Share


תאריך 24.10.2006
הליך: א` 49953/04
בבית משפט השלות בת"א
בפני כבוד השופטת מארק - הורנצ`יק דליה
הצדדים: טקסט-טים בע"מ נ` אברמוביץ ואח`

עובדות:
התובעת, חברת טקסט-טים, הגישה תביעה נגד הנתבעים על שעשו שימוש בשם טקסטים ובכך, לטענת התובעת, הפרו הנתבעים, בין היתר, סימן מסחר השייך לתובעת וביצעו עוולה של גניבת עין.
התובעת עוסקת במתן שירותי כתיבה טכנית, עריכה לשונית ותרגום מקצועי, בעיקר בתחום הצבאי.
הנתבעים הקימו עסק עצמאי המתמחה בשפה העיברית, קופרייטינג, תרגום והוצאה לאור.
עם זאת, הנתבעים אינם עוסקים בכתיבה טכנית או כתיבה טכנית בתחום הצבאי.
בפנקס סימני המסחר הותר לתובעת לרשום את צירוף המילים TEXT TEAM כסימנה המסחרי ובתנאי שלא תהיה לתובעת כל טענה לגבי שימוש במילה טקסט.

נקבע:

המילה טקסט הינה מילה גנרית אשר אינה מקנה זכות שימוש בלבדית ולכן נאלצה התובעת לוותר על כל זכות במילה זו. המילה טקסטים מהווה את צורת הרבים למילה טקסט ומכוח אותו עיקרון, לא ניתן לקנות במילה זו זכות ייחודית.
כל קביעה כי שימוש במילה טקסטים מפרה את סימן המסחר השייך לתובעת- TEXT-TEAM, תעניק, הלכה למעשה, לתובעת זכות ייחודית במילה טקסטים.
בנוסף, יישם בית המשפט את מבחן המראה, הצליל וסוג הסחורה. נקבע כי הדימיון בצליל של שני השמות הוא דימיון מאולץ עקב השוני בהגיית השמות (מילרע ומלעיל).
כמו כן, גם מבחן הצורה אינו מתקיים עקב השוני בכתיבת השמות.
הצדדים אינם מוכרים שירותים דומים ואין הם פונים לאותו קהל לקוחות ולכן גם המבחן השלישי אינו מתקיים.
לעניין עילת גניבת עין קבע בית המשפט כי לא הוכח שהתובעת צברה מוניטין אשר גורם לציבור לזהות את עסקה של הנתבעת עם שמה. כמו כן, אין בין שני השמות כל דימיון מטעה.
בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובעת בשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח.
 
 


 

 

   

בתי המשפט

א 049953/04

בית משפט השלום תל אביב-יפו

24/10/2006

24.10.06

תאריך

כב` השופטת מארק – הורנצ`יק דליה

בפני:

 

 

 

טקסט-טים בע"מ

 

 

התובעת

 

 

 

 

 

נ ג ד

 

 

 

1 . אברמוביץ מלי

2 . אברמוביץ` שלמה

 

 

הנתבעים

 

 

 

 

 

בשם התובעת: עו"ד י. קלדרון; עו"ד ח. קלדרון; עו"ד ד. גבעוני

בשם הנתבעים: עו"ד טוני גרינמן; עו"ד רוג`ר פלד

נוכחים:

 
פסק דין

 

1.         הצדדים חלוקים בשאלה האם סימן המסחר הרשום שבמחלוקת היא מילה מן השפה העברית, נחלת הכלל, מילה גנרית – תיאורית או שמא – זהו שם מרמז הראוי להגנה בדיני סימן מסחר ובדיני הנזיקין.

 

2.         תביעת התובעת היא לחיוב הנתבעים בתשלום סך 200,000 ₪ לפיצוי התובעת, בשל הפרה נטענת של זכויות התובעת בסימן המסחר הרשום "טקסט-טים", ובאנגלית TEXT-TEAM ואשר נרשם ביום 3.7.2001, וכן בעילות של היפר חובה חקוקה; גניבת עין; עשיית עושר ולא במשפט על חשבון התובעת; תיאור כוזב; גזל והתערבות לא הוגנת.

 

3.         טענת התובעת היא כי הנתבעים משתמשים בשם "טקסטים" כשם עסקם, ובכך מפרים את סימנה המסחרי הרשום של התובעת, ומטעים את הלקוחות לחשוב כי המדובר בשירותיה של התובעת.

 

4.         משיבים הנתבעים כי התובעת מציגה בתביעה זו מצגי שווא הן לעניין תחולת הסימן המסחרי הרשום שלה, והן לעניין עיסוקיה, וטוענת ללא כל בסיס בדבר הפרה כביכול של הסימן המסחרי הזה ע"י הנתבעת; הנתבעים אינם מתעשרים על חשבונה של התובעת; הנתבעים לא עשו דבר שיש בו להטעות צרכן.

 

הצדדים:

א.        התובעת:

5.         התובעת עוסקת במתן שירותי כתיבה טכנית, עריכה לשונית ותרגום מקצועי, בעיקר בתחום הצבאי-בטחוני, עם התמחות מיוחדת לנושאי תעופה צבאית ואזרחית. התובעת כותבת תדריכים לתעשייה הבטחונית למטוסי קרב וטילים מונחים.

 

6.         מנהל התובעת מר חנן סטוצקי הינו מהנדס אלקטרוניקה, יוצא חיל האוויר, בעל נסיון של כ-30 שנה בניהול, כתיבה, שכתוב לשוני והפקת ספרות טכנית ותרגומים מקצועיים.

 

7.         המנהל האחר של התובעת, מר חיים סתת, שרת במשך 13 שנה כטייס בחיל האוויר. לאחר שחרורו מצה"ל, עבד כטייס מסחרי בתעופה האזרחית. מאז 1980 עוסק הוא בניהול, כתיבה, שכתוב לשוני, הפקת ספרות טכנית ותרגומים מקצועיים.

 

8.         לשני המנהלים נסיון של עשרות שנים בניהול פרוייקטים מורכבים בכתיבה טכנית ותרגום עבור חברות גדולות ומשרדי ממשלה, כגון: משרד הבטחון ומשרד התחבורה.

 

9.         בשל הרגישות הבטחונית והחשיפה לחומר מסווג, התובעת וצוות עובדיה עוברים בדיקות בטחוניות באופן תדיר והינם מאושרים לעבודה בטחונית מסווגת בהפקת פרוייקטים של כתיבה ועריכה לשונית ותרגום ברמות סיווג בטחוני גבוהות.

 

10.       לאחר הקמת התובעת, נבנתה אצלה מערכת בקרת איכות בתחומי כתיבה טכנית, תרגום, גרפיקה, מולטימדיה וערכות הדרכה, והתובעת זכתה לתעודת האיכות ISO-9000\2000  המעידה על עמידה בדרישות התקן הישראלי והבינלאומי.

 

ב.         הנתבעים:

11.       הנתבעת 1 הינה בעלת תואר ראשון בלשון עברית ובלימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, מורה מוסמכת בכירה לכיתות א-ט בחינוך מיוחד, אך איננה עוסקת בתחום. הנתבעת 1 עסקה משך 24 שנות עבודה ומילאה קשת של תפקידי עריכה וכתיבה בתחום העיתונות, לרבות עריכת טקסטים עבור "ידיעות תקשורת".

בשנת 2004 החליטה הנתבעת 1, לפתוח עסק משפחתי עצמאי ולעבוד על מחשב בודד, באחד מחדרי הבית בקריית-חיים, בתחומי הידע והמיומנות שלה – לשון עברית ועריכת לשון, על מנת לשלב עבודה במשרה מלאה עם אמהות לשלושה ילדים. תכליתו של העסק – לסייע בכלכלת הבית.

 

12.       הנתבע 2, מתמחה בכתיבה עיתונאית, כתיבת טקסטים שונים, ספרות ושירה; עבד כ-20 שנה כעיתונאי ותחקירן בכיר ברשת "ידיעות אחרונות", בשבועות "כותרת ראשית" ובעיתונות מקומית, הירצה ולימד עיתונות. בין היתר זכה באות "אמית"י" לשנת 1996 על מאבקו בשחיתות, על אומץ ליבו ואמינות תחקיריו (ס` 10 לתצהיר עדות הנתבעת 1).

13.       עסקם של הנתבעים "טקסטים" הוא עסק של עריכה לשונית, כתיבה, קופרייטינג, תרגום והוצאה לאור.

            אין הנתבעים עוסקים בכתיבה טכנית , שהוא ענף כתיבה שונה ונפרד לחלוטין; אין הנתבעים עוסקים בכתיבה טכנית בתחום הצבאי ו/או ההיי-טק ו/או תעופה.

 

הרקע להגשת התביעה:

14.       טוענת התובעת כי לאור פניות של לקוחות "מבולבלים" אשר נחשפו לפרסום עסקם של הנתבעים, המזדהים ברשת האינטרנט ובדפי זהב - כחברת "טקסטים", ערכה התובעת באמצעות חוקר פרטי בדיקה, במטרה לברר מי היא אותה חברה/עסק העושה שימוש בשם זה.

