Share


תאריך: 02.03.2006
הליך: פ` 1538/05
בבית משפט השלום בצפת
בפני כבוד השופט פיילס בן
הצדדים: מדינת ישראל נ` סמית דין
 
עובדות:
 כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה של בת זוגתו.
לגירסתה,  תיארה המתלוננת כי ראתה במחשבו של הנאשם אתר אינטרנט פדופילי המציג קיום יחסי מין עם ילדים בני שלוש. כשניסתה לשוחח עם הנאשם על האתר, הנאשם תפס אותה בעזרת שתי ידיו בגרונה וחנק אותה. 
לגרסת הנאשם, כשחזר הביתה מעבודתו החלה המתלוננת לצעוק עליו בעקבות חששה כי הנאשם צופה באתרי פורנו. בתגובה לצעקות הנאשם הניח את ידו האחת על כתפה של המתלוננת ובידו השניה כיסה את פיה.
 בגרסתו תיאר הנאשם כי כשבוא לפני התלונה הציע למתלוננת כי יפרדו והתלונה אשר הוגשה כנגדו נעשתה כמעשה נגד של המתלוננת כנגדו.
המתלוננת אישרה כי הנאשם מעולם לא הרים עליה יד בעבר
 
 נקבע:
בית המשפט קבע כי גרסתו של הנאשם היתה אמינה קוהרנטית ומתאימה לגירסה שנתן במשטרה. עם זאת גרסת המתלוננת היתה רצופה סתירות ונעדרת ראיות. בית המשפט הביע תמיהה לגבי העדר ראיות המעידות על תקיפת המתלוננת. חניקה בעוצמה כפי שהמתלוננת מתארת היתה צריכה להשאיר סימנים כלשהם. מה גם שאמה של המתלוננת הגיע בסיום הריב ואף היא לא הבחינה בסימנים.
אשר על כן, לא הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.
כמו כן, בית המשפט לא מצא צורך לקבוע האם הנאשם נהג לצפות באתרי אינטרנט פדופיליים. ברם. כבוד השופט המלומד ציין כי אף שהמחשב נבדק לא נמצאו ראיות לאתר שכזה.
לעניין גרסתו של התובע בה תיאר כי סתם למתלוננת את פיה קבע בית המשפט כי מדובר בעבירה של תקיפה. אולם מכיוון שלא הוגשה תלונה בגין תקיפה הרי שלא ניתן לקבוע ממצאים לעניין הסכמתה של המתלוננת.
לאור האמור זוכה הנאשם מחמת הספק.


 

בתי המשפט

 

פ 001538/05

בית משפט השלום צפת

 

02/03/2006

תאריך:

כבוד השופט פיילס בן

בפני

 

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

 

המאשימה

 

 

 

 

 

נ ג ד

 

 

 

סמית דין

 

 

הנאשם

 

 

 

 

 

ב"כ המאשימה: רס"ר רומאו חורי

הנאשם: בעצמו ועל ידי ב"כ עו"ד פנינה ולרי

נוכחים:

 

הכרעת דין

 

הנני מודיע בתחילת דבריי , כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

 

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו יוחס לו, כי ביום 17.9.05, סמוך לשעה 20.00 תקף הנאשם את בת זוגתו (להלן: "המתלוננת") בכך, שתפס אותה בשתי ידיו בצווארה והחל לחנוק אותה.

 

            על בסיס זה, נטען כי הנאשם ביצע עבירה לפי הסעיף 382 (ב) (1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 .

 

2.         האשמה מתבססת על עדותה היחידה של המתלוננת.

 

3.         אין חולק, כי המתלוננת הייתה בת הזוג של הנאשם במשך 3 שנים וכי במהלך תקופה זו, הנאשם לא הרים יד על המתלוננת.

 לזוג ילד משותף אשר הינו כיום בן שנתיים.

 

הרקע לארוע הוא חששה של המתלוננת, כי הנאשם צופה באינטרנט בפונוגרפייה   בה מעורבים ילדים.

 

לגרסת המתלוננת משסיפרה לנאשם, כי היא חושדת בו בצפייה בפורנוגרפייה בה מעורבים ילדים אז הוא תפס אותה בשתי ידיו וחנק אותה.

