בוררות ICANN

 

    כאשר עו"ד טורן מניו-יורק בחר לייצג חברה קטנה מקליפורניה שנתבעה בגין הפרת זכויות סימני מסחר, הוא היה בטוח שיזכה בפסק-דין לטובת לקוחו בעיקר בעקבות הידיעה כי ההליך נמצא תחת מערכת קוואזי-שיפוטית חדשה שנועדה לפתור חילוקי דעות בנושא רישום שמות מתחם ברשת במהירות, ביעילות וללא הוצאות מיותרות. אומנם שם המתחם שהיה רשום ללקוחו, current.com דמה מאד לסימן מסחרי רשום של התובע, אך מרשו לא ניסה להפר את סימן המסחר וגם לא ניסה למכור את שם המתחם לבעל סימן המסחר (פעולה שבדרך כלל מאפיינת את פעילותם של ה-Cyber Squatters).

 

ברם, הבורר שנבחר פסק לאחרונה כי הנתבע לוותר על שם המתחם ולהעבירו לתובע. מקרה זה ואחרים מעלים את השאלה האם בוררים תחת המדיניות החדשה של החברה המפקחת על האינטרנט, שמות מתחם וכתובות IP, Internet Corporation for Assigned Names and Numbers הידועה תחת שם הקיצור, ICANN, אינם חורגים מעבר לתחום ולפרמטרים הצרים שנקבעו להם מלכתחילה. מערכת הבוררות הוקמה בכדי להלחם באותם פולשים קיברנטיים, cybersquatters, שרושמים שמות מתחם הכוללים סימן מסחר השיך לאחר, מתוך כוונה לנצל את העמדה שרכשו (לפי העיקרון ראשון מגיע ראשון רושם) בעולם הקיברנטי ולמכור את שם המתחם לבעל סימן המסחר.

 

מערכת הבוררות הוקמה בכדי להלחם בנגע זה תוך קיצוץ בהוצאות המשפטיות, ובניהול יעיל ומהיר יותר מאשר הזמן וההוצאות הכרוכות בניהול מאבקים משפטיים רגילים. תחת המערכת של ICANN, הוקמו והוכרו שלוש מערכות בוררות. על התובע להגיש כתב תביעה אלקטרוני לועדת הבוררות, לנתבע יש קרוב לחודש להגיב לתביעה לאחר שהומצאה לו ואז הבורר חייב להגיש את ממצאיו תוך 45 יום. ההוצאות מוטלות על התובע (כמה מאות דולרים), אך אלה נחלקות בין התובע לנתבע באם הנתבע דורש שהעניין ייקבע על-ידי ועדה של שלושה בוררים (ההוצאות עולות לכ- $2,500).

 

לבוררים הוכתבה מראש מערכת קריטריונים מצומצמת לפסיקתם – תחילה על התובע להראות שיש לו סימן מסחר רשום מקביל לשם המתחם נשוא התביעה. באם לנתבע יש סימן מסחר רשום גם כן, אזי התביעה תדחה. באם אין לנתבע סימן רשום, על התובע להראות ששם המתחם נרשם בחוסר תום לב. קריטריונים להראות חוסר תום לב כוללים, בין היתר, אם ניתן להוכיח שהנתבע ניסה למכור את שם המתחם, הרישום נעשה בכדי למנוע מבעל סימן המסחר להשתמש בו, רושם שם המתחם ניסה לגרום לבלבול לקוחות התובע בכדי שיחשבו שהתובע הינו בעל שם המתחם.

 

עד כה, התמקדו הבוררים בקריטריון הראשון – ניסיון למכור את שם המתחם כאינדיקטור שבעל שם המתחם רשם את שם המתחם בחוסר תום לב (ראה ההחלטה בנושא WorldWrestlingFederation.com) עד כה, המערכת זכתה לפופולריות רבה, כאשר תוך פחות מחצי שנה הוגשו כבר למעלה מ- 700 כתבי תביעה. מתוך כ- 320 החלטות, קרוב ל- 250 היו לטובת התובע. אומנם מרבית המקרים כללו נסיבות חד-משמעתיות. אך אין ספק שהיו גם החלטות גרועות במקרים שונים, החלטות שחרגו מסמכות הבורר ואשר מטילות ענן על המשך דרכה של מערכת הבוררות ללא התערבות חיצונית. דוגמה לכך היתה החלטת הבורר בנושא current.com, שבו הבורר מצא שלנתבע לא היה סימן מסחר רשום במילה “current” מחד גיסא, ומאידך – החברה לא היתה חברה פעילה משום שדואר אלקטרוני שנשלח לחברה תחת הכתובת שניתנה בעת רישום שם המתחם חזרו ללא תשובה (בעוד שעו"ד טורן הגיש ממצאים חד משמעיים שהראו חברה פעילה). חריגה נוספת היתה במקרה של crew.com, שבו נפסקה הפסיקה לטובת התובע, חברת הביגוד, J. Crew, בעיקר משום שהתובע הראה שהנתבעת החזיקה בבעלותה למעלה מ- 50 שמות מתחם (כמות די קטנה במונחים של אלה המשקיעים בשמות מתחם). הבוררים באותה החלטה התעלמו לחלוטין מן העובדה שהמילה “crew” הינה מילה גנרית, היכולה לקבל משמעויות שונות, ושספק באם ניתן כלל לקבל עליה סימן מסחרי רשום.

 

מערכת הבוררות של ICANN ותופעת הפולשים הקיברנטיים תרמו לחזית האינטרנט את הקונפליקט שבין מערכת חוקי סימני המסחר, כפי שזו התפתחה על-פני מאות שנים, ומערכת רישום שמות מתחם. לבוררים מטעם ICANN אין סמכות לקבוע בנושא זכויות סימני מסחר, אלה נתונים למערכת בתי-המשפט של כל מדינה ומדינה בעולם. אין ספק שחברת ICANN תצטרך לבקר את המדיניות שלה מחדש, ולפתח מערכת מבוקרת יותר באם תרצה שמערכת הבוררות תשרוד במרחבים הדינמיים של האינטרנט. באם לא תעשה כן, ניתן לשער ששאלות כפי שעלו לאחרונה בבית-המשפט במדינת אילינוי רק יגברו, ואף יביאו לחילוקי דעות פתוחים בין מערכת בתי-המשפט לבין מערכות הבוררות של חברת ICANN. באותו מקרה, הסכים השופט לדחות לעת עתה דיון משפטי בבית-המשפט בטרם תיקבע הפסיקה בבוררות, אך השופט ציין שלעת עתה אין הוא קובע את הרף שבמסגרתו בית המשפט ידחה פסיקה כנגד פסיקת מערכת בוררות של חברת ICANN, ואיזה משקל ינתן לפסיקות אלה. בישראל ניתנו עד כה מספר מצומצם של החלטות על-ידי מערכת הבוררות הישראלית, שעל פניו נראות מוצדקות. אין חולק כי לבתי המשפט בישראל יש סמכויות גדולות יותר ובעלות משקל מאשר לסמכויות מערכת הבוררות, אך ניסיון לחלוק בבית המשפט על החלטותיהם עדיין לא נעשה.