תאריך: 23.03.2006

תק 1247/06

בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים

כב' השופט טננבוים אברהם

עובדות:

הוגשה תביעה על ידי  אדם שהתקשר עם הנתבעת לצורך בניית אתר אינטרנט ואחסונו לעסקו של התובע.  נכרת בין הצדדים הסכם השירות אשר כלל בניית האתר על בסיס אתר קיים, ושירותי אירוח למשך שנתיים.

לטענת התובע, הובטח לו במעמד חתימת ההסכם כי האתר יהיה מוכן תוך 35 ימי עבודה ויועלה לרשת האינטרנט תחת שם המתחם אותו רכש. אולם, העבודה התעכבה והוא נאלץ, לטענתו, לפנות לנתבעת פעמים רבות.

מאידך, טוענת הנתבעת התחייבה לסיים את בניית האתר תוך 35 ימים מיום אישור הסקיצות הגראפיות ועמדה בהתחייבותה. כמו כן, טוענת הנתבעת כי יש למחוק את התביעה בגין חוסר סמכות מקומית .

 

נפסק:

לעניין הסמכות המקומית, בחן בית המשפט את נסיבות העניין: בנוגע למקום יצירת ההתחייבות, קבע בית המשפט כי מאחר והסכם השירות נחתם בירושלים, במשרדו של התובע, ונשלח באמצעות פקס למשרדי הנתבעת ברמת-גן, הרי ההתחייבות נוצרה בירושלים. בנוגע למקום מסירת השירות, הזכיר בית המשפט כי מאחר ומדובר באתר אינטרנט, שיכול להיות מאוחסן ו/או ממוקם בכל מקום בעולם ללא כל קשר למקום בנייתו או לקהל היעד אליו הוא פונה, הרי שאין מקום פיזי ממשי, למקום מסירת השירות. 

בית המשפט  הדגיש כי בית המשפט לתביעות קטנות, ברוב המקרים עוסק בתביעות צרכניות, במסגרתן מטרתו לבוא לקראת הצרכן הנפגע ולתת לו את יומו לפניו. לאור זאת, ולאור המבחנים הנסיבתיים, הגיע בית המשפט  למסקנה כי הסמכות ניתנת לבית המשפט בירושלים.

התביעה נתקבלה והנתבעת חויבה לשלם לתובע סך של 10,625 ₪.

 

 

---

 

 

 

   

בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

העובדות בקצרה

 

1.         ד"ר חי אלבז (להלן:"התובע") התקשר עם חברת דרונט בע"מ (להלן:"הנתבעת") בהסכם שירות לבניית אתר אינטרנט ואחסונו לעסקו של התובע. בתאריך ה 20.9.2005 חתמו התובע והנתבעת על הסכם השירות נשוא תביעה זו. הסכם זה כלל בניית האתר על בסיס אתר קיים, ושירותי אירוח למשך שנתיים.

 

טענות הצדדים

 

2.         התובע טוען כי במעמד חתימת ההסכם, הובטח לו כי האתר יהיה מוכן תוך 35 ימי עבודה ויועלה לרשת האינטרנט תחת שם המתחם אותו רכש התובע. אולם משראה התובע כי פיתוח האתר מתעכב, פנה בפניות חוזרות ונשנות לנתבעת וביקש ממנה לזרז את פיתוח האתר ולהביא לסיומו במהרה.

 

3.         הנתבעת טוענת כי לפי הסכם התחייבותה לסיים את בניית האתר, הינה תוך 35 ימים מיום אישור הסקיצות הגראפיות ולא מיום חתימת ההסכם. ולטעמה, עמדה בהתחייבות זו. בנוסף, טענה כי התובע היה חסר סבלנות, ובעצם מנסה לסחוט את הנתבעת על ידי הגשת תביעה זו (סע' 18 לכתב ההגנה). כמו כן, לעניין סמכותו של בית משפט זה, טענה הנתבעת כי אין לבית משפט זה הסמכות המקומית לדון בתובענה זו.

