תופעת המסחר האלקטרוני (E-Commerce) באינטרנט לא פסחה על ישראל. במהלך השנתיים האחרונות הבחנו בעלייה בכמות האתרים הישראליים שהציעו שירותים ומוצרים למכירה באמצעות האינטרנט. חלקם התבסס על תשתית קיימת מן העולם הפיזי וחלקם הוקם אך ורק למטרות האינטרנט.

במקרו, מטרת אתרים אלה היה להציע את מרכולתם לציבור הגולשים בתחומם, לגרום למקסימום גולשים לבחור במוצר ו/או בשירות המוצע ולקבל תמורה בגינו. מנגנון זה אינו ייחודי לעולם הקיברנטי, נהפוך הוא, עוד מימי ערש התרבות האנושית עסקו הבריות במסחר בו החליפו טובין ושווה ערך לטובין ידיים. במהלך מאתיים השנים האחרונות, התפתח המסחר בעולם הפיזי לרמה של אומנות ממש, בעקבותיה התפתחו סוגיות מסחריות-משפטיות שצצו בכל פינה.

 

ניתן לומר כי גם כיום קיימות סוגיות רבות בעולם המסחר הפיזי הדורשות פתרון יותר טוב מזה הקיים, וכך מידי יום ביומו, באמצעים שונים, נרקמת אותה אצטלה משפטית תחתיה חוסה עולם המסחר. אולם, בעשור האחרון עם התפתחות האינטרנט, אותו עולם חסר גבולות, נולדו סוגיות חדשות, חסרות תקדים שמעמידות במבחן את כל התשתית מסחרית-משפטית עליה אנו נשענים.

 

כך או כך, מתרבים אותם אתרים באינטרנט המציעים לנו, הצרכנים, לרכוש באמצעותם מגוון רחב של מוצרים ושירותים - החל מקבצי מוזיקה ועד לבתים. כל אשר עלינו לעשות הוא לבחור את המוצר ו/או השירות, לשלם את התמורה בגינו ולקבלו. למרות שהעניין נראה פשוט, מניסיוננו היום יומי מתברר כי אין הדברים פשוטים כל כך ולו רק מהסיבה שאם המסחר האלקטרוני באינטרנט היה טוב כל כך, אזי השימוש בו היה נרחב, נפוץ ושכיח יותר מאשר קיים כיום בפועל.

 

כמו כן מתברר כי המסחר באינטרנט מהווה מצע עשיר לתרמיות, הונאות, הפרות הסכם ושאר מרעין בשין שפוגעים בסופו של דבר, בלקוח הסופי, הלא הוא הצרכן. בסדרת מאמרים זו, נניח בצד את שאר סוגי המסחר הקיימים ונתמקד בסוג הידוע כ- B2C (Business to Consumer). לאילו ששכחו, המונח B2C מתייחס למסחר המתרחש בין חברה לצרכן ולמנגנונים והמודלים השונים בקרבו.

 

למי שעדיין לא יודע, לנו הצרכנים הכלים והכח לגרום לאתר מחסר אלקטרוני זה להצליח ולאתר אחר להיכשל וכל שעלינו לעשות הוא להשתמש בשיקול הדעת שניחנו בו יחדיו עם מספר כלים בסיסיים בבואנו לבצע פעולת מסחר כלשהי באינטרנט. עלינו לזכור כי בניגוד לעולם הפיזי איננו נמצאים במקום הרכישה רואים ונוגעים במוצר, איננו מביטים במוכר, איננו שולפים מהכיס את התמורה (או המנגנון לביצוע התמורה) ובמקרים רבים אף איננו נמצאים בתחום הגיאוגרפי-ריבוני-משפטי בו נערכות פעולות המסחר.

 

לפיכך, נראה כי כדאי שנדע מהן זכויותינו וחובותינו באקט המסחרי אותו אנו מבקשים לבצע. הרי זה ידוע כי בכדי להפוך את המסחר האלקטרוני לאמצעי שכיח בעשיית עסקים, על הצדדים להסכם לדעת כי קיים מנגנון שהם יכולים להסתמך עליו בכל אחד משלבי המסחר וניתן באמצעות מנגנון זה לצפות מראש מהן הזכויות והחובות של כל צד לעסקה.