 

15.       מתוצאות בדיקתם, העלתה התובעת כי המדובר בנתבעים המנהלים מביתם הפרטי בקיית חיים, עסק שאיננו חברה בע"מ, ומזדהים כחברה בשם "חברת טקסטים" והם עוסקים במתן שירותי כתיבה; כתיבה טכנית; שירותי עריכה לשונית; הוצאה לאור ושירותי תרגום.

 

16.       הסתבר לתובעת כי הנתבעים העלו לרשת האינטרנט אתר בשם המתחם

WWW.TEXIM.CO.IL ובו מפורטים השירותים אותם מציעים הנתבעים ללקוחותיהם, תחת שמם TEXIM, ובעברית: "טקסטים".

 

17.       הנתבעים מפרסמים באתר האינטרנט כי עניינם במתן שירותי עריכה לשונית, עריכת ליטוש, שירותי כתיבה טכנית ושירותי תרגום. כן מציעים הנתבעים ללקוחותיהם השתלמויות והדרכה לצוותי עריכה, הפקה וכתיבה של מגזינים, כתבי עת, מקומונים, אתרי אינטרנט ופורטלים.

 

18.       באתר האינטרנט שמפעילים הנתבעים (WWW.TEXTIM.CO.IL) מודיעים הם כי לצד כתיבת ביוגרפיות וספרי משפחה, מעניק צוות טקסטים שירותי כתיבה, נאומים, ברכות, דרשות, כתבות תדמית, כתיבה טכנית וניסוח מכתבים רשמיים.

לאחר הגשת התביעה, שינו הנתבעים את נוסח האתר, והסירו את שירותי הכתיבה הטכנית מרשימת השירותים (סעיף 30 לתצהיר חיים סתת).

 

19.       כעולה מ"פרופיל" החברה התובעת באתר האינטרנט שלה ה – WWW.TEXT-TEAM.COM. עוסקת התובעת, כאמור, בכתיבה טכנית, בעיקר עבור התעשיות הצבאיות והבטחוניות וקהילת ה – HI-TEC. בעלי התובעת הם יוצאי חיל האוויר. תעופה, ובעיקר תעופה צבאית, הינם הנושאים הדומיננטיים בעבודתה. עבודות התובעת שהוגשו לבית המשפט (נספח ו` למוצגי התובעת) עוסקות באופן בלעדי בנושאי תעופה, או קשורים לתעופה אזרחית או צבאית; לרבות טקסטים העוסקים בתאונות מטוסים או בתנאים פיסיולוגיים הנוצרים בתא הטייס, ועבודה שעניינה תעופה וטיס ושבוצעה עבור המגאזין הפופולרי "נשיונל ג`יאוגרפיק".

 

20. רשימת כתבי העת, שהתובעת ביצעה עבורם בהם עריכה לשונית, הרי זו כוללת ספרות טכנית, לרבות ספרי טיס; ספרות תחזוקה; ספרות תיאור; קטלוגים וערכות הדרכה עבור לקוחות החברה כגון: אלביט מערכות בע"מ ומשרד הבטחון.

 

21. עבודת התובעת כוללת כתיבה ושכתוב לשוני וטכני, לרבות עריכה לשונית של ספרות טכנית בנושאי מערכות נשק מתקדמות כגון: מכמא"ם, טילים, פצצות חכמות, מערכות תצפית אלקטרו-אופטית, מערכות מטוסים ללא טייס, השבחת מטוסי קרב ומסוקים וכן התקנת מערכות אויוניקה חמושות (נ/1; נ/2).

 

22.       סימן המסחר מס. 133885 שבבעלות התובעת נרשם בסיווג 42 ביחס ל – "כתיבה טכנית, תרגום, גריפקה, תכנון ופיתוח של סימולטורים, שירותי ניהו וייעוץ מקצועי בפרוייקטים הקשורים לנ"ל, הנכללים בסוג 42".

 

23.       תקנות סימני המסחר, 1940, בתוספת הרביעית, קובעות כי בסוג 42, ניתן לרשום סימנים המשמשים ל – "שירותים מדעיים וטכנולוגיים מחקר ועיצוב הקשורים לשירותים אלה, שירותי ניתוח ומחקר תעשייתי, עיצוב ופיתוח של תוכנת וחומרת מחשב, שירותים משפטיים".

 

24.       הנתבעים בעסקם – עוסקים בעריכה לשונית של מדריכים, דיסקים, ספרים כגון: הספר "טפטופים לחיים" מאת שמואל ממן, של מדריך לדובר מאת אבי קלשטיין, קורל תקשורת בע"מ, מעצבי דעת קהל, עריכה לשונית לדיסק של אמן כלי ההקשה והמרימבה זיו איתן, עריכת השתלמות בנושא עריכה לשונית ותקשורת לעורכי פורטל (נספח כ"א לתצהיר הנתבעת).

 

25.       הנתבעים מעידים (סעיפים 20-17 לתצהירים) כי בחירתם בשם "טקסטים" לשם העסק שלהם היתה בחירה טבעית עבורם, הואיל ועיסוקם בטקסטים. הם כותבים, עורכים ומתרגמים טקסטים. הבחירה היתה בשיתוף ילדיהם, לאחר חיפוש שביצעו ברשת האינטרנט, ומבלי שידעו כלל על קיום התובעת ומבלי שהיתה להם כוונה כי מאן דהוא יחשוב שיש קשר כלשהו בינם לבין התובעת, שאותה, כאמור, לא הכירו ולא שמעו על קיומה עד למועד המצאת כתב התביעה ולאחר שסריקה ברשת האינטרנט באמצעות מנועי חיפוש שונים לא גילה דבר בקשר לתובעת.

          הנתבעים ביקשו אך להפעיל עסקם תחת שם המעביר ללקוחות, בפשטות          וביעילות את תחומי עיסוקו (סעיפים 27-32 לתצהיר הנתבעת 1 ונספחים ב`-    ט` לנספחי תצהירה).

 

סימן המסחר של התובעת – האם הופר:

26.       פקודת סימני המסחר, בנוסחה החדש משנת 1972, תכליתה להגן על שם מסחר שהיה לקניינו של אדם, ועל המוניטין שרכש לו בעשותו שימוש בשמו, וכן להגן על האינטרס שיש לציבור במניעת הטעייה, עקב שימוש בלתי מורשה בסימן המסחר. (ראה ע.א. 941/05 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ. חברת "הכרם" בע"מ (מפי כב` השופטת ד. ברלינר מיום 17/10/06 לא פורסם, נבו – המאגר המשפטי הישראלי) , סעיף 1 לפקודת סימני מסחר מגדר הפרת סימן מסחר רשום:

                        "הגדרות

                                    בפקודה זו –

                        ..........

                        "הפרה" שימוש בידי מישאינו זכאי לכך –

                        (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו לעניין טובין

                              שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר.

                              ......"

 

27.       טענת הנתבעים היא כי במקרה דנן, לא נעשה שימוש בסימן המסחר הרשום או בסימן הדומה לו וכי אין המדובר בטובין מאותו הגדר.

 

28.       לגישת הנתבעים, סימן המסחר "טקסט-טים" של התובעת, אינו ראוי להגנה משום שמדובר בשם גנרי-תיאורי  המתאר את סוג השירות שבו מדובר ומתארת את התכונות של השירותים.

 

29.       לטענת התובעת, טענה זו אין לקבלה שכן סימן המסחר הרשום "טקס טים" ובאנגלית, TEXT-TEAM הינו סימן מרמז על השירותים אותם מעניקה התובעת ללקוחותיה כי הם קשורים לעיבוד טקסט.

 

30.       פסק הדין המנחה בדבר היקף ההגנה הניתנת לשמות (בהקשר לעוולת גניבת עין) הוא פסק דינו של כב` השופט מ. חשין ב.א. 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1977) – עיתון "משפחה" . אס.פי.סי. פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה"; פד"י נ"ה(3) 933 (להלן: "פס"ד עיתון משפחה").

 

31.       בפס"ד "עיתון משפחה" נקבע, בתמצית, כי קיימות 4 קטגוריות של שמות המשמשים למסחר לפי מידה, ההגנה הניתנת להן (שם, עמ` 943):

            א. שמות גנריים:

            שמות גנריים לא יזכו כלל להגנה, משום שאדם איננו יכול להפקיע     את זכותם של אחרים להשתמש במילה המתארת מוצר כלשהו באופן גנרי. כך למשל סוחר רהיטים אינו יכול לקנות זכות במילה "שולחנות" או במילה "כסאות" או במילה "רהיטים".

 

ב. שמות תיאוריים:

            שמות תיאוריים מתארים תכונות או רכיבים של הנכס הנסחר או השירות הניתן,  יזכו להגנה מועטה ביותר ובמקרים נדירים. מקרים אלו יתקיימו כאשר התובע משכנע את בית המשפט כי השם התיאורי הוא בעל אופי מבחין, ומשמעות משנית, המייחדת אותו ומקשרת אותו עם הטובין של התובע. דרישה זו מתקיימת כאשר הציבור מכיר בשם ובסימן לא רק כתיאור סוג הטובין באופן כללי, אלא גם כשם או סימן המזוהים עם התובע.           

