ישראל | זכויות יוצרים | זכויות יוצרים - על קצה המזלג | מאמרים

שאלת השאלות

"אתם יודעים מהי זכות יוצרים?", בדרך כלל שאלת הפתיחה אותה אני מציג לסטודנטים בתחילת כל הרצאה העוסקת בזכות היוצרים. לרוב התשובה היא "בטח...!!!". או אז, "על מה מגינה זכות היוצרים?" אני מקשה ובכדי לחדד ולסקרן, אף מוסיף "את התשובה ניתן לומר במילה אחת בלבד".

שטף תשובות מציף את חלל הכיתה - "על היצירה" אחד עונה, "על התמלוגים, זה ברור" שנייה מציינת בחיוך מלא ביטחון, "קלי קלות – על תוכנות" מפטיר מנהל מערכות המידע בחברת הזנק מפינת הכיתה.

כך, במהלך דקות ארוכות, כמעט כל תשובה אפשרית מוצאת דרכה לדיון הסוער. למרות מגוון ויצירתיות התשובות, במרבית המקרים התשובה המלאה והנכונה ביותר, זו המהווה כלי העזר החשוב ביותר להבנת זכות היוצרים, משום מה נחבאת אל הכלים.

במאמר זה, אגע בקצה המזלג בזכות היוצרים, תכליתה, מימושה, השפעותיה והשלכותיה הן על בעל הזכות ביצירה והן על אלה הבאים במגע איתה. סביר להניח כי לאחר שתסיימו לקרוא את המאמר, ברוב המקרים, יתאפשר לכם לזהות האם מדובר ביצירה מוגנת בזכות יוצרים ואף תדעו האם הזכויות ביצירות שייכות לכם או למעסיקכם. עם זאת, זכרו כי כל מקרה לגופו ובעת הצורך מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בתחום דיני הקניין הרוחני. נקודה נוספת, לפני שנתחיל, מאמר זה נכתב במקור למגזין זמן דיגיטלי ולאור קהל היעד של מגזין זה, למען הנוחות התמקדתי ביצירה אומנותית, כגון עיצוב גרפי, למרות שתוכן המאמר תקף גם ליצירות אחרות, כגון: מוזיקה, שירה, פיסול, ציור, מוזיקה, תיאטרון, וידאו וכיו"ב.

המונופולין בזכות יוצרים

זכות יוצרים, אחת מן החברות בקבוצת הקניין הרוחני, הכוללת פטנטים, סימני מסחר, מדגמים, סוד מסחרי, מגדלים ומטפחים. זכות יוצרים מממשת, בדרכה המיוחדת, תכלית זהה כחברותיה – הגנה על זכויות בנכס בלתי מוחשי (Intangible Asset). אין זה סוד כי אינטרס החברה, זו שאנו חיים בה, כברירת מחדל מקדם את מניעתו של המונופוליזם. אם כך, מדוע החברה מתירה הגנה על זכויות בנכס בלתי מוחשי אשר בפועל מהווה הענקת מונופולין לבעל הנכס? התשובה לכך, מורכבת, מרתקת ורוויה בתיאוריות שונות מקדמת דנא, אך לצערי אין מקומה במאמר זה. יחד עם זאת, על מנת לקבל תמונה טובה יותר בגין מהות זכויות יוצרים, מספר מילים על האיזון הראוי בין האינטרס של בעל זכויות היוצרים לבין האינטרס הציבורי.

בכלליות רבה, מונופול, או במילים אחרות שליטה בלעדית של גורם יחיד בתחום מסוים, נולד כאשר הגורם הבלעדי מספק את מרבית צורכו של תחום מסוים ויש בידיו את הכוח לשלוט על המחיר הנדרש ועל ההיצע המסופק. בלעדיות זו עלולה להוביל לירידה באיכות אספקת המוצר או השירות ואף עלולה לגרום לשינוי מהותי בעלויות המוטלות על כתפי הציבור. להשפעות המונופולין השלכות ארוכות טווח אשר עלולות להוביל לפגיעה בתחרותיות ולירידה משמעותית במוטיבציה של מתחרים פוטנציאלים.

הפגיעה בתחרות עלולה, כשלעצמה, להוביל לניוון, חסך חידושי ופגיעה אנושה ביעילות השוק. לפיכך, האינטרס הציבורי מצביע על שאיפה לשוק אטומיסטי (ביזורי) אשר יקנה לחברה את כל התועלות הנובעות משוק יעיל והדרך ליישם ולשמר אינטרס ציבורי זה מתבצעת בעיקרה באמצעות חקיקה ופסיקה ענפה תוך הקפדה יתרה על האכיפה.

