תאריך: 16.05.2006

תק 3660/05

בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה

כב' השופט ג. אנגל

טל כהן נ' מפלגת תקומה

 

עובדות:

המדובר בתביעה כספית שעניינה הפרת זכויות יוצרים. התובע טוען כי רכש זכויות היוצרים במאמר אשר פרסם באתר אינטרנט שמנהל וגילה כי מאמר זה הועתק לאתר אחר, תוך ציון שמו של המחבר וקישור למאמר באתר התובע.

 

נפסק:

בית המשפט לא פסק לגופו של עניין, אלא דחה את התביעה מחמת העדר סמכות עניינית, מאחר ועילת התביעה, ככל שהיא קיימת לתובע, נסמכת על זכות שהמחתה או הוסבה אליו ולפיכך, אינה בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות.

 

---

בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

 

בפניי מונחת תביעה כספית שעניינה הפרת זכויות יוצרים. לפי התביעה, נשוא ההפרה הינו מאמר הפותח במילים: "מחקר חדש מגלה כי ....", פרי עטו של ד"ר יובל נוב, מרצה לחקר ביצועים (להלן: "ד"ר נוב" או "מחבר המאמר").

 

התובע, שהינו אחד מבעלי העיתון האינטרנטי הקרוי "האייל הקורא" (להלן" העיתון"), טוען כי בתאריך 21/7/04 פרסם ד"ר נוב, באופן בלעדי, את מאמרו ברשת האינטרנט בעיתון התובע. התובע מוסיף וטוען, כי סמוך לאחר שפורסם המאמר בעיתון, נתגלה לד"ר נוב כי מאמרו הנ"ל הועתק ללא רשותו (העתקה כמעט מלאה, למעט תת פרק, העוסק בהצגת נתונים) לאתרי האינטרנט של המפלגות - תקומה (להלן: "נתבעת 1") ושל אתר האינטרנט של מפלגת מולדת (להלן: "נתבעת 2") וזאת תוך אזכור שמו של מחבר המאמר בתחתית המאמר ובציון לינק המפנה לאתר התובע.

 

התובע טוען, כי מאמרו של ד"ר נוב מהווה יצירה ספרותית מקורית המוגנת עפ"י דיני זכויות יוצרים וכי למרות פניות מחבר המאמר למנהלי האתר או מי מנציגיהם, המאמר לא הוסר ויש בכך משום הפרת זכויותיו של מחבר המאמר.

 

התובע טוען, כי ביום 3/6/05 העביר ד"ר נוב את הבעלות בזכויותיו על מאמרו אל התובע. לראיה צירף התובע הסכם העברת זכויות מד"ר נוב אליו ותצהיר חתום של ד"ר נוב מאומת ע"י סגן הקונסול בניו יורק. (יוער כי ד"ר נוב מתגורר בעיר ניו יורק ומשמש כמרצה לסטטיסטיקה באוניברסיטת NYU) .

 

ביום 11/12/05, נתקיים דיון בפניי שבסופו ניתנה החלטה כי על הצדדים להגיש טיעונים בכתב. התובע נדרש להגיש טיעוניו תוך 30 יום, הנתבעות נדרשו להגיש טיעוניהן תוך 30 יום מיום קבלת טיעוני התובע.

 

מעיון בתיק ביהמ"ש עולה, כי נכון למועד כתיבת פסק דין זה, לא הגיש התובע טיעונים בכתב כפי שנדרש. אומנם ביום 9/1/06 הגיש התובע תגובה לכתב הגנה (?!) ובמסגרתה העלה טענות חדשות כנגד הנתבעות ואף הגדיל עשות וצירף ראיות חדשות, אך הסיכומים מטעמו לא נתקבלו בבית המשפט ואף לא אצל הנתבעות ולפיכך לא הוגשו סיכומים גם מטעם הנתבעות.

 

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות המצוי בתיק ביהמ"ש, החלטתי כי דין תביעה זו להידחות על הסף וזאת מהנימוקים הבאים:

 

א.         זכותו של יוצר על יצירתו מוגנת בשני דברי חקיקה. האחד הוא הפקודה והאחר הוא חוק זכות יוצרים. שני דברי חקיקה אלה מבוססים על דברי חקיקה אנגליים ושניהם עברו תיקונים רבים כדי להתאימם להתפתחות הטכנולוגיה.

 

ב.         ככלל, חלה ההגנה על "יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוזיקליות ואמנותיות" (סעיף 1(1) לחוק זכות יוצרים), אולם הפסיקה הרחיבה את ההגנה על הזכות כך שכדי לזכות יצירה בהגנת זכות היוצרים, אין היוצר נדרש להוכיח כי ליצירתו ערך אומנתי של ממש ודי בכך שיוכיח כי יצירתו היא פרי עמלו וכי השקיע מאמץ ומקוריות ביצירה.

