![]() |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בתי המשפט
פסק-דין
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט טננבוים), בגדרו חויבה המבקשת להשיב כספים למשיבה לאחר שנקבע שהקנסות שנגבו מהמשיבה – התיישנו. המבקשת תוקפת את פסק הדין בטענות עקרוניות, כאשר לשיטתה היא הציגה ראיות מספיקות למשלוח הודעות שמנעו את התיישנות הקנסות. במיוחד יצא קצפה של המבקשת על קביעת בית המשפט קמא, לפיה פלטי המחשב מהווים ראיה מספקת למשלוח הודעות לתשלום הקנס. דין הבקשה להידחות. לא ניתן ללמוד מפסק דין זה הלכה גורפת או כללית הנוגעת לפלטי המחשב, ומשמעותו היחידה של פסק הדין חלה ביחסים שבין בעלי הדין ומקורה בכך שבית המשפט השתכנע על יסוד עדות המשיבה כי היא לא קיבלה הודעות בדואר רשום ולא התעלמה מהן. אמנם בית המשפט ציין כי הוא איננו נדרש לשאלה האם די בעדותה של המשיבה כדי לסתור את חזקת המסירה, ברם לא ניתן ללמוד מתוך הכרעת הדין כי דרכי התיעוד המופעלים על ידי המבקשת אינם מבוססים ככלל, אלא כי במקרה זה בית המשפט לא השתכנע כי ההודעות נמסרו כדין. הדבר אף עולה מפסק דין אחר של בית המשפט קמא (בקשה, ס' 31). מובן, אפוא, שההערות הכלליות של בית המשפט בנוגע לאפשרויות תיאורטיות כי הודפסו מעטפות וכמה מהן נפלו בדרך, הן בבחינות הערות אגב בלתי מחייבות. שקלתי אם יש מקום להתערב בשאלת גובה ההשבה, ובמיוחד את שיעור עגמת הנפש שנגרם למשיבה, אך המבקשת לא התעכבה על עניין זה, ועל כן אין מקום להתערב גם בו. התוצאה היא שדין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' בכסלו תשסו (6 בדצמבר 2005), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לבכ הצדדים.
|
![]() |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||