תאריך: 14/12/2005
בית משפט השלום ,תל אביב
השופטת תמר אברהמי
א 20294/04
רוני זהבי (התובע) נ` משטרת ישראל (הנתבעת)
סוגיות:
תפיסת קניין רוחני
החזרת תפוס ללא הגשת כתב אישום
הוכחת הפרת סימן מסחר בטובין
אשם תורם
אזכורי חקיקה:
פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), [נוסח חדש], תשכ"ט 1969, סעיף 32
פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), [נוסח חדש], תשכ"ט 1969, סעיף 34
פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), [נוסח חדש], תשכ"ט 1969, סעיף 35
פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב 1972, סעיף 62
פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג 1973, סעיף 36
חוק העונשין, תשל"ז 1977, סעיף 469
עובדות:
תביעה כנגד משטרת ישראל בענין טובין שנתפסו במהלך חיפוש, והושמדו, אף שלא הוגש בעניינם כתב אישום כלשהו. התובע היה במועדים הרלוונטיים בעל עסק ליבוא ושיווק מחשבים וציוד היקפי. בין השאר רכש התובע עודפי יצור במחירים נמוכים, אליהם הגיע דרך האינטרנט או באמצעות תערוכות.
בחודש ינואר 2002 ייבא התובע מאת חברה קפריסאית, ראשי דיו מסוג "אפסון". התובע שילם את מסי היבוא כנדרש ושחרר את הטובין. ביום 05/05/2002 הגיעו לעסקו של התובע נציגי משטרת ישראל בליווי נציגי חברת אפסון ישראל וביקשו לערוך חיפוש בעסק. לתובע הוסבר כי הוגשה תלונה ולפיה התובע מפיץ ראשי דיו גנובים ומזויפים של אפסון. למשטרה לא היה צו חיפוש לכתובת העסק, אך התובע נעתר לבקשה והסכים לביצוע החיפוש בעסקו. במהלך החיפוש, תפסו נציגי המשטרה 1,194 ראשי דיו מדגמים שונים בעלי תוקף תפוגה לחודש אוגוסט 2003 וכן מסמכים הקשורים לרכישה, ליבוא ולמכירה של ראשי הדיו. התובע עצמו נחקר במשטרה ושוחרר לאחר מכן.
בהמשך פנה התובע באמצעות בא כוחו לבית המשפט בבקשה להשבת תפוס. המשטרה התנגדה לבקשה, ובשל עמדתה חזר בו התובע מהבקשה שהגיש.
בהמשך, עתרה המשטרה לבית המשפט וביקשה להורות על השמדת המוצגים. התובע אל זומן לדיון, וראשי הדיו הושמדו לפי צו. במקביל, הודיעה המשטרה לתובע כי הוחלט לסגור את תיק החקירה כנגדו לפי שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין.
התובע מבקש מבית המשפט לחייב את הנתבעת לפצות אותו על הנזק הממוני שנגרם לו מהשמדת ראשי הדיו.
נפסק:
בית המשפט קבע כי התנהלותה של המשטרה מעוררת תמיהה, בייחוד על הסתמכותה על חוות דעת מומחים שאינם אנשים טכניים ואינם מוסמכים לקבוע האם הטובין מזויף. חברת אפסון העולמית לא הגישה כל תביעה אזרחית כנגד התובע, למרות שזה צעד מתבקש אם אכן היו ראשי הדיו מזוייפים.
הנתבעת טענה כי חיובה באחריות לרשלנותה, תטיל עומס כלכלי על הקופה הציבורית ואף תרפה את ידיה של משטרת ישראל. בית המשפט לא קיבל טיעון זה.
בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות התובע, שמשך את בקשתו להחזרת תפוס, ולא הגיש בקשה נוספת. בכך נקבע אשמו התורם של התובע, באומדן של 35 אחוזים.
בית המשפט הורה לנתבעת לפצות את התובע בסכום של 38,805 ש"ח, וכן בשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.