Share


תאריך: 06.01.2005
הליך: פ` 7343/03
בבית משפט השלום בתל אביב
בפני השופטת רחל גרינברג
הצדדים: פ` 7343/03 (שלום ת"א) מדינת ישראל נ` נגרין ואח`
 
עובדות:
הנאשם 1, אשר שימש במועד הרלבנטי לכתב האישום כראש אגף מינהלה בבנק לאומי וכיושב ראש איגוד המנהלים בבנק, מואשם בעבירה של פגיעה בסודיות לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות. בהתאם לכתב האישום, הנאשם 1 ביחד עם הנאשם 2 שהוא אחראי תפעול המחשבים בבנק, חדרו למחשבי הבנק ועיינו בחשבונות הבנק של חלק מחברי ההנהלה.
הנאשם 2, הודה בחלקו בפרשה ונגזרו עליו עבודות שירות ללא הרשעה.
הנאשם 1 הודה בעבירה המיוחסת לו וביקש להטיל עליו עונש דומה לעונשו של הנאשם 2 ולא להרשיעו בדין.
 
נקבע:
בית המשפט קבע כי קיים שוני בין שני הנאשמים. הנאשם 2 עבד בתפקיד טכני והיה כפוף לנאשם 1. כמו כן הנאשם 2, מילא את ההוראות שהטיל עליו הנאשם 1.
אשר על כן, לא מתקיימים הקריטריונים המצדיקים אי הרשעה והנאשם 1 מורשע בעבירה של פגיעה בסודיות לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות.
בית המשפט גזר על הנאשם עבודות שירות בהיקף של 300 שעות, קנס בסך 5,000 ש"ח או 40 ימי מאסר תמורתו ומאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור את אותה העבירה.

 

 

   

בתי המשפט

פ 007343/03

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

06/01/2005

תאריך:

כב` השופטת רחל גרינברג

בפני:

 

 

 

 

מדינת ישראל

המאשימה

לבנת מואב

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

נ ג ד

 

הנאשמים

1 . נגרין יהושע

2 . זלמנוביץ אורי – נשפט

 

 

אשכול

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

הכרעת דין

 

הנאשם, מר נגרין יהושע, שימש, בזמן הרלוונטי לכתב האישום, כראש אגף מינהלה בבנק לאומי בת"א וכיושב-ראש איגוד המנהלים בבנק.

 

הוא הואשם בכך שעיין בחשבונות הבנק של חלק מחברי ההנהלה הבכירה של הבנק, ובתפקידו כראש איגוד המנהלים נהג להשתמש במידע במהלך משא ומתן שניהל עם ההנהלה הבכירה, ובמעשיו גילה מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד בנק ושלא לצורך עבודתו.

העבירה בה הואשם ובה הודה היא פגיעה בסודיות, לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981.

 

כתב האישום הוגש כנגד נאשם נוסף, מר אורי זלמנוביץ, גם הוא עובד הבנק, ששימש כאחראי לתפעול המחשבים בסניף המרכזי בת"א. זלמנוביץ, לבקשת נגרין, חדר שלא כדין למאגרי המידע במחשבי הבנק והשניים עיינו בחשבונות הבנק של חלק מחברי ההנהלה.

זלמנוביץ הואשם בעבירה של חדירה לחומר מחשב שלא כדין, הודה בחלקו בפרשה, ומשפטו הסתיים בהטלת של"צ ללא הרשעה.

 

בעינינו של נגרין החלו להשמע הראיות, במהלך פרשת התביעה הגיעו הצדדים לידי הסכמה - כתב האישום תוקן, הנאשם חזר בו מן הכפירה, הודה, ומבקש אף הוא שלא להרשיעו בדין. התביעה מתנגדת לאי הרשעתו.

 

נימוקי הנאשם לאי הרשעה

א.                 בן 61, ללא הרשעות קודמות. עבד בבנק 38 שנים.

ב.                 כתב האישום פגום ביסודו, על אף שהנאשם מודה בו. הוא עיין בנתונים לצורך מילוי תפקידו כיושב ראש איגוד המנהלים, עשה לטובת שולחיו ולטובת הבנק. מדובר במאבק לגיטימי על זכויות עובדים.

ג.                   שרות המבחן ממליץ שלא להרשיע, מתאר את התגובה הקשה של הנאשם להליכים הפליליים שננקטו נגדו. כיום מנסה לשקם את חייו ולחפש עיסוק מקצועי אחר, ההולם את כישוריו ומעמדו. הרשעה תהווה סתימת גולל על אפשרויות מקצועיות רבות.

