהוא אינו ראוי לבוא בקהלם...".

 

 

 

עיקרי טענות התובע

 

 

3.         ב. מיכאל טוען כי, "במאמר הסתה חריף ביותר, הואשם... באנטישמיות, כמשתמש בשיטות תעמולה נאציות, וכמברך על פעולות הטרור בהם נהרגו בשנים האחרונות אזרחים יהודים רבים..." (סעיף 7 לכתב התביעה); "הדברים ו/או המעשים, ההתנהגויות והתכונות המיוחסים לתובע... יש בהם כדי לבזות ו/או להשפיל את התובע בעיני הבריות ו/או לעשותו מטרה לבוז וללעג ו/או לפגוע במשרתו ו/או במקצועו ו/או בקהילה בה הוא חי ו/או בעבודתו של התובע..." (סעיף 9 לכתב התביעה); "הכתבה מציגה את התובע, באורח מבזה ומכפיש" (סעיף 10 לכתב התביעה); מדובר בפירסומים שקריים, הפוגעים במעמדו, באישיותו ובמקצועיותו של ב. מיכאל (סעיפים 13-15 לכתב התביעה); הפירסומים המשמיצים נעשו בכוונה לפגוע בב. מיכאל (סעיף 16 לכתב התביעה); "הפירסומים גרמו לו נזק גדול בשל הפגיעה האישית והפגיעה באישיותו ובתדמיתו הציבורית והמקצועית" (סעיף 20 לכתב התביעה); "לתובע נגרמה מהפירסומים עוגמת נפש רבה" (סעיף 21 לכתב התביעה); "התובע מעריך לצרכי אגרה בלבד את הנזק שנגרם לו בסכום של 200,000 ₪" (סעיף 24 לכתב התביעה).

 

עיקרי טענות הנתבעים

 

4.         להגנתם טוענים הנתבעים כי, "יסוד תביעה זו בניסיון התובע להגביל את חופש הביטוי של מבקריו... הוא אחד הפובליציסטים שלוחי הרסן והקיצוניים ביותר... שעושה תדיר שימוש באלימות מילולית, כזב וניסיונות הסתה... תומך בפירסומיו בהפרת חוק קולקטיבית של סרבני שירות מן השמאל... מייחס לכלל תושבי יש"ע היהודיים, דפוסים של עבריינות, פריעת חוק, טירוף... מטיל עליהם ועל כלל שומרי המצוות אחריות קולקטיבית לכל פגעי ותחלואי החברה הישראלית ומדינת ישראל, תוך שהוא עורך דמוניזציה מכוונת שלהם" (סעיף 1 לכתב ההגנה). לשיטת הנתבעים, מבקש ב. מיכאל בתביעתו "לסתום את פיו של מי שמבקר אותו ביקורת לגיטימית על פירסומיו הפראיים, המסיתים והכוזבים" (סעיף 2 לכתב ההגנה).

            עוד כהנה וכהנה טוענים הנתבעים, בחריפות, להגנתם, והעיקר - כי עומדות להם מספר הגנות על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 [להלן - החוק]:

 

א.         הגנת אמת הפירסום (סעיף 14 לחוק);

ב.         הפירסום היה הבעת דיעה על התנהגותו של ב. מיכאל בהיותו איש ציבור בקשר לעניין ציבורי, וכן על אופיו ו/או מעשיו ו/או דעותיו, כפי שאֵלו באים לידי ביטוי בפירסומיו (סעיף 15 (4) לחוק);

ג.          הפירסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבעת, בני משפחתה וחבריה, נוכח פירסומיו הפוגעים של ב. מיכאל (סעיף 15 (3) לחוק);

ד.         הפירסום היה ביקורת על יצירה סיפרותית שב. מיכאל פירסם, וכן הבעת דיעה על אופיו, מעשיו או דעותיו במידה שנתגלו באותה יצירה (סעיף 15 (6) לחוק);

ה.         הפירסום נעשה כתגובה על לשון הרע שפירסם התובע (סעיף 15 (10) לחוק).

 

מתכּונת הדיון וההכרעה

 

5.         זימנתי את בעלי-הדין ביחד עם באי-כוחם לישיבת קדם-המשפט, במגמה כפולה: לשמוע את דבריהם, וכן להציע ולבחון אם ניתן לגבש פשרה לגוף העניין; ואם לא, לקבוע את המתכּונת הדיונית למשפט.

            בהתאם לכך, משהתברר כי פשרה לא תיצלח, היצעתי לדון תחילה רק באחת מן ההגנות הנ"ל שטענו הנתבעים, היא ההגנה שלפי סעיף 15 (10) לחוק, תוך שמירת זכויות הצדדים לטעון ולהעיד עדים, ככל שיהא עוד צורך בדבר, לגבי שאר ההגנות, לאחר שאכריע בשאלת תחולתה של הגנת סעיף 15 (10) לחוק. עשיתי כן, היות ולמקרא המאמר במלואו, כתב התביעה וכתב ההגנה, סברתי כי ניתן לגבש דיעה בדבר קיומה או אי-קיומה של ההגנה האמורה, על בסיס טיעוני ב"כ הצדדים, בהסתמך על המאמר נשוא התביעה ועל מאמרים שכתב התובע, בלא צורך בעדויות ובראיות נוספות. 

ב. מיכאל ובא-כוחו הסכימו על אתר למתכּונת האמורה; הנתבעים ביקשו שהות למחשבה, עד שבא-כוחם הודיע כעבור ימים אחדים כי גם הסכמתם-שלהם נתונה.

