Share
המצאתה של השומה באמצעות מחשב אצל מייצג הנישום, נעשתה כדין אך התאריך הקובע להמצאה אינו התאריך של שידור השומה במחשב, אלא התאריך של המצאת הנימוקים לדחייה.

15.03.2005
עמה 1155/04
בית המשפט המחוזי בתל-אביב
כבוד השופט אלטוביה מגן
איזי שירצקי נ` פקיד השומה תל אביב - יפו
 
עובדות:
מדובר בדחיית השגה על שומות מס הכנסה.
הדחייה נשלחה באמצעות מערכת האלקטרונית של מס הכנסה (שע"מ) אולם הנימוקים לדחייה נשלחו חודשיים מאוחר יותר.
 
נפסק:
בית המשפט ביטל את השומות אשר נקבעו על ידי מס ההכנסה מאחר וההחלטה נמסרה באיחור.
צוין כי המצאתה של השומה באמצעות מחשב אצל מייצג הנישום, נעשתה כדין אך התאריך הקובע להמצאה אינו התאריך של שידור השומה במחשב, אלא התאריך של המצאת הנימוקים לדחייה.
 

 

   

בתי המשפט

עמה001155/04; עמ"ה 1156/04

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בש"א 2599/05; בש"א 2597/05

15/03/2005

תאריך:

שופט: אלטוביה מגן

בפני:

  

 

 

שירצקי (איזי) יחזקאל

רון בנימין

בעניין:

מערערים

עו"ד יניב שקל, עו"ד טלי יהושע

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

נ  ג  ד

 

 

פקיד שומה תל-אביב-יפו 4

 

משיב

פרקליטות מחוז ת"א – אזרחי – עו"ד אלפא ליבנה

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

שלא בנוכחות הצדדים

נוכחים:

 

 

פסק דין

 

ענינה של הכרעה זו היא בקשות המערערים לקבל את הערעור על הסף שכן לגישתם הצווים עליהם נסוב הערעור לשנות המס 1998 (הודעת ערעור נפרדת הוגשה בקשר עם שנת 1998   במסגרת עמ"ה  1162/049 רק על ידי המערער רון בנימין) 1999  ו 2000 , הוצאו והומצאו למבקשים באיחור ובניגוד להוראות סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 (להלן – הפקודה). הצדדים הסכימו מכללא לדון בבקשה זו בנוגע לשלש שנות המס, על אף שלגבי שנת 1998 טרם הוגשו נימוקי הצדדים. הואיל ושתי הבקשות עוסקות בסוגיה זהה כשהתשתית העובדתית בהן זהה, אדון בהן במשותף. המשיב התנגד בשלב מסוים של הדיון לקבלת תצהיר בא כוחם של המבקשים על מנת שלא יהא צורך לחוקרו על השערות והנחות שאולי מצויות בו. בא כוחם של המערערים טיפל ישירות והיה מעורב במגעים מול המשיב. תצהירו מתקבל אך ורק בקשר עם השתלשלות העובדות והמסמכים הקשורים לכך.

 

ביום 10.3.2003 בהסכמת המשיב, הוגשה באיחור השגת המערערים, על פי סעיף 150 לפקודה,  בקשר עם שומות למיטב שפיטה שהתקבלו בידיהם ביום   20.1.2003 לשנים 1998-2000. בין מייצגי המבקשים ובין נציגי המשיב, אנשי פקיד שומה תל אביב 4, התקיימו מספר דיונים והמבקשים המציאו בעקבות דיונים אילו, מסמכים בהתאם לדרישות המשיב.

 

ביום 9.3.2004  התקיימה פגישה נוספת בין מייצגי המבקשים ובין איש המחלקה המקצועית בנציבות מס הכנסה מטעם המשיב. המשיב, צירף תרשומות מפגישות מיום 21.9.2003  - נספח 2 ומיום 19.1.2004 - נספח 3, לתצהיר המפקחת רו"ח הגב` מיכל טברזר (ביטון) (להלן- המפקחת) מטעם המשיב. מעיון במסמכים אילו עולה כי בפגישות אילו הועלו הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים כאשר המשיב מבהיר את עמדתו באופן מפורש כי אינו מקבל את עמדת המערערים עליה נסמכה ההשגה.

 

ביום 22.3.2004 נתקבלה בידי רואה החשבון של המבקש יחזקאל שירצקי, הודעת שומה בקוד 07 (שומה בהסכם לאחר השגה) לשנת המס 1998, אשר הוצאה כפי הרשום עליה ביום 9.3.2004 והודפסה כפי הרשום עליה ביום 10.3.2004. יתרת המס בה היתה אפס קרי, השגת המערער האמור  לשנת מס זו התקבלה (נספח ד` לתצהיר עו"ד שקל מטעם המבקש).

