Share


תאריך: 15.05.2006
ת.א. 2160/01
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב
בפני כבוד השופטת רות רונן
Microsoft Irland Operations Limited נ` ריאלטק תוכנה (1995) בע"מ
 
עובדות:
הנתבעת הינה חברה העוסקת בהפצה ושיווק של חבילות תוכנה ומוצרים נלווים, אשר התקשרה עם התובעת – מיקרוסופט אירלנד – בהסכם שיווק ללקוחות גדולים שבמסגרתו קיבלה זכות לרכוש רישיונות שימוש בתוכנות מיקרוסופט ולמוכרם ללקוחות סופיים בישראל.
התביעה הוגשה על ידי מייקרוסופט, בין היתר בגין תפיסת ראיות שונות על ידי המשטרה אצל הנתבעת, ופתיחת חקירה פלילית נגדה, בחשד לעבירות פליליות הנוגעות למוצרים של תובעת וכן של Microsoft Corporation
הנתבעת נקטה בתביעה שכנגד בגין עילות שונות, וביניהן אי חידוש הסכם שלא בתום לב, עשיית עושר שלא במשפט, ניצול לרעה של מונופולין.
 
נפסק:
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 783,764.76 דולר כערכם בשקלים ביום הגשת התביעה (8.8.01), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
לעומת זאת, התביעה שכנגד נדחתה.
כמו-כן, נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד  לטובת התובעת בסך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ.
 
 

 
      בתי המשפט

 

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

ת"א 002160/01

 

לפני:

כב` השופטת רות רונן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התובעת והנתבעת שכנגד:     Microsoft Irland Operations Limited

ע"י ב"כ עו"ד ר` גזית ועו"ד ר` ז`אן

 

- נ ג ד -

                   

הנתבעת והתובעת שכנגד:     ריאלטק תוכנה (1995) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד י` בנקל ועו"ד ש` גלינקא

פסק דין

 

1.         לפני תביעה ותביעה שכנגד.

 

התובעת (להלן: "מיקרוסופט") היא חברה המאוגדת באירלנד, ועוסקת, בין היתר, במכירת מוצרי תוכנה למחשבים. הנתבעת (להלן: "ריאלטק") היא חברה המאוגדת בישראל, ועוסקת, בין היתר, בהפצה ושיווק של חבילות תוכנה ומוצרים נלווים.

 

התביעה

 

2.         מיקרוסופט משווקת את מוצרי התוכנה מתוצרתה ללקוחות סופיים, בין היתר באופן הבא: היא מוכרת רישיונות תוכנה לגופים גדולים באמצעות מספר משווקים מורשים שעמם התקשרה בהסכם שיווק ללקוחות גדולים (Large Account Reseller; להלן: "LAR"). משווקי ה-LAR המורשים רוכשים את הרישיונות המתאימים לגופים גדולים ממיקרוסופט, ומוכרים אותם ללקוחות סופיים.

 

ריאלטק התקשרה עם מיקרוסופט בהסכם LAR, שבמסגרתו קיבלה זכות לרכוש רישיונות שימוש בתוכנות מיקרוסופט ולמוכרם ללקוחות סופיים בישראל. בסך הכל התקשרו הצדדים בשלושה הסכמים: הראשון, מיום 1 ביולי 1998 עד 30 ביוני 1999; השני, מיום 1 ביולי 1999 עד 30 ביוני 2000, והשלישי, הוא הסכם ה-LAR נושא התביעה דנן, נחתם ביום 1.7.00 והסתיים ביום 30.6.01 (נספח א` לכתב התביעה; להלן: "ההסכם").

 

3.         מיקרוסופט טוענת בכתב התביעה, שבתקופה האחרונה, בסמוך לפני הגשת התביעה, היה חוסר שביעות רצון מתפקודה של ריאלטק כתוצאה ממספר גורמים: ריאלטק מכרה רישיונות לא מתאימים ללקוחות; בסמוך לסיום תוקפו של ההסכם נדרשה ריאלטק להגדיל את מכתב האשראי שניתן להבטחת חובותיה למיקרוסופט, וסירבה לעשות זאת בתירוצים שונים, ואף דרשה שתקופת האשראי שהעניקה לה מיקרוסופט תוארך; בסמוך לתום תקופת ההסכם פשטה משטרת ישראל על משרדי ריאלטק, תפסה ראיות שונות ופתחה בחקירה פלילית נגדה, למיטב ידיעת מיקרוסופט, בחשד לעבירות פליליות הנוגעות למוצרים של מיקרוסופט ו-Microsoft Corporation (להלן: "מיקרוסופט העולמית").

 

            מיקרוסופט טוענת, שבתום מועד ההסכם, 30.6.01, פקע ההסכם ובא אל סופו. בין הצדדים לא נחתם כל הסכם חדש, וביום 9.7.01 הודיעה מיקרוסופט לריאלטק באופן רשמי כי לא ייחתם עמה הסכם LAR חדש במקום זה שהסתיים.

 

4.         לטענת מיקרוסופט, ריאלטק הזמינה רישיונות שימוש ונותרה חייבת בגינם סכום שלא שולם בסך 890,314.28 דולר בערכי קרן (טבלת ריכוז החשבוניות שטרם נפרעו על-ידי ריאלטק בצירוף הפרשי ריבית צורפה כנספח ד` לכתב התביעה, והעתקי חשבוניות ששוגרו לריאלטק ולא נפרעו צורפו כנספח ה`). ריאלטק אף הודתה, באמצעות מר רונן ילין, בחלק מהחוב. לפי הוראת סעיף 15.3(d) להסכם, במועד פקיעת החוזה יועמדו מלוא החובות למיקרוסופט לפירעון מיידי. חרף דרישות חוזרות ונשנות לא שילמה ריאלטק את החוב, ומכאן התביעה, שהועמדה על סך 3,808,362.67 ₪. לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה לדין האירי, המעידה שריאלטק חבה את הסכום הנתבע גם לפי הדין האירי.

 

טענות ההגנה והתביעה שכנגד

 

5.         בכתב הגנתה טוענת ריאלטק לשלושה ראשי הגנה עיקריים: (א) מיקרוסופט ביטלה שלא כדין ובאופן חד צדדי את ההסכם, באופן שגרם לריאלטק נזקים העולים כדי 48,134,560 ₪, שאותם היא מבקשת לקזז כנגד הסכום הנתבע, ושבגינם היא מגישה תביעה שכנגד; (ב) הסכום הנתבע על-ידי מיקרוסופט, דרך חישובו ומרכיביו שגויים, ויש לנכות ממנו סך 482,193,22 ₪ (114,807.91 דולר על פי שער של 4.2 ₪ לדולר); (ג) מיקרוסופט חייבת לריאלטק סך של 157,319.4 ₪ (37,457 דולר) – גם אותו מבקשת ריאלטק לקזז כנגד הסכום שתובעת מיקרוסופט.

 

            ריאלטק טוענת, שהחל משנת 1998 היא שיווקה מוצרי LAR עבור מיקרוסופט. היקף מכירותיה בשנת 2000 עמד על כ-20 מיליון ₪, שהם כ-40% מהכנסותיה, ושהציב אותה כמשווק ה-LAR השני או השלישי בגודלו בישראל של תוכנות מתוצרת מיקרוסופט. עם לקוחות ה-LAR של ריאלטק נמנו גופים מוסדיים רבים, לרבות מוסדות בנקאיים, משרדי ממשלה, עיתונים יומיים וחברות עסקיות גדולות. ריאלטק אף זכתה להערכה מצד מיקרוסופט בשל היקף מכירותיה הרב.

 

6.         ריאלטק טוענת, שחוזה ה-LAR מעולם לא היווה חזות הכל ביחסי הצדדים. זהו חוזה אחיד, שאף על פי שהוא תקף לכאורה לשנה אחת (מ-1 ביולי לשנת החתימה עד 30 ביוני של השנה העוקבת), הרי שהוא נחתם כעניין שבשגרה מספר חודשים לאחר מועד תחילת תוקפו כביכול, מבלי שתהיה לכך השלכה על יחסי הצדדים. הצדדים אף הגיעו להסכמות בעל-פה שאינן עולות בקנה אחד עם ההסכם, למשל, בדבר מועדי ואופן התשלום – הסכמות שהושגו בדרך כלל עם מיקרוסופט ישראל בע"מ (להלן: "מיקרוסופט ישראל"), ושהיה ברור שהן מחייבות גם את מיקרוסופט.

 

6.         לטענת ריאלטק, חלק מההסכמות בינה לבין מיקרוסופט הושגו בתיווכה של מיקרוסופט ישראל, שהיא חברת בת של מיקרוסופט העולמית, וששימשה בין היתר כנציגת מיקרוסופט ונושאת דברה, ואף הורשתה לפעול בחשבונה של ריאלטק אצל מיקרוסופט. לא היה עוררין, כך נטען, כי הסכמות שהושגו בין ריאלטק למיקרוסופט ישראל מחייבות את מיקרוסופט, ובמשך כל תקופת ההסכם נהגו הצדדים על פי הסכמות אלו.