לא אכּחד. ניהול המשפט דנן במתכּונת הרגילה על-פי סדר הדין האזרחי צפוי שהיה לא רק ארוך ומסורבל, אלא גם מעיק וטעוּן. בכתבי הטענות ובקדם-המשפט ניכּרה עוצמת המחלוקת, שהיא בנפשם של בעלי-הדין. ודוק: גם נושאים אידיאולוגיים ופוליטיים, הינם שפיטים. אִילו דנתי בהגנת אמת הפירסום ובשאר הגנות שטענו הנתבעים להגנתם, לבטח היינו נדרשים לשמיעת עדים, בהם גם עדים מקצועיים, כפי שטענו בצדק ב"כ הצדדים, והיה עליי לקבוע מימצאים, גם באותם נושאים אידיאולוגיים ופוליטיים, ככל הדרוש לשם הכרעה בתחולת ההגנות שלפי החוק. אלא, שאיננו שׂשׂים להיכנס אל תוך היוֹרה הרותחת. הגם שמדובר, כאמור, בנושאים שפיטים, הרי שאם ניתן הדבר, עדיף שבית המשפט יימשוך את ידו מעיסוק בהם. סוף סוף, תהא הפסיקה המשפטית כאשר תהא, האידיאולוגיה לא תוכרע בבית המשפט.

 

6.         `דילגנו`, איפוא, על שלב ההוכחות, היישר אל שלב הסיכומים. ב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב, בשאלת תחולתה של ההגנה שלפי סעיף 15 (10) לחוק, ובכך אדון ואכריע להלן.

 

אציין תחילה, כי באי-כוחם המלומדים של הנתבעים, מבקשים לכפור בכך שדברי מאמרה של הגב` אייזנמן, נשוא התביעה, באים בגידרה של "לשון הרע" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק. הם מבקשים להסתמך על פסיקת בית המשפט העליון (כב` הנשיא א` ברק) בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח` נ` אילון (לוני) הרציקוביץ` [טרם פורסם]. אינני רואה את הדברים עיין בעיין עימם, ואני מבכּר עליהם את דברי באי-כוחם המלומדים של התובע. אכן, לא רק מנקודת-מבטו הסובייקטיבית של ב. מיכאל, אלא באמת-מידה אובייקטיבית, בּרי כי נקיטת לשון אנטישמי על יהודי, האשמתו בהתזת רעל על תהליך שיבת ציון, בשימוש בנימוקים גבלסיים, ובשאר מרעין בישין, כאמור בדבריה של גב` אייזנמן על ב. מיכאל, הינם לשון הרע. אך מכל מקום חורג עניין זה מן ההסדר הדיוני המוסכם. לצורך הדיון נניח כי דברי מאמרה של הגב` אייזנמן, נשוא התביעה, הינם אכן דברי לשון הרע, כפי שטוען התובע.

 

לשון הרע שנועדה לגנות או להכחיש לשון הרע קודמת

 

7.         סעיף 15 (10) לחוק קובע לאמור:

 

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

...

(10) הפירסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן".

 

הרציונל ביסוד הגנה זו הוא, כי "פירסום תגובה על דברי לשון הרע עשוי להוות במקרים רבים את הדרך המהירה והיעילה ביותר לתיקון הנזק שגרם פירסום לשמו הטוב של אדם" [א` שנהר, דיני לשון הרע (נבו הוצאה לאור בע"מ) תשנ"ז-1997, 298]. עם זאת, חרף ההבנה האנושית-הפסיכולוגית שמגלה החוק כלפי מי שפורסמו עליו דברי לשון הרע, והוא בּהוּל לעשות להגנה על שמו הטוב ולהכּחשת הפירסום הפוגע, הרי שהחוק דורש תום-לב מצידו. בשם ההגנה על עניינו הלגיטימי של הנפגע מפירסום לשון הרע, אין ניתן להצדיק פגיעה קשה ובלתי סבירה במפרסם-הפוגע הראשון, במידה העולה על הדרוש להגנתו של הנפגע (הפוגע השני). יש צורך במידתיות. כיוצא בזה, לא על כל תגובה ומענה-לשון ללשון הרע שפורסמה קודם לכן, תחול הגנת סעיף 15 (10). ההגנה תחול רק על תגובה המהווה גינוי או הכחשה, של אותה לשון הרע.

מן הכלל אל הפרט. כדי להוכיח את תחולת ההגנה נדרשים, איפוא, הנתבעים להראות כי התקיימו התנאים הבאים:

א.      מאמרה של גב` אייזנמן היווה תגובה למאמריו הקודמים של ב. מיכאל;

ב.        במאמריו הקודמים של ב. מיכאל היו דברי לשון הרע;

ג.         מאמרה של גב` אייזנמן נועד לגנות או להכחיש דברי לשון הרע שבמאמריו של ב. מיכאל;

ד.      פירסום מאמרה של גב` אייזנמן נעשה בתום-לב.