 

לעומת זאת, לגרסת הנאשם הוא סתם בידו את פיה של המתלוננת על מנת לגרום לה להפסיק לצעוק.

 

4.         גרסת המתלוננת:

 

המתלוננת העידה בעדותה הראשית על נסיבות הארוע ולדבריה: "זה התחיל בכך שראיתי אתר פדופילי במחשב של דין, הוא מראה סקס עם ילדים בני שלוש, ארבע זה נורא הדאיג אותי כי יש לי ילד, רציתי לדבר על זה עם דין , ניגשתי אליו לומר לו מה ראיתי, דין נורא נלחץ , הוא אמר לי שזה לא ענייני מה שקורה במחשב זה חיים שלו ואין לי כל זכות לחטט שם, מכיוון שהמחשב נמצא בבית שלי יש לי ילד קטן בבית חשבתי שזה כן ענייני מה קורה וניסיתי להסביר ולדבר על זה" (עמ. 2 ש.   6-11).

 

בהמשך, מסרה המתלוננת, כי: "וככה התחממו העניינים ודין פשוט תפס אותי בשתי הידיים וחנק אותי, זהו פשוט הרגשתי שאין לי אויר לנשום" (עמ. 2 ש. 13-14).

 

בתגובה על כך סיפרה המתלוננת, כי: "הייתי קצת בהלם אחרי המקרה הזה ולקח לי כמה דקות להבין שאני צריכה לקחת את הילד שלי ולברוח משם, שאין לנו מה לעשות שם וזה מה שעשיתי" (עמ. 2 ש.15-16).

 

במהלך החקירה הנגדית, אישרה המתלוננת כי לא ראתה את הנאשם צופה באתר פדופיל, כאשר הנאשם עדיין לא מחק ההיסטוריה במחשב ובזמן שישן הנאשם, הפעילה המתלוננת את המחשב.

 

לענין הטענה לפיה, לפני יום הארוע הנאשם הביע בפני המתלוננת את כוונתו לנתק את היחסים עימה, השיבה המתלוננת, כי: "זה לא נכון ששבוע או שבועיים לפני הארוע דין אמר לי שהוא רוצה לסיים את היחסים ולצאת מהדירה ... " (עמ. 3 ש. 10-12) [S1]  ו ובהמשך  ובהמשך "זה לא נכון שהוא הציע לי לסיים את הקשר בצורה יפה, ושהוא ישלם עבור צרכיו של הילד, הוא לא הציע לי שניפרד אבל יכול להיות שלאחר מריבה שהיתה לנו החלטנו שעדיף שניפרד וכדאי שדין יחפש דירה ... רק דיברנו על זה, דין החל לחפש דירה אחרת" (עמ. 5 ש. 19-23).

 

המתלוננת אישרה כי מידי פעם נהגה לגלוש באינטרנט אך לא הצליחה "להגיע לשום מקום" מאחר ולא הצליחה להיכנס לקונטרול פנל, שזוהי הבקרה של המחשב שהינה מוגנת אך אז לא חיפשה "שום דבר" (עמ. 4 ש. 5-9).

 

עוד מסרה המתלוננת, כי: "אני לא איימתי על דין, שיתן לי את המחשב אחרת הוא לא יוכל לראות את הילד, אני לא מאיימת" (עמ. 3 ש. 24-25) ובהמשך אישרה המתלוננת, כי "רציתי לקבל הסבר מדין על דבר נורא חמור שמצאתי במחשב על סקס עם ילדים בני שלוש או ארבע, זה נכון שאמרתי במשטרה שאם הוא לא יתן לראות את זה, אני לא אתן לך לראות את הילד" (עמ. 4 ש. 13-15).

 

לעצם עצמת התקיפה כלפיה אומרת המתלוננת, כי: "נפגעתי מאד קשה, חנקו אותי בשתי ידיים לא היה לי אויר לנשום" (עמ. 4 ש. 23-24).

 

5.         ראיות ההגנה.

           

לגרסת הנאשם, בהיותו בעבודה המתלוננת התקשרה אליו סיפרה לו, כי היא לא מצליחה להיכנס לאינטרנט, כאשר הנאשם הגיע הביתה הוא הפעיל את המחשב ונכח כי קיימת בעיה להיכנס לקונטרול פנל, לשאלתו אמרה המתלוננת, סיפרה לו כי היא רוצה לראות מה שהוא רואה באינטרנט, הכוונה לפורנו.