 

7.         מערכת היחסים ששררה בין ריאלטק למיקוסופט הייתה בעיקרה מערכת יחסים של יצרן – משווק. תנאיה, ובכללם: מועדי תשלום, אופן התשלום, ערובות, הודעות הדדיות, פתרון חילוקי דעות בקשר לחיובים שוטפים ועוד, סוכמו בין הצדדים בכתב, בהתנהגות ובעל-פה במהלך שנות עבודתם המשותפות. ריאלטק טוענת כי לשני הצדדים היה ברור שמערכת היחסים ביניהם היא ארוכת טווח, ועניין זה מצא ביטויו בין היתר בהסכמי רישוי מסוג Enterprise (להלן: "הסכם אנטרפרייז"), שבהם התקשרו לקוחות הקצה של מיקרוסופט עם ריאלטק. מדובר בהסכם תלת שנתי עם אופציה להארכה בשנה נוספת, שלפיו הצרכן-המשתמש שוכר את זכות השימוש בתוכנה ומשלם בתחילת כל שנה את דמי השכירות שנקבעו, לפי מספר התחנות שהוא ביקש שיותקנו במשרדיו. הצדדים להסכם אנטרפרייז היו מיקרוסופט, כיצרן; ריאלטק, כספק; והצרכן-המשתמש. ריאלטק הייתה יוצרת קשר עם הלקוח, ומשמשת כנציגת מיקרוסופט לצורך הספקת הרישיונות וכן כמסלקה לגביית תמורת הרישיונות בהתאם להסכם.

 

            חלק ניכר מלקוחותיה של ריאלטק שחתמו על הסכמי אנטרפרייז היו משרדי ממשלה וגופים השייכים לממשלה, שכן בין מיקרוסופט לבין החשב הכללי נחתם הסכם גג שלפיו יותקנו במערכות המחשוב של משרדי הממשלה מוצרים מתוצרת מיקרוסופט. בהתאם להסכם זה פרסמה הממשלה מכרזים שאליהם ניגשו ספקי ה-LAR של מיקרוסופט בארץ, ובהם גם ריאלטק. בהקשר זה נטען, שחתימתה של מיקרוסופט על הסכמי האנטרפרייז, שבהם שימשה ריאלטק כספק, מעידה על הסכמה מצדה לכך שהתקשרותה עם ריאלטק היא לתקופה העולה על שנה אחת. ריאלטק מוסיפה, שעצם בחירתה כספק LAR הביא ליצירת קשרי עבודה עם לקוחותיה, אשר התבטאו במכירת מוצרים נוספים מתוצרת מיקרוסופט, שהיוו בסך הכל כ-80% ממחזור המכירות של ריאלטק. היקף מכירותיה של ריאלטק לשנת 2001 במוצרי LAR הגיע כדי 17,000,000 ₪, והיקף מכירותיה של כלל מוצרי מיקרוסופט באותה שנה הגיע כדי 48,000,000 ₪.

 

8.         ריאלטק טוענת שלא היה כל טעם ענייני להפסקת ההתקשרות עמה. אשר לדרישה להעמדת מכתב אשראי על סך 200,000 דולר – ריאלטק טוענת שאכן מדובר בדרישה חדשה שהועלתה מצד מיקרוסופט, שכן מכתב האשראי הקודם היה בסך 100,000 דולר, אולם ריאלטק ניהלה מו"מ לגיטימי בקשר לכך, ובסופו של דבר הסכימה לדרישה ואף שיגרה למיקרוסופט, ביום 11.7.01, טיוטה של מכתב אשראי לאישור (נספח ד` לכתב ההגנה).

 

            אשר לחקירת המשטרה – ריאלטק טוענת, שבמהלך החיפוש נתפסו 15 קופסאות סגורות של מוצרים שנחשדו כמזויפים על-ידי נציג מיקרוסופט ישראל שהתלווה לקצין המשטרה, וששוויין הכולל אינו עולה על אלפי דולרים בודדים. מדובר בתוכנות שנתפסו באריזתן המקורית, שריאלטק רכשה ממשווק מורשה של מיקרוסופט. עד למועד הגשת כתב ההגנה לא הובאה כל אסמכתה שהתוכנות מזויפות, וריאלטק טוענת שהיא לא נתנה יד למסחר או שימוש בתוכנות מזויפות מתוצרת מיקרוסופט או כל חברה אחרת. מיקרוסופט גם לא הורתה לריאלטק לחדול מלשווק תוכנות שנחשדו שהן מזויפות, או כל הוראה דומה. ריאלטק אף שיתפה פעולה עם מיקרוסופט ישראל בנושא המלחמה בזיוף תוכנות. לטענת ריאלטק, מעולם לא הייתה כל סיבה לחשוד בה שהיא סוחרת בתוכנות מזויפות, ולמיטב ידיעתה החיפוש במשרדיה נבע מחקירה שהתנהלה נגד חברות אחרות שנחשדו בנושא זה, וששמה של ריאלטק נמצא ברשימת לקוחותיהן.

 

            לנוכח האמור, טענתה של ריאלטק היא, שהטעמים שמנתה מיקרוסופט להפסקת ההתקשרות עמה – לאו טעמים הם, ואין סיבה אמיתית להספקת ההתקשרות בין החברות.

 

9.         ריאלטק טוענת שההסכם לא הגיע לסיומו, אלא שמיקרוסופט ביטלה אותו באופן חד צדדי, והפסיקה את הקשר העיסקי מסחרי בין הצדדים לאלתר וללא הודעה מוקדמת. ניסיונות הידברות עם מיקרוסופט לגבי המשך ההתקשרות העלו חרס.

 

10.       ריאלטק גורסת, שלאחר ביטול ההסכם, החלה מיקרוסופט לפעול לחיסול עסקיה של ריאלטק, וזאת על-ידי שילוב של פרסום ידיעות כוזבות אודותיה בעיתונים ובאמצעי הפרסום האלקטרוניים של מיקרוסופט, וכן באמצעות פניה ישירה ללקוחותיה של ריאלטק בדרישה לחדול לעבוד עמה. כתוצאה מכך הודיעו רוב לקוחותיה של ריאלטק על הפסקת ההתקשרות עמה, ועל ביטול הסכמים תקפים עמה. שטף הביטולים גם לריאלטק להפסדים, ומוטט את עסקיה.

 

11.       אשר לסכום הנתבע, ריאלטק טוענת שיש לנכות מהסכום סך 114,807.91 דולר בגין סכומים ששולמו בטעות, ובגין סכומים שריאלטק חויבה בהם על אף שהוצאו חשבוניות זיכוי כנגדם, כמפורט בכתב ההגנה.

 

12.       כאמור, ריאלטק הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שגרמה לה מיקרוסופט לטענתה בסך כולל של 48,134,560 ₪, אך סכום התביעה הועמד לצורכי אגרה על סך 5,000,000 ₪. עילות התביעה הנטענות בכתב התביעה שכנגד הן: הפרת הסכם; ניצול לרעה של מונופולין; גרם הפרת חוזה; פגיעה במוניטין ושם טוב; התערבות לא הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט.

 

ההגנה בתביעה שכנגד

 

13.       מיקרוסופט כופרת בטענותיה של ריאלטק. לטענתה, התביעה שכנגד אינה אלא ניסיון להתחמק מתשלום חובותיה למיקרוסופט.

 

לגוף העניין טוענת מיקרוסופט, שכל ההסכמים בין הצדדים נחתמו לתקופה של שנה, ובכלל זה גם ההסכם הרלוונטי. ההסכם פקע ולא חודש. מיקרוסופט לא נתנה הבטחה או יצרה מצג בדבר הארכה או חידוש ההסכם. הצדדים אף הסכימו שכל שינוי בהסכם יערך בכתב, ובהסכם צוין מפורשות, שהוא לא יוארך באופן אוטומאטי.

 

14.       אשר לטענת הציפייה שיצרו הסכמי האנטרפרייז, מיקרוסופט טוענת שהסכם האנטרפרייז שצירפה ריאלטק לכתב התביעה שכנגד לא צורף במלואו, ובכלל זה לא הוצגו סעיפים המתייחסים להחלפה של המשווק (Reseller) במקרה שמסתיים ההסכם בין מיקרוסופט למשווק (ריאלטק בענייננו). ההוראות הרלוונטיות להסכם האנטרפרייז קובעות, שהלקוח חייב לבחור במשווק שדרכו יתבצע הקשר עם מיקרוסופט. ברם, אם מכל סיבה שהיא חדל אותו גורם לשמש משווק של מיקרוסופט, חייב הלקוח לבחור לו מחליף (סעיף 2(d) להסכם האנטרפרייז). כלומר, ריאלטק לא הייתה יכולה לפתח ציפיות לגיטימיות על סמך הסכמי האנטרפרייז, שכן הותנה במפורש במסגרתם, בין מיקרוסופט ללקוח, ובידיעת ריאלטק, שאם תחדל ריאלטק לשמש משווק של מיקרוסופט מכל סיבה שהיא, יידרש הלקוח לבחור לו משווק אחר תחתיה.

 

15.       מיקרוסופט טוענת, שמיקרוסופט ישראל (שאינה צד להליך) אינה מוסמכת לשנות את תנאי ההסכם, ושריאלטק לא הצביעה על כל תנאי מקפח בחוזה אחיד; עוד נטען, שטענותיה של ריאלטק בדבר פגיעה במוניטין ובדבר פרסום לשון הרע נטענו בלא כל פירוט; שמיקרוסופט לא גרמה להפרת חוזה עם לקוחותיה של ריאלטק. בהקשר זה נטען, שמיקרוסופט פעלה, כפי שהייתה חייבת, להודיע ללקוחותיה של ריאלטק שעליהם לבחור משווק חדש במקומה; כן נטען שמיקרוסופט אינה מונופול ושמיקרוסופט לא הכבידה או מנעה גישה של לקוחותיה של ריאלטק; מיקרוסופט גם לא התעשרה שלא כדין על חשבון ריאלטק. הנזק הנטען – הוכחש אף הוא.