האם נתונה הסמכות לבית משפט זה – והתשובה היא כן

 

4.         הנתבעת ביקשה למחוק את התביעה מפאת חוסר סמכות מקומית לבית משפט זה. אין אני מקבל טענה זו, ולטעמי הסמכות נתונה בידי בית משפט זה מטעמים שאפרט בהמשך.

 

5.         ראשית, מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא להביא לידי סיום מהיר של המחלוקת, בדרך המועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. וכך בלשון סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984:

"בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לענין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה."

 

6.         בית המשפט לתביעות קטנות הוקם במטרה להקל על הציבור להגיש תביעות כספיות בסכומים קטנים בדרך פשוטה, ללא עיכובים מנהליים, ובדיון קצר ומהיר. ייחודו של בית משפט זה בכך שהתובע והנתבע בדרך כלל מייצגים את עצמם ללא עו"ד וגמישות מסוימת בפרוצדורה הנוקשה בה מתנהלים תיקים בבית משפט רגיל.

 

7.         המגמה כיום בכלל בתי המשפט היא להפחית בעקרון של קידום נוחות הדיון, בשל המרחק הקצר בין הערים הגדולות ואמצעי התחבורה הזמינים. היטיב לסכם מגמה זו כב' השופט א' ריבלין ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן, תק-על 30, 532 בציינו:

"כיום, רבים המפקפקים בעצם תועלתה של הסמכות המקומית ככלי לקידום הנוחיות. מדינת ישראל היא מדינה קטנה בשטחה. המרחקים הקצרים בין הערים השונות במדינה, ויהיו אלו אף המרוחקות ביותר זו מזו, אינם גדולים. בהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים לאדם בעידן בו אנו חיים, יקשה לקבל את ההנחה כאילו קיום הדיון בבית משפט המצוי במחוז מסוים, ולא אחר, חיוני להבטחת נוחות הצדדים. לפיכך, נדמה לעיתים כי העלויות המושקעות בהתדיינות בנושאי הסמכות המקומית ובהעברתו של תיק מטיפולו של בית משפט שהחל לדון בו אל משנהו שבמחוז שיפוט אחר, נעדרות הצדקה מהותית. כזו היא דעתו של הד"ר ש' לוין, הרואה בטיעונים בדבר הסמכות המקומית את "אחת הדוגמאות הבולטות למקרים שבהם עשוי להתבזבז לשווא זמן שיפוטי יקר' (ש' לוין מהות הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 96).

 

8.         המשנה לנשיא, ש' לוין, אף קבע מפורשות כי: 'במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר' (רע"א 6290/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ואח', פ"ד מט(2) 731, 734).

 

9.         נוסף על האמור, גם אם נבחן את סעיף 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976

2. מקום השיפוט

תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחיבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית.

הסעיף מורה בפירוש כי תביעה לבית משפט לתביעות קטנות יכול ותהיה מוגשת לבית המשפט שנכנס להגדרת אחד הסעיפים.

 

10.        לעניין מקום יצירת ההתחייבות, מהדיון שנערך בפניי הובהר, כי הסכם השירות בין הצדדים נחתם בירושלים, במשרדו של התובע, ונשלח באמצעות פקס למשרדי הנתבעת ברמת-גן. התובע לא נסע למשרדי החברה למעמד חתימת ההסכם, אלא הגיע לשם בפעם הראשונה על מנת לראות כיצד המערכת עובדת, כיוון שבמשרדו לא היה חיבור אינטרנט באותה העת.

 

11.        מקום המסירה של הנכס (ובמקרה הזה השירות) אינו מקום פיזי ממשי, כיון שעסקינן באתר אינטרנט, שיכול להיות מאוחסן ו/או ממוקם בכל מקום בעולם ללא כל קשר למקום בנייתו או לקהל היעד אליו הוא פונה.

 

12.        בית המשפט לתביעות קטנות, ברוב המקרים שלפניו עוסק בתביעות צרכניות אלו ואחרות. וככזה, מטרתו לבוא לקראת הצרכן הנפגע ולתת לו את יומו לפניו. ממילא לאור המבחנים המיוחדים של בית משפט זה אין חולק כי הסמכות ניתנת לבית המשפט בירושלים.