            הנטל להוכחת אופין מבחין ומשמעות משנית, איננו קל וככל שהשם התיאורי כולל מילה שהיא שכיחה יותר לתיאור הטובין, כך נטל זה יהיה – כבד יותר.

 

            ג.         שמות מרמזים:

            שמות מרמזים אשר אינם מתארים את הטובין מפורשות – יזכו להגנה מוגברת. השם המסויים ייחשב כשם מרמז, כאשר להבנת הקשר בינו לבין הטובין – נדרשת מחשבה נוספת מצד הצרכן.

            ראה: ע.א. 3559/023 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ. המועצה להסדר הימורים בספורט, פד"י נ"ט(1) 873, בעמ` 885 מפ"י כב` הנשיאה ד. בייניש.

 

ד.         שמות שרירותיים או דמיוניים

            אלה הם שמות שרירותיים או דמיוניים שמעיקרם הומצאו כדי לייחד טובין מסויימים כגון: "קליק" לאבקת כביסה – אלה יזכו להגנה הרחבה ביותר.

            ראה: ע.א. 8981/04 אבי מלכה "מסעדת אווזי הזהב" נ. אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות (לא פורסם ניתן ביום 27/9/06, מפי כב` השופט דוד חשין, מאגר משפטי נבו סעיף 16 לפסק הדין, להלן" "פס"ד אווזי").  

 

 

"טקסט-טים" ובאנגלית TEXT-TEAM האם שם גנרי-תיאורי או שם מרמז?

           

32.       למילה "טקסט" ובלשון הרבים: "טקסטים" יש משמעות מילונית בפני עצמה:

            במילון "אבן שושן" המרוכז, (בהוצאת המילון החדש בע"מ) מוגדרת המילה "טקסט":

          "טקסט" – טכסט

(א) גירסה, תורף דברים ככתבם.   

(ב) דברים שבכתב, סיפור שיר וכו` – (להבדיל מן ההערות הציורים התמונות ורצו`).

(ג) תמליל מילים שחוברו ליצירה מוזיקלית (אופרה, זמר וכו`).

"טקסטים" טקסטואלי, הקשור לטקסט, שעניינו הטקסט".

 

33.       כטענת התובעת כי על מנת לקשר את השם "טקסט-טים" עם השירות המדובר, נדרשת מצד הצרכן מחשבה מסויימת. מכאן ניתן להסיק כי המדובר בשם מרמז.

 

34.       מנגד, טוענים הנתבעים – אין להתעלם מכך ש"טקסט" היא מילה גנרית - "טקסטים" היא צורת הרבים של המילה "טקסט".                                                                                   

            התובעת לא ביקשה לרשום את המילה "טקסטים" כסימנה הרשום או כחלק ממנו, כי אם את צירוף המילים "TEXT TEAM" שמשמעותו בעברית "צוות טקסט" – באותיות עבריות "טקסט-טים", כאשר הן משולבות בציור של דף נייר.

 

35.       אין חולק כי עובר לרישום המילה "טקסט-טים" כסימן מסחרי רשום, וכתנאי לרישומה, ויתרה התובעת על כל טענת בלעדיות על המילה "טקסט". וכך נרשם בפנקס סימני המסחר, ובתעודת סימן המסחר של התובעת:

                        "רישום סימן זה לא יתן זכות לשימוש ייחודי במילה "טקסט" אלא      בהרכב הסימן". (נספח א` לכתב התביעה).

 

36.       הסייג הזה נרשם משום שהמילה "טקסט", בין בלשון יחיד, ובין בלשון רבים, היא מילה גנרית אשר מותרת לשימוש לכל העוסקים בתחום הטקסטים, בין בכתיבה, בעריכה, בתרגום או בכל דרך אחרת.

            כך גם העיד מנהל התובעת מר חיים סתת:

                        "היא נחלת הכלל" (עמ` 24 שורה 18).

 

37.       סעיף 5 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, מצווה כי:

                        "האמור בלשון יחיד – אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך".

 

38.       על פי סעיף 1 לחוק הפרשנות תשמ"א-1981, הוראותיו חלות על כל חיקוק והוראת מינהל, כאשר בהתאם לסעיף 3 לחוק הפרשנות, הוראת מינהל היא:

                        "הוראה או מנוי – לרבות הודעה, מודעה, רשיון היתר וכיוצא באלה       – שניתנו בכתב מכח חוק ואינם בני פועל תחיקתי".

           

39.       ברישום סימני מסחר פועל רשם סימני המסחר כרשות מנהלית (סעיף 7 לסיכומי התובעת, סעיף 15 לסיכומי הנתבעים).

הרישום האמור בפנקס ובתעודת רישום סימני המסחר הוא הוראה ו/או הודעה ו/או מודעה שניתנה בכתב.

על כן, האמור בלשון יחיד – "טקסט" אף לשון רבים במשמע – "טקסטים".

 

40.       כפי שאין לתובעת זכות שימוש ייחודית במילה "טקסט" ביחיד, עליה ויתרה בהיותה מילה גנרית, כך אין לתובעת, ולא יכולה להיות לה זכות שימוש ייחודית במילה זו ברבים, דהיינו "טקסטים" או "טקסט-טים" בשיבוש הכתיב.

 

41.       באותה מידה שבה ציבור העוסק בכתיבת טקסטים, זכאי לעשות שימוש במילה "טקסט" על אף שמילה זו היא חלק מסימנה הרשום של התובעת, זכאי הוא – לעשות שימוש בלשון הרבים של "טקסט" דהיינו "טקסטים" מילה שאיננה חלק מסימנה הרשום של התובעת.

 

42.       מכאן – ההוראה הרשומה בפנקס, ובתעדות סימן המסחר לגבי "טקסט" חלה גם לגבי המילה הזו בלשון הרבים, דהיינו: "טקסטים" או "טקסט-טים" כאשר "טקסט" הוא חלק מסימנה הרשום.

 

43.       כל קביעה כי בשל השימוש במילה "טקסטים" קיים דמיון מטעה לסימן התובעת – "טקסט-טים" יהיה בה כדי להקנות לתובעת את השימוש הייחודי במילה "טקסטים" לשון הרבים של "טקסט" שעליה ויתרה מכח הויתור על המילה "טקסט" ושאותה לא היתה יכולה לקבל בדרך המלך של רישום מילה זו כסימן מסחר שלה, תוצאה הסותרת מיניה וביה את הוויתור של התובעת עצמה ואין לה מקום.

            סיוג הרישום לפיו לא תוקנה לבעל הסימן זכות שימוש ייחודית במילה הגנרית, מקורה בסעיף 21(א) לפקודת סימני מסחר.

            ראה גם: ע.א. 1677/05 DEUTCHE TELECOM A.G.  נ. ENTERTAINMENT TELEVISION INC. E!(טרם פורסם), נבו המאגר המשפטי הישראלי, ניתן ביום 29.6.06 מפי כב` השופטת דבורה ברלינר, סעיף 16 לפסק הדין).

 

44.       הסימנים הגנריים כפי שנפסק בפסק דין "עיתון משפחה", אינם זוכים להגנה כלל, ואילו סימנים מתארים, יזכו להגנה רק אם תפסו "משמעות משנית".

            "שהרי אין זה ראוי כי יינתן לבעלי עסק להשתלט על מילה השגורה בשפה" שם בעמ` 947.

 

45.       כאמור, רמת ההגנה לה זכאי השם "טקסט-טים" טמון בשיוכה הקטגוריאלי של עוולת גניבת העין (ראה: ע.א. 7980/98 פרוינדליך נ. חליבה, פד"י נ"ד(2) 856 מפי כב` השופטת איילה פרוקצ`יה, הדנה בעוולת גניבת העין המצוייה כיום בס` 2 לחוק עוולות מסחריות ואשר לא שינתה ממהותה ודמותה).

 

46.       עוולת גניבת העין הינה חלק מדיני הקניין הרוחני.

            ראה: גדעון גינת, שופט, "גניבת עין" דיני הנזיקין – העוולות השונות" (ג. טדסקי עורך, תשמ"ב –1982) עמ` 3 בעמ` 6).

 

47.       כאמרתו של כב` השופט גדעון גינת בפרסום לעיל: "דיני הקניין הרוחני, מטבעם, מעניקים מונופולין לאדם על ביטוי כלשהו, בהתקיים תנאים מסויימים. בהתקיימם, מעדיף המשפט את האינטרס של בעל הזכות, על פני אינטרסים ציבוריים, כגון: חופש התחרות ועל פני זכויות חוקתיות, כגון: הזכות לחופש העיסוק".

            ראה: ע.א. 7980/98 פרוינדליך נ. חליבה, פד"י נ"ד(2) 856 בעמ` 867.

 

48.       במקרים כאלו, עוולת גניבת העין מספקת הגנה מקיפה – ללא דרישת כוונה      או התרשלות מצד הנתבע, ואפילו לא נדרשת הוכחת נזק.       