 

הפלוגתאות

 

16.       עיון בטענות ריאלטק (שפתחה בהבאת הראיות; ראו החלטת השופט שילה מיום 29.9.03) בסיכומיה מעלה את הפלוגתאות הבאות:

 

א.         האם הצדדים התקשרו בהסכם ארוך טווח – כטענת ריאלטק, או בהסכם קצוב לשנה – כטענת מיקרוסופט;

 

ב.         אם ייקבע שהצדדים התקשרו בהסכם ארוך טווח – האם ביטלה אותו ריאלטק באופן חד-צדדי ושלא כדין, ובכך הפרה את ההסכם באופן שמזכה את ריאלטק בפיצוי בגין נזקיה, ככל שיוכחו;

 

ג.          טענה חלופית שבפי ריאלטק, אף היא נשענת על טענתה שהצדדים התקשרו בהסכם ארוך טווח, היא, שמיקרוסופט לא נתנה הודעה מוקדמת לפני ביטול ההסכם, וגם בכך יש משום הפרתו;

 

ד.         טענות נוספות שטענה ריאלטק הן: שביטול ההסכם מזכה אותה בפיצוי לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט; שמיקרוסופט ניצלה לרעה את כוחה כמונופולין; ושפגעה במוניטין ובשמה הטוב של ריאלטק.

 

ה.         הצדדים אף חלוקים על הנזק שנגרם לריאלטק (ככל שיהא צורך להכריע בו), ועל סכום החוב לו טוענת מיקרוסופט בתביעתה.

 

            טענת ריאלטק בדבר תנאי מקפח בחוזה אחיד נזנחה בסיכומיה.         

 

להלן אדון בפלוגתאות הטעונות הכרעה.

 

העדויות

 

17.       מטעם ריאלטק העידו מר רונן ילין (להלן: "ילין"), ששימש כיו"ר ובעלים של ריאלטק במועדים הרלוונטים לתביעה; מר שמעון אברהמי (להלן: "אברהמי") ששימש כמנכ"לה; וגב` מיה רובינשטיין (להלן: "רובינשטיין") שעבדה בחברה והייתה בקשר עם מיקרוסופט בכל הנוגע להזמנת רישיונות. ריאלטק תמכה טענותיה בעניין הנזקים שנגרמו לה בחוות דעתו של מר שמעון דיל, רו"ח.

 

            מטעם מיקרוסופט העידו מר אריה סקופ (להלן: "סקופ") ששימש מנכ"ל מיקרוסופט ישראל במועדים הרלוונטיים; מר אייל שרם (להלן: "שרם") שהועסק במיקרוסופט ישראל ושימש איש הקשר בין ריאלטק למיקרוסופט; מר מרק קרייטון (Mark Crighton) (להלן: "קרייטון"), ששימש במועדים הרלוונטיים מנהל במיקרוסופט; וגב` מירי בן עמי (להלן: "בן עמי") שעבדה במועדים הרלוונטיים במיקרוסופט ישראל. מיקרוסופט הגישה חוות דעת נגדית מטעמה לעניין הנזק מאת מר אבי זיגלמן, רו"ח.

 

            מיקרוסופט צירפה לכתב התביעה חוות דעת של מומחה לדין האירי. ריאלטק, בסיכומיה, טענה שמסמך זה – לאו חוות דעת הוא, ושיש להחיל את חזקת שיוויון הדינים. שני הצדדים טענו בסיכומיהם לפי הדין ישראלי.

 

אופי ההתקשרות בין ריאלטק למיקרוסופט

 

18.       טענתה העיקרית של ריאלטק, עליה מושתתת בעיקרה התביעה שכנגד, היא, שמיקרוסופט וריאלטק התקשרו בהסכם ארוך טווח, ושמיקרוסופט הפרה אותו בכך שהביאה אותו לידי סיום ללא סיבה מוצדקת. כפי שאפרט להלן, איני מקבלת טענה זו, ואני סבורה כי מחומר הראיות עולה כי כוונת הצדדים הייתה להתקשר בהסכם בן שנה אחת שבסופה פג תוקפו.

 

19.       בראש וראשונה יש לפנות להוראות ההסכם. בכותרת ההסכם נכתב:

 

MICROSOFT EMEA LARGE ACCOUNT RESELLER AGREEMENT  

       FISCAL YEAR 2001

   July 1, 2000 to June 20, 2001

 

          תחת כותרת ההסכם, בסוף הפסקה, צוין כי:

 

“This Agreement terminates on June 20, 2001 unless otherwise terminated earlier by either party.”

 

סעיף 15.1 להסכם קובע כך:

 

“General. This Agreement will not be automatically renewed upon expiration and Microsoft EOC makes no representation or commitment that it will upon expiration of this Agreement enter into a new Large Account Reseller Agreement with COMPANY.”

 

            ובסעיף 15.3 נקבע:

 

“Rights Upon Termination or Expiration. Upon any termination or expiration of this Agreement:

[…]

(e) Neither party will be liable to the other to pay any compensation for loss of profits, goodwill, or otherwise, arising as a result of the termination of this Agreement.”

 

            הוראות אלו מלמדות באופן ברור וחד משמעי, שההסכם בין הצדדים הגיע לסיומו ביום 30.6.01, ושהוא לא יחודש אוטומטית. זוהי נקודת המוצא לדיון, ועל ריאלטק, הטוענת שההסכם שונה בהתנהגות (שכן היא לא הביאה כל ראיה שהוא שונה בעל-פה או בכתב), מוטל הנטל להוכיח אחרת (וזאת בכפוף לטענת מיקרוסופט בדבר בדבר האיסור בסעיף 17.3 בהסכם לשנותו אלא בכתב).

 

20.       ההלכה הפסוקה קובעת, שכדי להוכיח שינוי בהתנהגות של חוזה שנערך בכתב, יש להוכיח גמירת דעת של הצדדים לשנות מתנאי החוזה. יפים לעניין זה דברי הנשיא שמגר:

 

"כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה. עיקרון זה נובע מהוראות סעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים, לפיהם נדרשת, כתנאי לשכלולם של הצעה וקיבול, מסקנה בדבר גמירת-דעת. [...] עקביותם הפנימית של דיני החוזים מחייבת, כי המסקנה שהוראה חוזית שונתה או בוטלה תושתת על בסיס מוצק וברור, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת עצם קיום היחס החוזי בין הצדדים. גם הצורך במערכת יחסים יציבה וניתנת לחיזוי מראש על-ידי הצדדים מחייב, כי לא בנקל יוסק מהתנהגותם של הצדדים הרצון בשינוי של החוזה ביניהם, ודברים אלו נכונים, מקל וחומר, כשמדובר בחוזה שלא נקצב לו זמן, ואשר מעצם טיבו הוא חוזה לתקופה ארוכה, כבענייננו. תרגומה המעשי של הדרישה, כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור [...] יהיה - בחוזים מסוג זה - קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, לו שותפים שני הצדדים. רק דפוס כזה, במובחן מהתנהגויות אקראיות אשר אין בינן חוט מקשר, יכול לבסס את המסקנה, כי הצדדים התכוונו שלא לקיים את החוזה כפי שהוסכם מלכתחילה ביניהם, אם כי עצם קיומו של דפוס כזה איננו מעיד על התוכן הקונקרטי של הסטיה מן החוזה המקורי, אותו יש לקרוא לתוך החוזה בין הצדדים." (ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ` גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35, 41 (1992); דברים אלה צוטטו בע"א 5630/90 תדמור נ` ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז(2) 517, 527 (1993)) [ההדגשות אינן במקור – ר` ר`]

 

הלכה זו מלמדת, שעל ריאלטק מוטל הנטל להוכיח שהצדדים גמרו בדעתם לשנות מהוראות החוזה הכתוב ולהתקשר בהתקשרות ארוכת טווח – התקשרות שלריאלטק אין גירסה משלה מהו אורכה.

 

21.       ריאלטק טוענת, שבהסכם אומנם נקבע שאורכו לתקופה של שנה אחת, אך הלכה למעשה התעלמו הצדדים מהוראה זו, והמשיכו במערכת היחסים החוזית ביניהם גם לאחר מועד פקיעתו; כך, על פי הטענה, הסכם חדש תמיד נחתם באיחור רב ביחס למועד פקיעת ההסכם הקודם, וכצעד פורמאלי גרידא. דרך פעולה זו מעידה, אליבא דריאלטק, על כוונה להתקשר בהסכם ארוך טווח.

 

ואולם, חומר הראיות מלמד שטענת ריאלטק אינה נכונה: ביום 2.7.00, יום לאחר פקיעת ההסכם שהחל ביולי 1999 ונמשך עד סוף יוני 2000 (ולפני שנחתם הסכם חדש), פירסמה ריאלטק הודעה לעיתונות שבה נכתב, בין היתר: "במקביל, הודיעה מיקרוסופט ישראל, כי היא מחדשת את ההסכם עם ריאלטק לשנת 2000 המסמיך אותה כ-Large Account Reseller ומאפשר לה לצרף ארגונים גדולים בארץ ובעולם למסגרת חוזי Select ו-Enterprise."