 

פרט להודעת השומה לשנת 1998 לא התקבלה בידי מייצגי המבקשים כל הודעה ביחס לשנות המס האחרות השנויות במחלוקת, זולת שתי הודעות על קנסות גירעון לשנים אילו  (1999-2000) ביום 1.4.2004. בהודעות אילו נרשם כי סכום המס המגיע נקבע בהתאם לשומה מיום 9.3.2004.

 

המבקשים הגישו על הודעות הקנס השגות ובה הבהירו כי חרף קבלת ההודעות, טרם הומצאו לידיהם צווים או נימוקים כלשהם בגין השנים 1998  , 1999 ו- 2000 לפי העניין.

 

ב 20.4.2004 הוציא מייצג המבקשים באמצעות תקשורת בין מחשבית שבינו לבין המשיב, תדפיסי שומות לשנים האמורות מהם עלה כי השגת המבקשים לשנים 1999-2000 נדחתה. כעבור מספר ימים פנו המבקשים טלפונית באמצעות מייצגיהם למשיב בבקשה לקבלת הצווים וההנמקות. ביום 3.5.2004, משטרם נתקבלו הצווים או ההנמקות, פנו מייצגי המבקשים באמצעות מכשיר הפקסימליה, בבקשה כי הצווים וההנמקות ישלחו בדחיפות על מנת שהמבקשים יוכלו להגיש הודעות ערעור לבית משפט זה. משלא הגיעו הצווים , הגישו המבקשים הודעות ערעור ביום 11.5.2004 בהסתמך על תדפיסי המחשב שהוצאו כאמור.  רק ביום 16.5.2004 הומצאו הצווים על נימוקיהם. המבקש רון בנימין שעה שקיבל צו גם לשנת 1998 הגיש את הודעת הערעור בקשר עם שנה זו ב 18.5.2004.

 

המשיב הבהיר את עיכוב במשלוח הצווים במכתבו מיום 9.6.2004 (נספח י` לתצהיר עו"ד שקל).

 

אין חולק כי פקיד השומה אישר ביום 9.3.2004, שהוא המועד האחרון שבו רשאי היה הוא להשתמש בסמכותו מכוח סעיף 152(ב) לפקודה, את השומות שערכה המצהירה מטעם המשיב. אישור השומות שודר למחשב המשיב באותו יום.

 

אלא שהמבקשים  סבורים כי בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לאחרונה הפכו הצווים לאיין הואיל והשומות לא הוצאו בתוך המועדים שנקבעו בפסיקה כפי שיפורט משום כך על הערעור, כאמור, להתקבל על הסף.

 

המבקשים מפנים לעניין סמי (עמ"ה 7050/03 משה סמי נ. פקיד שומה, מיסים יח/4, ה-19,ה-123) שם נקבע כי על המשיב לפעול כי הצו היוצא בעקבות הפעלת הסמכות שבסעיף 152(ג) ישלח קודם לחלוף מועד השנה הקבוע בסעיף. משכך,  המשיב לא עמד בחובתו לשלח הצו במועד, לגישתם. לא זאת אף זאת, אף לפי עמדת בית משפט זה אשר שונה היא מהלכת סמי, כפי שבאה לידי ביטוי בעניין אבידן  ( עמ"ה 1092/02, בש"א  8320/03  אבידן נ. פקיד שומה תל אביב 1, http://www.nevo.co.il/)  ובעניין רם (עמ"ה ,1118/04 בש"א 15423/04 חגי רם נ. פקיד שומה ­– היחידה למיסוי בינלאומי, מיסים יט/1, ה-31, ה- 211),  אשר אליהם מפנה ב"כ המבקשים, הרי שצו שנשלח מעבר לזמן סביר קרי , למעלה מחודש ימים לאחר עריכת וחתימת השומה הרי הוא צו פסול. המחדל המינהלי, אם לא השומתי , מאיין את הצווים. 

 