 

כאמור, מעבר לכך שביצוע המסחר בעולם הקיברנטי אינו "פשוט ומובן" כפי שהתרגלנו בעולם הפיזי, גם סמכות השיפוט והדין החל מעלים נדבך נוסף של בעיות לאור המשמעות הבינלאומית והשפעותיה על המסחר ולכן, בשלב זה, ההתמקדות תהיה במסחר אלקטרוני אך ורק בישראל ובמסגרת מסחר בתחום ה-B2C.

 

אחד מהפתרונות ליציאה מבעיה הוא להימנע מלהיכנס לתוכה, לפיכך כדאי להבין את הבסיס המשפטי מאחורי פעולת המסחר אותה הצרכן עומד לבצע. רוב העסקאות במקרה זה נשענות על עקרונות ידועים מדיני החוזים. בישראל דיני החוזים התפתחו בתחילה מן הדין הבריטי אך כיום, ניתן לומר כי קיבלו צביון יותר אישי לאור הפסיקה ותיקוני החקיקה בישראל. העקרונות הבסיסיים ביותר בחוזה הינם: הצעה, קיבול, מסוימות, ותמורה.

 

כאן המקום להאיר: כאשר אתם מבקשים לרכוש מוצר (ספר) תגלשו באינטרנט לאתר העוסק במסחר אלקטרוני (amazon.com) שמציע את המוצר למכירה. המונח המשפטי המקובל לאותו אקט בו האתר מניח תמונה, הסבר, מפרט וכל תאור אחר של המוצר ידוע כ-'הצעה'. ה"הוכחה" כי גמרתם בדעתכם, על שלל הרכיבים המקיימים גמירות דעת, והנכם מעוניינים בהצעת האתר, כלולים כולם במונח המשפטי "קיבול". במקרה בו אין המוצר ניתן בחינם עלינו למסור לצד השני תמורה כלשהי בהתאם לבקשתו. ה-'תמורה' מהווה חלק מאותה עסקת חליפין בה אנו מבקשים לקבל את המוצר ובגינו מוסרים לידי בעליו, משהו משלנו, מוצר אחר או שווה ערך למוצר שכיום נמדד בכסף.

 

ובכן, יש לנו כמעט כל מה שרצינו, האתר מציע מוצר שאנו מעוניינים לרכוש, אנו מבצעים פעולת "הודעה" לאתר על רצוננו במוצר ולאחר העברת התמורה מקבלים לידנו את המוצר. האם בכך סיימנו את העסקה? בעקרון כן, קיבול ההצעה והעברת התמורה (במקרים בהם מתבקשת תמורה) מהווים כריתת הסכם (בישראל אין צורך בתמורה בכדי לכרות הסכם).

 

האם ביצוע עסקה בצורה שכזו מטיב עימנו? באופן חד משמעי - לא. בעסקת הצעה-קיבול-תמורה, רב הנסתר על הנגלה ועולות שאלות רבות מבלי שהצדדים לעסקה נתנו עליהן את הדעת וסיכמו בניהם את הפתרונות עוד לפני כריתת ההסכם, לדוגמא: מהו מפרט המוצר? מהו מועד אספקת המוצר? מה קורה אם המוצר אינו מתאים? וכיו"ב.

 

כל אותן שאלות הקשורות ליחסים העסקיים שתקשרו עם האתר, לאור רצונכם במוצר, כדאי שתמצא להן תשובה עוד לפני שביצעתם את אקט ה"קיבול" והעברתם את ה"תמורה". לולא אותם פתרונות, עלולים אתם למצוא עצמכם במצב בו עמדתם בביצוע חלקכם בעסקה בעוד שהצד השני (החברה העומדת מאחורי האתר) לא ביצע את חלקו ויצאתם עם ידכם על התחתונה.

 

יתרה מכך, ברוב המקרים תספגו נזקים שונים, בין אם ישירים ובין אם עקיפים, מאי ביצוע המפורט בהצעה. אותם "פתרונות" שניתנו לשאלות השונות מוכרות בז'רגון המשפטי כ-"מסוימות" וככל שהמסוימות גדולה יותר כך קטן החלק הבלתי ידוע בעסקה ובד בבד גדלה הסתמכות הצדדים על עקרונות מוסכמים. ברי כי קיימת קשת רחבה וכמעט אין-סופית של עקרונות המרכיבים את המסוימות, אך במקרים רבים נמצא כי יש מספר עקרונות בסיסיים שאנו הצרכנים צרכים לוודא כי אכן אלה מתקיימים לפני שנכנס לעסקה.