 

49.       על המתח בין דיני הקניין הרוחני לבין האינטרסים הציבוריים עמד בית           המשפט באומרו:

"המתח בין אינטרס ההגנה על הקניין הרוחני, ובין החתירה לתחרות חופשית, הוא יסוד מוסד בחקיקתם ובפרשנותם של דיני הקניין הרוחני. כמובן – כל קניין רוחני לדרגתו ולטיבו".

ראה: ע.א. 9191/98 V.S. SPIRT AKTIEBOLAG נ. אבסולוט שוז בע"מ,  פד"י נ"ח(6) 869 בפסק 4 (מפי כב` השופט אליקים רובינשטיין).

 

50.       נוכח מתחים אלה, ככלל בית המשפט ישאף "להגדרה מדויקת של היקף

המונופולין ולמניעת הרחבתו שלא לצורך".

            (ראה: גדעון גינת, שופט, לעיל בעמ` 6.)

 

51.       ביטוי לכך אף מצאנו בקביעתו של כב` השופט מ. חשין בפסק הדין "עיתון משפחה" ולפיה – מניעת מונופולין ועידוד התחרות הינה תכלית המחייבת את ביהמ"ש לנקוט במשנה זהירות, בבואו לדון בגבולות ההגנה הניתנת מכח עוולת גניבת העין:

"צמצומה והגבלתה של ההגנה הניתנת למילת תיאור או לשם שגור בשפה נועדו, כמובן למניעת הקנייתו של מונופולין לבעל עסק. ולעידוד התחרות החופשית באורח המשרת למירב את קהל     הצרכנים. המשפט לא יתיר לפלוני להפקיע מילה מן השפה לטובת        עסקו, ומכאן זהירות היתר  שאנו מחוייבים בה" (פסק דין "עיתון         משפחה" בעמ` 947).

 

52.       כאמור הדברים נאמרו בהקשר של גניבת עין אולם כפי שנפסק בע.א.  1667/05 DEUTCHE TELECOM A.G.  נ. TELEVISION INC.  (ניתן ביום 29.6.06, לא פורסם, נבו, המאגר המשפטי הישראלי, בסעיף 17 לפסק הדין). נקבע כי הם חלים גם בדיני סימני מסחר שכן "הרעיון הוא אותו רעיון".

 

53.       וכך יושמה אף ההלכה של "הרעיון הוא אותו רעיון" בע.א 3559/02 מועדון מינויי טוטו זהב בעמ` נגד המועצה להסדר הימורים בספורט פד"י 873 בסעיף 7 לפסק הדין.

 

54.       טענת התובעת היא כי "טקסט-טים" או באנגלית TEXT-TEAM הינו סימן מרמז, מרמז הוא על השירות, מבלי שיתאר אותו במפורש, ויש "זיקה מחשבתית מסויימת בין הסימנים לבין הטובין הנושאים את הסימנים, אך הקשר בין הסימנים לבין הטובין – מצריך מחשבה קצרה מטעם הצרכן, בטרם יוכל הצרכן לקשור בין הסימנים, לבין מקור הטובין נושאי הסימנים" (פסק דין "עיתון משפחה" – 945-944). וכן ראה: ע.א 8981/04 מסעדת אווזי זהב נ. אווזי שכונת התקווה בס` 16 לפסק הדין.

 

55.       טוענת התובעת כי בסימנה המסחרי הרשום של התובעת לא נכללים כל השירותים אותם מציעה התובעת ללקוחותיה, ואינו מעיד על מהות השירותים הניתנים ללקוחותיה. לכל היותר, טוענת התובעת, ניתן לטעון לגבי השם של התובעת "טקסט-טים" ובאנגלית TEXT-TEAM כי הינו מרמז על שירותים הקשורים בעיבוד טקסט.

 

56.      למילה "טקסטים" – יש משמעות מילונית בפני עצמה. למילה "טקסט-טים" – אין משמעות מילונית בפני עצמה. אינני מקבלת את הטענה. לא ניתן לסווג את סימנה הרשום של התובעת אלא כמילה תיאורית, אשר לא תפסה משמעות משנית, ואף במקרה כזה, לא ראוייה להגנה. מילה תיחשב כתיאורית, כאמור, אם היא "מתארת תכונות או רכיבים של נכסים או שירותים". אין כל דרישה שהמילה תגלה את עיסוקו הספציפי של העוסק באותו נכס או שירות.

 

57.       כך ראינו גם בפסק דין "עיתון משפחה", כאשר בית המשפט מצא שהמילה "משפחה" הינה מילה תיאורית. לכן, בעלת העיתון "משפחה" לא היתה רשאית לזכות ייחודית עליה, הגם שברור כי לא ניתן להבין מן המילה "משפחה" בלבד כי היא משמשת לתאר את הנושא שבו עוסק העיתון של אותה תובעת.

            באותה מידה, בפסק הדין בעניין: ע.א. 1667/05 DEUTCHE TELEKOM A.G. נ. E. ENTRTAINMENT TELEVISION INC. נקבע כי המילה

            "ONLINE" בכל אחד מן הסימנים הינה בעלת אופי מתאר מובהק, הגם שלא ניתן בכלל להבין מהסימנים בשלמותם – מהם השירותים הניתנים באופן מקוון ONLINE (סעיף 5 לפסק הדין). לכאורה, על מנת לקשור את המילה "טקסט-טים" עם השירותים של כתיבה טכנית; תרגום;עריכה לשונית וכדומה, נדרשת מצד הצרכן השקעת מחשבה אסוציאטיבית. נימוק זה אומנם עשוי להוביל למסקנה כי מדובר בשם מרמז. אולם – אין להתעלם מכך שבעסקה של התובעת, טקסט – טים עוסקים בעריכה או כתיבה של טקסטים. מבחינה מהותית, השם "טקסט-טים" כולל את המילה "טקסטים" אשר באופן ברור מתאר את עיסוקיה וסוג השירותים אותם נותנת התובעת.

 

58.       יתר על כן – דרישת רשם סימני מסחר לוויתור התובעת על כל טענה לבלעדיות על המילה "טקסט" עפ"י ס` 21 לפקודת סימני מסחר, מהווה נדבך ראייתי נוסף לכך שרכיב זה בסימנה של התובעת הינו רכיב גנרי או לכל הפחות תיאורי וכי אינו ראוי להגנה. דרישת וויתור על הבלעדיות במילה "טקסט", מהווה ראייה לכך כי סימנה של התובעת אינו בעל משמעות משנית, בכל הקשור לרכיב "טקסט" שהוא חלק מן הסימן.

 

59. הנתבעים הוכיחו כי המילה "טקסטים" היא אכן מילה גנרית שגורה בפי כל. בפסקי דין של שופטי בית המשפט העליון נקבע כי פסק דין הוא "טקסט" ויש לפרש אותו על פי כללי הפרשנות הרגילים לפירושם של "טקסטים" משפטיים.

וכך אומר כב` הנשיא אהרון ברק בבג"צ 3406/91 דן בבלי, רו"ח נ` היועץ            המשפטי לממשלה פדי מ"ה (5) עמ` 1, בעמ` 7:

"אכן, עניין לנו כאן בפרשנותו של פסק דין. פרשנות זו נעשית על פי אותן אמות מידה וכללים לפיהם מתפרשים "טקסטים" משפטיים אחרים. פסק דין הוא "טקסט", ויש לפרשו על פי כללי הפרשנות הרגילים לפירושם של טקסטים משפטיים."

 

            וכך כותב גם כבוד המשנה לנשיא השופט מ.חשין:

 

"לעניינה של הרשות השופטת נרשום בשוליים – ונזכור, כי בימים עברו רשמו חכמים ומלומדים הגההותיהם בשוליהם של טקסטים ויש שההגהות וההערות היו נעלות בחשיבותן על הטקסטים עצמם."

 

ע.א 490/92 הרצל שאבי נ` אררט חברה לביטוח בע"מ, פדי מ"ז (3700) בעמ`

707. בדברי הכנסת, ובמנוע חיפוש של "גוגל" GOOGLE)) נמצאו יותר

מרבע מליון תוצאות החושפות מציאות של שימוש שוטף בנושאים שונים

מגוונים – בתקשורת, בספרות, באקדמיה, ובעולם המסחר בטקסט או

בטקסטים (ראה סעיפים 24 – 32 לתצהיר הנתבעת).

 

60.       המציאות מוכיחה כי המילה "טקסט" והמילה "טקסטים" ברבים, הינה מילה גנרית.

            מר סתת, מנהל התובעת העיד כי בחר להשתמש במילה זו, בשל היותה מילה המבטאת או מתארת את העיסוק או השירותים של התובעת וכך העיד:

                        "רצינו שם שיבטא את הדבר שאנו עוסקים בו שזה טקסט. אנו             עוסקים בתכנים ורצינו משהו שיצלצל יפה" (עמ` 11 שורה 24).

            לשון אחר אף על פי עדותו של מנהל התובעת, המילה טקסטים היא לכל הפחות תיאורית. היא משמשת לתיאור עסק שעוסק בחיבור, בעריכה, בתרגום או הוצאה לאור של טקסטים.