 

בדברים אלה יש משום הודאת בעל דין שריאלטק ידעה בפועל שתקופת ההסכם הסתיימה, שתוקפו פג, ושבכוונת מיקרוסופט לחתום איתה על הסכם נוסף, עובר למועד פקיעת ההסכם הקודם. יתרה מכך, אברהמי העיד בחקירתו שחידוש הסכם ה-LAR היה תנאי כדי להמשיך להחתים לקוחות על הסכמי אנטרפרייז (עמ` 36 שורות 12-8 לפרוטוקול ישיבת 21.6.05). מכאן, שריאלטק ידעה שאם לא ייחתם איתה הסכם חדש, היא לא תהא רשאית להפיץ ולמכור הסכמים כאלה. יש בעדות זו כדי להראות שריאלטק הייתה מודעת לחשיבות של התקשרות בהסכם חדש, שבהעדרו לא ימשכו יחסי הצדדים, כיחסים ארוכי טווח.

 

בגירסת מיקרוסופט תומכות ראיות נוספות: קרייטון העיד שאף על פי שלא נשלחה הודעה פורמאלית על כוונה להתקשר בהסכם חדש בשנים 1999 ו-2000, כן התקיימה תקשורת במהלך הרבעון האחרון של שנת ההסכם, שהעידה על כוונה כזו (עמ` 123 שורות 13-5 לפרוטוקול ישיבת 14.11.05). גם סקופ העיד בתצהירו שבשנים 1999 ו-2000 ניתנה לריאלטק הודעה על כוונה להתקשר איתה בהסכם נוסף (סע` 10 סיפה) – זאת בניגוד לשנת 2001.

 

22.       ריאלטק מבקשת ללמוד אינדיקציה לשינוי ההסכם בהתנהגות להסכם ארוך טווח, מכך שבסמוך למועד פקיעת ההסכם לא נערכו התייעצויות פנימיות או הליכי קבלת החלטות במיקרוסופט בשאלה אם להאריכו, אם לאו.

 

אין בידי לקבל טענה זו, שכן אפילו אם אניח לצורך הדיון שלא התקיימו במיקרוסופט דיונים בשאלה הנ"ל (קרייטון העיד אחרת בחקירתו; ראו עמ` 129 שורות 10-2 לישיבת יום 14.11.05), עדיין ייתכן שכל עוד לא התעוררה בעיה עם ריאלטק, לא היה צורך לקיים דיון כזה. מנקודת מבטה של מיקרוסופט, לא היה דבר-מה שיגביל אותה מלחתום עם ריאלטק על הסכם חדש; ריאלטק, מצידה, הייתה מעוניינת להמשיך בהתקשרות. במצב דברים זה, אין בהעדר התייעצות כדי להעיד על כוונה מצד מיקרוסופט להאריך את התקשרות הצדדים לזמן בלתי מוגבל, ובניגוד ללשון ההסכם.

 

            ריאלטק טוענת שהודעת הביטול, כהגדרתה, שנשלחה אליה (ר/י), מעידה שהצדדים ראו בהתקשרות הסכם ארוך טווח, שכן אם ההסכם פג, מדוע יש צורך לבטלו? גם טענה זו אין בידי לקבל. קרייטון העיד שההודעה נשלחה לשם הסרת ספק. הוא העיד, לגבי הסיבה למשלוח ההודעה: "Because obviously we were receiving communication from Realteck, so we realized that they hadn’t supposed read it the same way we had" (עמ` 121 לפרוטוקול ישיבת 14.11.05). עדות זו מקובלת עלי, ואיני סבורה שיש ללמוד מהודעה על אי הארכת ההסכם משום אינדיקציה לקיומו של הסכם ארוך טווח. יוער גם כי מנוסח הודעת הביטול (מוצג יד` למוצגי מיקרוסופט), עולה כי אין מדובר בהודעה על ביטול הסכם אלא בהודעה פורמאלית שלפיה ההסכם שתוקפו פג לא יחודש ("will not be renewed").

 

23.       ריאלטק טוענת שהסכמי האנטרפרייז מעידים על התקשרות ארוכת טווח, כיוון שהם נחתמו לתקופה של שלוש שנים עם אופציה לשנה נוספת. ואולם, הסכמי האנטרפרייז מכילים תנאי מפורש המתייחס למקרה של סיום ההסכם (או ביטולו), וקובע כדלקמן:

 

Rights Upon Termination or Expiration. Upon any termination or expiration of this Agreement:

[…]

(a) Microsoft EOC will have the right to notify each volume Licencing Customer that has designated COMPANY as its Large Account Reseller, that COMPANY is no longer a Large Account Reseller, and that with effect from the date specified by Microsoft EOC in such notice, each such Volume Licensing Customer must designate a new Large Account Reseller.”

 

סעיף זה מאפשר למיקרוסופט להודיע לצרכנים, שעליהם לעבור לספק LAR אחר אם ההסכם אם ספק ה-LAR שעמו הם קשורים בהסכם, יגיע לסיומו. מכאן, שאין בהסכמי האנטרפרייז כדי להעיד על כוונה מצד מיקרוסופט להסכם ארוך טווח. יצוין, שילין ואברהמי העידו שהם כלל לא קראו את הסכמי האנטרפרייז.

 

24.       זאת ועוד. הוכח שמיקרוסופט הקפידה להתקשר עם ריאלטק מדי שנה בהסכם חדש. גם אם ההסכם חודש באיחור, אני סבורה שפרקטיקה מסורבלת זו מעידה על רצונה של מיקרוסופט לשמור לעצמה את האפשרות שלא להתקשר בהסכם חדש, ולהביא את יחסי הצדדים לסיומם, לפי שיקול דעתה. מקובל עלי שמיקרוסופט הניחה שבדרך כלל היא תתקשר עם ספק LAR במספר הסכמים חד שנתיים עוקבים. זאת אפשר ללמוד, כפי שמבקשת ריאלטק לעשות, מהסכמי האנטרפרייז, שהם תלת שנתיים. ואולם, אין בכוונה זו, שיצאה לפועל כל עוד שני הצדדים מרוצים מן ההתקשרות וחפצים להאריכה, כדי לגרוע מזכותה הברורה של מיקרוסופט שלא להאריך את ההסכם – זכות שעוגנה במפורש בכתובים, ושריאלטק לא הצליחה להוכיח כל אינדיקציה המעידה על זניחתה.

 

ההיפך הוא הנכון. חומר הראיות מעיד שמיקרוסופט שמרה "בקנאות" על זכות זו. זאת, משום שגם אם לא הייתה מיקרוסופט מקפידה לחתום על הסכם חדש (אך לא הייתה מודיעה על סיומו), לא הייתה מניעה מצד ריאלטק שיחסי הצדדים ימשיכו להתנהל כמות שהיו עובר לתפוגת ההסכם, כך לגירסת ריאלטק. מיקרוסופט חששה בדיוק ממצב כגון זה שאליו נקלעה בתביעה דנן, ולכן עמדה על חידוש ההסכם מידי שנה.

 

25.       מן המקובץ עולה, שריאלטק לא הצליחה להוכיח שמיקרוסופט גמרה בדעתה לשנות את הוראות ההסכם ולהתקשר עימה בהסכם ארוך טווח. כאן המקום לציין, שטענותיה של ריאלטק הן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, ושסעיף 17.3 להסכם קובע שכל שינוי מתנאיו יעשה בכתב ועל-ידי נציגים מוסמכים של החברות המתקשרות. שינוי בכתב, כידוע, לא היה, ועל כך אין מחלוקת.

 

            משהגיע ההסכם לסיומו, הייתה מקרוסופט זכאית, על פי תנאיו, שלא להאריכו, כפי שבחרה לעשות. איני מוצאת כל פסול בהתנהלותה על פי תנאי ההתקשרות בין הצדדים.

 

26.       התמונה המצטיירת עד כאן היא, שריאלטק ביססה את עסקיה על התקשרותה עם מיקרוסופט, ובכך נטלה על עצמה סיכון עיסקי גדול. לאחר שלושה הסכמים חד שנתיים ושלוש שנות התקשרות, החליטה מיקרוסופט, וסיבותיה עימה, שלא להאריך את ההסכם בין הצדדים. בכך התממש הסיכון שנטלה על עצמה ריאלטק, ועסקיה קרסו. מיקרוסופט, מצידה, לא הפרה חובה כלשהי כלפי ריאלטק.

 

27.       באי כוחה של ריאלטק הקדישו חלק נרחב מסיכומיהם (עמ` 13-5) לטענה שריאלטק קיימה את מלוא התחייבויותיה על פי ההסכם, שהיא לא הפרה אותו ושלא קמה כל עילה לבטלו באופן חד צדדי. אלא, שמסקנתי האמורה מייתרת את הצורך לבחון טענות אלו. משהחליטה מיקרוסופט, מטעמיה שלה, שלא להאריך את ההסכם, אין לראות בכך הפרה שלו.

 

            מאחר שאני סבורה כי מיקרוסופט הייתה זכאית שלא להתקשר עם ריאלטק בהסכם נוסף, איני מוצאת לנכון לבחון אחת לאחת את טענות ריאלטק ביחס לגורמים שהביאו את מיקרוסופט שלא לחדש את ההסכם. די בכך שאציין, כפי שיפורט להלן, כי מיקרוסופט החליטה כי אינה מעוניינת לחדש את ההסכם, ושהחלטה זו הייתה כנה ולא נבעה משיקולים זרים.