המשיב, השולל את עמדת בית המשפט בעניין סמי  (עליה הגיש ערעור העתיד להתברר בפני בית המשפט העליון) ובהמשך לעמדת בית משפט זה בעניין רם ובעניין אבידן וכן בהמשך לעמדת בית המשפט המחוזי חיפה בעניין גריל (עמ"ה 363/02 ישעיהו גריל נ. פקיד שומה חיפה, מיסים יט/1 , ה-24, ה-173) טוען כי סיום ההליך השומתי במקרה דנן התבצע במועד הקבוע בסעיף 152(ג). עוד טוען המשיב כי מייצגם של המבקשים מחובר, כמייצגים רבים אחרים, אל מחשביו של המשיב באופן שכל תנועה ושינוי בקשר עם תיקם של המבקשים ושומותיהם, מתגלה  עם ההתחברות למחשב, שהיא רוטינית ופשוטה. במילים אחרות למבקשים גישה ישירה לתיקם האלקטרוני ולשומותיהם אצל המשיב. משכך, הואיל והצווים עודכנו (`שודרו`) במחשב בתיקים האלקטרונים, ביום שבו נחתמו על ידי פקיד השומה, הרי שהמבקשים קיבלו למעשה את הצווים או למצער מנועים מלטעון כי יכלו  להסתמך על כך שהצוים לא הגיעו לידיהם  ולהניח כי השגתם התקבלה.  עוד טוען המשיב כי הוא הבהיר לכל אורך הדיונים שלאחר הגשת ההשגה כי אינו יכול לקבל את עמדתם של המבקשים לגופם של דברים ועל כן ברור היה למבקשים ולמייצגיהם כי הם צפויים לקבל צו בשלב ב` של ההליך השומתי. מקום שלא יכולה להישמע  טענת הסתמכות אין לדבר על שינוי מצב לרעה בשל כך ועל כן אין מקום לסנקציה של איון השומה. זאת ועוד, לגישת המשיב, פגם מנהלי שכזה, אינו יורד לשורשם של דברים ועל כן אינו פוגם בכשירותה או `כשרותה` של השומה. חלק מהעיכוב אצל המשיב במשלוח התדפיסים המודפסים של השומות על הנמקותיהם נבע מעיכוב בקבלתם ממשרדי שע"מ שהוא  הגוף המספק את שרותי עיבוד הנתונים במחשב למשיב. עיכוב נוסף נבע בשל טעות אריתמטית שהתגלתה בשומות כפי שיובהר.

 

ראוי לציין כי המשיב הבהיר כי במחשב המשיב מותקן מנגנון בקרה פנימי שתוכנת במכוון, באופן שמקום שהשגה מוגשת ומוזן למחשב מועד קבלתה, הרי שרק בתוך שנה יכול המשיב לעדכן במחשב את שומות הנישום, המשיג. לאחר חלוף שנה נחסמת גישת המשיב לבצע הוצאת צו מכוח סעיף 152(ג). להתייחסות למנגנון זה ראה עמ"ה 1013/00 זהבי נ. פקיד שומה תל אביב יפו 1, מיסים טז/3 ה-165, ה- 166.

 

ב"כ המבקשים טוען  כי עמדת המשיב באשר לאפשרות הוצאת הצוים ישירות למי שנתונה זכות גישה לתיקי מיוצגיו במחשבי המשיב, מפלה לרעה את ציבור הנישומים אשר מייצגיהם בעלי זכות גישה כאמור. לדברי ב"כ המבקשים, גישת המשיב מטילה על הנישומים הללו חובה שאינה מנויה בפקודה והיא חובת בדיקת תיקם האלקטרוני במובדל ממי שאין לו גישה לתיק זה כאשר כל שעליו לעשות הוא להמתין  לקבלת הצווים מאת המשיב בדואר, ובתוך זמן סביר הכל בהמשך להלכות דלעיל ( סמי, רם וגריל).

 

דיון

דינן של הבקשות להתקבל הואיל ולטעמי לא הושלם ההליך השומתי כמתבקש במועד הקבוע בסעיף 152(ג) כפי שאבהיר כדלקמן:

 

המישור המנהלי

 

הן הדין המנהלי והן דין המס חולשים על המשיב, מעשיו ומחדליו. מקום שדין המס שותק, בהעדר הוראה ייחודית בקשר עם התנהלות המשיב כרשות מול האזרח, יחול הדין המינהלי.  בהמשך לכך סברתי כי סעיף 152(ג) דן בהפעלת שיקול הדעת השומתי אשר צריך להסתיים בתוך המועדים הקבועים בסעיף 152(ג) וכי הטיפול המידי במשלוח  השומה או הצו או כל החלטה אחרת היוצאת את המשיב כפוף לכללי המשפט הציבורי. משכך אין בסעיף 152(ג) הנחיה בדבר אופן משלוח הצו על הנמקותיו וראה עמדת בית המשפט העליון בע"א 568/78 פקיד שומה נ. יצחק ביר, פ"ד לג(3), 735 ובע"א 443/89 מנהל מע"מ אשדוד נ. אבנר עיני ,פ"ד מ"ד (1), 541. דומה כי המחוקק טרם נתן דעתו לאפשרות הטכנולוגית של המצאת החלטות, שומות, צוים וכיוצא בזה באמצעות דואר אלקטרוני או בהעמדת האפשרות לנישום או למייצגו להתחבר למחשבי המשיב ולהיכנס אל חשבונו של הנישום אצל המשיב. דומה כי המחוקק הביע דעתו מכללא כי הגשה וקבלה אלקטרונית של מסמכים רשמיים צריכה שתהא מוסדרת ולו בחקיקת משנה בן השאר משום שהדברים מצריכים הערכות מצד הרשות כמו גם מצד הנישומים (ראה תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984- פרק ט"ז ( תקנות 251א-215ד) תובענה ממוכנת- תיקון התשנ"ט מס 2, תקנות סדר הדין האזרחי תקנה 1 – הגדרת "אמצעי אלקטרוני" ו"מערכות ממוכנת", פתיחת הליך – תקנה 7א(א) בתובענה ממוכנת. ראה גם י"פ התשס"א, עמ` 2678 הודעת מנהל בתי המשפט בדבר הגשת תובענה ממוכנת. כן ראה חוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001 וחוק המחשבים, תשנ"ה-1995). הדיון אם כן בנקודה זו הוא האם המבקשים, שעה שחלפו כחודשיים ימים עד שהתקבלה השומות בידיהם, יכלו להניח ולהסתמך על הנחה זו, כי השגתם התקבלה בשל האיחור במשלוח השומות. (ראה גם עמ"ה 127/00 פראן פואד נ. פקיד שומה עכו, מיסים יד/6, ה-183 שם נקבע כי הסנקציה של קבלה אוטומטית של השגה שמורה למצב בו לא הכריע בה המשיב בתוך פרק הזמן הקצוב בפקודה במובדל מאי משלוח השומה). בטלות השומה, אם בכלל, לא תהא, לגישתי, בשל הוראת סעיף 152(ג) ככל שהדבר נוגע למשלח הצו במועד.