 

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה על הסף את טענת חוסר הסמכות המקומית אותה טענה הנתבעת.

 

ללב העניין – האם עמדה הנתבעת בהתחייבותה

 

13.        הנתבעת טוענת כי התחייבותה בהתאם להסכם הינה לספק אתר עובד לאחר 35 ימי עבודה מיום אישור הסקיצות והגרפיקה. מקריאת חומר התביעה וההגנה, ובמהלך הדיון, למדתי כי האתר אותו מספקת הנתבעת הינו אתר המבוסס על אתר מוכן, אליו מכניסה הנתבעת שינויים גראפיים בעיקר ומתאימה את מראהו הוויזואלי לצרכי הלקוח.

 

14.        המסמכים אותם צירף התובע לתביעה,חלופת הדואר האלקטרוני בין התובע לנתבעת, כמו גם חילופי מנהלי הפרויקט במהלכו, מלמדים שהנתבעת לא עשתה כל שביכולתה על מנת לספק לתובע את מבוקשו בפרק זמן סביר וללא תלאות מיותרות. לא רק שלא עשתה כל שביכולתה וכל שנדרש, אלא הרבה פחות מכך.   אציין גם כי בין השאר עלה שחומר נמחק לתובע ומשום מה לא היה כל גיבוי, ועל כך אין לי אלא להתפלא.

 

15.        כאשר חברה מציעה אתר מן המוכן, ומבצעת בו שינויים ויזואליים וייתכן גם שינויי קוד קטנים, אל לה להתחבא מאחורי סעיפים בהסכם אותו חתמה עם הלקוח. פרק הזמן שבו נשלח הלוך ושוב התובע, שאינו מבין דבר במחשבים, לא נראה כפרק זמן סביר להקמת אתר מן המוכן. מדובר במוצר "מדף" שמותאם בקצרה לצרכי הלקוח הספציפי ואין מדובר פה בעבודה מרובה ולא אוסיף בכך.

 

16.        אוסיף גם כי הנתבעת טענה שהתובע חזר בו היות והצליח ליצור לעצמו אתר אישי וכך רצה "להרוויח" את אשר התחייב. גם טענה זו נדחית. אכן, התובע יצר לעצמו מעין "אתרון" (אם ניתן לכנות זאת כך) אך אין בין זה לאתר מקצועי דבר וחצי דבר.

 

סוף דבר

 

17.        לאחר שעיינתי במסמכים העומדים לפני, ושקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי הנתבעת לא עמדה בחובתה, והפרה את החוזה הפרה יסודית ועל כן זכאי התובע לבטלו. אני מקבל את טענות התובע לכן כי על הנתבעת להחזיר לו את אשר שילם בסך של 9,625 ₪, וכמו כן את הצ'ק אשר בוטל על ידי התובע ונמצא בידיה.

 

18.        התובע ביקש סכום לא קטן כפיצויים, אולם לא ראיתי לנכון לפסוק פיצויים אלו לתובע, שכן הנתבעת בכל זאת עשתה מאמץ מה לקראתו. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע באומד סכום פיצויים כולל של אלף ₪.

 

סה"כ לכן, תשלם הנתבעת לתובע סכום של 10,625 ₪ הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. לא ישולם, ישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. בנוסף, עליה להחזיר לו את הצ'ק שבוטל על ידו ונמצא בידיה.

 

בנוסף כל חומר אשר נמצא ברשות הנתבעת ושייך לה (גראפיקה, סקיצות וכו') יישארו שלה, אולם כל מידע אישי של התובע ו/או לקוחותיו יימסר בחזרה לרשותו או יימחק מיידית ממחשביה והנתבעת תסיר את ידיה ממנו

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

 

זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום מהיום.

 

ניתן בלשכתי בהעדר הצדדים היום יום חמישי 23 מרץ 2006

 

                                                                                                            אברהם נ. טננבוים

                                                                                                                     שופט

 

 

עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 23/03/2006

עוד פסיקה בנושא לפני ה- 23/03/2006