 

חוסר תום לב באי חידוש ההסכם

 

28.       לחילופין טוענת ריאלטק, שמיקרוסופט הפעילה את זכותה החוזית שלא להאריך את ההסכם בחוסר תום לב, ויש לראות בכך הפרה של ההסכם.

 

גם טענה זו אין בידי לקבל. יש לזכור שעל פי תנאיו המפורשים של ההסכם, יחסי הצדדים באו לסיומם במועד הנקוב בו. כפי שקבעתי לעיל, מיקרוסופט לא יצרה כלפי ריאלטק מצג שההסכם יוארך, ולא היה בהתנהגותה כדי להעיד על כוונה להתקשרות ארוכת טווח בין הצדדים. במצב דברים זה, אין לראות בהחלטה שלא להאריך את ההסכם משום חוסר תום לב. יצוין, שהפסיקה שהביאו ב"כ ריאלטק בנקודה זו מתייחסת לזכות לבטל הסכם מתמשך. שונה המצב בענייננו, בו ההסכם פקע על פי תנאיו והברורים והחד-משמעיים, וריאלטק מבקשת, הלכה למעשה, לחייב את מיקרוסופט בפיצוי בגין החלטתה שלא להתקשר עימה בהסכם חדש.

 

            ייתכן (ואיני מכריעה בכך) שבנסיבות חריגות ויוצאות דופן יש מקום לחייב בפיצוי בגין החלטה שלא להתקשר בהסכם חדש ונוסף, לאחר שתוקפו של הסכם קודם פג. ברם, אין ספק שכדי להתערב באוטונומיה של הרצון הפרטי ולחייב צד פלוני להתקשר עם אלמוני (או לשלם לו פיצויים בגין סירובו להתקשר עימו, הוא הצד השני של אותו מטבע) – נדרשות נסיבות חריגות ויוצאות דופן, למשל, מצג ברור של הצד שסרב להתקשר עם הצד האחר, שלפיו היה בכוונתו להתקשר עימו, הסתמכות על מצג זה ושינוי מצב לרעה (השוו לנסיבות שבהן יפסקו פיצויי קיום מכוח הפרת החובה לנהל משא ומתן בתום לב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973: ע"א 8144/00 עלריג נכסים (1987) בע"מ נ` ברנדר, פ"ד נז(1) 158, 170 (2002)).

 

נסיבות אלו אינן מתקיימות בענייננו. הצדדים אומנם חלוקים ביניהם לגבי הטעמים לאי הארכת ההתקשרות, אולם די בכך שלמיקרוסופט היו טעמים סבירים מנקודת מבטה שלה, שהביאוה להחלטה שלא לחתום על הסכם נוסף. כל עוד מניעים אלו אינם מעידים על שרירות לב קיצונית (ואין זה מצב הדברים בענייננו)– איני מוצאת בכך כל פסול.

 

29.       ריאלטק טוענת שהסתמכה על מצג שיצרה מיקרוסופט שלפיו לא יחול שינוי בתנאי ההתקשרות בין הצדדים, באופן שמנע ממנה מלהיערך מבעוד מועד לסיום ההתקשרות, וגרם לה נזקים אדירים. כאן המקום לשאול: אילו צעדים נקטה ריאלטק כדי לוודא שהסכם ההתקשרות איתה אכן יוארך? כפי שציינתי לעיל, נקודת המוצא ליחסי הצדדים הוא החוזה הכתוב, ובו מצוין מפורשות שתוקפו לשנה אחת. כשהתקשרה בחוזה זה נטלה על עצמה ריאלטק סיכון, והיה עליה לקחתו בחשבון בפעולותיה. ודוק: ריאלטק היא חברה מסחרית שמגלגלת מחזור של מיליוני שקלים; היא אינה מוחזקת כהדיוטה שאינה מבינה תוכנם של הסכמים, והייתה זו בחירתה שלה להתקשר עם מיקרוסופט בתנאי ההסכם.

 

30.       גם טענתה של ריאלטק בדבר העדר הודעה מוקדמת – דינה להידחות. ראשית, הטענה שלפיה היה על מיקרוסופט ליתן לה הודעה מוקדמת של שנה נטענה לראשונה בסיכומים, ודי בטעם זה כדי לדחותה.

 

דין הטענה להידחות גם לגופה. ההסכם היה קצוב בזמן, ובא לסיומו במועד הנקוב בו. יתרה מכך, ההסכם כולו הוא לתקופה של שנה, והתקשרות הכוללת בין הצדדים לאורך כל התקופה הסתכמה ב-3 שנים. במצב דברים זה, הודעה מוקדמת של שנה (כאורך ההסכם עצמו) חורגת מן הסביר. מקובלת עלי גם טענתם של ב"כ מיקרוסופט, שריאלטק לא עמדה בנטל לבסס תשתית עובדתית קונקרטית לעניין תקופה ההודעה המוקדמת (ראו הערתו של השופט אור בע"א 442/85 משה זוהר ושות` נ` מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ, פ"ד מד(3) 661, 707 (1990) (להלן: "עניין טרבנול"); וכן הערת השופט טירקל בע"א 9099/96 ידיעות אחרונות בע"מ נ` פירסטנברג, פ"ד נג(5) 1, 22 (1999)).

 

עשיית עושר ולא במשפט

 

30.       לא שוכנעתי שמיקרוסופט התעשרה שלא כדין על חשבונה של ריאלטק. בהקשר זה קובעת ההלכה הפסוקה, כי מקום שהסכם הפצה הוא לזמן קצוב והסתיים במועד הנקוב בו, אין בסיס לתביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. יפים לעניין זה דברי השופט (כתוארו אז) ברק:

 

"עקרונית יש להכיר בקיומה של עילה המתבססת על התעשרות שלא כדין, מקום שהיצרן מפר חוזה בדין שבינו לבין המפיץ. קיומה של עילה חוזית אין בו, כשלעצמו, כדי לשלול עילה מעין חוזית (ראה ד"נ 20/82 [10]). עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו. לעתים, מה שנראה כהתעשרות שלא כדין של אחד הצדדים, אינו אלא סיכון שהצדדים לחוזה נטלו על עצמם, ועל-כן "התעשרותו" של אותו צד הינה "כדין". טול, למשל, חוזה סוכנות לתקופה קצובה, שבא לסיומו עם סיום התקופה. יש להניח, כי בדרך כלל, ובהיעדר נסיבות לסתור, לא נראה בפיתוח השוק על-ידי הסוכן משום התעשרות שלא כדין של היצרן. בוודאי נאמר, כי הצדדים הסכימו מראש כי הסוכנות תימשך תקופת זמן קצובה, "והסיכון" של שוק מוצלח או שוק גרוע נלקח על-ידיהם בחשבון השיקולים." (עניין טרבנול, בעמ` 704; ראו גם דברי השופט אור, שם, בעמ` 707-706)

 

            והדברים מדברים בעד עצמם.

 

ניצול לרעה של מונופולין

 

31.       אין ממש גם בטענה זו של ריאלטק, שנטענה בשפה רפה וללא ביסוס. ריאלטק לא ביססה כל תשתית ראייתית לטענתה שמיקרוסופט היא מונופול; כך גם לגבי טענתה שהתנהלותה של מיקרוסופט פגעה בתחרות לפי סעיף 29א לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988: לא הוברר איזו תחרות נפגעת, מיהם המתחרים הפוטנציאליים, באיזה שוק מוצר מדובר וכו`. אלו טענות עובדתיות הטעונות הוכחה, וריאלטק לא הוכיחה אותן.

 

            הוא הדין גם ביחס לטענה כי פניית מיקרוסופט ללקוחות ריאלטק בבקשה שיעברו ל-LAR אחר לאחר שתם ההסכם עם ריאלטק, היא הסדר כובל כמשמעותו בסעיף 2 לחוק ההגבלים העיסקיים. ריאלטק לא עמדה בנטל להוכיח את יסוד הכבילה, ואף לא הוכיחה חשש לפגיעה בתחרות כנדרש בסעיף 2(א) לחוק. ריאלטק ממילא לא טענה לקיומן של איזו מהחזקות החלוטות הנקובות בסעיף 2(ב).

 

פגיעה במוניטין ובשמה הטוב של ריאלטק

 

32.       גם טענה זו נטענה ללא כל ביסוס ופירוט, ולא מצאתי בה ממש. המשיבה לא פרטה בסיכומיה לאלו פרסומים היא מכוונת בעילת לשון הרע, וגם לא הוכיחה שפרסומים כלשהם פורסמו על-ידי מיקרוסופט (שהיא חברה אירית, כאמור). יתרה מכך, ריאלטק לא הוכיחה שהאמור בפירסומים כלשהם אינו אמת.

 

סיכום ביניים

 

33.       הוכח שהצדדים התקשרו בהסכם שתוקפו לשנה; ההסכם הגיע לסיומו, ומיקרוסופט בחרה שלא להתקשר עם ריאלטק בהסכם חדש. לא הוכח שמיקרוסופט יצרה כלפי ריאלטק מצג שבכוונתה להאריך את ההסכם; גם לא הוכח שההסכם שונה בהתנהגות להסכם לארוך טווח. מיקרוסופט לא הפרה כל חובה כלפי ריאלטק, והמסקנה המתבקשת מכך היא, שדין התביעה שכנגד להידחות. ממילא מתייתר הדיון בשאלת הנזק שנגרם לריאלטק.