 

61.       נדחית איפוא טענת התובעת כי הקטגוריה היא של שם מרמז.

 

 

הדמיון בין הסימנים – המבחן המשולש:

62.       הלכה פסוקה היא כי בבוא בית המשפט לבחון את הדמיון בין הסימנים, אם קיים, עליו לבחון את הדמיון בין הסימנים, על פי "המבחן המשולש".

                        "ההשוואה בין שני הסימנים צריכה להיעשות לא רק על פי

                        המראה והצליל אלא גם על פי סוג הסחורה שבה נעשה השימוש

                        בסימן חוג הלקוחות של הסחורה ויתר הנסיבות של העניין".

            ראה: ע.א. 261/64 פרו-פרו ביסקויט בע"מ נ. ל. פרומין ובניו בע"מ פד"י

            י"ח(3) 275 בעמ` 278 וכן בפסק דין "עיתון המשפחה" פד"י נ"ה(2) 922 בעמ` 950-940.

 

מבחן מראה הסימנים:

63.       טוענת התובעת בדבר דמיון בעיצוב של הסימנים (סעיף 13 לסיכומים).

           

            אני דוחה את הטענה. 

 

א.        טענה זו מועלית לראשונה בסיכומיה של התובעת.

 הטענה בדבר דמיון בעיצוב של הסימנים לא עלתה לא בכתב התביעה ואף לא בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם התובעת. הטענה הזו לא נכללה בפלוגתאות כפי שעולות הן מכתבי הטענות. אין המדובר אלא בסוגיה משפטית המתבססת על עובדות אשר לא הובאו בפני בית המשפט. וכבר נפסק כי נקודת המוצא לכל הליך שיפוטי הוא שוויון בין בעלי הדין, ובלשון הרמב"ם: "אי זהו צדק המשפט? זו השוויית שני בעלי דינין בכל דבר" (רמב"ם, הלכות סנהדרין, כ"א (א)). השוויון בא לידי ביטוי במישורים רבים כאשר הבסיס הוא כי כל צד יידע מראש מהם הנושאים השנויים במחלוקת ועל פי זאת יוכל לכלכל צעדיו בדרך של הבאת ראיות והצגת טיעונים משפטיים. הדברים ידועים בשיטתנו המשפטית ואין צורך להאריך "בדרך כלל, קשורים הצדדים בטענותיהם, ומשפט אזרחי מתנהל בעיקר על פי פלוגתאות שנוסחו על ידהם." ראה: (ר"ע 674/86 מדינת ישראל נגד נאות סיני פד"י מ"ב (2) עמ` 527 בעמ` 534).

 

ב.         התובעת צירפה לסיכומיה ראייה נוספת, מבלי שנתבקשה כל רשות לכך. הראייה הנוספת היא בטבלה המשווה בסעיף 14 לסיכומים ובה מועתק העיצוב הגרפי של הסימנים נשוא דיוננו "אין זו דרך כשרה להגשת ראיות לבית המשפט, ולא ניתן לצפות מבית המשפט שיתייחס למסמך שהוא כלל לא נתבקש לקבלו כראייה בצדק התעלם בית המשפט קמא ממסמך זה" ראה ע.א: 675/82 "סלמאן אסדי נ` כהן פדי ל"ח (4) עמ` 449 בעמ` 456 .

צירוף הראייה לסיכומים פוגעת בזכותם של הנתבעים שנמנע מהם לחקור את התובעת בנושא העיצוב של הסימנים.

ג.         לתיק מוצגיה של התובעת, נספחים א`-ב` צורפו מסמכים שבהם מופיעים סימני הצדדים אולם בצילום שחור לבן. ואילו בסיכומי התובעת - צורפה "ראייה" צבעונית על מנת לעמוד על חלקי סימן דומים בהפרדת הצבעים. כאמור, כבר נפסק לא אחת, כי הרחבת חזית טענות צירוף ראיות לסיכומים אין זו דרך ראוייה לטיעון ויש לפסוק על כך הוצאות. (י. זוסמן "סדר הדין האזרחי" מהודרה שביעית, ש. לוין עורך תשנה עמ` 153).

 

            אני מורה על מחיקת סעיפים 13-19 מסיכומי התובעת.

 

מבחן הצליל:

64.       מעדותה של הנתבעת 1 עולה כי לכאורה מבחן הצליל פועל לטובתה של התובעת, שכן, קיימת זהות פונטית בין המילים TEXT ובין המילים TIM  ו – TEAM.(עמ` 53 שורות 9-12), אולם הזהות הפונטית הזו לטעמה היא מאולצת, שכן, TEXTIM נהגהה במלעיל ואילוTEXT - TEAM  נהגהה במלרע, ועל כן לשיטתה של הנתבעת 1 "זה לא אותו דבר" (עמ` 53 שורות

 4-8).

 

65.       התובעת סוברת כי קיימת זהות פונטית מושלמת בין הסימנים ולטענתה - הצרכן אינו זוכר ברמת דיוק את הפרטים של סימן השירות, וזוכר בעיקר את דרך ההגייה הפונטית של הסימן. על כן יש לשיטת התובעת ליתן למבחן הצליל את המשקל הגבוה מבין מבחן המראה והצליל.

 

            אינני מסכימה עם עמדת התובעת.

 

66.       מבחן הצליל, לעומת מבחן המראה – קובעת הפסיקה כי יש לייחס במקרה דנן משקל יתר למבחן המראה על פני מבחן הצליל. אבאר טעמיי.

 

            השימוש במילה "טקסטים" – ובאנגלית TEXTIM או TEXT-TEAM נעשה באינטרנט הן על ידי התובעת והן על ידי הנתבעים. כך עולה מתיקי המוצגים של שני הצדדים.

                        "כאשר מדובר בשירותי אינטרנט בעיקר, יש עדיפות

                        למבחן המראה על מבחן הצליל שהרי הקשר בין הצרכן

                        לספק השירות הוא בעיקרו ויזואלי".

ראה: ע.א. 1677/05 DEUTCHE TELEKON A.G. נ`                                    E!ENTERTAINMENT TELEVISION INC. ) (לא פורסם), מיום        29.6.06 פסקה 12 לפסק דין.

 

67.       במבחן "המראה" נאמר כי משמעות הגנריות של המילה "טקסט" והותיר עליה שוויתרה התובעת היא כי בעת ההשוואה בין "טקסטים" ל – "טקסט-טים", חלק המילה "טקסט", הופך "לשקוף". "בשל "שקיפותה" של המילה... הצרכן הממוצע בעל הזכרון הבלתי מושלם יתמקד דווקא בחלק "הנראה לעין" קרי: החלק המובחן ולא בחלק השקוף וממילא לא יוטעה".

            (מפי השופטת ד. ברלינר בפסק הדין DEUTCHE TELEKOM הנ"ל).

 

68.       משמעות שקיפותה של המילה טקסטים, שהיא לשון הרבים של טקסט עליה ויתרה התובעת היא כי אין כל דמיון מטעה בין הסימנים בענייננו. אפילו תאמר: הויתר חל רק על המילה "טקסט" ביחיד, משמעות הדבר כי בסימן התובעת, בצד אחד קיים "טים" ואילו בסימן הנתבעים קיים "ים" הבהרת הרבים, השוואה חסרת כל דמיון שהוא.

69.       מקום שיש וויתר – הפרה אפשרית רק כאשר יש דמיון בעיצוב כולו, היינו:

                        "את זכות השימוש הייחודי בסימן מסחרי רשום, או המוכר היטב,       ואת ההגנות על זכות זו מעניק המחוקק לבעל הסימן המסחרי        השלם בלבד, ולא לחלקים ממנו.

                        וודאי שאין המחוקק אוסר שימוש לכל דיכפין במילים או צירוף             מילים זהות לאלו המשולבות בו, אם השימוש בהן נעשה שלא           במסגרת הסימן המסחרי המוגן של המבקשת, בין אם סימן זה    רשום, בשל הצהרת הוויתר, ובין אם הוא מוכר היטב".

            ראה: המרצפת תיחה (ת-א) 1045/03 כפיר קבלנות בניין בע"מ נ. אס.אל.אס. מפרשים בע"מ(ניתן ביום 20.03.2006, בבית המשפט המחוזי, נבו המאגר המשפטי הישראלי אתר נבו).

 

70.       מכאן שההגנה הניתנת לסימן התובעת מוגבלת ומצומצמת אך לצורתו ולעיצובו הספציפי של הסימן "טקסט-טים"  ובאנגלית  TEXT-TEAM בהיותו מבוסס על מונח גנרי.

 

71.       אף בהתעלם מהוויתור – האופי הגנרי או התיאורי של המילה טקסטים מפחית כל חשש להטעייה.

                        "ראשית דבר נשווה את השמות המתחרים ביניהם, ונשאל את  עצמנו האם הרושם הכללי, שניתן מבחינת הצליל והעין על ידי האופן בו מוצגת הסחורה לנמען הוא כזה העלול לגרום להטעיה,             טעות או בלבול.(ראה: גדעון גינת, שם בעמ` 16).

