כחלק מהליכי תביעה נגד אלמונים שהפיצו לשון הרע בתגובות שפורסמו לכתבה באתר אינטרנט, הנפגעות פתחו בהליכים נגד ספקיות השרותים באינטרנט (המשיבות) לקבלת צו לחשיפת זהות המפרסמים האנונימיים. במסגרת ההחלטה עסקה שופטת בית משפט השלום בירושלים, ד``ר מיכל אגמון - גונן, בשאלה מהו האיזון הראוי בין חופש הביטוי ללשון הרע האינטרנט. בית המשפט בחן האם האנונימיות באינטרנט אשר מקדמת את חופש הביטוי, השוויון והדמוקרטיה גוברת במקרה זה על זכותו של הפרט לשם טוב ומניעת נזקים ע``י שימוש לרעה באותה אנונימיות.
בית המשפט העמיד לפניו את השאלה המשפטית - האם הדין הישראלי מחייב את חשיפת שמות מפרסמי התגובות. המסקנה - במקרה זה יש לתת משקל גבוה לחופש הביטוי באינטרנט, ורק במקרים חריגים תגבר הזכות לשם טוב מטעמים של הגנת הציבור או שלום הציבור. בית המשפט ציין כדוגמה למקרים החריגים בהם מעשי המפרסם עולים כדי מעשה פלילי.
במשפט האזרחי, בית המשפט ציין כי מדובר במקרים חריגים וקיצוניים ביותר. בית המשפט מצא כי כנראה שהפרסומים מהווים לשון הרע, וקיים חשש ממשי לקיום עוולת לשון הרע.
כמו כן, בית המשפט מצא כי המפרסמים האנונימיים ניצלו באופן ציני וזדוני את האנונימיות וכן ניצלו לרעה באופן חמור ובוטה את חופש הביטוי בכדי לפגוע במבקשות ומשכך אין להתיר למפרסמים אלה להינות מן הזכות לפרטיות ולחופש הביטוי. לסיכום, על ספקיות השרותים באינטרנט לחשוף את פרטי המפרסמים. |
חיפוש 
RSS
דיוורשת
דיני רשת-טקסט | 
דיני רשת-סלולר