 

שידור הצו  למחשב מאפשר לנישום באמצעות מייצגו, לראות את השומה ולהדפיסה, כפי שעשה מייצגם של המבקשים. מבלי לקבוע אם "מסירה" אלקטרונית זו בבחינת משלוח היא לצרכי הפקודה, הרי שאפשרות זו הנתונה לאותם נישומים שיש להם גישה לתיקם במחשבי המשיב, מונעת מהם לטעון כי הניחו שהשגתם התקבלה שעה שבתיקם הממוחשב מופיעה שומה הנושאת את הקוד `שומה בעקבות השגה`. אין המדובר בנטל לפנות אל המשיב ולברר את עמדתו בקשר עם ההשגה. לו בכך היה מדובר תמים דעים אני בעניין זה עם כב` השופטת מזרחי כפי שציינה בעניין סמי כי "אין זה ראוי להטיל על הנישום את נטל החיפוש אחר החלטת פקיד השומה." אולם הימנעות מבדיקת מצב חשבונו השומתי של הנישום מקום שישנה גישה ישירה לחשבון זה  כמוה כעצימת עינים.  כל עוד לא יוסדר נושא המצאת שומות והחלטות בדרך אלקטרונית על ידי המחוקק או מחוקק המשנה הרי שחובתו של המשיב לשלוח את השומה בסמוך לאחר חתימתה באמצעים הרגילים, בעינה עומדת, אולם אין להתעלם מכך כי הצוים היו גלויים וידועים למבקשים. דברים אילו עולים בקנה אחד עם החלטת כב` רשם בית המשפט העליון בבשג"ץ 3981/02 אגודת צדק תרדוף נ. ראש הממשלה ואחרים, .www.lawdata.co.il/upload/psakdin/11942.rt:

 

"זאת ועוד, מכותרת הבקשה שבפני עולה , כי לבאי כוח המבקשת כתובת של דואר אלקטרוני. מכך עולה, כי לבאי כוח המבקשת גישה לאינטרנט, ובכלל זה גישה לאתר בית המשפט, בו פורסם פסק הדין הנדון עוד ביום 8.5.02. במצב זה, היו באי כוח המבקשת יכולים לעמוד על תוכן פסק הדין באותו מועד, אף בלא לפנות למזכירות בית המשפט, ובלא צורך להטריח עצמם אל מקום מושבו של בית המשפט. אכן, אין הפרסום האמור בבחינת המצאה כדין של פסק הדין. עם זאת, כבר הובהר כי לא זה המבחן, אלא יכולתו של בעל הדין, בפועל, לעמוד על תוכנו המדויק של פסק הדין, ולהגיש מבעוד מועד עתירה לדיון נוסף."

 