 

8.         היות ולצורך הניתוח המשפטי ובחינת תחולת ההגנה בנסיבות העניין דנן, יש חשיבות רבה לתוכן הדברים במלואם, ולהבחנה בין דבריה של הגב` אייזנמן כפי שבאו בגוף המאמר, לבין דברי-מאמריו של ב. מיכאל שצוטטו במאמרהּ, אצטט להלן את המאמר במלואו. דבריה של הגב` אייזנמן יודגשו. שאר הדברים, הינם פרי עטו של ב. מיכאל במאמרים קודמים:

 

זכויות יוצרים לב. מיכאל

 

את נקמתה של כל טיפת דם שעלתה לנו ה"רשות", והיא עלתה לנו בנהרות דם, בברכתו של ב. מיכאל, לא ברא השטן

 

על הצעתו של פריצקי ליישב את המתנחלים בנגב יש, ללא ספק, זכות יוצרים לב. מיכאל. לפני 11 שנה חתם ב. מיכאל מאמר ב"ידיעות אחרונות" במילים הבאות: "הרי אין עוד ספק כי מחצית יובל שנים של שנות כיבוש והתפרעות פגמו במוחם ובאישיותם של אלה פגימות בלתי הפיכות. הרגלים שנרכשו ב- 25 שנה אינם נעלמים בין לילה. האומנם אפשר ומותר להטיל על יישוב תרבותי כלשהו שיקלוט אל תוכו להקה צרחנית, רגזנית, יבבנית, אלימה ומזוינת שכזאת? ינסה כל אדם לשוות בנפשו את מראה שכונתו הוא אם לפתע פתאום יגדשוה כל מיני חוליגאנים עם חולצות משובצות ותת מקלעים, אשר ינקבו להנאתם דודי שמש, יצלפו על ילדי השכנים, יערכו סיורים אלימים בחצרות, יקימו מחסומים, ינפצו פה ושם פנסי מכוניות, יפרצו בשעות בלתי צפויות בשירה ניחרת ובריקודים, ובאופן כללי יורידו את מחירי הדירות באיזור לשאול תחתית? איזוהי הרשות המקומית אשר ראויה לעונש כזה?

ממשלת ישראל על כן מוזמנת בזאת להקים עבורם אי שם בנגב, הרחק מכל מקום נושב, כמה וכמה התנחלויות דמה, וסביבן סימטאות ואבנים, צלליות ערבים מקרטון ודוכני שוק גדושים, דודי שמש וכמה טנדרי פז`ו רעועים. ושם, ב`כפרי לוינגר` המלאכותיים הללו, יוכלו השבים להמשיך בסיוריהם ובשירתם ביריותיהם ובמחסומיהם, בניקוב דודי השמש, פיצוח פנסי פז`ו והפיכת דוכני ירקות, מבלי להפריע את מנוחת השכנים.

ואולי, אולי כתום עוד מחצית יובל, יצמח מהם דור חדש ובריא, דור אשר ראוי יהיה לבוא שוב בקהל מדינת ישראל".

העובדה שפריצקי הציע את הצעתו מבלי להזכיר את זכות היוצרים של ב. מיכאל, הקפיצה את הלז, על כן שלף מקופת השרצים ההולכת לפניו את המאמר הנ"ל, ניער אותו מן האבק, מירק קמעא פה ושם, והוציאו לאור תחת הכותרת "לא ראויים למגורי אדם". כותרת המשנה למאמר הם דבריו שנלקחו מגוף המאמר: "צריך זיכרון קצר במיוחד כדי להציע שהמתנחלים יישלחו ל"משימות לאומיות" ליד לא יהודים".

ב. מיכאל סומך על זכרונם הקצר של הקוראים, שלא יזכרו כמה קצר היה זכרונו, כאשר הציע אותה הצעה לפני שנים. והוא גומל לפריצקי על נבזותו בביצוע הפלגיאט בהעלאת הצעה נגדית, על נימוקיה הגבלסיים: "האנשים הרעים, שהושחתו ופונקו בעשרות שנים של אדנות, טירוף ובטלנות, הם פגע רע נפיץ ומסוכן. אם חס וחלילה יגיעו, במקובץ, לגליל או לנגב, אין ספק שהם יעוללו שם את אשר עוללו בגדה המערבית. הרגלי נבלה כהרגלים שרכשו שם אין מאבדים בין לילה. וכל עוד לא נעקרו מקרבם מידותיהם הרעות, שום דוד שמש ושום שימשה לא יהיו בטוחים מרשעת נעריהם. שום מטע ושום שדה לא יהיו מוגנים מפראותם.

"יידרשו שנים רבות עד שבני הדור הזה, דור מתנחלי הכיבוש, ישובו ויהיו כאחד האדם. ישובו ויהיו ראויים למגורי אדם. אם חפץ השר פריצקי לסייע למתנחלים בתהליך התירבות, המישמוע והנירמול, כדאי מאוד שיפעל בכל מאודו, כדי שהמתפנים יגורו כולם עמוק ככל האפשר בתוככי גוש דן, וקרוב ככל האפשר לרחוב שיינקין ולחוף הים, אולי שם, אולי רק שם, תצונן קמעה אש הקודש השחורה שיוקדת בהם. ותינטע מעט בינה ארצית בקודקודם".

יושב אחד האנטישמים הגדולים ביותר בעולם ומתיז רעל על תהליך שיבת ציון ועל המוסרים עליו את נפשים, שהוא אינו ראוי לבוא בקהלם. ושר החוץ ממנה את האלוף עמידרור לעמוד בראש "ועדה נגד ההסתה ברשות". כל אגורה הנוגעת בדרך כזו או אחרת ב"רשות", שהורתה לידתה ואחזקתה בחטא ובפשע נגע האנושות, היא גזל העם היהודי. את נקמתה של כל טיפת דם שעלתה לנו ה"רשות", והיא עלתה לנו בנהרות דם, בברכתו של ב. מיכאל, לא ברא השטן".