 

הנאשם סיפר כי בעבר היו וויכוחים בין בני הזוג עקב כך שהוא רגיל לצפות בפורנו באמצעות המחשב. 

 

במקרה הנוכחי, המתלוננת החלה לצעוק ואמרה לו שהוא לא יראה את הילד יותר ואף חזרה על כך וצעקה באוזנו של הנאשם.

 

בתגובה על כך לגרסת הנאשם: "הסתובבתי קצת, שמתי יד אחת על הכתף שלה ויד שנייה על הפה... היא שתקה, קמתי מהכיסא והרמתי את הילד ואז היא יצאה החוצה למרפסת ואני לקחתי את הסיגריות שלי והצטרפתי אליה. שם דיברנו לא בצעקות, ניסיתי להסביר לה ולהראות לה כמה לא טוב לנו ביחד ויהיה יותר טוב אם אני אעזוב, שזה היה רצוני כבר הרבה זמן לעזוב אותה. היא נתנה רושם שהיא הסכימה ואז בערך באותו זמן השכנה פתחה את הדלת למטה ושאלה את ימית אם היא רוצה לבוא לטייל והיא אמרה לה לא היא אמרה לי שהיא צריכה להגיע לעבודה, היא נכנסה למקלחת להתכונן, השכנה עזבה. לקחתי את הילד התיישבתי בסלון, שמתי לו טלויזיה ושם ישבנו.

 

אמא של ימית הגיעה ושאלה איפה ימית ושאלה מה קורה אמרתי לה שהיא בחדר ...ואחרי תקופה קצרה הילד, ימית ואמא שלה עזבו, כמה שעות אחרי זה קיבלתי טלפון מימית שאמרה שהיא תהיה אצל ההורים שלה עד שאפנה את הדירה, אמרתי לה שזה יהיה בערך ביום רביעי " (עמ. 12 ש. 4-16).

 

הנאשם הסביר את מעשה סתימת הפה של המתלוננת, כי לדבריו: "היא היתה בכריזה של צעקות והיא חזרה על עצמה כל הזמן, רציתי להרגיע את המצב והצלחתי" (עמ. 12 ש. 23-24).

 

לגבי אופן הפעלת כח כלפי המתלוננת: "שמתי את היד בעדינות, לא היתה שום אלימות ובלי כל מטרה לפגוע" (עמ. 12 ש. 24-25).

 

הנאשם סיפר על כך, כי בעבר ייזם הליכים משפטיים בקשר לילד, הגשת תביעת אבהות בבית משפט, יצירת קשר עם העובדת הסוציאלית.

 

הנאשם סיפר, שבעבר הוא עזב את הבית למספר חודשים לאחר שנולד הילד המשותף לבני הזוג, כי המתלוננת לא רשמה אותו כאביו של הילד משכך לגרסת הנאשם הוא נאלץ לפנות לעורך דין לקביעת סדרי ראייה עם הילד.

 

לטענת הנאשם, קורה שעולה סרט פונוגרפי בנושא פדופילים באינטרנט, כי יש תכנית ב"פס חיפוש" לפיה, ניתן לבחור בסרט על פי רשימה.

 

במהלך החקירה הנגדית אישר הנאשם, כי שבוע לפני הארוע הוא פנה אל המתלוננת אמר לה שלא טוב לו איתה ושהוא רוצה לעזוב (עמ. 16 ש. 1-3).

 

בחקירתו במשטרה (ת\1) סיפר הנאשם, כי : "אני הייתי בעבודה וכנראה שימית נכנסה למחשב לאינטרנט ובדקה את ההיסטוריה של המחשב וגילתה שנכנסתי לאתרי פורנו ואז כשחזרתי הביתה בשעה 18.00 לערך נכנסתי לבית ואז ימית אמרה לי שלום שלום ונכנסתי למחשב והדלקתי אותו ואז ימית ניגשה אלי ואמרה לי מה זה אתה הגולש לדברים כאלה? אז אמרתי לה , כן ושאני לא חושב שפורנו זה דבר רע ואז ימית אמרה לי אתה חתיכת פדופיל, חולה סוטה והתחילה לצעוק ואז קמתי לפינת האוכל ימית באה אחריי ואמרה לי אתה לא תראה את הילד בחיים שלך וכל זה בצעקות חזקות ואז היא אמרה לי חתיכת פדופיל...