יש לזכור כי קיימת מגמה של מעבר להגשת מסמכים ומידע לרשויות השונות באמצעות המחשב ורשת האינטרנט, תוך הכרה בטכניקה של חתימה אלקטרונית. הן השוק הפרטי והן המגזר הציבורי פועלים תוך ניסיון לייעל ולמקסם את היתרונות המצויים בהתכתבות אלקטרונית והעברת מידע בדרך זו. ביחסים שבין הרשויות השונות והאזרח הרי שהדברים נעשים על מנת להקל עם האזרח, הנישום ולא על מנת להכביד עליו. אימוץ גישה זו של העברת ממסרים באמצעות המחשב ורשת האינטרנט מאפשר מתן שירות נוח יותר בכל משרדי השומה כאילו היו משרד אחד תוך העברת ממסרים מהירים בין המשרדים וכיוצא בזה. אין  אני מקבל את עמדת המבקשים  כי יש בכך הפלייה לרעה של נישומים שלהם מייצגים בעלי חיבור למחשבי המשיב והרשאה להיכנס אל תיקם של המייצגים על ידם.   כניסת המייצג לחשבונו של הנישום על מנת לראות אם חל שינוי במצב השומות או אם התקבל צו, הנמקה או החלטה אחרת, (אם הדבר מתאפשר מבחינה טכנית)  דומה היא להליכה  אל תא הדואר הרגיל של הנישום או מייצגו. אין לומר כי זו הכבדה  או הפליה. החשבון האלקטרוני מקביל הוא לתא הדואר הקונבנציונאלי. קיומה של גישה ישירה לחשבון הנישום אצל המשיב הינו שירות יעיל בהתחשב בתשתית שממילא קיימת בישראל כבאחת המדינות המובילות בתחום התקשורת הבין מחשבית.גישה ישירה מונהגת היום גם אצל גופים פרטיים כגון בנקים ורשתות שיווק וכיוצא בזה.  פתח נישום את חשבונו וראה כי חל בו שינוי, כפי שקרה במקרה דנן, מבין הוא כי השגתו נדחתה וכי הוא צפוי לקבל צו מכוח סעיף 152(ג). מאידך, בחן הנישום בתום המועד את חשבונו ומצא כי לא שודר הצו ולא עודכן חשבונו, לאור קיומו של מנגנון הביקורת הפנימית של המשיב החוסם שידור שומות שהתיישנו, ובהנחה כי שידור השומה מעדכן אוטומטית את מצב חשבונו השומתי של הנישום, הרי יכול האחרון להניח כי השגתו התקבלה.  ברגיל , מקום שלא בחן המייצג, שיש לו אפשרות טכנית לעשות זאת, את מצב חשבונו של הנישום וכאשר מצב החשבון עודכן בעקבות צו ששודר במועד בהמשך לסעיף  152(ג), לא יכולה לטעמי להישמע טענת הסתמכות במישור המנהלי כאלו שינה הנישום מצבו לרעה בעקבות איחור במשלוח הצו ואין במצב דברים זה בסיס לאיון השומה רק בשל משלוח מאוחר של המעשה המנהלי. מאידך אין להפוך את המחשב או האינטרנט לכסות למחדל בלתי סביר של המשיב וכל מקרה ראוי שיבחן לגופו לרבות במסגרת עקרון תום הלב וסבירות האיחור.

 

בנוסף להעמדת המידע לרשות המייצג באמצעות המחשב, הרי שהתקיימו דיונים לאחר הגשת ההשגה עובר להוצאת הצו, בין מייצגי המבקשים ונציגי המשיב. בדיונים אילו הובהרה עמדת המשיב כי אין הוא מקבל את השגות המבקשים וכי הוא עומד על עמדתו החולקת. גם שיקול זה הוא מבין השיקולים הנבחנים שעה שנטען כי המערער הניח כי השגתו התקבלה.

 

המשיב מסביר באמצעות המפקחת מטעמו כי  המשלוח בדואר התארך משום שמשרד המשיב קיבל תדפיסים מודפסים באיחור ניכר ממשרדי שע"מ. נוהל הוא, מצהירה המפקחת מטעם המשיב, (רואת חשבון הגב` טברזר(ביטון) בסעיף 13 לתצהירה) כי התדפיסים יוצאים למשרד פקיד השומה ממשרדי שע"מ ומשם נשלחים אל הנישום בלוית נימוקי הצו\השומה (אם כי המבקשים מלינים על כי ההנמקות היו צריכות להישלח קודם לתדפיסים מקום שחל עיכוב במשלוח התדפיס מטעם טכני). לא אחת נשמעת טענה כי תדפיסי שומות מס הכנסה כמו גם שומות מיסוי מקרקעין, משלוחם מתעכב בשל עיכוב במשרדי שע"מ (וראה סעיף 14 לתצהיר המפקחת). ראוי כי המשיב ייתן דעתו על כך. בסופו של יום שע"מ הוא כלי שרת של המשיב ומחויב לספק שירות הנותן מענה למחויבויות המשיב מכוח הדין.

עם קבלת התדפיסים, אשר התעכבו גם בשל חופשת הפסח (סעיף 14 לתצהיר המפקחת) בחנה המפקחת ומצאה כי נפלה טעות בשומות. לשם בחינת טעות זו עיכבה את משלוח התדפיסים פרק זמן נוסף תוך שהיא בוחנת את החישובים מחדש. לאחר בחינה זו הסתבר כי מדובר לדבריה בטעות אריתמטית. על מנת לבחון כיצד עליה לנהוג הואיל ולמעשה כבר הופעל שקול הדעת על ידי פקיד השומה והשומות  נחתמו ושודרו למחשב עוד ביום 9.3.2004, פנתה המפקחת לרפרנטית מן המחלקה המשפטית בנציבות מס הכנסה. לבסוף פעלה המפקחת על פי עמדת המחלקה המשפטית קרי משלוח השומות על פי התדפיסים על הנמקותיהם.  השומות שנשלחו בדואר, היו זהות לתקציר השומה שהוצא על ידי מיצגו של המערער עוד ב 20.4.05, אלא שחלף זמן ניכר כאמור קרי מיום 9.3.04 ועד ליום ,5.5.04 מועד שיגורן בדואר. (ראה תצהירה של המפקחת, סעיפים 13 עד 18).