 

9.         עינינו הרואות, כי ניכר במאמרה של גב` אייזנמן, על-פי תוכנו ועל פי אופן עריכתו, כי לא בא בחלל ריק, אלא כי מדובר בו בתגובה למאמריו הקודמים של ב. מיכאל. רוב בניינו (מבחינת המהות) ורוב מניינו (מבחינת כמות המלל) של המאמר, מיוּסד על מאמריו של ב. מיכאל. תכליתו הינה להגיב - על דרך של גינוי - ללשון הרע שפירסם ב. מיכאל.

 

10.        טוענים באי-כוחו של ב. מיכאל כי אין בדברי מאמרו-שלו משום לשון הרע.

מוטב לא היו טוענים כזאת. בּרי כי פירסום דבריו עלול להשפיל `מתנחלים` בעיני הבריות, או לעשותם מטרה לשנאה, לבוז; הפירסום עלול לבזות `מתנחלים` בשל מעשים, התנהגות, או תכונות המיוחסות להם. יש בדבריו של ב. מיכאל משום לשון הרע כמשמעותה בסעיפים 1 (1) ו - (2) לחוק.

שאלה אחרת היא, אם היו עומדות לב. מיכאל הגנות שבחוק על דברי לשון הרע שפירסם. לטענתו, מדובר בביקורת על הליכותיהם והתנהגותם של מתנחלים, ואשר שותפים לה רבים בציבוריות הישראלית. בין אם כך ובין אחרת, היות ואין מדובר בתביעה נגד ב. מיכאל, אין מקום לדון בטענות הגנה באשר לפירסום מאמרו-שלו [ראו: ע"פ 8735/96 שמעון ביטון נ` ניסים קופ, פ"ד נב (1) 19, 30].

 

11.        ב"כ התובע מבקשים להסתמך על דברי כב` השופט א` מצא בע"א 809/99 לוטפי משעור נ` אמיל חביבי [פ"ד מז (1) 1, 9]: "תרופתו של הנפגע מלשון הרע איננה על דרך פירסום נגדי, מצידו, של לשון הרע על המפרסם". 

אכן כך הוא, אך אין הנדון דומה לראייה. עמדה על כך כב` השופטת ד` ביניש בעניין ביטון נ` קופּ הנ"ל (בעמוד 32): "הדברים נאמרו בהקשר למסקנה אליה הגיע בית המשפט באותו מקרה, כי אין בין הפירסום של לשון הרע לבין פירסום קודם, שהפרסום האחרון כביכול נועד להגיב עליו, דבר וחצי דבר"; "בענייננו" - אמרה שם כב` השופטת ד` ביניש, והדברים יפים גם לכאן - "ניכר בפרסום כי כל מהותו ומטרתו הינה בתגובה ללשון הרע שפורסמה נגד המשיב, במטרה לגנות אותו פירסום שהיה זמן קצר קודם לכן". 

            מקובלים עליי דברי ב"כ הנתבעים בסעיפים 19 – 21 לסיכומיהם, על כך שפירסום מאמרהּ של גב` אייזנמן נועד לגנות דברי לשון הרע במאמריו של ב. מיכאל.

 

12.        באי-כוחו של ב. מיכאל טוענים עוד כי גב` אייזנמן, בחותמה על מאמריה, מציינת לעיתים מזומנות כי מקום מגוריה הוא בירושלים, ולא מציינת מגורים ביש"ע. הנתבעים נטלו לעצמם חירות לפעול בשם תושבי יש"ע היהודיים מבלי שנבחרו לכך ובלא ייפוי כוח. "יומרתם לייצג מחנה כלשהו היא יומרה ריקה מכל תוכן או נפקות" (עמוד 3 לסיכומי התובע).

אינני מקבל טענה זו. ראשית, לא נסתרה טענת גב` אייזנמן, כי היא "מתגוררת מעבר לקו הירוק במשך שנים, מסיבות אידיאולוגיות. רבים מבני משפחתה, מכריה, חבריה ומושאי הערכתה של הנתבעת מתגוררים מעבר לקו הירוק מסיבות אידיאולוגיות" (סעיף 15 לכתב ההגנה). שנית, לשון הרע על ציבור, לשון הרע היא, גם אם אין בה כדי להקים עילת תביעה (סעיף 4 לחוק). שלישית, על-פי לשונו של סעיף 15 (10) לחוק, אין הוא מצמצם עצמו לגינוי או להכחשת לשון הרע שפורסמה קודם לכן, על הנתבע דווקא. ולא רק מבחינת הלשון, גם מבחינה עניינית, אין מניעה עקרונית לתחולתה של הגנת סעיף 15 (10) גם על גינוי או הכחשת לשון הרע שפורסמה קודם לכן על אדם אחר, לא על הנתבע (ראו: א` שנהר, לעיל, בעמוד 300).

            על זיקתו של הנתבע, המבקש לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן, אל נשוא הפירסום הקודם, יש מקום ליתן את הדעת, במסגרת בחינת תום-הלב, שהוא, כאמור, תנאי בלעדיו איִין לקיומה של ההגנה.

הפּועל היוצא מן האמור עד כאן הוא, כי הוּכח קיומם של שלושת התנאים הראשונים שנימנו בפיסקה 7 לעיל. עקרונית עשוייה, איפוא, לעמוד לנתבעים הגנת סעיף 15 (10) לחוק, ובלבד שעשו את הפירסום בתום-לב.