אם כך, מדוע זכויות קניין רוחני דווקא כן מקנות מונופולין לבעל הזכות? התשובה נמצאת בדרך בה הקניין הרוחני שומר על האיזון הראוי בין הערכים התומכים באינטרסים של כל אחד מן הצדדים. כפי שיתברר בהמשך, הגנת זכות היוצרים מקנה מונופולין מוגבל לבעל הזכות ותכליתה לספק תמריץ ראוי ליוצרים בכדי שאלה יקומו בבוקר ויצרו יצירות אשר יגוונו, יעשירו וייעלו את השוק בד בבד עם שמירה על האינטרס הציבורי. בדרך כלל התמריץ הינו האפשרות להרוויח כסף מן היצירה וזאת ניתן לביצוע אך ורק לאחר קביעת קריטריונים נורמטיביים ברורים הנוגעים ליכולת השימוש ביצירה.

זכות יוצרים

הגנת זכות יוצרים מהווה זכות שלילית המונעת גזילת פרי עמלו של יוצר היצירה. רק לבעל זכות היוצרים הזכות לאפשר עשיית שימוש כלשהו ביצירתו, כגון: פרסום או הפצת היצירה, העתקתה, שינויה ועיבודה. לכן, השאלה הראשונה שעלינו לשאול עצמנו – כיצד ניתן לזהות יצירה המוגנת בזכות יוצרים?

התשובה לכך פשוטה למדי, זכות היוצרים מגינה על 'ביטוי מקורי'. במילים אחרות, עיצוב כלשהו המכיל מרכיבים כגון: בני אדם, נוף ופעילות ספורטיבית כלשהי – מרכיבי העיצוב עצמם אינם מהווים 'ביטוי' ולכל היותר יש בהם כדי לאפיין את הרעיון מאחורי העיצוב. הגשמת הרעיון מן הכוח אל הפועל, קרי, ביטויו של, המעצב אשר מאגד את כל המרכיבים בדרכו הייחודית, הוא זה אשר מוגן בזכות יוצרים. בכדי להקל על הכרת קיומה של זכות יוצרים ביצירה, ניתן לעשות שימוש בנוסחה הבאה:

'יצירה' = 'ביטוי' + 'מקורי'

'ביטוי' <> 'רעיון'

'מקורי'= 'יצירתיות' = 'העדר העתקה'

בעבר זכויות יוצרים דבקו רק בהצגתה המוחשית של יצירה מקורית ורק מה שניתן היה להציגו באופן מוחשי, כגון: מוזיקה, הצגה, ספר וכיו"ב, זכה להגנת זכות יוצרים. כיום, די שניתן לקלוט את היצירה באמצעות אחד החושים על-מנת שזו תהנה מהגנת זכות יוצרים. בחוק זכות יוצרים, 1911, כן כן, מקור החקיקה בישראל בדיני זכויות יוצרים כמעט בן מאה, נזכרות 4 קטגוריות שונות אליהן ניתן לשייך את היצירה: יצירות ספרותיות, יצירות דרמטיות, יצירות מוזיקליות, יצירות אומנותיות, אך עם השנים הפסיקה קבעה כי רשימת היצירות המפורטות בקטגוריות אלה אינה מוגבלת. על מנת לשמר את האיזון הראוי בין המונופולין שניתן לבעל היצירה לבין האינטרס הציבורי, אחת מן ההגבלות על הגנת זכות היוצרים נמצאת בתקופת חייה הקצובה של הזכות. פרק הזמן מורכב מתקופת חיי יוצר היצירה ולה מתווספת תקופה נוספת של שבעים שנה. כלומר, עיצובו של מאן דהוא אשר נפטר לפני יותר משבעים שנה, אינו מוגן תחת הגנת זכות היוצרים. בישראל, על מנת שהמעצב ייהנה מהגנת זכות יוצרים, אין עליו חובה לבצע רישום של הזכות וזאת להבדיל מזכויות אחרות כגון פטנט, מדגם וסימן מסחר המצריכים רישום. הגנת זכות יוצרים נכנסת לתוקף באופן אוטומטי מיד עם לידתה של היצירה. כך לדוגמה, מיד עם סיום כתיבת מאמר זה, דבקה בו הגנת זכות היוצרים באופן אוטומטי, למשך תקופת חיי המחבר בתוספת שבעים שנה.