 

            אפנה אפוא לדון בתביעתה של מיקרוסופט.

 

התביעה

 

34.       מיקרוסופט תבעה סך 899,471.58 דולר (קרן של 890,341.28 דולר בצירוף ריבית חודשית של 1.5%, כקבוע בסעיף 5.3(a) להסכם). כהוכחה לשיעור החוב צירפה מיקרוסופט העתקי חשבוניות ששוגרו לריאלטק וטרם נפרעו (מ/כ 2-1), וכן תדפיס ריכוז חשבוניות וזיכויים (מ/כא; להלן: "התדפיס").

 

            בכתב ההגנה העלתה ריאלטק שלוש טענות הגנה: (א) מעשיה של מיקרוסופט גרמו לה נזקים העולים כדי 48,134,560 ₪, שברצונה לקזז מן החוב, ושבגינם הוגשה התביעה שכנגד; (ב) הסכום הנתבע, דרך חישובו ומרכיביו שגויים, ויש לנכות ממנו סך 482,193.22 ₪ (114,807.91 דולר לפי שער של 4.2 ₪ לדולר); (ג) מיקרוסופט חייבת לריאלטק סכומי כסף שונים במסגרת ההסכם שביניהן, המסתכמים בסך 157,319.4 ₪ (37,457 דולר), וריאלטק מבקשת לקזז אותו מחובה למיקרוסופט.

 

            משנדחתה התביעה שכנגד, אין עוד לריאלטק טענת הגנה ביחס לחוב בסך 784,663.67 דולר, והסכום שנותר שנוי במחלוקת, ושעל מיקרוסופט להוכיחו (ועל כך להלן), הוא 114,807.91 דולר בלבד (להלן: "הסכום השנוי במחלוקת"). בנוסף, על ריאלטק מוטל הנטל להוכיח שמיקרוסופט חבה לה סך 37,457 דולר – סכום שהיא (ריאלטק) מבקשת לקזז מהחוב.

 

            לאחר הגשת התביעה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית (מ/כב) להפחתת סך 84,630.15 דולר מסכום התביעה בגין הסכום שנקוב בשורה מס` 134 בטבלת הריכוז (סכום שריאלטק לא כפרה בו בכתב ההגנה, והוא אינו מהווה חלק מהסכום השנוי במחלוקת). סכום התביעה הנוכחי הוא כיום: 814,841.43 דולר, שממנו יופחתו סכומים כדלקמן: סכומים שמיקרוסופט לא תעמוד בנטל להוכיחם מתוך הסכום השנוי במחלוקת; וסכומים שריאלטק תעמוד בנטל להוכיחם, כסכומים שמיקרוסופט חבה לה מכוח ההסכם.

 

35.       טרם שאדון בטענות הצדדים בנוגע לסכום השנוי במחלוקת, עלי לציין שהחלטת השופט שילה מיום 29.3.03 לא הפכה את נטל השכנוע, שנותר על שכמה של מיקרוסופט בכל הנוגע לסכום זה. אכן, רוב רובו של החוב הנתבע לא הוכחש, אולם לא כך לגבי הסכום השנוי במחלוקת: ריאלטק טוענת שמרכיביו וחישובו אינם נכונים, ובכך, בעצם, כופרת בעובדות המהותיות של עילת התביעה. הודאה והדחה, אשר הופכים את נטל השכנוע, היו חלים לגבי הסכום השנוי במחלוקת אם הייתה ריאלטק מודה בו, אך טוענת שאין היא צריכה לשלמו מסיבות כאלו ואחרות (השוו: ע"א 748/88 בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ` רכטשפר, פ"ד מה(4) 696, 701 (1991)). לא זה המצב בענייננו.

 

36.       שני הצדדים טוענים, שלמצהירים של הצד שכנגד בנושא אופן חישוב החוב השנוי במחלוקת (בן-עמי מטעם מיקרוסופט, ורובינשטיין, אברהמי וילין מטעם ריאלטק) אין ידיעה אישית על אופן החישוב ומרכיביו. שני הצדדים טוענים גם, שהעדויות הללו הן עדויות מפי השמועה, שאינן קבילות כראיה לאמיתות תוכנן. ריאלטק אף טוענת, שמאחר שעדותה של בן-עמי היא עדות מפי השמועה, אין לפני בית המשפט כל גירסה פוזיטיבית מטעם מיקרוסופט.

 

איני מקבלת טענה זו של ריאלטק. עיון בחומר הראיות מעלה שאין מחלוקת בין הצדדים, שכנגד חשבוניות שהוציאה מיקרוסופט, קיבלה ריאלטק סחורה. המחלוקת נוגעת, בעיקרה, לזיכויים קונקרטיים ולהשלכתם על גובה החוב. טענות אלו יוכרעו לגופן על סמך דיני הראיות, כשמיקרוסופט נושאת בנטל השכנוע בתור "המוציאה מחברה".

 

37.       להלן אבחן את טענותיה של ריאלטק, אחת לאחת. הטענות מתייחסות לסכומים הנקובים בשורות התדפיס, כשכל שורה מייצגת חשבונית שנשלחה לריאלטק, ושלא נפרעה, לטענת מיקרוסופט:

 

א.         חשבונית על סך 4,688.83 דולר (שורה מס` 1 בתדפיס) – אין חולק שהחשבונית נשלחה לריאלטק, שטענה שהוצאה בגינה הודעת זיכוי ביום 16.11.00 (נספח כא1` לתיק המוצגים של ריאלטק), אולם הסכום שולם בטעות כחלק מתשלום סך 12,296.43 דולר, ששולם ביום 28.6.01 (צורף אישור הבנק הבינלאומי (נספח כא2`)). מיקרוסופט לא כופרת בזיכוי, אך טוענת שנעשה שימוש בסכום במסגרת תשלום עבור רכישות שונות. לצורך כך צירפה מיקרוסופט תדפיס מתוך מערכת הנהלת החשבונות שלה (נ/כג), שבו צוין Credit memo על סך 5,470.39 (לא ברור באיזה מטבע) ולצידו מספרה של החשבונית                        (9500025159).

 

מקובלת עלי טענתה של ריאלטק, שהנטל להוכיח שנעשה שימוש בסכום הזיכוי לצורך רכישות אחרות מוטל על מיקרוסופט (שכן היא שהעלתה את הטענה), והנטל לא הורם. אין מחלוקת שבן עמי לא ערכה את התדפיס נ/כג (עמ` 139 שורות 6-5 לחקירתה), ואין גם מחלוקת שהסכום הנקוב בתדפיס שונה מסכום החשבונית. בן עמי אומנם העידה שההבדל נובע מההפרש בין שער האירו לשער הדולר, אולם לא הוברר באיזה שער מדובר, וכיצד נעשה החישוב. משצירפה בן-עמי לתצהירה תדפיס שלא נערך על ידיה, ושתוכנו שנוי במחלוקת – יש לראות בו עדות שמועה שאינה קבילה לאמיתות תוכנה, ולקבוע שמיקרוסופט לא הרימה את הנטל בנוגע לסכום זה.

 

            יצוין, שכדי לעשות שימוש בתדפיס נ/כג כראיה לכאורה לאמיתות תוכנו (שכן התדפיס הוגש לא על-ידי מי שערך אותו) היה על מיקרוסופט לעמוד בתנאי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 הנוגע לקבילות רשומה מוסדית. מיקרוסופט לא עמדה בנטל זה, הדורש, בין היתר, שני תנאים מצטברים: (א) הוכחה כי דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; (ב) הוכחה שהמוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.

 

ב.         חשבונית על סך 1,058.29 דולר (שורה מס` 2 בתדפיס) – גם לגבי סכום זה טוענת ריאלטק שהוצא זיכוי (נספח כב` למוצגיה), ומיקרוסופט לא כופרת בכך. מיקרוסופט טוענת גם לגבי סכום זה שנעשה שימוש מאוחר בזיכוי (נ/כג תומך בכך), אך דינה של הטענה להידחות מאותו טעם שנדחתה קודמתה ביחס לחשבונית הקודמת. גם סכום זה אפוא לא הוכח על-ידי מיקרוסופט.

 

ג.          תזכורת לתשלום סך 9,509.90 דולר (שורה מס` 3 בתדפיס) – ריאלטק טוענת שזוהי תזכורת לתשלום, ששולמה עוד ביום 31.1.01, כחלק מחשבונית על סך 15,556.50 דולר. בניגוד ליתר האסמכתאות שצירפה מיקרוסופט, שהן חשבוניות מס, להוכחת סכום זה צירפה מיקרוסופט הודעת תזכורת (“Debit memo”, ולא חשבונית מס כטענת ב"כ מיקרוסופט בסיכומים).

 

ריאלטק טענה שהיא שילמה את החוב בעבר, וצירפה תכתובת שמעידה על-כך, לטענתה (מוצג כג`). אלא, שאין בתכתובת זו כדי לתמוך בדבריה: בן עמי לא ציינה בתצהירה מי ערך את התכתובת, ולמה בדיוק היא מתייחסת. אומנם צוין בתכתובת כי הסכום הנקוב בתזכורת שולם ביום 31.1.01 כחלק מחשבונית על סך 15,556.5 דולר, אולם לא ניתן לדעת אם דברים אלה נכונים. גם לא ברור מהתדפיס שצורף אם סכום זה (בסך 15,556.50) אכן הועבר למיקרוסופט, ומתי. ריאלטק צירפה תדפיס (העמוד השני לנספח כג` למוצגיה), אך לא טרחה להסביר מהיכן נלקח התדפיס, ומה מציינות העמודות שעמודות שמופיעות בו.