 

ג.          פסק הדין המנחה בתחום זכות יוצרים והפרתה באמצעות העתקה הוא פסק הדין בע"א 559/69 דן אלמגור נגד גיורא גודיק ואח', פד"י כד(1) 825. בפסק דין זה תיאר בית המשפט (מפי כב' השופט י' כהן) את המצב המשפטי בשאלת העתקה של יצירה מוגנת, אחת ההלכות שגובשו בפסק הדין הנ"ל היא שכדי להוכיח הפרה של זכות יוצרים, על התובע להוכיח כי הועתקו חלקים ממשיים ומהותיים מיצירתו.

 

 

ד.         בענייננו, אין חולק כי התובע אינו מחבר המאמר נשוא התביעה ועל כן, אינו יכול להעיד על יצירתו. גם התצהיר שצירף התובע לתביעתו, החתום בידי מחבר המאמר, אינו יכול להועיל וזאת כיוון שתצהיר זה הינו בבחינת עדות ראשית ואין באפשרות הנתבעות לחקור את המצהיר (ד"ר נוב) חקירה נגדית עקב מגוריו בחו"ל.

 

 

ה.         התובע טען בכתב תביעתו, כי ד"ר נוב העביר את הבעלות על זכויות היוצרים במאמרו לידיו. טענה זו אין בידי לקבלה ולא שוכנעתי עפ"י חומר הראיות, כי אלו הם פני הדברים. דווקא נסיבות עריכת הסכם העברת הזכויות (נספח א' לכתב התביעה) מלמדות כי מסמך זה לא נועד אלא כדי להקים לתובע STANDING (מעמד) כלפי הנתבעות וזאת מחמת ניבצרותו של מחבר המאמר מלהגיש תביעה כנגד הנתבעות עקב שהותו בחו"ל. כמו כן, תוכנו של ההסכם מלמד כי רכישת הזכויות הנטענת נעדרת תמורה כלשהי מצד התובע ונראה כי ההסכם נוצר רק לצרכי תביעה זו וזאת כשנה לאחר פרסום המאמר בעיתון התובע באינטרנט ולאחר שפרסום המאמר באתרי הנתבעות חדל. כך שגם אם היה תוקף להסכם שכזה, הרי, שבהעדר התייחסות מפורשת בעניין בגוף ההסכם, תחולתו היא מיום חתימתו והלאה ולא רטרואקטיבית והתובע לא הוכיח כי לאחר מועד רכישת הזכויות, פורסם המאמר על ידי מי מהנתבעות.

 

ו.          למעלה מכך והחשוב ביותר, סעיף 60 לחוק בתי משפט קובע ברחל בתך הקטנה, כי אין די בכך שהתביעה היא תביעה כספית, ששיעורה אינו עולה על סך 17,800 ₪ (התקרה המעודכנת להיום), אלא עליה לעמוד בשני תנאים נוספים שהם: התביעה אינה בסמכות ייחודית של בית משפט או בית דין אחר, והתביעה אינה לפי זכות שהומחתה או שהוסבה.

 

ז.        לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי עילת התביעה, ככל שהיא קיימת לתובע, נסמכת על זכות שהמחתה או הוסבה אליו ולפיכך, אינה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה. אשר על כן, איני מוצא לנכון לדון לגופא בסוגיה - האם הפרו הנתבעות את זכויות היוצרים של ד"ר נוב במאמרו עת פרסמו את מאמרו ברשת ללא ידיעתו או נטילת הסכמתו ושאלת תוקפו של ההסכם (נספח א') וזכויות התובע הנגזרות ממנו.

         

ח.         בשולי הדברים רק אומר, כי לולא דחיית התביעה אפשר והייתי מורה על העברתה לבית משפט שלום בהתאם לסעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט, שכן דעתי היא כי אין הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות מתאים לבירור תביעה זו וזאת מפאת מורכבותה של התביעה והיקף הבירור העובדתי החורגים מן המסגרת המקובלת בבית המשפט לתביעות קטנות.

 

ט.         אשר על כן וכאמור לעיל, התביעה נדחית.

 

י.          אין צו להוצאות וזאת על מנת שלא להכביד עם התובע מעבר לנדרש.

 

ניתן היום י"ח באייר, תשס"ו (16 במאי 2006) בהעדר הצדדים.

                                                                               

 

 

הקלדנית: נאוה ד.

עוד פסיקה בנושא אחרי ה- 16/05/2006

עוד פסיקה בנושא לפני ה- 16/05/2006