בעניינו השוואה זו תעלה דמיון בין השמות. בה – בעת, ובתתנו דעתנו     לכך שהמדובר במילים שגורות המשמשות בשפה לתיאור הטובין שבהם מדובר – קרא, בשמות תיאוריים – פוחת החשש להטעיית הציבור. הציבור אינו עולם – גולם, והקוראים עתונות יודעים כי אותה מילה עצמה יכולה שתתאר מוצרים שונים באותו ענף וגם אם אמרנו שיש חשש מה לטעות, נטילת סיכון זה ראוייה ולו למען התחרות החופשית וחופש העיסוק של הכלל; שהיחד לא יפקיע לעצמו מן הציבור ומן המתחרים מילה או שם אך בשם אותו חשש מסויים להטעייה". (פסק דין "עתון משפחה בעמ` 950).

 

72.       לשון אחר – ההשוואה בין "טקסט טים" ובאנגלית TEXT-TEAM לבין "טקסטים" ובאנגלית TEXTIM לא מניבה כל דמיון.

          אם "טקסטים" כולו שקוף אזי לא נותר עם מה לערוך השוואה. 

            אם רק "טקסט" שקוף, נשארים עם "טים" ובאנגלית TEAM  אל מול "ים" ובאנגלית – TIM צורת הרבים של כל מילה עברית.

 

73.       גם הדמיון בצליל של הסימן "טקסט-טים" ובאנגלית TEX TEAM  לבין המילה טקסטים הוא דמיון מאולץ בצליל, בהגייה של מלרע ומלעיל. הדגש בהגייה שונה. באתר האינטרנט – שני הסימנים כתובים באותיות לועזיות ולא עבריות. TEXTEAM מצד אחד ו – TEXTIM מצד שני, הדמיון הויזואלי הוא מינוח.

 

מבחן סוג השירותים וסוג הלקוחות:

74.       במבחן סוג השירותים וסוג הלקוחות, בוחן בית המשפט אם השירותים הם מאותו הגדר ופונה לאותו חוג לקוחות, ומיהם הלקוחות הרוכשים את הסחורות, מה מידת תחכומם ומה רמת הבחינה או הבדיקה שהם נוהגים לערוך, בטרם רוכשים את הסחורות.

"מבחן סוג הסחורות אינו מתמצה אך בשאלת הדמיון בין המוצרים, אלא הוא עוסק אף בהשפעת סוג המוצרים הנדונים, על מידת הסכנה להטעייה. כך למשל נקבע כי כאשר מדובר במוצרים שעלותם גבוהה או בשירותים בעלי חשיבות גבוהה, ייטו הצרכנים לערוך בדיקה מעמיקה יחסית, טרם ביצוע העסקה, על כן הסיכוי לטעות קטן יותר.... ככל שמדובר בחוג לקוחות מצומצם ומובחן בעל כושר הבחנה מפותח יותר, כך פוחתת סכנת ההטעייה".

ראה: רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ. אמברוזיה סופהרב בע"מ, פד"י "ז(2) 438, בעמ` 453.

 

75.       אשר למבחן סוג השירותים וחוג הלקוחות, אין המדובר בשירותים דומים הפונים לאותו קהל לקוחות.

            בענייננו מדובר בשירותים הנרכשים על ידי לקוחות מתוחכמים ביותר. שירותי התובעת והנתבעים נרכשים על פי רוב על ידי גורמים מקצועיים אשר כבר חיברו חיבור הטעון עריכה או תרגום, הבוחנים היטב את ספק השירות בטרם מזמינים את שירותיו. לקוחותיה העיקריים של התובעת, כפי שהיא מציינת באתר האינטרנט שלה – הינן מן החברות והמוסדות המתוחכמים ביותר במדינה – יצרניות ציוד תעופה וציוד בטחוני כגון חיל הוואיר, התעשייה הצבאית וחברות "אלביט" ו"אלתא". מקבלי ההחלטות בארגונים אלה הם מן המוחות המבריקים במשק הישראלי ותהליכי קבלת ההחלטות בהם הם מן המדוייקים והמורכבים הקיימים בתעשייה הישראלית. על מנת לעבוד עם הארגונים הללו, נדרשים עובדי התובעת לסיווג בטחוני גבוה. לקוחות מתוחכמים כאלה לא יתעלמו מהליכי סינון המרובים הנהוגים במקומותיהם, ולא יטעו ויזמינו שירותי עריכה מאת הנתבעים אשר באתר האינטרנט שלהם מציינים את היותה של הנתבעת 1 עורכת לשונית ועתונאית, בסוברם בטעות שהם מתקשרים עם יוצאי חיל האוויר בעלי התובעת.

 

76.       טענת התובעת כי מדובר בשירותים מאותו הגדר נדחית אף היא.

            הוכח כי הצדדים עוסקים בשירותים מהגדרים שונים ומספקים שירותים שונים, ואין ביניהם כל תחרות של ממש. עסקי התובעת והנתבעים כרוכים בכתיבה אולם בתחומים שונים של החיים ומוצריהם שונים זה מזה. התובעת עוסקת בכתיבה טכנית מובהקת בעיקר בתחום הצבאי הבטחוני, עם התמחות בנושאי טיס ותעופה. הנתבעים – עוסקים בתחום הספרות, עריכה לשונית ובהוצאה לאור של ספרות וביוגרפיות.

            התובעת – כותבת מדריכים למטוסי קרב מראמ"ים וטילים מונחים.

            הנתבעים – עורכים בעיקר פרוזה וחומר פרסומי.

            התובעת מדגישה בפרסומיה את עברם הצבאי של בעלי החברה.

            הנתבעים מציגים עצמם כעתונאים, עורכי לשון בעלי השכלה ועבר בתחום הכתיבה והעריכה.

 

77.       מר סתת אמר בשיחה מוקלטת שהוגשה ע"י התובעת כי כתיבה שאיננה טכנית: "זה לא כל כך התחום שלנו". וכאשר נשאל אם חברתו עוסקת בסיפורי חיים וביוגרפיות – השיב שלא. (נספח כ"א לתצהיר סתת שורות 24-8)

            הוכח גם כי התובעת איננה עוסקת בהוצאה לאור – כך השיבה התובעת לשאלה 5 בשאלון נ/1; נ/2; בעדותו בבית המשפט העיד מר סתת כי הספר הראשון בהוצאת התובעת ייצא לאור בעתיד (עמ` 15 שורה 16 – עמ` 16 שורה 17).

 

78.       הנתבעים ציינו למשך תקופה מסויימת את המונח כתיבה טכנית בפרסומיהם.

            הנתבעת 1 הסבירה כי היתה זו טעות, ולאחר שהבינה כי הנתבעים אינם עוסקים בכתיבה טכנית, הוסר מונח זה מפרסומיהם של הנתבעים באינטרנט. (תצהיר נתבעת 1 סעיפים 13-14).

79.       סימן התובעת רשום בסוג 42 של הטובין והשירותים על פי התוספת לתקנות סימני המסחר, בקבוצה של "שירותים מדעיים וטכנולוגיים, ומחקר ועיצוב הקשורים לשירותים אלה" , שכן התובעת עוסקת בכתיבה טכנית. בסוג זה הסימן הרשום לגבי "כתיבה טכנית, תרגום גרפיקה, תכנון ופיתוח של סימולטורים, שירותי ניהול וייעוץ מקצועי בפרוייקטים הקשורים לנ"ל" והוא מעניק לתובעת זכויות בשירותים אלו.

          הנתבעים לעומתה – עושים שימוש בסימן שלהם בתחום עריכת הלשון,            קופירייטינג, תרגום והוצאה לאור. שירותים אלה שייכים להגדר אחר –         הכלול בסוג 41 הדן בשירותי תרבות וחינוך.

            לשון אחר: "שום מבחן סוג השירותים לטיב הלקוחות מוביל למסקנה כי החשש להטעיית לקוחות איננו קיים.".

 

מבחן שאר הנסיבות:

80.       מלבד עסקם של הנתבעים, קיימים עסקים נוספים אחרים העושים שימוש במילה טקסטים במסגרת שם העסק. (נספח ט` לתצהיר הנתבעת 1). ריבוי החברות והעסקים בתחום הוא נדבך ראייתי נוסף לאופי הגנרי של המילה טקסטים ומובילה למסקנה כי בשל ריבוי זה, מושם הדגש דווקא על הרכיבים האחרים בשמות העסקים, ולאו דווקא במילה הגנרית.

 

מבחן השכל הישר:

81.       מבחן השכל הישר – בוחן את המסר הרעיוני המועבר ע"י הסימנים.

            ראה: רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ. אמברוזיה סופהרב בע"מ, פד"י נ"ז(2) 438 מפי כב` השופט אשר גרוניס).

            בענייננו – שני הסימנים מעבירים מסר רעיוני שונה.

            התובעת העושה שימוש במילה TEAM  ומדגישה את עבדות הצוות של התובעת: קישור אסוציאטים ל"צוות אוויר" ללקוחותיה מתחום התעופה.

            סימנם של הנתבעים מדגיש את העבודה עם טקסטים. הדגש הוא על תוצרת הנתבעים ועל צוות העוסקים בהפקת התוצרת.