 

מאידך גיסא, בן עמי ציינה בתצהירה שהטענה שהתזכורת שולמה בעבר נבדקה ונדחתה, אך לא צירפה חשבונית מס המעידה על דרישת תשלום. נמצא אפוא שהן מיקרוסופט הן ריאלטק לא עמדו בנטל להוכיח טענותיהן, אך משמוטל נטל ההוכחה על כתפיה של מיקרוסופט – יש לקבוע שגם סכום זה לא הוכח, ויש להפחיתו מסכום החוב.

 

ד.         חשבונית על סך 3,950 דולר (שורה מס` 4 בתדפיס) – בגין חשבונית זו הוצא זיכוי בסך 2,093.5 דולר (העתק הודעת הזיכוי צורפה כנספח כד` למוצגי ריאלטק). מיקרוסופט לא כופרת בזיכוי, אך טוענת שהוא קוזז מיתרת חובה של ריאלטק בטרם הגשת התביעה, כפי שניתן ללמוד מהתדפיס הנ"ל. דא עקא, התדפיס לא נערך על-ידי בן עמי, ודי בכך כדי לקבוע שהוא לא קביל כראיה לאמיתות תוכנו, ואינו יכול לסייע למיקרוסופט בהקשר זה. יש להפחית אפוא משיעור החוב את סכום חשבונית הזיכוי.

 

ה.         5 חשבוניות על סך 600 דולר כל אחת (שורות 10, 15-12 בתדפיס) – לטענת ריאלטק, חשבוניות אלו הוצאו בגין 5 ערכות תקליטורים שקיבל הביטוח הלאומי בעת שרכש רישיונות לתוכנות פיתוח. רובינשטיין הצהירה כי נמסר לה שריאלטק קיבלה אישור מגב` מיכל גבע במיקרוסופט ישראל ליתן את חמש הערכות הנ"ל בחינם, אך כיוון שהספקת הערכות מבוצעת על-ידי מיקרוסופט, חויבה ריאלטק בגין תוכנות אלו, וזאת על אף הבטחה מפורשת שניתנה לה. ריאלטק לא מכחישה שמסרה את הערכות לביטוח הלאומי, אך טוענת שקיבלה הבטחה שתזוכה בגינן.

 

הנטל להוכיח טענה זו מוטל על ריאלטק, והיא לא עמדה בו. גב` מיכל גבע לא הובאה לעדות, מבלי שהוברר מדוע, אף על פי שהיה בידיה כדי לשפוך אור על נסיבות העניין. אי זימון עדה חיונית זו פועל לחובת ריאלטק, ואני קובעת שסכומים אלו, בסך כולל של 3,000 דולר, הוכחו על-ידי מיקרוסופט.

 

ו.          חשבונית על סך 7,607.60 דולר (שורה מס` 9) – לטענת ריאלטק חשבונית זו שולמה ביחד עם חשבונית אחרת, כאמור באישור שצורף כנספח יג1`. בן עמי, בתצהירה, לא כפרה בטענה זו, ואני קובעת שהיא הוכחה על-ידי ריאלטק. יש להפחית מסכום החוב גם סכום זה.

 

ז.          4 חשבוניות על סך 600 דולר כל אחת (שורות 8, 11, 16, 17 בתדפיס) – לטענת ריאלטק, החשבוניות מתייחסות להזמנה של הביטוח הלאומי של 4 ערכות תוכנה, בגינה הוציאה מיקרוסופט חשבונית אחת על סך 2,400 דולר (נספח כה1` למוצגיה של ריאלטק), ששולמה ביום 10.5.01 כחלק ממקבץ חשבוניות בסך כולל של 299,641.18 דולר (נספחים כה2` ו-כה`3). לאחר מכן ביקש הביטוח הלאומי כי עבור כל ערכה תוצא חשבונית נפרדת, ומיקרוסופט הוציאה זיכוי (כה4`), ולאחריו הוציאה חשבוניות נפרדות. ריאלטק טוענת שכיוון שהסכום שולם בעבר, בגין החשבוניות הראשונה, יש להפחית מסכום החוב סכום זה. מיקרוסופט טוענת שריאלטק עשתה שימוש בזיכוי, ותומכת טענתה בתדפיס של מערכת הנהלת החשבונות של מיקרוסופט, שלא נערך על ידי העדה, גב` בן עמי. אין לקבל את טענת מיקרוסופט מאותו טעם שפרטתי בס"ק (א) לעיל. מיקרוסופט לא הוכיחה גם סכום זה.

 

ח.         תזכורת תשלום על סך 1,200 דולר (שורה מס` 18 בתדפיס) – ריאלטק טוענת שסכום זה שולם כחלק מחשבונית מס` 9650075946 על סך 68,456.71 דולר ששולמו כחלק ממקבץ חשבוניות (רשימה צורפה כנספח כו2`). מיקרוסופט טוענת שריאלטק לא הוכיחה שסכום התזכורת שולם בחשבונית הנ"ל. כאמור, הנטל מוטל על מיקרוסופט, שלא צירפה חשבונית מקורית ביחס לסכום זה. גם אם לא עלה בידי ריאלטק להוכיח שהסכום שולם כחלק מהחשבונית הנ"ל, הנטל הפוזיטיבי להוכיח את החוב מוטל על מיקרוסופט, והיא לא עמדה בו.

 

ט.         חשבונית על סך 1,209.95 דולר (שורה מס` 71 בתדפיס) – ריאלטק טוענת שחשבונית זו לא נמסרה לה, ובכל מקרה לא סופקו רישיונות בגינה. בן עמי העידה שמדובר ברישיונות שסופקו לעיריית הרצליה על-ידי ריאלטק, וצירפה לתמיכה בכך העתק של אישור דואר אלקטרוני מנציג עיריית הרצליה המעיד שנמצאים אצלה ארבעה רישיונות. מקובלת עלי טענתה של ריאלטק, שאין בדואר אלקטרוני שנשלח כשנה לאחר שריאלטק פסקה מלשמש ספק LAR, כדי להעיד שהייתה זו ריאלטק שמכרה לעיריית הרצליה את הרישיונות. אין בדואר האלקטרוני דבר המעיד שהרישיונות אכן סופקו על-ידי ריאלטק, ומשמוטל נטל ההוכחה על מיקרוסופט והיא לא עמדה בו, יש לקבוע שגם סכום זה לא הוכח על-ידיה ולהפחיתו משיעור החוב.

 

י.          חשבונית על סך 1,308.60 דולר (שורה מס` 76 בתדפיס) – בגין סכום זה טוענת ריאלטק שלא סופקו רישיונות בפועל. בן עמי לא כפרה בטענה זו, והיא הוכחה. יש להפחית מהחוב גם סכום זה.

 

יא.        חשבונית על סך 551.67 דולר (שורה 84 בתדפיס) – רובינשטיין טענה בתצהירה, שמיקרוסופט הוציאה הודעת זיכוי על סך 273.47 דולר (מוצג כז`). לטענת מיקרוסופט, זיכוי זה קוזז מיתרת חובה של ריאלטק בטרם הגשת התביעה. תומך בכך הדו"ח המרוכז, נספח כא`. ואולם, ב"כ ריאלטק הסכים לוותר על טענתו בנוגע לסכום זה בישיבת יום 29.9.05 (עמ` 15 שורה 23), ואני קובעת שריאלטק חבה אותו.

 

יב.        חשבוניות על סך 8,642.40 (שורה 89); חיוב בסך 148.20 (שורה 117); חשבוניות על סך 34.57 ו-380.27 (שורות 111 ו-94) – הטענות הנוגעות לסכומים אלה נזנחו על-ידי ריאלטק בסיכומים, ואני קובעת שמיקרוסופט הוכיחה אותם.

 

יג.         חשבונית על סך 68,289.75 דולר (שורה 149 בתדפיס) – ילין טען בתצהירו, שמדובר בחשבונית שהוציאה מיקרוסופט לפני שביצע הלקוח (משרד האוצר ומשרד הבינוי והשיכון) הזמנה רשמית. החשבונית הוצאה באופן זה לבקשת מיקרוסופט, כשריאלטק הבינה שלא תוצא חשבונית כל עוד לא בוצעה הזמנה רישמית, כפי שכתב אברהמי בהודעות דואר אלקטרוני ששלח למיקרוסופט, ביום 28.3.01, וביום 25.4.01 (מוצג כח למוצגי ריאלטק). ילין טוען, שעד לסיום ההסכם לא בוצעה הזמנה רשמית ומיקרוסופוט לא סיפקה בגין חשבונית זו רישיונות. מנגד טוענת בן עמי, שבניגוד לטענת ריאלטק, משרד הבינוי והשיכון שילם לה סך 182,000 ₪ (אישור צורף כנספח כח`).