יצירה שפורסמה בישראל מוגנת בישראל ובחו"ל ויצירה שפורסמה בחו"ל מוגנת גם היא בישראל, כל עוד מקום הפרסום או השימוש ביצירה נמצא במדינה אשר גם היא וגם ישראל חברות תחת אמנה בינלאומית המסדירה את האספקטים השונים הקשורים לזכויות היוצרים.

זכות מוסרית

אחותה התאומה, אך לא זהה, של זכות היוצרים הינה הזכות המוסרית. זכות מוסרית מגיחה לאוויר העולם יחד עם זכות היוצרים אך במסגרתה, היוצר זכאי כי שמו יצוין על יצירתו, בהיקף ובמידה מקובלים. זכות מוסרית גם מקנה ליוצר היצירה את הזכות שלא יתבצע ביצירתו סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך של היצירה אשר עלול לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. זכות מוסרית אינה תלויה בזכותו החומרית של המחבר ביצירה והיא תעמוד לבעל הזכות אף לאחר שזכות היוצרים, כולה או מקצתה, הועברה לאחר. במילים אחרות, גם אם העברתם את זכויות היוצרים שלכם בעיצוב לחברה שהזמינה את העיצוב מכם, הזכות המוסרית שלכם תיוותר בידכם וזכותכם כי שמכם יופיע בסמוך ליצירה. תקופת חיי הזכות המוסרית בישראל, זהה לזו המוקנית לזכות היוצרים, קרי, חיי המחבר בתוספת שבעים שנה.

מעצב וזכויותיו ביצירה

אחת הסוגיות החשובות בדיני קניין רוחני אשר מעסיקות לא אחת את המעצבים היא השאלה – למי שייכות זכויות היוצרים בעיצוב פרי עמלם? התשובה המלאה לכך תלוית נסיבות ומצריכה ניתוח מדויק של כל מקרה לגופו. יחד עם זאת, ניתן לדעת למי שייכות זכויות היוצרים בחלק ניכר מן המקרים. כפי שצוין בפרק "זכויות היוצרים" למעלה, כברירת מחדל זכויות היוצרים בעיצוב שייכות ליוצרו. אולם מה קורה כאשר המעצב יוצר את העיצוב למזמין חיצוני או לחילופין לחברה בה המעצב עובד כשכיר. נחלק את התשובה למספר חלקים. כאשר המעצב עובד באופן עצמאי (Freelancer) ואין בהסכם בין המעצב והמזמין כדי לקבוע אחרת, זכויות היוצרים בעיצוב שייכות למעצב, גם אם קיבל תמורה על כך מן המזמין.

כאשר המעצב עובד כשכיר ואין בהסכם בין המעצב למעסיקו כדי לקבוע אחרת, זכויות היוצרים בעיצוב שייכות למעסיק.

בכל מקרה, הזכות המוסרית תמיד נשארת בידי המעצב גם אם זכויות היוצרים אינן שלו.לסיכום בעניין זה, תמיד מומלץ להימנע מלהשאיר סוגיה זו פתוחה ולקבוע למי שייכת זכות היוצרים בהסכם. אנקדוטה קצרה לצלמים שבייננו, בת.א. 190227/02 (שלום תל אביב) פרחי גורדון בע"מ נ' פרחים כפר רות בע"מ בתביעה שעניינה הפרת זכויות יוצרים בתמונת זר פרחים אשר הועתקה מאתר האינטרנט של התובעת ופורסמה באתר האינטרנט של הנתבעת. בית המשפט פסק כי למרות שמדובר בתצלום שצולם באמצעות מצלמה דיגיטלית, יש לפרש את החוק ע"י הקבלתו של התשליל לקובץ הדיגיטלי הראשוני כפי שנרשם על מדיה דיגיטלית כלשהי.

שמירה על זכות היוצרים

אין זה מספיק שבעל היצירה מודע לכך כי יש לו זכויות יוצרים ביצירה וכי אסור לאחר לעשות שימוש כלשהו ביצירה מבלי לקבל את הסכמתו של בעל היצירה. המציאות מלמדת כי עצם האיסור, אינו מונע את ביצוע ההפרה בפועל. לכן, על בעל זכויות יוצרים ביצירה לעמוד על המשמר ולאכוף את זכותו בכל פעם בה מתברר כי בוצעה הפרה של זכות היוצרים שבבעלותו.