ד.                  לא נגרם נזק לציבור, המידע נמסר להנהלת הבנק אודות תנאי עבודתם של שני בכירים בבנק. פעולתו של הנאשם נועדה לחסוך את כספי הבנק, ומכאן שפעל לטובת הציבור.

ה.                 לנאשם בת בה הוא מטפל לאורך השנים בשל מצבה המיוחד. הבת מועסקת בבנק, ועל כך הנאשם מביע הכרת תודה לבנק.

ו.                   בהשלמה בכתב לטיעוני ההגנה מבקש ב"כ הנאשם להבחין בין פסקי הדין שהובאו בטיעוני התביעה לבין המקרה הנוכחי מבחינת מהות העבירות, הן לעניין החומרה והן לעניין נפוצותן. בהשוואה לנסיבות ואופי העבירות בפסקי הדין עליהם נסמכת התביעה, כאן מדובר במעשה מינורי, אשר לגישת ההגנה לא היה כלל מקום להגיש כתב אישום בגינו.

ז.                   במקרה הנוכחי, לדעת הסנגור, מתקיימים קריטריונים "שבהם הצטברות הנסיבות הקשורות בנאשם ובעבירה שעבר מצדיקה שלא להטביע בנאשם אות קלון של פליליות" (רע"פ 4606/01, סופר נ. מ"י).

ההגנה צרפה לטיעוניה 5 פסקי דין בהם הוחלט שלא להרשיע. אתייחס לאסמכתאות אלה בהמשך.

ח.                 על הנאשם השני, זלמנוביץ, הוטל של"צ ללא הרשעה, ואין להפלות בין הנאשמים, ובמיוחד כשהעבירה שיוחסה לנאשם קלה מזו של השני.

ט.                 בחינת נסיבותיו של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירה על פי הקריטריונים שנקבעו בהלכת תמר כתב נ. מ"י, מובילה למסקנה שאין להרשיע את הנאשם.

 

תמצית טיעוני התביעה

א.         הכלל הוא שמי שנמצא אשם ביצוע עבירה פלילית מורשע בדינו. אי הרשעה הינה חריג לכלל זה (התביעה מפנה ל-ע"פ 535/89 פלוני נ. מ"י; ע"פ 2513/96 מ"י נ. שמש; ו-ר"ע 432/85 רומנו נ. מ"י).

ב.         אל מול הנסיבות האישיות יש לשקול את חומרת העבירה והצורך בהרתעת הרבים.

ג.          על פי ההלכה שנקבעה בפס"ד כתב - ע"פ 2083/96 - תנאי לאי הרשעה הוא פגיעה ממשית בשיקום הנאשם מצד אחד, ומצד שני אופי העבירה ונסיבותיה, לפיהן תבחן השאלה האם וויתור על הרשעה לא יפגע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

ד.         התביעה רואה בחומרה את נסיבות העבירה - מעמדו הבכיר של הנאשם בבנק; ביצוע העבירה התאפשר מתוקף משרת האמון בה נשא; שימוש במידע שלא לצורך תפקידו אלא לשם ניהול מו"ם עם ההנהלה; מעשיו של הנאשם פגעו בפרטיותם של מנהלי בנק בכירים בכך שחדר למאגר המידע השמור בבנק והשתמש במידע למטרות שלו; מעשיו פוגעים באמון שהציבור הרחב רוחש לנושאי משרה בכירים בבנק.

ה.         לא הובאה ראיה שהרשעה תפגע בתחום פעילותו המקצועית של הנאשם - הוא פרש לגימלאות ואינו עובד כיום. עבד זמן מה במקום אחר ועזב מרצונו. אין בפני ביהמ"ש כל מידע קונקרטי על הנזק הצפוי מהרשעתו.

ו.          מהטעמים הברורים של ההכרח בשמירה קפדנית של מאגרי המידע הנוגעים כיום לכל אדם ואדם, הקלות היחסית שבה מתבצעת עבירה מהסוג בו עסקינן והעובדה שהיא נעשית לרוב ע"י אנשים נורמטיביים במסגרת תפקידם, מחייבים הרשעת הנאשם והטלת ענישה מרתיעה. שיקולים אלה עומדים ביסוד האינטרס הציבורי.

ז.          אין מקום לטענת הפליה בין שני הנאשמים. גם לגבי השני התביעה עתרה להרשעה. האחר עשה את המעשה לבקשת הנאשם נגרין, לא עשה כל שימוש במידע ואף לא ידע לאיזה צורך ביקש נגרין את המידע.