תום הלב לעניינה של הגנת סעיף 15 (10) לחוק

 

13.        אין הצדקה להחיל את ההגנה על מי שמפרסם לשון הרע לתאבון במסווה של גינוי או הכחשת לשון הרע שפורסמה קודם לכן, באין לו כל זיקה עניינית אל אותם דברי-לשון הרע קודמים. אלא שהמבחן איננו גיאוגרפי ואיננו טריטוריאלי, ואין נפקא מינה אם גב` אייזנמן מתגוררת מצידו האחד של הקו הירוק, או מצידו האחר. זיקה חברתית, אידיאולוגית, פוליטית, הזדהות עם תושבי יש"ע היהודיים, די באלה כדי לאפשר לנתבעים לחסות תחת כנפי הגנת סעיף 15 (10), מבלי שיישלל תום-ליבם.

            יתר על כן, כשלעצמי, עקרונית, לא הייתי שולל את תחולת ההגנה על מי שמפרסם לשון הרע בכוונה לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן, גם באין לו כל זיקה או הזדהות כנ"ל עם מי שעליו פורסמה הלשון הרע. אזכיר בהקשר זה את אשר אמר דֹב יוסף, שר המשפטים דאז, כשהובא חוק לשון הרע לקריאה ראשונה בכנסת [ד"כ 37 (תשכ"ג) 2404]: "עיתון (או גם אדם פרטי) נתקל תכופות בקושי כשהוא רוצה להדוף התקפה על הנפגע; אי-אפשר לעשות זאת בלי להזכיר בצורה כלשהי את לשון הרע שפורסמה קודם לכן מצד אחר. סעיף 15 (10) בא להתיר זאת, אם אמנם הכוונה רק להכחיש לשון הרע שכבר פורסמה, או להוקיעה". אכן, ניתן להעלות על הדעת מצבים שבהם חוקר אקדמי, פרשן, עיתונאי וכיוצא באלה מושכים בעט סופרים, או אחרים מכל שדרות הציבור, ייראו לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן, גם באין זיקה כנ"ל לנשוא הפירסום הקודם. גם הם, גם משקיף אובייקטיבי מן הצד זכאים, עקרונית, להגנת סעיף 15 (10), ובלבד שתתקיים דרישת תום-הלב. זאת מן הטעמים שבבסיס עקרון חופש הביטוי, ואכמ"ל.

 

14.        באי-כוחו של ב. מיכאל טוענים להעדר תום-לב אצל הנתבעים בהתחשב בכך שב. מיכאל פירסם את מאמרו שעליו הגיבה גב` אייזנמן, לפני שנים רבות: "11 שנים תמימות הם לא עשו מאומה. רק עתה, לאחר שנתבעו על הוצאת לשון-הרע, הם נזכרו להיעלב" (עמוד 4 לסיכומים).

מנגד, טוענים באי-כוח הנתבעים כי במאמרה של גב` אייזנמן נעשתה השוואה בין האמור במאמר של ב. מיכאל שפורסם כשבוע לפני פירסום מאמרהּ-שלה, לבין מאמרו מלפני 11 שנים.

            אכן כך הוא. גם מבחינת התוכן, וגם על-פי הציטוטים במאמרה של גב` אייזנמן, ניכר כי אין מדובר בדברים שאבד עליהם הכּלח.

            ב. מיכאל עודנו מחזיק בדעות שהביע לפני 11 שנה, ושב ליתן להם ביטוי פומבי עדכּני. את `מירוץ ההתיישנות` לקיצפּהּ של גב` אייזנמן ולזכוּתה להגיב על עלבונה, אין למדוד מלפני 11 שנה, אלא ממועד פירסום מאמרו החדש של ב. מיכאל, גם אם יש בו מיחזור מן האמוּר בקודמו.

 

15.        אמת נכון הדבר, כטענת ב"כ התובע, הגם שגב` אייזנמן ראתה לצטט במאמרה קטעים ממאמריו של התובע, הרי שלא ציינה את העובדה שבמאמרו מלפני 11 שנה, ביקש להימנע מהכללה. לדבריו שם, "למען ההגינות כדאי להימנע מהכללות העושות את כל יהודי הגדה למיקשה אחת".

עם זאת, בנסיבות העניין, אין בכך כדי לשלול את תום-הלב של הנתבעים. ראשית, ב. מיכאל ביקש אומנם במאמרו להימנע מהכללות, אך ראה לחלק את המתנחלים לשלושה חלקים, ואף נתן בהם סימנים: "מתנחלי הרשע, מתנחלי התום, ומתנחלי הבצע". על שניים מן השלושה, הוּצאה לשון הרע; שנית, במאמרו העדכני, מיום 24.6.03, שוב לא ראה ב. מיכאל להימנע מהכללה.

 

16.        ביום 13.8.03 פירסמו הנתבעים ב"הצופה" דברים כדלקמן:

הבהרה

במאמר שפורסם ב"`הצופה" ביום 6.7.03 הופיע המשפט הבא: "את נקמתה של כל טיפת דם שעלתה לנו הרשות, והיא עלתה לנו בנהרות דם, בברכתו של ב. מיכאל, לא ברא השטן". הכוונה היא שאותה רשות (שעלתה בנהרות דם) – היא בברכתו של ב. מיכאל (ולא כל מובן אחר).