על-מנת להתכונן כראוי לניהול הליכי תביעה נגד מפר זכויות יוצרים ביצירה שיצרתם, עליכם לזכור כי בכדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על כתפיכם, עליכם להוכיח, לכל הפחות, שני מרכיבים שונים: (1) כי יש לכם זכויות ביצירה ו-(2) כי הנתבע עשה שימוש כלשהו ביצירתכם ללא הרשאה.

במידה ואתם הנתבעים, בכדי להצליח בהגנתכם, עליכם להוכיח אחד משלושה: (1) לתובע אין זכויות ביצירה (2) קיבלתם רשות מבעל הזכויות לעשות שימוש ביצירה (3) שימושכם ביצירה נכנס לגדר ההגנות או החריגים בדין.

הוכחת זכויות ביצירה

אחת הטענות השכיחות ביותר שניתן לשמוע ממפרי זכויות יוצרים ביצירות אומנותיות הינה כדלקמן "ראיתי תמונה, לא הופיע שם כלשהו על התמונה, אז העתקתי אותה. מה אני לא בסדר? אם הייתי יודע שהיא מוגנת לא הייתי מעתיק....". אמנם סעיף 8 לחוק זכות יוצרים, 1911, מקנה פטור למפר תמים, עדיין בית המשפט הוא זה אשר יקבע בסופו של דבר האם המפר, אכן היה 'תמים' מספיק. לפני מספר שנים תוקנה פקודת זכות יוצרים ונקבעו חזקות המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע לנתבע ויחולו בכל הליך משפטי הנוגע להפרת זכות יוצרים, אזרחי ופלילי כאחד. כל עיצוב עליו מופיע שם היוצר, גם אם מדובר בשם בדוי אשר מוכר בציבור, ההנחה היא כי אותו אדם הוא יוצר היצירה ובעל הזכויות בה ועל המשתמש ביצירה הנטל להוכיח כי היצירה שייכת לו או שהוא רשאי לעשות שימוש כלשהו בה.

אמנם בתיקון לפקודת זכות יוצרים חזקה היא שזכות היוצרים ביצירה שייכת לאדם אשר שמו מופיע בסמוך ליצירה, אך בהתחשב בכך שבחלק ניכר מן העיצובים השונים, שם המעצב אינו מופיע, קל וחומר כאשר מדובר בעיצובים ממוחשבים במסגרתם קל מאוד להסיר את שם היוצר, בכל זאת יאלץ בעל זכות היוצרים להוכיח את בעלותו ביצירה. איך יעשה זאת בדיוק? התשובה די פשוטה, על בעל זכות היוצרים לדאוג, מראש, כי בידיו ראיה התומכת בבעלותו ביצירה. בהיעדר רישום סטטוטורי של היצירה, הדרך השכיחה ביותר להוכחת הזכויות ביצירה מתבצעת באמצעות ראיות המורות כי בעל הזכויות החזיק ביצירה במועד הקודם לביצוע ההפרה. אחת הדרכים הינה באמצעות משלוח היצירה בתוך מעטפה חתומה כאשר כתובת השולח הינה גם כתובת הנמען. כך בעת קבלת המעטפה, ניתן לראות כי זו הוחתמה על-ידי רשות הדואר לרבות מועד החתמתה. כל עוד המעטפה נשארת חתומה, הצגתה ופתיחתה בפעם הראשונה בפני בית המשפט מהווה ראיה לכאורה המוכיחה כי תוכן המעטפה אכן היה קיים בתאריך על גב המעטפה. שיטה זו ארכאית, אינה בטוחה ואינה מומלצת לשימוש. דרך עדיפה יותר היא פנייה לעו"ד או נוטריון אשר יאשרו תצהירו של היוצר בסמוך למועד יצירת היצירה או לפני פרסומה. במסגרת תצהיר זה, מצהיר היוצר על קיומה של היצירה ומצרפה לתצהיר, כאשר מועד אישור התצהיר מהווה ראיה לכאורה על מועד פרסום היצירה. דרך נוספת, חדשה יחסית בישראל, ניתן למצוא בארגונים פרטיים שונים אשר מספקים שרות דומה לזה הניתן על-ידי עו"ד, המתפקדים כמעין רשם זכויות יוצרים.