 

82.       עמדת התובעת לפיה יש ליתן פרשנות רחבה של הזכויות המוקנות לה מכח רישום התיבה "טקסט-טים" – איננה מקובלת עלי, שכן בדרך זו ייפתח פתח להשתלטות על מונחים גנריים ותיאוריים אחרים. לדוגמא: באופן זה ניתן יהיה להשתלט על המונח "משפט" באמצעות רישום סימן "משפט-טים" – על פי הדוגמא שהביא ב"כ הנתבעים בס` 93 לסיכומיו.

 

83.       הדין איננו מכיר רכישת בלעדיות על מילה גנרית באמצעות כתיב או איות משובש או בשימוש בתחליף פונטי. כך למשל לא הותר לרשום את הסימן ELECTRIX בהיותה זהה מבחינה פונטית מלילה הגנרית ELECTRICS. ראה: Electrix Ltd. Vs. Electrolux Ltd.(1959, All. E.R. 170)

            כך גם נדחה הניסיון לרשום את המילה "Lite" בשיבוש איות של המילה "Light" כסימן מסחר ביחס לבירה, ובית המשפט ציין כי:

“Because “light” is a generic or common descriptive word, when applied to beer, neither that word nor its phonetic equivalent may be appropriated as a trademark for beer”. Miller Brewining Co. Vs. Heilman Brewing Co. 561, F. 2d 75(7th Cir. 1977)

 

84.       צא ולמד: המדובר ב"טקסטים" שהיא מילה גנרית – ושיבוש האיות שלה בסימנה הרשום של התובעת איננו מאפשר רכישת בלעדיות למילה גנרית באמצעות איות שגוי או שימוש בתחליף פונטי.

 

85.       הסתלקות התובעת מן המילה "טקסט" המרכיבה את סימנה משמעה הודיית התובעת בכך שרכיב זה בסימנה איננו בעל אופי מבחין. למעשה הסתלקות זו משמעותה כי זכות התובעת להיות מוגנת רק כנגד השימוש במילים TEXT-TEAM בהרכבן המלא.

            ראה: ת"א (תל-אביב) 1001/02 מסע אחר בע"מ נ. אייל פלד ואח` (טרם פורסם) מפי כב` השופטת דניה קרת מאיר מיום 2.4.2006, נבו המאגר המשפטי הישראלי, בעמ` 21 לפסק הדין.

 

86. לצורך הוכחת אופיו המבחין של הסימן TEXT-TEAM – כי רכש משמעות שניה במהלך השימוש בו, משמעות היוצרת זיקה בלעדית בין השם לתובעת, ומקנה לו הגנה משפטית, היה על התובעת להביא ראיות בעלות משקל לא מבוטל להוכחת המובחנות שרכש הסימן. תקופת השימוש בסימן, מידת הפרסום שזכה לו והמאמץ שהושקע ביצירת קשר בין המוצר ליצרן הם גורמים שיש להתחשב בהם בהכרעה בדבר רכישת משמעות שנייה לסימן (ראה: פס"ד "עיתון משפחה" בעמ` 890-891). חלוף הזמן מאז תחילת פעילותו של העסק – אין די בו.

 

87. התובעת לא הביאה כל ראיה לקיומה של משמעות שנייה לסימנה. לפני בית המשפט לא הוצג כל סקר צרכנים ולא הובא אף לקוח שיוכל להעיד בפני בית המשפט על היכרותו את התובעת. לא הוגשה כל ראיה כי התובעת משקיעה בפרסום. להפך – בעדותו העיד מנהלה כי התובעת אינה משקיעה בפרסום פרט לרישום בדפי זהב שממנו ניתן ללמוד כי איננה עוסקת בעריכה לשונית – תחום בו היא מציגה את עצמה בכתב התביעה ( עמ` 19 שורות 6-8). מכאן מסקנתי כי התובעת לא הוכיחה כי רכשה משמעות שנייה ביחס לסימן המסחרי שלה ואיננה חוסה בצל ההגנה אשר יש הטוענים כי יש לפרוש אותה גם ביחס למילה גנרית שיש לה משמעות שנייה.

 

עוולת גניבת עין

 

 88. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט 1999 קובע:

 

            "1. גניבת עין.

א.    לא יגרום עסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.

ב.     שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין..."

 

הפסיקה קובעת כי כדי לזכות בתביעה בעילה של גניבת עין היה על התובעת להוכיח במצטבר:

א.    דמיון מטעה.

ב.     מוניטין.

 

 

 

89. לא מצאתי כי במקרה דנן קיים דמיון מטעה בין הסימנים. השימוש במילה "טקסטים" נעשה במסגרת אתר האינטרנט של הנתבעים. השוואת האתרים מראה כי האתר של התובעת והאתר של הנתבעים שונים בתכלית. בעוד שאתר התובעת מדגיש את העיסוק הבטחוני והתעופתי, אתרם של הנתבעים מדגיש את הפן הספרותי של עבודת הנתבעים. אתר התובעת כתוב כולו באנגלית. אתר הנתבעים כתוב כולו בעברית. 

 

90.    טוענת התובעת כי עלה בידה להוכיח כי השירותים שמציעים הנתבעים כוללים בין היתר עריכה לשונית, תרגום, הוצאה לאור, כתיבה בכלל וכתיבה טכנית וגרפיקה בפרט המיועדים כולם לאותו קהל מטרה של התובעת ומשווקים באותם ערוצי שיווק.

      אני דוחה את טענתה זו של התובעת.

התובעת לא הוכיחה כי רכשה מוניטין בשירותים שהיא מציעה.

התובעת לא הוכיחה כי הציבור מזהה את השירותים שבהם מדובר עם עסקה. התובעת לא הוכיחה כי התקיים בשירותים שהיא נותנת אופי מבחין מיתר השירותים של העוסקים בענף העריכה הלשונית , התרגום, ההוצאה לאור הגרפיקה והכתיבה הטכנית. ועל כן אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה כי יש לה מוניטין ייחודי כנדרש. כאמור התובעת לא הוכיחה כי היא משקיעה בפרסום ועל כן לא שוכנעתי בפרסום. התובעת לא הוכיחה כי השם שנבחר על ידי הנתבעים נבחר על ידם מלכתחילה מתוך כוונה לחקות את שמה של התובעת.

 

91.       משלא הניחה התובעת כל תשתית עובדתית לקיומו של מוניטין שיש לה עד כדי שסימנה ייחשב כסימן מפורסם ולא הפריכה את טענת הנתבעים על היותה אנונימית עד שלא ניתן לאתר אותה במנועי החיפוש תחת המילים המרכזיות בענפי הכתיבה והעריכה הלשונית (נספח ו` לכתב ההגנה) אני דוחה את טענת עוולת גניבת העין.

 אוסיף רק בעניין זה מדבריו של המלומד א.ח.זליקסון:

"במשפט בגין יומרנות (גניבת עין) צריך התובע להוכיח כי השם, הסימן או התיאור רכשו להם reputation  בקהל ושהקהל יתרגל לראות בסימן, בתיאור או בשם את ציון עסקו או את ציון סחורותיו. לא יוכל התובע להוכיח זאת – תדחה תביעתו מבלי שבית המשפט ייכנס כלל לניתוח השאלה אם מעשה הנתבע מהווה גניבת עין." ראה א.ח. זליקסון   יסודות דיני זכות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים ומדגמים תשכ"ג בעמ` 125.

 

92.       משלא הוכיחה התובעת כי סימנה מוכר היטב אני דוחה את הטענה כי הסימן דולל.

 

93.       טענה התובעת כי הנתבעים מוציאים תחת ידם עבודה לא איכותית. אני דוחה את הטענה הואיל ולא הובאה אף ראיה לעבודה לא איכותית שיצאה תחת ידם של הנתבעים. הוכח כי התובעת היא שמוציאה עבודות עם שגיאות בעברית ובאנגלית, כך למשל עבודת העריכה שביצעה התובעת עבור נשיונל ג`יאוגרפיק נספח ו` לתצהיר התובעת, שם נרשם: "לעורכת שלום לא הצלחתי להבין דבר מהמקור באנגלית", גם אתר התובעת באינטרנט נמצאו בו שגיאות. ראה פרוטוקול עמ` 14 שורה 12. מנהל התובעת מר סתת הודה כי אין למנהלי התובעת בקיאות בנושאי לשון. (עמוד 13 שורות 19 עד סוף העמוד, ועמ` 14 שורות 1,6). מר סתת העיד: "אני לא עורך לשוני" (עמ` 25 שורה 17). גם ההסתמכות של התובעת על תעודת ISO9001  אינני מייחסת לה כל משקל לאחר שלא הוכח כי תעודה זו נתנה בקשר לעריכה לשונית ולא הוכח הקשר בין מתן התעודה לבין טענת המוניטין.