 

הואיל והשומות אושרו על ידי פקיד השומה במועד, נחתמו ושודרו למחשב, הכול עד ליום תום השנה מיום הגשת ההשגה, הרי שתמה לכאורה מלאכת שקול הדעת לפי סעיף 152(ג) במועד. גילוי הטעות לאחר מכן אינו מעיד כי במועד שנקבע על פי סעיף 152(ג) לא השלים המשיב את מלאכת עריכת השומה שעיקרה הפעלת שיקול הדעת בקשר עם ההשגה. ודוק, לשון לכאורה זו בשל כך שלגישתי הצו אכן נערך ונחתם במועד אולם הנמקותיו לא הושלמו ולא נחתמו במועד זה ועל כך אעמוד בהמשך. באשר לגילויה של טעות, הרי טעות המתגלה בשומות בכל שלב שהוא, מצריכה התייחסות המשיב ותיקונה תוך מתן הסברו בקשר עם  טיבה של הטעות, נסיבות גילויה, טענות בדבר מניעות וכיוצא בזה כאשר הכל שואפים אל תכלית הפקודה והיא שומת האמת. הליך תיקון הטעות יעשה במסגרת האפשרויות שבדין וראה גם סעיף 159 לפקודה. הצדדים שבפני לא דנו בשאלת הטעות כאן ועל כן אין אני מוצא לנכון להרחיב על כך מעבר לאמור לעיל.

 

 ברם עיכוב משלוח התדפיסים בדואר בשל גילוי הטעות שגוי היה. זכותו של הנישום לקבל מיד את השומות גם אם הן נגועות בטעות שהתגלתה קודם למשלוח השומות. הליך תיקון הטעות צריך שיהא גם הוא גלוי ושקוף בפני הנישום כמו גם טעמי התיקון וטיבו. הואיל והשומות שודרו למחשב ועמדו לעיונו של המייצג הרי שהשומות `השגויות` היו גלויות, על אף אי שיגור התדפיסים בדואר רגיל.  בכך מתגלה יתרונה של הגישה הישירה למחשבי המשיב ושל מנגנון הבקרה הפנימי החוסם תיקון  השומה במחשב לאחר המועד הקבוע בפקודה. טעותה של המפקחת באי שיגור התדפיסים נרפאה בשל שידור המידע למחשב ומעשה הבאתו בדרך זו לידיעת המבקשים. גישה זו למחשב, במגבלות אבטחת המידע והפרטיות, ראויה שתהא נפוצה וזמינה ככל האפשר לכלל הנישומים שהנה היא מרפאה בשקיפות שהיא יוצרת תקלות אנוש.

 

יכולתו של מייצג להיכנס לתיק הנישום אינה בבחינת נטל אלא יתרון והיא מאפשרת זמינות הצו במועד שידורו ושקיפות המעשה המנהלי.

 

תמים דעים אני עם המבקשים כי המשיב חרג ממתחם הסבירות שעה ששיגר את תדפיסי השומות וההנמקות מכוח סעיף 158א לפקודה, כמעט חודשיים ימים לאחר שנערכו והושלמו וכי אין הסבר המשיב בקשר עם העיכוב בשע"מ או העיכוב בשל גילוי טעות אריתמטית בבחינת הסבר מניח את הדעת. אולם על רקע היות השומות גלויות למבקשים, בין אם בדקו אותן (לשנים 1999-2000) בפועל או היו יכולים לבדקן (לשנת 1998 בקשר עם המערער רון בנימין) עיכוב זה לא הוא היוצר תשתית לפסילת השומות.

 

אולם לא שוכנעתי כי תם ההליך של שיקול הדעת ועשיית השומה במועד לו טוען פקיד השומה. במה דברים אמורים?

 

 

המישור השומתי

 

במקרה זה  הנמקות השומות  לא היו שלמות ומוכנות במועד הקבוע בסעיף 152(ג). המשיב לא נתן כל הסבר הכיצד שודרו השומות ב- 9.3.04 לאחר שנחתמו בעוד מכתבי ההנמקה נושאים תאריך ה 5.5.2004 (ראה למשל נספח טז` לנימוקי הערעור של בנימין רון).