 

ואז אני סתמתי לה את הפה עם היד שלי שלא ישמעו את הצעקות שלה, רציתי שתהיה בשקט, כי היא דיברה חזק ואמרה דברים נוראים.

 

הילד שלנו היה על הריצפה ואז אני הרמתי אותו כי הוא התחיל לבכות, הוא נבהל ואז ימית לקחה ממני את הילד ויצאה למרפסת ועישנה סיגריה ואני יצאתי אחריה והתחלנו לדבר ..."

 

עדת ההגנה הגב` תמי תמיר עובדת במשרד תיווך אישרה, כי בחודש יולי או אוגוסט (לפני מועד הארוע) הנאשם פנה אליה לחפש דירה להשכרה באזור ראש פינה וכי הנאשם אף שילם מראש דמי תיווך.

 

עד ההגנה דוד אייל סיפר, כי הוא משמש כמנהל עבודה של הנאשם וכי יום לפני הארוע שוחח עם הנאשם על בעיות בזוגיות של הנאשם והציע לו, שיעזוב את הדירה ויבוא לגור עימו.

 

6.         ניתוח הראיות ומסקנות.

           

לאחר ששקלתי את הדברים, באתי לכלל מסקנה, שהתביעה לא השכילה להוכיח את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר וכי לא ניתן להעדיף גרסת המתלוננת על פני עדות הנאשם ולבסס הרשעה בפלילים על עדותה של המתלוננת בלבד לנוכח התמיהות והקשיים כפי שיפורטו להלן.

 

נראה לי, כי מן הראוי היה לבצע חקירה מעמיקה יותר על ידי גביית גרסתה של האם, כדי שמשפט צדק ייעשה ותתגלה האמת.

 

גרסת המאשימה מתבססת כאמור על עדותה היחידה של המתלוננת. עדות זאת השאירה בי ספק במובן זה, שנטען כי מעשה החניקה הנטען לא השאיר כל סימן על צווארה של המתלוננת. חרף עוצמת החניקה לגרסת המתלוננת. לענין זה, אין חולק כי בסמוך לאחר המקרה המתלוננת נפגשה עם אמה אך האם לא נחקרה וכך אין בפני ראייה בדבר הגרסה שנמסרה לאם. סביר להניח, כי אמה של המתלוננת היתה מבחינה בסימני חניקה בצווארה של בתה.

 

למתלוננת אין תעודה רפואית המעידה, כי נחבלה בארוע ואין עדות אובייקטיבית של מי, בכך שהחניקה על צווארה של המתלוננת הותירה סימנים על גופה. משנטענת לעוצמת החניקה, הדעת נותנת, כי החניקה היתה מותירה סימנים וכי סימנים אלה היו נראים לעיני אמה של המתלוננת אשר נפגשה איתה בסמוך לאחר הארוע.

 

כדי להרשיע את הנאשם, על בית המשפט להשתכנע באשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר, עד לאפשרות קרובה ביותר לוודאות (ע"פ 6251/94 סימון בן ארי נ. מ"י פ"ד מט(3)45 בעמ. 69,70).

 

משהתשתית הראייתית של המאשימה מתבססת על עדותה של המתלוננת בלבד, יש צורך שינתן מלוא האמון בעדות המתלוננת ובגרסתה.

 

לא יכולתי לייחס למתלוננת אמון במידה הנדרשת, הרושם שהותירה המתלוננת בתשובותיה לשאלות בחקירה הנגדית, היה שהיו שיקולים נוספים שהניעוה אותה ממתן עדותה.

 

המתלוננת אמנם חזרה על גרסתה בדבר התנהגותו של הנאשם כלפיה והרקע לדברים.

 

על רקע סרובה של המתלוננת בעבר, לאפשר לנאשם לראות את הילד, טענה שלא נסתרה, קיים חשד כי משביקש הנאשם להיפרד מהמתלוננת היא העלילה על הנאשם עלילה בדבר אופן התקיפה כלפיה.