 

 

 

 

עוולת התערבות לא הוגנת

 

94.       טוענת התובעת כי היא והנתבעים עוסקים במתן שירותים בתחום זהה, המסווגים בסוג 42 בתוספת הרביעית לפקודת סימני מסחר וכי הנתבעים פוגעים ומכבידים על יכולת התובעת לפרסם ולהציע את שירותיה. לטענת התובעת מציגים הנתבעים ומפרסמים ברשת האינטרנט את אותם השירותים שמציעה התובעת תחת שמם המפר והמטעה ובכך גורמים הנתבעים להכבדה ומניעת היכולת לקידום המכירות של שירותיה תחת הסימן המסחרי הרשום. לגרסת התובעת לקוחות המחפשים אותה באינטרנט עלולים להגיע בטעות לאתר של הנתבעים. טענה זו איננה טענה מוצקה לאחר שמנהל התובעת העיד במילותיו שלו: "האתר שלנו באינטרנט הוא ייצוגי ולא נועד למכירה" (עמ` 17 שורה 15). דהיינו אתר האינטרנט של התובעת אינו משמש לשיווק עסקיה, היא איננה מבצעת עסקים דרך האינטרנט. אתר האינטרנט של התובעת פונה לקוראי ודוברי אנגלית בלבד. מכאן שלקוחות המבקשים עריכה לשונית של טקסטים בשפה העברית אינם מונעים או מפריעים גישת גולשים לאתר התובעת. .

 

95.       מנהל התובעת הודה כי התובעת רשמה שלושה מתחמים הנושאים את שמה(עמ` 20 שורה 11), ומכאן שלא ניתן לומר כי אתר הנתבעים מונע דבר כלשהו מאת התובעת.

           על מנת להגיע לאתר התובעת יש להקליד במקלדת של המחשב את האותיות: T-E-X-T-T-E-A-M-C-O-M. על מנת להגיע לאתר של הנתבעים יש להקליד T-E-X-T-T-I-M-.-C-O- .-I-L    עינינו הרואות הגולש המחפש את אתר התובעת יקשה עליו מאוד להגיע בטעות לאתר הנתבעים. גם אם יעשה כן או יגיע לאתר הנתבעים באמצעות מנוע חיפוש, יבין מיד שלא הגיע לאתר שחיפש. התובעת לא הוכיחה אפילו קיומה בפועל של הטעייה ראשונית אצל הגולש הסביר ולפיכך לא שוכנעתי כי מדובר בהכבדה משמעותית.

 

96.       גם לא שוכנעתי כי הנתבעים בחרו בשם האתר כדי להבנות מהמוניטין של התובעת. הנתבעת 1 העידה כי ניסתה לבדוק קודם הקמת האתר, קיומם של אתרים אחרים בעלי שמות דומים, ולא העלתה במנועי החיפוש דבר ועל כן מקובלת עליי עדות הנתבעת כי המניע לבחירת השם של האתר נגזר מהשירות המסופק על ידי הנתבעים ללקוחות.

 

97.       זאת ועוד, גולש אשר יבקש להגיע לאתר האינטרנט של התובעת ולא יציין את שם המתחם המדויק – יקבל תוצאה שתכלול אתרים ששמות המתחם שלהם כוללים את השמות שציין הגולש. בכך – אין משום התערבות לא הוגנת כמשמעותה בחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999. העובדה כי ישנם אתרים נוספים בעלי שם, מתחם הכולל מרכיבים המופיעים בשם המתחם של התובעת איננה מפריעה לגולש המציין את שם המתחם המדויק של התובעת להגיע ישירות לאתר התובעת.   הנתבעים משתמשים במילה הגנרית "טקסטים" ולא הוכחה כל חוסר הגינות בפעולתם ברישום והפעלת אתר האינטרנט בכתובת textim.co.il.

 

הפרת החובה החקוקה

 

98.       טוענת התובעת כי הנתבעים הפרו את סימנה הרשום של התובעת ובכך אינם מקיימים את החובות החקוקות בסעיפים 60 (1), 60 (2), 60 (3), 60 (4) לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש) תשל"ב – 1972. ההוראות הללו בפקודת סימני מסחר מקימות חבות פלילית ולפיכך אני דוחה ניסיון ליצור אחריות אזרחית בגין הפרת סימן מסחר באמצעות ההוראות האלה. לא התקיימו במקרה שלנו התנאים המחמירים ליצירת חבות פלילית המצריכים כוונה פלילית ואני דוחה את הטענה. כך גם אני דוחה את הטענה לגבי הוראות חוק הגנת הצרכן וכן עוולות תיאור כוזב ו/או הטעייה – שלו נגזלו מן התובעת מוניטין אשר לא הוכיחה כי יש לה וכפי שהעלתה התובעת בכתב התביעה. 

 

 

עשיית עושר ולא במשפט

 

99.       למדנו בהלכת פסק הדין רע"א 5768/94 א.ש.י.ר ייבוא ייצור והפצה נ` פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פד"י נ"ב (4) 289 דבר החלת חוק עשיית עושר ולא במשפט על מעין קניין רוחני. קובע פסק הדין – בין היתר, כי עילה זו תקום בתחום הקניין הרוחני כאשר להתעשרות מתלווה יסוד נוסף של חוסר תום לב ו/או תחרות בלתי הוגנת. יסודות אלה לא הוכחו במשפט זה. יתר על כן, אין זה המקרה המתאים להחלת הלכת א.ש.י.ר. אשר באה לסייע מקום שאין בידי התובע, זכות קניין רוחני מוכרת. התובעת במקרה שלנו היא בעלת סימן מסחר רשום.

 

 

 

 

הנזק

 

100.     בכתב התביעה עותרת התובעת לנזק תחת שני ראשים הקשורים לאתר האינטרנט של הנתבעים – 100,000 ₪ בגין פרסומת מפרה של הנתבעים שהופצה ברשת האינטרנט במדורי פרסום ובמנועי חיפוש שונים והראש השני – 100,000 ₪ בגין רישום של מתחם והפעלת אתר אינטרנט תחת שם "טקסטים". שני ראשים אלה משלבים אותו מעשה והחלוקה לשני ראשי נזק היא מלאכותית ונדחית. כאמור מנהל התובעת העיד שאתר האינטרנט אינו משמש לה לעסקים ועל כן ניתן לקבוע כי זירת האינטרנט איננה רלבנטית מבחינת הנזק. כך גם אני דוחה את תביעת התובעת לפיצויים ללא הוכחת נזק לאחר שקבעתי כי הנתבעים פעלו בתום לב תוך שימוש במילה הגנרית. בנוסף אני דוחה את דרישת התובעת לפיצוי על פי אומדן לאחר שלא הונחה כל תשתית ראייתית היכולה לשמש כמדד לביצוע אומדן. לא הוכח הפסד הכנסות או רווח שהנתבעים הפיקו כביכול מהשימוש בשם "טקסטים".

 

סוף דבר

 

תכלית החוק והגיונו הם כי לתובעת זכות רק ביחס לתיבה המדוייקת :text - team  - ואין לה זכות למנוע מן הנתבעים לעשות שימוש במילה "טקסטים".

אשר על כן, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בנושא החבות.

התובעת לא הניחה כל תשתית לפסיקת פיצויים לטובתה, לא הוכיחה הפסד רווחים מצידה, לא הוכיחה כל התעשרות של הנתבעים ותביעתה לפיצוי על פי אומדן, נתבעה ללא כל תשתית, גם תביעתה לפיצוי ללא הוכחת נזק משוללת יסוד משום שלא הוכיחה כי הסימן המסחרי שלה ראוי להגנה בדיני הקניין.

אשר על כן, התביעה נדחית.

אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעים יחד ולחוד את הוצאות שכר טרחת עורך דין בקשר לתביעה זו בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

 

ניתן היום ב` בחשון, תשס"ז (24 באוקטובר 2006) במעמד מר אלון שפיצר, מתמחה, עו"ד טוני גרינמן ועו"ד חגית פלד.

 

                                                                               

מארק – הורנצ`יק דליה, שופטת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



24/10/2006



חדשות
אוסטרליה  | אפל נגד הלוגו של רשת Woolworths האוסטרלית  
אירופה  | לא ניתן לרשום סימן מסחר על Gmail של גוגל  
ישראל  | טדי שגיא ישלם 10 מליון ש"ח לנועם לניר  

מאמרים
ישראל  | ``היו שניים רוכבים`` - על בקשות מתחרות לרישום סימן מסחר  
ישראל  | על הודעת הסתלקות בסימני מסחר  
ארצות הברית  | בית המשפט קובע כי למטא טגים אין כל משמעות  

פסיקה
ישראל  | 218060 (רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר) סייבר גיא יזמות ושיווק  
ישראל  | א 8152/06 (מחוזי ירושלים) מעבדות ים המלח נ` ג`יי. דבליו.גי ואח`  
ישראל  | בש``א 25194/07 (מחוזי ת``א) גאי בן אהרון נ` גאמא שיפינג ישראל בע``מ ואח`  

מקורות מקוונים
בינלאומי  | מדיניות שימוש בשמות מתחם ויישוב הסכסוכים - UDRP  
אנגליה  | המוסד לפרקליטי סימני מסחר - ITMA  
אירופה  | איגוד סימני המסחר האירופי - ECTA  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2018