 המערכת                                                               

 מדובר במשפט אומלל, וההבהרה נעשתה באופן מגושם, ומאולץ משהו. אף-על-פי-כן, טוב עשו הנתבעים, מאשר אם חדלו. על חשיבותה של הבהרה והתנצלות סמוך לפירסום הפוגע, עמדתי במקום אחר ["על לשון הרע, `לשון טובה` ופיצויים - הכסף לא יענה את הכל", פרשת השבוע (תשס"ב) גיליון מס` 70 (בעריכת אביעד הכהן ומיכאל ויגודה), בהוצאת המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים והמרכז להוראת המשפט העברי ולימודו במכללת "שערי משפט" www.justice.gov.il]. בעקבות הערות בקדם-המשפט, פורסמה ההבהרה למחרת גם באתר האינטרנט של הצופה. אני מסכים עם ב"כ התובע (עמוד 2 לסיכומיו), כי אין בפירסום ההבהרה כדי לאיין את הפגיעה בתובע. אך יש בה כדי לצמצמה, ויש לייחס לה משקל בעת בחינת תום-ליבם של הנתבעים.

 

17.        עיקר התלבּטותי בנושא תום-הלב, הינו בשל עוצמת דברי-הגינוי, לשון משתלחת שנקטה בה גב` אייזנמן. בעמוד 5 לסיכומיהם ציטטו באי-כוחו של ב. מיכאל דברים קשים ביותר מפיה של גב` אייזנמן, ואשר ניתנה להם בּמה ב"הצופה", ללמדנו - זו הטענה - "כי לא בתום-לב ולא בנקיון-כפיים פעלו הנתבעים. שיטה היא בידיהם, לטפול אשמות `אנטישמיות`, ו`שפך דם` ועוד נאצות וחרפות חסרי שחר ויסוד, על כל מי שדעתו הפוליטית שונה משלהם":

 

ביום 30.12.2001 כתבה גב` אייזנמן:

"יהודים, התנערו מתורות זרות של `דמוקרטיה`, של `אחדות ישראל` עם מובילי האנטישמיות הבינלאומית, שמעון פרס, יוסי ביילין, עמוס עוז ודומיהם".

            ביום 5.5.2002 כתבה:

"אני מאשימה את `מחנה השלום` בראשות האיש חסר הלב הזה שמעון פרס, ברצח אביהו, דניאל, שלהבת, יהודה, ליאור, תרצה, יוסף, קובי, והמוני ילדים ותינוקות....".

            ביום 30.5.2002 כתבה:

"כלל לא עולה בדעתה של זהבה [גלאון - נ` ס`] לבדוק את עצמה על חלקה בתהליך רצח העם היהודי בארצו!".

            ביום 22.8.2002 כתבה:

"לא קשה היה למצוא סיבות מוצדקות לבוז ולשינאה שרוחשים כלפינו הגוים... עם המוכן, וליתר דיוק שש וכופה על רוצחיו לקבל את נחלת אבותיו, ראוי לכל הבוז והשינאה בעולם".

    

ביום 7.11.2002 כתבה:

"כל מי שהורו ופסקו במשך שנות דור, בהם מתאמצים אנשי החושך להביא חורבן, כי אסור לסרב לפקודותיהם להילחם בה` ובעמו, שפכו את כל הדם הזה".

            ביום 5.12.2003 כתבה:

"אנשי `השלום` הם סוכנים זרים בשליחות גורמים אנטישמיים בינלאומיים".

 

            המאמרים שכתבה גב` אייזנמן לא צורפו, ואין ניתן לבחון את הדברים במלואם ובהקשרם, אך ברי כי הדברים קשים וצורמים. רבים הם - מימין ומשמאל, חילוניים ודתיים - ש`זכו` למנה הגוּנה - מעורבים בה מיני השמצות וגידופים - מפּיה של גב` אייזנמן.

            אלא שמנגד, אין דבש וחלב תחת לשונו של ב. מיכאל: "האנשים הרעים הללו, שהושחתו ופונקו ושמנו בעשרות שנים של אדנות וטירוף ובטלנות, הם פגע רע נפיץ ומסוכן... מידותיהם הרעות... שום קשיש לא יהיה מחוסן מרשעת נעריהם, שום מטע ושום שדה לא יהיו מוגנים מפראותם... יידרשו שנים רבות עד ש... ישובו ויהיו כאחד האדם, ישובו ויהיו ראויים למגורי אדם... מחצית יובל של שנות כיבוש והתפרעות פגעו במוחם ובאישיותם של אלה פגימות בלתי הפיכות... דור שעדיין (או כבר) אינו בשל לחיי חברה מתוקנים... אולי כתום עוד מחצית יובל, יצמח מהם דור חדש ובריא, דור אשר ראוי לבוא שוב בקהל מדינת ישראל" (מתוך מאמריו של ב. מיכאל המצוטטים במאמרה של גב` אייזנמן).

            במאמר אחר כתב על מערכת החינוך הממלכתית-דתית: "כאן ירביצו בכם גם כמה מערכי היהדות החדשים ביותר: שנאת זרים, גזענות, יוהרה ואטימות" ("ומה תלמד בכיתה היום", מאמר מיום 1.9.98).

            על ממשלת ישראל כתב במאמר מספטמבר 2003: "מה ההבדל בין יגאל עמיר לממשלת ישראל? מה ההבדל בין ממשלת ישראל לבין רוצחי זאבי? אין הבדל. אלה כמו אלה, משתמשים ברצח פוליטי כדי לקדם את עמדותיהם הפוליטיות".

            בסיכומי הנתבעים באו עוד כהנה וכהנה דוגמאות וציטוטים ממאמריו של ב. מיכאל.

