תאריך: 25.04.2006
הליך: תק 11847/05                  
בבית המשפט השלום בתל אביב
בפני השופטת יעל אילני
הצדדים: ישועה טל נ' פלאפון תקשורת בע"מ

 

העובדות:

התובע הכניס את הטלפון הסלולרי שלו לתיקון בחברת פלאפון, בעת תיקון המכשיר נמחקו כל הזכרונות שהיו בו. כתוצאה היה על הנתבע לאסוף ולהזין מחדש את כל המידע, דבר אשר גרם לו איבוד זמן רב ופגיעה במהלך עבודתו ובחייו הפרטיים. כעבור שלושה חודשים מקרה זה חזר על עצמו ושוב התובע איבד את כל המידע ממכשירו, בגין הנזקים שנגרנמו לו בשני המקרים תובע פיצוי בסך 7,000 שקלים.

 

נפסק:

התביעה נדחתה בטענה כי לא הוכחה אחריותה של הנתבעת למחיקת הזכרונות. בניגוד לטענת התובע - כי המכשיר הגיע לתיקון כאשר ניתן להפעילו. נראה כי המכשיר הגיע לתיקון כאשר הוא לא נדלק, במצב כזה לא ניתן לחלץ את הזכרונות ממנו. באירוע השני לא נגרם נזק כבד לתובע משום שזה דאג לגבות את המידע אשר היה במכשירו.

 

   

 

 

 

התובע, עורך דין במקצועו, מנוי אצל הנתבעת, ומחזיק במכשיר טלפון סלולרי נייד אותו רכש ממנה.

 

טענות התובע

התובע טוען כי ביום 26.6.05, בעקבות תקלה במכשיר הטלפון, מסר אותו לנתבעת, על מנת שזו תתקנו. טיפולה של הנתבעת במכשיר גרם למחיקת כל הזיכרונות שהוכנסו למכשיר. כתוצאה מכך נאלץ התובע להשקיע שעות רבות לשחזור מספרי הטלפון, מלאכה שנמשכה מספר חודשים.

ביום 23.9.05 פנה שוב לנתבעת, בשל תקלה נוספת במכשיר, שוב טיפלה הנתבעת במכשיר וגרמה למחיקת הזיכרון.

התובע טוען כי כתוצאה מכך נגרמו לו נזקים רבים וכבדים: אובדן ימי עבודה, אובדן מספרי טלפון וזיכרונות אחרים חשובים ביותר, חודשי עבודה לשחזור מספרי טלפון רבים, בזבוז זמן רב, פגיעה במהלך העבודה ואיבוד לקוחות, ופגיעה בחיים הפרטיים.

על כל אלה תובע הוא פיצוי בסכום של 7,000 ₪.

 

טענות הנתבעת

לאובדן הזכרונות אין כל קשר לטיפול הנתבעת במכשיר. התובע פנה אליה בעקבות תקלה שגרמה לכך שלא ניתן היה להדליק את מכשיר הטלפון. מאחר והתקלה מנעה את הדלקת המכשיר – לא ניתן טכנית לבצע העתקה של הנתונים שנשמרו במכשיר, שכן תנאי להעתקת הזכרונות הוא שהמכשיר ניתן להדלקה. יתרה מכך, הנתבעת שלחה את המכשירים למעבדה חיצונית על מנת לעשות ניסיון נוסף להדליקם, אך ללא הצלחה.

 

הנתבעת מכחישה גם את הנזקים הנטענים, וטוענת לאי הקטנת הנזק על ידי התובע, אשר לא דאג לבצע גיבויי של הנתונים.

 

 

לאחר ששמעתי את הצדדים החלטתי לדחות את התביעה.

 

התובע לא הוכיח את אחריותה של הנתבעת לאובדן הזכרונות. בעדותו בפני הכחיש מכל וכל את טענת הנתבעת שהתקלה גרמה לכך שלא ניתן היה להדליק את המכשיר. לטענתו, התקלה עליה התלונן היתה שהמכשיר מתנתק מדי פעם, וכשמסר אותו לנתבעת המכשיר עבד. אלא, שלקראת סופו של הדיון, ובהקשר אחר, הוגש תדפיס 'פרטי פניית השירות' המתייחס לפנייתו של התובע מיום 26.6.05, ובו נרשם תאור התקלה: "מכשיר לא נדלק". מסמך זה עומד בסתירה לעדות התובע ותומך בגרסת הנתבעת, ואני מקבלת את גרסתה בעניין זה.

                       

המסקנה היא שכשפנה התובע לנתבעת, המכשיר לא פעל ולא ניתן היה להדליקו. לכן, לא ניתן היה, טכנית, להעתיק את הזכרונות ממנו.

 

התובע לא הוכיח שהתקלה שנגרמה למכשיר מלכתחילה נגרמה בשל רשלנותה של הנתבעת. העובדה שהנתבעת היא זו שמכרה לו את המכשיר, והיא זו שהעניקה לו שירותי תיקונים ואחזקה, או אפילו העובדה שביצעה במכשיר תיקון חודש קודם לכן, אין בהן כדי להוות הוכחה לכך שהנתבעת גרמה לתקלה במכשיר. הגורמים לתקלה יכולים להיות רבים ומגוונים, והתובע לא הציג ראיה כלשהי, אף לא ראשיתה של ראיה, שיש בה כדי לקשור את הנתבעת לתקלה.

 

באשר לתקלה השניה, מחודש 9/05, אישר התובע שמכשיר הטלפון "קרס" וחדל לפעול. המסקנה היא שגם במקרה זה לא ניתן היה להעתיק את הזכרונות. יצוין שבמקרה זה גם לא נגרם לתובע נזק, שכן, לאחר אובדן הזכרונות בחודש יוני, הוא למד את הלקח, כלשונו, וביצע גיבוי של הזכרונות באמצעות שירות גיבוי שמספקת הנתבעת. בהערה אציין, שבכתב התביעה לא טרח התובע לציין שקודם לתקלה השניה ביצע גיבוי של הזכונות.

 

מאחר והגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות מהנימוק שהתובע לא הוכיח את אחריותה של הנתבעת לאובדן הזכרונות, איני נדרשת להכנס לשאלת הנזקים הנטענים וגובהם. ואולם אעיר שמצאתי את תיאור התובע על הנזקים שנגרמו לו מופרז, מוגזם ובלתי משכנע. התובע קיבל מהנתבעת פלט מודפס ובו רישום כל השיחות שבוצעו באמצעות המכשיר בחודשים שקדמו לארוע, ופלט נוסף ובו רשימת מספרי הטלפון והנתונים שהכיל המכשיר.

 

 

אכן, הכנסת הנתונים בשנית לזכרון המכשיר היא מלאכה שעשויה להמשך שעות ארוכות, אך המרחק בין כך ובין הנזקים הנטענים על ידי התובע, רב הוא.

 

יתרה מכך, אם הנתונים וזמינותם היו בעלי חשיבות מיוחדת, בשל עיסוקו של התובע או מסיבות אחרות, היה עליו לדאוג לגיבוי הנתונים ושמירתם.

 

סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 300 ₪.

 

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

 

ניתן היום כ"ז בניסן, תשס"ו (25 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.

                                                                                

 

 

עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 24/04/2006

עוד פסיקה בנושא לפני ה- 24/04/2006