 

סעיף 158א(ב) לפקודה קובע:

 

"בהודעה על שומה או בצו כאמור (צו לפי סעיף 152-מ.א.), יפרט פקיד השומה, בנוסף לנימוקים לאי קבלת הדו"ח או ההשגה, גם את הדרך שלפיה נעשתה השומה"

 

ודוק, בצו עצמו. אין הדברים בבחינת סמנטיקה או דקדוקי עניות של פרוצדורה. הנמקות המשיב ודרך בניית השומה הרי הם חלק בלתי נפרד מההליך השומתי אשר שלב השומה בהשגה שבו צריך שיסתיים במועד הקבוע בסעיף 152(ג). השומה, לב ליבה היא דרך בנייתה וההנמקות שביסודה – תוצאתן של אילו הן השומה או הצו. אין להפריד בין השניים. המחוקק בסעיף 158א ביקש להקנות לנישום את זכות השימוע בסעיף קטן א ואת הזכות לדעת את דרך בניית השומה והנמקתה בצו גופו- תהא הדרך הטכנית לעשות זאת אשר תהא- בסעיף קטן ב. מעבר לחובת השקיפות העולה מסעיף זה הרי שהוא מבהיר כי ההנמקה ודרך בנית השומה הן חלק אינטגראלי מן הצו, קרי מהמעשה השומתי. המעשה השומתי, הוצאת צו לאחר השגה, צריך שיסתיים במועד הקבוע בסעיף 152(ג).  גם אם נומקה עמדת המשיב בדיונים עם המבקשים כפי שעולה מפרטיכלי הדיונים, עדיין אין מקום לאפשר למשיב לקבוע סכומי  הכנסה בצו ולנמק את הצו בכתב חודשיים לאחר מכן. אין המדובר באיחור במשלוח ההנמקות אלא בחתימת כתב ההנמקות במועד מאוחר לאחר הצו. הפגם הינו מהותי ומעיד לטעמי כי מלאכת הפעלת שקול הדעת לא הסתיימה במועד. הנמקות השומה ודרך בניתה הן חלק משקול הדעת שמפעיל המשיב שעה שהוא עורך את השומה. העלאת ההנמקות ודרך בניית השומה על הכתב ביחד עם הצו מתחייב כחלק ממנו. מלאכת העלאת ההנמקות ודרך בניית השומה על הכתב מחייבת את המשיב לבחון ולשקול את עמדתו. מעשה זה הוא מעשה חשיבה ובחינה, המתלווה לעשיית הצו עצמו ובלעדיו אין הצו אלא גיבוב מספרי. משהביע המחוקק את עמדתו בדבר השלמת עשית הצו במועד הקבוע בסעיף 152(ג) ומשחייב לכלול בצו גופו את הנמקתו ודרך בניתו הרי שמכלול זה צריך שיהא שלם וגמור במועד, בין אם ההנמקה מוגשת במכתב לוואי ובין בגוף הצו ממש. הדבר מתבקש גם בשם ההדדיות והאיזון שבין חובות הנישום מול חובת רשות המס. סעיף 158א(ג) קובע כי מקום שהנישום לא מגיש דו"ח כאמור בסעיפים המפורטים שם לא יחול האמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב).  סעיפים אילו מחייבים את הנישום להמציא דו"חות, מסמכים וידיעות באופן שיאפשר למשיב להגיע אל שומת האמת.  פגם בצירוף מסמכים מטריאליים עם הגשת הדו"ח יחשב כאי הגשת דו"ח, ראה ע"א 8244/98, פקיד שומה חדרה נ` מיכאל שבי ואח`. מיסים יז/3 (יוני 2003) ה-2,עמ` 50. לאור לשון סעיף 158א(ב), ושיתוף הפעולה המתבקש בין הרשות לאזרח הרי שצו בלא הנמקה והסבר בקשר עם בניית השומה, לאו  צו הוא.

 

הנמקות שהועלו אגב דיון בהשגות אינן תחליף להעלאת ההנמקות ודרך בניית השומה במשנה סדורה על הכתב עובר ועריכת והוצאת הצו. במועד גיבוש ההחלטה לדחות את ההשגה ומועד עשיית הצו, במועד זה מתגבשת סופית עמדת המשיב על הנמקותיו ודרך בניית השומה ומושלם הליך שקול הדעת. בין אם קיים שוני בין ההנמקות שהועלו במועד הדיון בהשגה ובין ההנמקות הנלוות לצו ובין אם לאו על הצו להיות שלם. פירוט ההנמקות ודרך בניית השומה  בצו או בצירוף אליו במועד עשייתו נדרש על פי לשון הפקודה ומהווה ביטוי להשלמת הליך שקול הדעת.

 

הואיל והנמקות השומה נערכו ונחתמו כחודשיים לאחר המועד שבו נערך הצו ולאחר המועד הקבוע בסעיף 152(ג) הרי שהמשיב לא פעל בהתאם להוראות הפקודה בעניין זה ודין הצווים להתבטל. בעניין זה דעתי שונה מכפי שנפסק בעבר ולאחרונה בעמ"ה 633/02, בנימין מוסאי נ` פקיד שומה ירושלים 1. מיסים יז/3 (יוני 2003) ה-24, עמ` 182 .