 

אף ניכרו מספר סתירות בגרסתה של המתלוננת ביחס לאיום אשר השמיע כלפיה הנאשם וביחס לכוונתו של הנאשם להיפרד ממנה. 

 

יצויין, כי המתלוננת אישרה כי במשך כל שנות היכרותם הנאשם לא השתמש באלימות כלפיה, למרות שבין בני הזוג היו ויכוחים בעבר.

 

לעומת זאת, הנאשם מסר גרסה אשר תוכנה עיקבית לגרסתו במשטרה.

 

במהלך החקירה הנגדית, הנאשם לא מסר אמרות בלתי הגיוניות, שיש בהן כדי לעורר את הספק בגרסתו.

 

גרסת הנאשם אף נתמכת באופן חלקי ע"י עדי ההגנה.

 

לא זו אף זו , התרשמתי מהופעתו של הנאשם בפני , אשר מסר דבריו ברוגע, בקול נמוך ובאופן שקול.

 

על כן, התרשמתי כי העדות אמינה ככל שהיא מתייחסת לגרסתו של הנאשם, בדבר סתימת פיה של המתלוננת.

 

אין בידי, ולא מצאתי צורך לקבוע במסגרת הכרעת הדין, אם הנאשם נהג לעסוק גם בצפייה בפורנו של הסוג הנטען. עם זאת, אציין כי אף שהמחשב נבדק, כפי הנראה לא נמצאה ראייה לתמוך בטענת המתלוננת.

 

נזכור, כי לא על הנאשם רובץ הנטל להפריך את גרסת המאשימה. אל מול גרסת המאשימה ניצבה עדותו של הנאשם, עדות זו לא הופרכה, מהמנותו של הנאשם לא נפגמה במהלך החקירה הנגדית.

 

לענין השלכת מעשה סתימת הפה, כגרסת הנאשם, אני סבור כי המדובר לכאורה בתקיפה בהתאם לסעיף 378 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 . לא מקובלת עלי הטענה כי המדובר במעשה שאינו פסול משבוצע כלפי בת זוג.

 

אולם, משאין בפני תלונה בגין מעשה התקיפה, על פי גרסת הנאשם, נעדר רכיב העבירה בנוגע להעדר הסכמה.

 

על כן, אין בידי להרשיע את הנאשם בגין תקיפה כלפי בת זוגו, בהתאם לגרסתו.

 

סיכומו של דבר, אני קובע כי המאשימה לא עמדה בנטל הראייה במידה הדרושה במשפט פלילי, להוכיח את העבירה המיוחסת לנאשם.

 

 

 

 

 

 

לפיכך, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

 

ניתנה היום ב` באדר, תשס"ו (2 במרץ 2006) במעמד הצדדים.

 

פיילס בן, שופט

 

 

 



02/03/2006



חדשות
ארצות הברית  | אתר היכרויות יבדוק האם גולשיו עברייני מין  
ללא  | אתר craigslist ממשיך להרוויח ממודעות מין  
ארצות הברית  | 13 אתרי אינטרנט יחסמו גישה לעברייני מין  

מאמרים
ישראל  | עוד חוק נפל  
ישראל  | אינטרנט פלילי - אינטרנט אקסטרה 75  
ישראל  | הורשע צעיר שהציף שרתי מחשב וגרם לקריסתם  

פסיקה
ישראל  | פ 2225/07 (שלום ראשל``צ) מדינת ישראל נגד אברהם ליאור  
ישראל  | בפ` 1152/08 (שלום תל-אביב) מדינת ישראל נ` חיים ניסים  
ישראל  | פ 5778/07 (שלום ת``א) מדינת ישראל נ` גוריון יוסף  

חקיקה
ישראל  | הצעת חוק העונשין (תיקון- משחקים אסורים, הגרלות והימורים ברשת האינטרנט), התשס``ז  
ישראל  | חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-נתוני תקשורת), התשס``ח - 2007  
ישראל  | תיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (תפיסת חומר מחשב), התשס``ג 2003  

מקורות מקוונים
קנדה  | המרכז הבינלאומי למניעת הפשיעה - ICPC  
גרמניה  | המרכז האינטרנטי למחקרי שחיתות - ICGG  
אילינוי  | הלשכה הלאומית לפשעי ביטוח - NICB  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2019