הגנות וחריגים

אין בכל 'ביטוי מקורי' כדי לגרור אחריו, בהכרח, הגנת זכות יוצרים. לדוגמה, מימוש רעיון טכנולוגי יהיה מוגן באמצעות פטנט, כפי שניתן לראות בפיתוח תרופות או ישמר כסוד מסחרי כפי שניתן לראות בעת פיתוח בשמים. כך גם ביטויו של אמן היוצר מוצר מוחשי, כגון כלי מטבח, המיוצרים באופן תעשייתי, אינם מוגנים במסגרת הגנת זכות יוצרים, אלא באמצעות הגנה קניינית אחרת הידועה כמדגם. כך או כך, זכות יוצרים לא תדבק ברעיון, שיטת ביצוע או תהליך, מושג מתמטי, עובדות כשלעצמן וחדשות, אלא אך ורק בדרך ביטוין.

בנוסף, ניתן לעשות שימוש ביצירה מבלי לקבל את אישור בעלי זכויות היוצרים בה, במקרים מאוד ספציפיים ומוגבלים כגון: מחקר, לימוד עצמי, פרודיה, ביקורת, תמצית עיתונאית וכל עוד השימוש ביצירה התבצע ב"אופן הוגן". רמת ה"הוגנות" בעת השימוש ביצירה תקבע על-ידי בית המשפט בבחנו מהי מטרת היצירה ו/או מטרת השימוש בה; אופי השימוש ביצירה, ככל שהשימוש ישא אופי מסחרי, יגבר הסיכוי כי השימוש ימצא כבלתי הוגן; ערך היצירה, השוק שלה והיקף השימוש בה.

החטא ועונשו

פקודת זכות יוצרים, מקנה לבעל זכות היוצרים, פיצוי סטאטוטורי, שאינו מצריך הוכחת נזק כלשהו אשר נגרם מן השימוש האסור ביצירה. גובה הפיצוי עומד על סך של 10,000 - 20,000 ש"ח בגין כל הפרה של זכות יוצרים במצטבר. מן הפן הפלילי, הצגה ברבים של יצירה אשר יש בה זכות יוצרים לשם תועלת פרטית וללא הסכמת בעליה מהווה עבירה פלילית שהעונש בגינה הינו מאסר 3 שנים וקנס וכך גם לעניין החזקה ו/או מכירה ו/או השכרה ו/או הפצת עותק מפר של יצירה לשם מסחר מהווה עבירה פלילית שהעונש בגינה הינו מאסר 3 שנים או קנס.

מאחר ועל כל הפרה, ניתן לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק, באופן תיאורטי, פרסום עמוד מעוצב באינטרנט יכול להיות מוצג על דפדפנם של מאות אלפי גולשים. בהתאם לחישוב מתמטי פשוט, גובה הפיצוי יכול להגיע לעשרות מיליונים. אולם, לפני שתתחילו לספור את המיליונים שיפסקו כפיצוי בגין הפרת זכויותיכם, יש חריג לכלל. בת"א 6182/04 (מחוזי ירושלים) לייבדיאנאס נ' קופמוי-ווב ואח', נפסק כי גם אם הועתקו מספר עמודי אינטרנט, תוך ביצוע הפרת זכויות יוצרים, לעניין הפיצוי שיפסק, בית המשפט רואה בהעתקת כל עמודי האינטרנט - כהפרה אחת ולא מספר הפרות המאפשרות פיצוי גבוה יותר. בית המשפט ציין כי בכדי לזכות בפיצוי עצמאי בגין העתקת כל עמוד אינטרנט בנפרד, על התובעת להוכיח כי העתקת כל אחד מן הדפים מהווה הפרה עצמאית של יצירה העומדת בפני עצמה. בית המשפט הוסיף כי אין זה מספיק לטעון שניתן להגיע לכל עמוד בנפרד בכדי להפוך כל עמוד באתר ליצירה עצמאית. לשם הוכחת עצמאות עמוד האינטרנט יש להוכיח כי כל אחד מן העמודים: (א) בעל חשיבות כלכלית נפרדת (ב) מהווה עמוד הנצרך על ידי משתמשי האתר בנפרד (ג) הושקעה בו השקעה נפרדת (ד) ומה מידת ההשקעה בכל עמוד. לאחר ניתוח הראיות ושימוש בהלכות שנקבעו בנוגע להפרות בעולם הפיזי, בית המשפט מצא כי בהעתקת 4 עמודי האינטרנט מתקיימת הפרה של זכות יוצרים אחת, בגינה נפסק פיצוי סטאטוטורי בסך 20,000 ש"ח ופיצוי נוסף של 10,000 ש"ח בגין הפרת הזכות המוסרית.