 

18.        הנה כי כן, זוֹ בסיגנונהּ וזה בסיגנונוֹ.

בבחינת תום-ליבה של גב` אייזנמן, אם לא חרגה תגובתה על דברי לשון הרע של ב. מיכאל ממידת הגינוי הלגיטימית, שומה לשקול אלה מול אלה. כְּחריפות לשון הרע שפורסמה קודם לכן, כן עוצמת הגינוי.

 

19.        האשמתו של ב. מיכאל באנטישמיות, מגונה היא בעיניי; גיוסו של יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי למערכה, מעורר מורת-רוח; מוטב תדע גב` אייזנמן כי תהליך שיבת ציון יכול ללבוש ולפשוט צורה. עצם היותו של ב. מיכאל בר-פלוגתא חריף, איננו עושה אותו דוקא, למי שמתיז רעל על התהליך. עם זאת, מקובלים עליי דברי ב"כ הנתבעים בסעיפים 34 – 35 לסיכומיהם, לגבי הפרשנות המצמצמת שיש לייחס לביטויים הנ"ל על-פי הקשרם במאמרה של גב` אייזנמן. הדברים הינם גבוליים, אך אינם בלתי-סבירים.     

בעניין ביטון נ` קופּ הנזכר לעיל, אמר בית המשפט המחוזי (כב` השופט א` רובינשטיין), כשנדרש לעניין "גינוי לשון הרע על-ידי לשון הרע. הנקודה שבשלה היססנו הייתה האם אין חשש שמא ניתן ידינו שלא ברצון ל`מלחמת הכל בכל` בתחום לשון הרע שבה ישמיץ המושמץ את משמיצו וחוזר חלילה. האם לכך כיוון המחוקק באמרו `לגנות`? התשובה היא, ככל הנראה, על-פי נסיבותיו של כל מקרה, על-פי אמת המידה של השכל הישר" [ע"פ 113/96 (י-ם) שמעון ביטון נ` ניסים קופּ, דינים-מחוזי, כרך כו (6), 226].

ובאשר לבחינת תום-הלב, אמר בית המשפט העליון באותה פרשה (כב` השופטת ד` ביניש) כי "ניתן לראות בדרישות הסבירות והמידתיות שבסעיף 16, חלק מהדרישה המהותית לתום לב. `מידה` ו`סבירות` יש לבחון על רקע נסיבות המקרה בכללותן, לרבות צורת הפירסום ותוכנו, המסגרת בה נמצא הפירסום, ההקשר בו נאמרו הדברים, מערכת היחסים הכוללת בין הצדדים, פירסומים קודמים וכדומה" (שם, בעמודים 33 - 34).

 

20.        בדרך שהיתווה בית המשפט העליון בחנתי את העניין דנן. מצאתי, כי מסקנתה של כב` השופטת ד` ביניש שם, יפה, בשינויים המחוייבים, לענייננו. כדברים הללו אמרה שם: "אין ספק כי הדברים שפירסם המשיב כנגד המערער הינם בוטים וחריפים וראוי היה שימנע מהם... הסגנון שהמשיב נקט בו אינו מקובל עליי ואינו ראוי. אך אין לומר כי בנסיבות אשר ניכר בהן כי הביאו את המשיב לפרוק כעס מצטבר על המערער, יש כדי להעיד על חוסר תום-לב כמשמעותו בהקשר של סעיף 15 (10) לחוק" (שם).

 

21.               החזקה כי פירסום מאמרה של גב` אייזנמן בהתאם לסעיף 16 (א) לחוק, נעשה בתום-לב, לא נסתרה. הפירסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין. נזכור, כי במאמר פובליציסטי עסקינן, ולא בכתבה חדשותית; ב. מיכאל הינו דמות ציבורית; יש עניין ציבורי בנושא מאמריו. ישׂימים לענייננו דברי כב` השופט א` מצא בע"א 323/98 אריאל שרון נ` עוזי בנזימן ואח` [פ"ד נו (3) 245, 270; שם ביסס התובע את תביעתו על דברי-מאמרו של הנתבע, לפיהם "מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו"]: "המסקנה, כי הפרסום נעשה בתום לב, מתחייבת גם מכך שהמשיבים הוכיחו את התנאים הנדרשים לביסוס חזקת תום הלב, העומדת להם לפי סעיף 16(א) לחוק, דהיינו כי בנסיבות בהן נעשה, לא חרג הפרסום מתחום הסביר. לעניין זה די בנתונים הבאים: כי המדובר במאמר פובליציסטי, שנועד לבקר את שרון על רקע אירועים שלציבור יש עניין בהם; ההקשר הענייני בו הובאה במאמר האמירה נשוא התביעה; והחשיבות שיש לייחס בהקשר זה לעקרון חופש הביטוי".

ואם הזכרנו את חופש הביטוי, נצטט עוד דברים אחדים משל כב` הנשיא א` ברק, לאחרונה, בעניין רשת שוקן בע"מ נ` הרציקוביץ` הנ"ל (בפיסקה 11): "מבחינה פרשנית, המשקל של חופש הביטוי מתחזק כאשר עסקינן בביטוי כגון ביקורת, סאטירה, פרודיה, טור דעות, שמטרתו בעיקר לעורר ויכוח ציבורי, אך הוא חף מיומרה להציג אמת עובדתית. כאשר מדובר בהבעת דעה מסוג זה, הגבלת חופש הביטוי פוגעת בצורה קשה בקיומו של `שוק רעיונות` חופשי, בצורך להגשמה עצמית ובלב ליבו של השיח הדמוקרטי...". דומני, כי מאמרהּ הפובליציסטי של גב` אייזנמן, לא נועד לקבוע עובדות, אלא לגנות לשון הרע שפורסמה קודם לכן, לחוות דעה על התובע ועל דעותיו, ולהתפלמס עימו.