 

            בסוגיה זו מקובלת עלי טענת מיקרוסופט. מיקרוסופט צירפה חשבונית מקורית שנשלחה לריאלטק, ושלא הוצא בגינה כל זיכוי. טענתה של בן עמי בתצהירה, שלפיה ברגע שנכנסת הזמנה למערכת ההזמנות של מיקרוסופט (הזמנה שריאלטק מכניסה בעצמה) מפיקה המערכת חיוב ל-LAR, ובאותו מועד ניתנת הרשאת שימוש בתוכנה המוזמנת – לא נסתרה. בנוסף, צורף אישור על תשלום של משרד השיכון בסך 180,000 ₪. ריאלטק היא זו שהעלתה את הטענה בדבר סיכום שלפיו לא תוצא חשבונית, והנטל להוכיחה מוטל עליה. ריאלטק אומנם צירפה שתי הודעות דואר אלקטרוני ששלח אברהמי לנציגי מיקרוסופט, אך לא צורף כל מסר תגובה ממיקרוסופט המאשר את הסיכום הנטען. זאת ועוד, בהודעה ששלח אברהמי ביום 25.4.05, ושאליה כיתב את ילין, השיב ילין "לא הבנתי" (עמ` 2 לנספח כח`), ובכל זאת היה זה ילין שהעיד על עובדות המקרה בתצהירו; אם אברהמי היה בקשר עם מיקרוסופט והגיע עימה לסיכום – מדוע היה זה ילין שהעיד על כך? לא זו אף זו. ריאלטק, שהעלתה את הטענה, לא זימנה לעדות את נציגה הקונקרטי של מיקרוסופט, שעימו הושג הסיכום הנטען, וגם לא זימנה עד ממשרד הבינוי והשיכון שיכול היה ליישב את המחלוקת בשאלה אם סופקו לו הרישיונות המדוברים. די בדברים אלה כדי לקבוע שמיקרוסופט עמדה בנטל להוכיח את חובה של ריאלטק בסכום זה.

 

            אין לקבל את טענת ריאלטק בנוגע להחלת עקרונותיה של ההסכמה הדיונית על סכום זה. לא הוכח על שום מה הושגה ההסכמה הדיונית בנוגע להפחתת החוב, ואין היא משליכה על הסכום דנן.

 

יד.        חשבונית על סך 42,758.35 דולר (שורה מס` 135 בתדפיס) – ילין טען שמקורה של חשבונית זו בהזמנה של עיריית ירושלים. לגביה, כך נטען, סוכם עם מר עופר איתן ממיקרוסופט ישראל כי תינתן לריאלטק הנחה בשיעור 10% אם היא תועבר לא יאוחר מיום 20.6.01. אף על פי שההזמנה הועברה ביום 19.6.01 לא הוענקה ההנחה המובטחת. כיוון שהעיסקה בוצעה בסמוך לסיום ההסכם, לא היה ברור במועד הגשת התביעה מה יעלה בגורלה. ילין טוען שלמיטב ידיעתו העיסקה לא יצאה לפועל לבסוף, ועל כן יש לנכות את סכום החשבונית כולו. מיקרוסופט טוענת שטענה זו היא הרחבת חזית, שכן בכתב ההגנה טענה ריאלטק שיש לנכות רק את שיעור ההנחה שנשלל ממנה. אכן, בכתב ההגנה טענה ריאלטק אך ורק שיש לקזז מהסכום 10% בגין הנחה שהובטחה לה, והטענה ביחס לסכום כולו היא הרחבת חזית שאין קבלה. אין לקבל את טענתה של ריאלטק גם בקשר עם ה-10% הנחה, שכן מדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, מה גם שמר עופר איתן לא זומן לעדות מבלי ליתן כל טעם. אני קובעת אפוא שאין להפחית סכום זה משיעור החוב.

 

38.       מן המקובץ עולה, שיש להפחית מהסכום התביעה הנוכחי סך 31,076.67 דולר כסכומים שמיקרוסופט לא עמדה בנטל להוכיחם, מתוך הסכום השנוי במחלוקת.

 

סכומים שמיקרוסופט חבה לריאלטק מכוח ההסכם

 

39.       ריאלטק טוענת (סעיף 50 לתצהירו של ילין וסעיף 46 לתצהירו של אברהמי), שהיא זכאית לקבל ממיקרוסופט החזרים העולים כדי לפחות סך 37,457 דולר, בשל הסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, כדקלמן:

 

א.         לטענת ריאלטק הוסכם שהיא תהיה זכאית לקבל ממיקרוסופט מדי שנה החזר            (rebate) בשיעור מסוים אם תעמוד ביעדי מכירות שהוקצבו לה. לטענתה, בשנת 2000 היא קיבלה החזר מסוג זה (העתקים מהסכם ההחזר ששלחה מיקרוסופט לריאלטק וכן הודעת דואר אלקטרוני בעניין ההחזר צורפו כנספחים כט1`-כט2` למוצגי ריאלטק). ריאלטק טוענת שבחודשים ינואר עד יוני 2000 עמד סך הזמנות התוכנה שביצעה ריאלטק על 4,419,000 דולר, וריאלטק קיבלה החזר בסך 32,600 דולר שהם 0.74% מהמכירות. בחודשים יולי-דצמבר קיבלה החזר בסך 44,180 דולר שהם 0.67% מהמכירות. באופן דומה, סך ההזמנות שביצעה ריאלטק בחודשים ינואר עד יוני 2001 עמד על 4,111,000 דולר, ולטענתה, בהתבסס על שיעורי ההחזר שקיבלה בשנים הקודמות ביחס למכירותיה, זכאית היא להחזר של 28,777 דולר, על פי חישוב ממוצע של 0.7%.

 

            מיקרוסופט טוענת, שבעוד שבהסכם נקבע כי היה על ריאלטק למכור בסך 3,250,000 דולר בתקופה המדוברת, מכרה ריאלטק רק בסך של 1,310,718 דולר, ולכן היא לא זכאית לתגמול.

 

            הדין בנקודה זו עם מיקרוסופט. ריאלטק, שהעלתה את הטענה, לא תמכה אותה באסמכתה המתייחסת להיקף מכירות של מוצרי מיקרוסופט (להבדיל מתוכנות מדף אחרות). אין בנתון שצירף ילין בחקירתו, ושלפיו היקף מכירותיה של תוכנות מדף באופן כללי בשנת 2001 עמד על סך 16,780,000 ₪, כפי שצוין בדוחות הכספיים לשנת 2001 (עמ` 14 לדו"ח), כדי להרים את הנטל הנדרש, שכן לא הוכח כאמור שמדובר בתוכנות מדף של מיקרוסופט. גם לא הוברר מדוע נתון מדויק או אסמכתה לא צורפו לתצהיר. אשר על כן, אין ריאלטק זכאית לסכום הנטען כהחזר.

 

ב.         אין לקבל גם את טענות ריאלטק בדבר סיכום עם גב` מיכל כהן ממיקרוסופט ישראל על החזר בסך 4,000 ₪, וסיכום עם גב` הילית ממיקרוסופט ישראל על החזר בסך 4,680 דולר (סע` 50.2-50.3 לתצהיר ילין וסע` 46.2-46.3 לתצהיר אברהמי). טענות אלה לא נתמכו בכל ראיה בכתב, מה גם שגב` כהן וגב` הילית לא הובאו לעדות כדי לתמוך בטענות. אם כן, גם סכומים אלה לא הוכחו.

 

לסיכום פרק זה, ריאלטק לא הצליחה להוכיח שיש לקזז מן החוב שהוכח סכומים שמיקרוסופט חייבת לה בגין התחייבויות נטענות.

 

סוף דבר

 

40.       התביעה מתקבלת. אני מחייבת את ריאלטק לשלם למיקרוסופט סך 783,764.76 דולר כערכם בשקלים ביום הגשת התביעה (8.8.01), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

 

            התביעה שכנגד נדחית.

 

            בהתחשב בסכום התביעה, שהתקבלה ברובה, ובסכום התביעה שכנגד, שנדחתה כולה, אני מחייבת את ריאלטק לשלם למיקרוסופט את הוצאות המשפט, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ₪ בצירוף מע"מ.

 

          המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

            ניתן היום, 15 במאי 2006 (יז` באייר, התשס"ו), בהעדר הצדדים.                                                                           

 

 

רות רונן, שופטת

 

 

 



15/05/2006



חדשות
ארצות הברית  | איש עסקים סיני הודה כי מכר תוכנות מזויפות בשווי 100 מיליון דולר.  
אוסטרליה  | פרסים בסך 20 אלף דולר למדווחים על מפרי זכויות יוצרים  
ארצות הברית  | מלחמת ה-Java של אורקל וגוגל  

מאמרים
ארצות הברית  | אתיקה של מדיה דיגיטלית  
ארצות הברית  | נשק חדש במלחמה בפיראטיות?  
ארצות הברית  | פורצי ה- PlayStation 3 נתבעים על-ידי חברת סוני  

פסיקה
ישראל  | תא 38918-12-09 (מחוזי תל אביב) דנאל פתרונות תוכנה מתקדמים בע``מ נ` גיל סנפיר  
ישראל  | א 1188/08 (מחוזי תל אביב) וויבס אודיו בע``מ נ` רועי גרטל  
ישראל  | ת``פ 3761/08 (שלום ת``א) מדינת ישראל נ` אלפסי מיכאל  

חקיקה
ישראל  | חוק זכות יוצרים, התשס``ח – 2007  
ישראל  | הצעת חוק זכות יוצרים (מדיה דיגיטאלית), התשס``ו-2006  
ארצות הברית  | חוק בידור המשפחה וזכויות היוצרים 2005  

מקורות מקוונים
אנגליה  | ההתאחדות נגד גניבת תוכנה  
בינלאומי  | יוזמת המקור הפתוח  
ישראל  | גנקו הפקות  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2019