             לגבי הנאשם האחר, הרשעתו היתה מביאה לסיום העסקתו בבנק. די בכל אלה כדי להבדיל בין הנאשמים ועל אף שזלמנוביץ לא הורשע, יש להרשיע את נגרין.

 

התסקיר - לקח אחריות על השימוש שלא כחוק במידע ממאגרי מחשב הבנק לצורך ניהול מו"ם עם ההנהלה, בתוקף תפקידו כיו"ר איגוד המנהלים, אך טוען שהשתמש בנתונים בגלוי ולא הוזהר שהדבר אסור. רואה את הבנק כ"בית שני" מבחינתו וכמקום בו זכה להערכה וליכולת להשפיע. שרות המבחן סבור כי הרצון לזכות במעמד זה הביא אותו לידי ביצוע העבירה.

חש פגוע בשל הפסקת עבודתו בבנק ונקיטת ההליכים נגדו.

הנאשם הביע חשש שהרשעה תמנע ממנו לעסוק בעתיד בתחום מקצועו. שרות המבחן ממליץ שלא להרשיעו ולהטיל עליו של"צ.

 

דיון

א.         טענת ההפליה -

             השוני בין הנאשמים הוא בכך שנאשם 2, בניגוד לנאשם 1, נשא בתפקיד טכני של תפעול המחשבים בסניף ועבד בכפיפות לנאשם 1. נאשם 2 מילא את דרישת נאשם 1 בהפקת המידע שביקש ממנו, מבלי שידע לאיזה שימוש נועד. נאשם 2 הודה בטעותו, שלא התעניין לדעת למה נועד המידע שהתבקש לספק.

             הנאשם האחר הוא אדם צעיר, יליד 1973, אב לילד, אשר הושעה מעבודתו בבנק לאחר גילוי הפרשה, הוחזר אח"כ לתפקיד אחר והבנק הודיעו כי אם יורשע יפוטר. במצב דברים זה השוני בין הנאשמים ברור וגלוי, הן במישור חומרת האחריות הפלילית והן במישור האישי.

ב.         הנאשם, בטיעוניו לעונש, התייחס לעבירה כאל מעשה של מה בכך, אשר לא הצדיק כלל הגשת כתב אישום נגדו. אינני מקבלת גישה זו של הנאשם. המדובר בחדירה לחשבונותיהם של לפחות 3 אנשים - ראה ת/1, הודעת הנאשם וכן ת/2, דפי חשבון של אותם השלושה. טענת הנאשם שלא הבין את הפסול בחדירה לחשבונותיהם הפרטיים של אותם שלושה, אשר מעבר להיותם בעלי תפקיד כזה או אחר בבנק, הם בעלי חשבונות בנק ככל לקוח אחר, תמוהה ומקוממת. לאור עמדתו זו של הנאשם, ספק בעיני אם הפיק את הלקח הראוי מהעמדתו לדין, או שמא הוא מחזיק עדיין בדעה, אותה ביטא בהודעתו במשטרה, שבתוקף היותו יו"ר ארגון המנהלים זכותו לחדור לחשבונותיהם של עובדים אחרים ולהשתמש במידע לצורך מו"ם עם ההנהלה. מעשיו של הנאשם הם פגיעה גסה בפרטיותם של אותם בעלי חשבונות.

             כמו כן לא מצאתי תימוכין לטענת הנאשם כי הבנק לא ראה פסול במעשיו ולא התלונן נגדו. נכון שהתלונה הוגשה תחילה נגד זלמנוביץ, אשר הוציא את המידע בפועל, אולם, כפי שאמר הנאשם עצמו, בעקבות גילוי מעשיו הופסקה עבודתו בבנק.

ג.          מקובלת עלי עמדת התביעה כי במקרהו של הנאשם לא מתקיימים הקריטריונים המצדיקים אי הרשעה. במישור הנסיבות האישיות, הנאשם לא הצביע על נזק קונקרטי שיגרם לו כתוצאה מן ההרשעה אשר יהא בלתי סביר נוכח מהות העבירה וחומרתה. תנאי זה נקבע בפסיקה כהכרחי להחלת חריג אי ההרשעה על נאשם. ומאידך גיסא, אופי מעשהו של הנאשם, על רקע תפקידו הבכיר בבנק וההשלכות שיש לעבירות מסוג זה בהיבט האינטרס הציבורי, כפי שפורט בטיעוני התביעה, אינו מצדיק גישה סלחנית עד כדי הימנעות מהרשעה. הצורך בהרתעת הרבים מפני שימוש פסול במאגרי מידע למיניהם גובר במקרה זה על הנסיבות האישיות של הנאשם ומחייב הרשעה.