 

אמנם זכותו של המערער להגיב לנימוקי המשיב במסגרת ערעורו בפני בית המשפט יתכן ולא תפגע מקבלת הנמקות המשיב במועד מאוחר יותר, כפי שנקבע בעבר, אולם אין סעיף 152(ג) דן בהליך הערעור אלא בהליך השומתי וזה צריך להיות מושלם עד למועדים הנקובים בסעיף. מלאכת ההנמקה כאמור היא מטבעה חלק ממלאכת בנית השומה ועריכת הצו  והצו אינו צו בילתה. משקבע המחוקק סד זמנים לסיום מלאכה זו על המשיב היה לעמוד בלוח זמנים זה על מכלול המשמעות הרחבה של הכנת הצו. המחוקק קובע במפורש בסעיף 158א(ב) כי תוצר הליך זה שהוא הצו יכלול את שביסודו.  בכך מייתר הוא גם את הצורך בהוכחת סיום מלאכת ההנמקה ובניית השומה במועד. גילוי ההנמקה ודרך בניית השומה ביחד עם הצו מעיד על עצם קיומו של הליך שיקול הדעת, חושף אותו ומאשר כי הסתיים עם הוצאת הצו.

 

המשיב מבקש כטענה חלופית, כי בית משפט במסגרת שקול דעתו יאריך את המועד, כך בקשר עם מועד משלוח הצווים כשעל בית משפט לשקול את ההארכות שהסכים המשיב ליתן למבקשים הן בקשר עם הגשת ההשגות והן בקשר  עם המצאת מסמכים חיוניים ובפרט מדגיש המשיב יש לקחת בחשבון דבר ביטולן של שומות של מיליוני שקלים, אם תתקבך עמדת המבקשים.  לשון סעיף 152(ג) ברורה ואינה מותירה לבית המשפט שקול דעת להאריך מועד זה ולאחר מעשה. ער אני להשלכות  בטלות השומות אולם על המשיב לפעול בקשר עם שומות כאמור במסגרת המועדים הקבועים בפקודה ובקפידה ראויה בפרט אם הוא מייחס לשומה זו אחרת חשיבות יתרה. למשיב הוענקו בפקודה סמכויות נרחבות בעוד מעטות הן הסנקציות המעניקות לנישום יתרונות דיוניים וביניהם סעיף 152(ג) אשר תכליתו הברורה תחימת מועד ההליך השומתי בעקבות השגת הנישום, על כל הנובע מכך. בשקילת  שמירת זכותו של הנישום כי ההליך השומתי יסתיים במועד שקבע המחוקק מול אובדן המס העלול להיגרם בשל מחדלו של המשיב נוטה כף המאזנים לטובתם של המבקשים. המחוקק משחוקק את סעיף 152(ג) לא הבחין בין שומה לשומה ובין השגה להשגה והעדיף את זכותו של המשיג באם לא פעל המשיב בתוך המועד שנקבע.

 

אשר על כן דין הערעור להתקבל על הסף מהטעם שמלאכת עשיית הצו לא הושלמה במועד הקבוע בפקודה. משכך, השומות שהוציא המשיב למבקשים בטלות והשגותיהם מתקבלות על פי לשון סעיף 152(ג) לפקודה.

 

המשיב ישא בהוצאות המבקשים ובכלל זה בשכר טרחת עורך דינם בסכום כולל של 10,000 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

 

ניתנה היום ד` ב אדר ב, תשס"ה (15 במרץ 2005) שלא  במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

 

 

אלטוביה מגן, שופט

 

 

 

 



15/03/2005



חדשות
טאיוואן  | שירותיה של Uber הושבתו על ידי ממשלת טיוואן  
הודו  | בית המשפט הפשיר נכסיה של נוקיה  
ארצות הברית  | הפטור ממס האינטרנט יוארך ללא הגבלת זמן  

מאמרים
ישראל  | נאשם בעבירות מחשב - העתקת את כל ראיות התביעה?  
ישראל  | בית משפט התיר המצאת כתב בי דין באמצעות דואר אלקטרוני  
ישראל  | המצאת כתבי בי-דין בעולם הקיברנטי  

פסיקה
ישראל  | פ` 1223/04 (שלום חיפה) מדינת ישראל נ` לבנפוס  
ישראל  | ע``ש 2527/99 (מחוזי-ת``א) מנהל הארנונה, עיריית ת``א נ` צרפתי  
ישראל  | בשא 551/10 (מחוזי ירושלים) עופר נור נ` פול רנוף  

חקיקה
ישראל  | הצעת חוק המתירה לגופים ציבוריים להמציא מסמכים באמצעות דואר אלקטרוני  

מקורות מקוונים
דנמרק  | משרד המיסוי של דנמרק  
אירלנד  | נציבות מס ההכנסה של אירלנד  
אסטוניה  | מועצת מנהלי מס ההכנסה והמיסוי של אסטוניה  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2019