 

22.        ב. מיכאל כותב תדיר בידיעות אחרונות, בּמה קבועה להבעת דעתו בעניינים שעל סדר היום בישראל. למצב דברים שכזה, קבע הנשיא א` ברק, כי "המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש גם כאשר מדובר בדמות ציבורית, אשר לה נגישות רבה לכלי התקשורת... מן הרגע שמתעורר דיון ציבורי, שאינו במישור עובדתי, עמידותו של הנפגע צריכה להיות גבוהה יותר, עליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות המתייחסות לדיון זה" (רשת שוקן בע"מ נ` הרציקוביץ` הנ"ל, בפיסקה 11).

 

אני סבור, איפוא, כי הנתבעים עשו את הפירסום בתום-לב, כמשמעותו כפי שנועדה לו בסעיף 15 (10).

 

 

סיכום המשפט ומשפט עברי

 

23.        קשים הם דברי לשון-הרע במאמרה של גב` אייזנמן. פגיעתם רעה וכואבת. עם זאת, כאמור, כּחריפות לשון הרע שפורסמה קודם לכן, כן עוצמת הגינוי.

עומדת לנתבעים הגנת סעיף 15 (10) לחוק, בּאשר עשו את הפירסום בתום-לב, וכדי לגנות לשון הרע שפורסמה קודם לכן.

 

24.        אילו דנו על-פי המשפט העברי, מסופּקני אם הייתה עומדת לנתבעים, הגנה דוגמת סעיף    15 (10). הרב ישראל מאיר הכהן זצ"ל, בעל החפץ חיים, מלמדנו, "לראות את גודל הטעות שמשתבשין בו בני-אדם תמיד, שאם נראה לאחד שמדבר לשון הרע על חברו שלא בפניו ומגנה אותו, וכאשר תשאלנו: למה אתה מדבר עליו לשון הרע? תכף ישיב לך: מפני שגם הוא דיבר עלי בפני פלוני ופלוני! וזו טעות גדולה, מפני כמה טעמים. אחד, שמי שסיפר לך זה אסור מן התורה להאמינו מפני קבלת רכילות, וכמו שכתבנו כמה פעמים, ואיך יהיה מותר לילך ולספר עליו מחמת זה. ועוד, דלוּ יהא שהדבר אמת שהוא דיבר עליך, גם כן אסור מחמת זה לילך ולדבר עליו לשון הרע".

 

טעם נוסף לדבר, נתן רבינו יונה גירונדי, בספר שערי תשובה:  "אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו, כי אם גילה על חטאך, לא תיקום ולא תיטור לעשות לו כאשר עשה לך. וזה מוסר נכבד ומעיקרי היראה" (שער שלישי, סימן ריט).

מקובּלנו מרבותינו, כי "הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין... עליהן הכתוב אומר (שופטים ה`) `ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"` (בבלי, יומא כג, א).

 

25.        התובענה נדחית.

            ברגיל, על-פי התוצאה, היה על התובע לשאת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד הנתבעים.

בנסיבות העניין, מכיוון שקיימנו ישיבת קדם-משפט אחת בלבד ולאחריה סיכומים, ובעיקר, מחמת האופן הבּוטה שבו גינתה גב` אייזנמן לשון הרע שפורסמה קודם, וכדי לשרש את "הטעות שמשתבּשין בו בני-אדם תמיד", כאמור בדברי החפץ חיים הנ"ל, החלטתי שכל צד יישא בהוצאותיו.

 

ניתן היום, י"ג באייר תשס"ד (4 במאי 2004), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

נֹעם סולברג, שופט

 



06/05/2004



חדשות
ישראל  | בית המשפט פסק שגוגל אינה צריכה לחשוף פרטי גולש  
אנגליה  | בית משפט דחה תביעת לשון הרע בגלל מיעוט גולשים  
אנגליה  | שופט דחה תביעת דיבה בשל מספר כניסות נמוך לאתר  

מאמרים
ישראל  | צעיר השמיץ חנות אופניים בפורום בתפוז וישלם פיצוי  
ישראל  | חברת 012 קווי זהב תשלם הוצאות כספיות לאמיר גנס  
ישראל  | מותה של שמועה מקוונת ולידתה של תביעה מכוונת  

פסיקה
ישראל  | ת"א 7633-09-15 הירש נ' קטן אברהם  
ישראל  | ת``א 2164-07 (שלום ראשון לציון) בושינסקי נ` לשם ואח`  
ישראל  | תא``מ 6579-08 (שלום חיפה) יבגניה טבצ`ניקוב נ` נטליה סטפניוק-ברג  

חקיקה
ישראל  | הצעת חוק אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי הגולשים  
אנגליה  | חוק לשון הרע 1996  
אוסטרליה  | חוק לשון הרע 1995  

מקורות מקוונים
קנדה  | Defamation in Canadian CyberSpace  
ישראל  | הבלוג של תומר כהן-אינטרנט, מחשבים ודברים אחרים  
ישראל  | Dinil - פורטל הדין של ישראל  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2018