 

לאור האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של פגיעה בסודיות, לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות.

 

ניתנה היום כ"ה בטבת, תשס"ה (6 בינואר 2005) במעמד הצדדים

                                                                               

גרינברג רחל, שופטת

 

 

גזר דין

 

התביעה עותרת להטלת עונש מאסר לריצוי בעבודת שרות, מאסר מותנה וקנס. ההגנה סבורה שניתן להסתפק בעונש של מאסר על תנאי בלבד.

התביעה מפנה לפס"ד של בימ"ש שלום ירושלים, ת.פ. 3713/03, שם הביע ביהמ"ש את דעתו כי אין מנוס מהטלת ענישה כואבת בדמות מאסר ממש, כאמצעי לקביעת נורמות של שמירת חשאיות המידע הנמצא בידי המדינה וגופים אחרים.

העובדות באותו פס"ד היו חמורות מאלה שבמקרה הנוכחי.

 

לטעמי, במקרהו של הנאשם, הטבעת אות קלון ע"י ההרשעה עצמה היא חלק ניכר מהעונש.

בהתחשב במכלול הנסיבות האישיות אמנע מהטלת מאסר בפועל על הנאשם ותחת זאת אטיל עליו של"צ בהיקף של 300 שעות, עפ"י התכנית המוצעת ע"י שרות המבחן, וכן קנס בסך 5,000 ₪, או 40 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 45 יום .

 

כמו כן, אני מטילה על הנאשם מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור את העבירה שבה הורשע, וכן עבירות של פגיעה בפרטיות לחוק הגנת הפרטיות וחדירה לחומר המחשב, לפי סעיף 5 לחוק המחשבים.

 

זכות ערעור תוך 45 יום.

 

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ה (6 בינואר 2005) במעמד הצדדים.

                                                                               

גרינברג רחל, שופטת

 

 

ב"כ המאשימה:

התבקשתי לבקש עיכוב ביצוע אם לא יוטל מאסר בפועל על הנאשם.

ב"כ הנאשם 1:

לטעמי העונש שהטיל על הנאשם בית המשפט הוא חמור לאין שיעור וללא פרופורציה לעבירה הקודמת, אין בעבירה קשר להגשת חוק תיק המחשבים.

עבודות השירות לעניות דעתי ממילא יתחילו תוך זמן מסויים כי הן לא מתחילות מיד לפי דעתי.

 

החלטה

 

לבקשת המאשימה, ניתנת דחיית ביצוע גזר הדין עד ליום 1.2.05.

 

מזכירות בית המשפט תעביר את הכרעת הדין וגזר הדין לשירות המבחן.

 

ניתנה היום כ"ה בטבת, תשס"ה (6 בינואר 2005) במעמד הצדדים.

                                                                                

גרינברג רחל, שופטת

 



06/01/2005



חדשות
ארצות הברית  | האקרים השיגו סיסמאות של לקוחות בנק בניו-יורק  
בינלאומי  | טרויאני חדש משטה בחוקרים  
ללא  | הודעות טקסט מתבררות ככלי יעיל לפישינג בבנקים איזוריים  

מאמרים
ישראל  | מעבדה לזיהוי אלקטרוני פלילי  
ישראל  | נאשם בעבירות מחשב - העתקת את כל ראיות התביעה?  
בינלאומי  | מעבדה לוירוסים: הסיפור האמיתי  

פסיקה
ישראל  | תפ 3808-10-08 (שלום חיפה) מדינת ישראל נ` מנהל דחבור  
ישראל  | פ 7859/07 (שלום ת``א) מדינת ישראל נ` דיין יוסף  
ישראל  | ת"פ 16721-08-11 מדינת ישראל נ' ברלוביץ  

חקיקה
אנגליה  | חוק ההונאה 2006  
בינלאומי  | אמנה לפשיעה קיברנטית  

מקורות מקוונים
ישראל  | יותר חכמים מהאינטרנט - הפורטל לגלישה נבונה ברשת  
ארצות הברית  | הלשכה נגד הונאות ביטוח - IFB  
אנגליה  | קבוצת חוקרי הונאות הביטוח - IFIG  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2019